משפט נתניהו: מכונת הרעל מחכה לפקודת התקיפה נגד השופטים

עם פתיחת משפט נתניהו, ראש הממשלה התייצב במסדרון בית המשפט ונשא נאום תוקפני שבו פנה לציבור וסימן את האויב: הוא טען שהשמאל, התקשורת, המשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש חברו יחד כדי לתפור לו תיק פלילי פיקטיבי ולהפיל אותו מהשלטון.

הנאום ההוא נחקק כאחד מרגעי השיא הקונספירטיביים של בנימין נתניהו החדש, המאