אקוניס המפא"יניק 

| טור דעה אורח: שחר גינוסר |

מי שמבקש להבין מה הנושא הכי רגיש בבחירות הבאות, שלא ממש מדברים עליו בקול רם, כדאי שיגיע ביום ראשון לבית המשפט העליון. בתיק שמספרו 3024/19 יתייצב מצד אחד שר המדע אופיר אקוניס, שמנסה להעביר החלטה שנויה במחלוקת, ומולו שלושה שופטים שכבר קבעו פה אחד שהשר התבלבל וטעה, אבל התנהגו בנימוס ובמקום לבטל את החלטתו כליל, שלחו אותו לבצע מקצה שיפורים.

זה היה יכול להראות עוד שלב במאבקי האגרוף בין שני צדדים – הממשלה נגד השופטים ולהיפך – כחלק מהמאבק לחיזוק המשילות בהובלת איילת שקד. אבל כמו במקרים אחרים, השחקן האמיתי שחוטף לא נמצא על המגרש – מפני שמדובר בציבור הרחב.

באדיבות שיפוט שמרני, שר המדע מנהל מלחמה שתזיק לאקדמיה ולמחקרים עליהם הוא מופקד, ומה שחמור יותר – מתעקש לקבוע תקדים שעלול להכשיר מינויים פוליטיים, על כל השחיתות שנובעת מזה.

כשההכרעה בתיק כזה מתקבלת סמוך לבחירות, ברור שתעורר מחלוקות ודיון ציבורי. לכן כדאי לעקוב ונתחיל בתזכורת קצרה: בשנה שעברה סירב אקוניס לאשר את מינויה של מדענית מוח בולטת, פרופ' יעל אמיתי, לכהן מטעם ישראל בקרן מחקר בינלאומית. מדובר במינוי מקצועי, לא פוליטי, של נוירולוגית מוערכת שמכהנת כראש בית הספר למדעי המוח באוניברסיטת בן גוריון. אבל עוזריו החרוצים של השר, איתרו ברשת האינטרנט עצומה ישנה עליה חתמה המדענית בשנת 2002, אז תמכה יחד עם אקדמאים נוספים, בסטודנטים שסירבו לשרת מעבר לקו הירוק. 

היועץ המשפטי לממשלה סרב להגן על החלטתו של אקוניס שלא למנותה, ודרש מהשר לפעול באופן מקצועי. אבל אקוניס התעקש, והמחלוקת התגלגלה לבית המשפט העליון.

בדיון שהתקיים, האוניברסיטאות דרשו שלא יתערב במינוי מדעי, ובפסק הדין, שלושה שופטים נפנפו פה אחד את הטענה המרכזית של אקוניס כי החתימה על העצומה ב-2002 היא עבירה פלילית.

כדאי לשים לב לנימוק שלהם, מפני שבממשלה הבאה ייתכן שעוד נתגעגע אליו: השר פעל באופן בלתי סביר.

זה היה רק השלב הראשון, והשופטים שכאמור הקפידו לא להרגיז את אקוניס, הורו רק להחזיר את ההחלטה לשולחנו, וביקשו שישקול את כל העניין שוב. הפעם השר נדרש להביא בחשבון, שחתימה על עצומה איננה פלילית, אבל הוא רשאי להחליט מחדש לפי השיקול הערכי.

בניגוד למה שאפשר להניח, לא מדובר במחלוקת בין שמאל לימין. השופט ניל הנדל שכתב את רוב פסק הדין הוא שמרן ודתי, מה שלא הפריע לו לתקוף את אקוניס ולהסביר שבמינוי מדעי גם בהקשר הערכי "מרחף סימן שאלה ממשי מעל סבירות התוצאה אליה הגיע".

אבל הוא איננו היחיד בהרכב, וכשההחלטה הוחזרה אל השר, השופט השמרן אלכס שטיין, מינוי שהוא גאוותה של השרה היוצאת שקד – הוסיף תובנות מעניינות. לדבריו, השר יכול להעדיף מדען "שמחזיק בערכים ובהשקפת עולם מדינית חברתית הקרובים לאלו שלו".

כדי להבהיר כמה רחב הפתח הפוליטי שנפער, שטיין חזר והדגיש ששיקולים בלתי מקצועיים בפסילת מדען, הם "כשרים למהדרין" כהגדרתו. 

אקוניס כצפוי, קפץ על ההזדמנות, ולפני חודש נפנף את ראשי האוניברסיטאות שפנו אליו שוב בדרישה שהמינוי יאושר. אקוניס הודיע להם שהוא ממשיך להתנגד, הפעם מטעמים ערכיים. "היא לא ראויה לשמש כנציגת ישראל בפורום הזה", כתב לאוניברסיטאות.

אקוניס בוודאי ירוויח בפריימריז, אבל מי שהפסיד הם בעיקר אזרחי ישראל, כפי שהאוניברסיטאות הסבירו בעתירה מחודשת בפירוט, בלווית דוגמאות. שר המדע בכבודו ובעצמו מקבל החלטה ש"מסכנת מיליוני יורו לתמיכה במחקר המדעי בישראל", שהקרן הבינלאומית משותקת בגלל השר, וכמובן שהפוליטיזציה של המדע יוצרת "נזק עצום למעמד של האקדמיה הישראלית", לשון האוניברסיטאות. 

אקוניס לא התרשם, וטען שראשי האוניברסיטאות משקרים, כפי שמסר בתגובה גם לנו (ראה למטה). כך ביום ראשון הקרוב, העניין חוזר לדיון בבית המשפט העליון.

לכאורה, הכל חוקי ותקין. אכן מדובר במצב חריג, כשהשופט העליון שטיין מאפשר לאקוניס לפגוע במדענים שאינם תומכים במדיניות הליכוד. אבל אפשר למצוא בו סדר והגיון משפטי. הרי, אם השר נדרש בחוק לחתום על המינוי, אז לפי החוק מותר לו גם לסרב. כך בערך, לפי שטיין מדובר ב"משרה ממלכתית שעל פי טבעה איננה פוליטית, אבל המציאות הפכה אותה פוליטית". 

אבל לא המציאות הופכת את המשרה לפוליטית, אלא גישה שמרנית שמתעלמת משורה של פסיקות שהגדירו מזמן מינויים פוליטיים כ"רעה חולה שיש לעקרה מן השורש". אין ספק שפסיקה כזו מקרבת אותנו חזרה לימי מפא"י השחורים, עם העסקת מחזיקי הפנקס האדום – תקופה שבוטלה למזלנו בזכות שופטים אקטיביסטים.

ייתכן שחזרנו במנהרת הזמן אפילו קודם: התעלמות מעתירה שהוגשה ב-1950, בסיומה השופטים גוננו על איש הימין אלדד שייב, מנהיג הלח"י, שהוכרז כארגון טרור בעקבות רצח ברנדוט. המדינה פסלה אז את מנהיג הימין מלשמש כמורה בבית ספר, בטענה שהטיף להמרדה, אבל השופטים, שהיו כנראה אקטיביסטים מדי, בלמו את הממשלה. הם קבעו שגם "אם דעותיו של אזרח פסולת […] אין נועלים בפניו שערי פרנסה". וטוב שכך.

מה שמחזיר אותנו למהפכה השיפוטית שבה החלה שקד, ורבים בקואליציה הנוכחית נחושים להמשיך אחרי הבחירות. בכל הכבוד לשר המשפטים הזמני אמיר אוחנה, לבנימין נתניהו יש מועמד אחר לתפקיד, ובעיקר יש לו שותפים קואליציוניים שלא מתלהבים משר כמוהו שהבהיר השבוע, שלא נכנס ללשכה החדשה עם דחפור וטנק.

המועמד האמיתי של נתניהו ושותפיו הוא השר יריב לוין, שסירב לאחרונה להתמנות בממשלת מעבר, וכך פתח לאוחנה את הדלת. לוין הודה לנתניהו, ובאותה נשימה הצהיר שאחרי הבחירות יפעל "עם כל הסמכויות במלוא העוצמה", כדי "לבצע שינויים יסודיים במערכת המשפט". הוא הסביר את כוונתו, וברור שלא מדובר רק בזוטות כמו פסקת ההתגברות. אלא בשינוי מרחיק לכת- כדי שלא יהיה על מי להתגבר. 

בניגוד למה שמקובל לטעון, כאשר ייושמו התכניות של לוין ועמיתיו בקואליציה, הפגיעה לא תהיה רק בהענקת חסינות להנהגה פוליטית שחשודה בשחיתות – אלא בעיקר באמצעות בניית מערכת משפט אחרת. כזו שתתבטל בפני השררה. ככה זה עובד במדינה לא מתוקנת, בהכשרת מעשים פסולים של שרים, במודל שנהוג לכנות שחיתות חוקית. היא מקובלת במדינות עולם שלישי, וכך זה עלול להראות גם אצלנו, כשהפוליטיקאים יבחרו שופטים כלבבם.

האם כשהפוליטיקאים יוסיפו שופטים עם השקפה דומה, יוכשרו גם מינויים פוליטיים מהסוג שצחי הנגבי עמד עליהם לדין פלילי? מה ימנע אוטוסטרדה של מינויים כאלו לנוכח הסמכות שהחוק היבש מעניק לשרים? שר החקלאות חתם לאחרונה על "מינוי רופאה וטרינרית ממשלתית", השר להגנת הסביבה על מינוי "יו"ר הועדה המקצועית לרישום תכשירי הדברה", ויש אינספור דוגמאות.

חשוב להדגיש: שטיין הוא שופט הוגן ומוכשר. מותר להניח, שהוא לא מודע לנכלוליות של השחקנים במגרש הפוליטי מימין ומשמאל. הבעיה איננה אצלו. אלא בשלטון שבחר אותו בפינצטה בזכות השקפת עולמו, בידיעה שירתום את כישרונותיו הרבים ויסייע לשרים גם במקרים הכי חריגים. כשהם מבינים את הנזקים שהחלטותיהם גורמות לאינטרס הציבורי הרחב, אבל אינם מצליחים להוציא מהראש את האינטרס הפוליטי הצר. את התועלת לעצמם, את הפריימריז, או קבלני הקולות.

לנוכח השינויים עליהם כבר הצהירו לוין ותומכיו בקואליציה, ייתכן שהחלק הרע עוד לפנינו

זוכרים את הנימוק היחיד של השופטים, כאשר נתנו לאקוניס בראש? חוסר סבירות? לא פחות מ-18 פעמים הזכירו השופטים את המונח "סבירות", ואת זה בדיוק לוין שואף לבטל. "לא יעלה על הדעת שמישהו יחליט מה סביר" הטיח לאחרונה בשופטים, ומתח ביקורת על השרה שקד שלטעמו לא הרסה מספיק את המבנה הקיים, ונמנעה מלשנות את שיטת מינוי השופטים.

אם הממשלה הבאה תפעל כדי שהשופטים ייבחרו בדרך אחרת, על ידי הנהגה פוליטית שחשודה בפלילים, המהפכה תושלם ונגיע לארץ חדשה. אפשר יהיה לקרוא לה מדינת שלטון החוק המושחת.

אקוניס בתגובה:  האוניברסיטאות משקרות

מטעמו של השר אקוניס נמסר: "הכותב מעלה טיעונים ועובדות שקריות, המבוססים על אמירות הסרק הממוחזרות של ראשי האוניברסיטאות, ושל הגברת אמיתי. בארבע השנים האחרונות נחתמו 20 הסכמים לשת״פ עם 15 מדינות בעולם. לא וועד ראשי האוניברסיטאות יזם וביצע את כנס שרי המדע הבינלאומי הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל, אלא שר המדע. השתתפו בו 23 משלחות, רובן בראשות שרי המדע של ארצותיהם. חזרה על השקר, תוך אי ידיעת העובדות, לא תהפוך אותו לאמת".

לדבריו, "הגברת אמיתי עשתה שימוש פוליטי ציני בתוארה האקדמי כדי לחתום על עצומה הקוראת לסירוב פקודה. מרחק הזמן, מאז עשתה זאת תוך כדי נקיטת פעולות איבה אכזריות נגד אזרחי ישראל בזמן ״אינתיפדת אל אקצא״, אינו רלוונטי משום שהגברת אמיתי חוזרת על עמדתה התומכת בסירוב פקודה, גם היום (הערה: טענה זו של אקוניס נדחתה ע"י השופטים, שקבעו כי "לא הציג אינדיקציה לכך" וכן ש"לא ניתן להסיק שפרופ' אמיתי קוראת גם היום לסרבנות סלקטיבית". ש.ג).  

עוד הוסיף: "שר המדע מתנגד לסרבנות משמאל – ומימין. לנגד עיניו עמד רק השיקול הערכי, לפיו אדם הקורא לסירוב פקודה, כלומר להפרת החוק הישראלי לא יכול לייצג את ישראל בפורומים בינ״ל. השר יחזור על עמדתו בדיון הקרוב, ואין לנו ספק שלאחר שהכותב ילמד את העובדות לאשורן, ולא יחזור על שקרי ועד ראשי האוניברסיטאות ואמיתי, יביא אותה גם לידי ביטוי ויתן לציבור את האפשרות לשפוט – ולתמוך – בעמדתו הערכית של השר".

*

שחר גינוסר הוא עורך מחלקת תחקירים בתנועה לאיכות השלטון. המאמר הוא על דעתו בלבד.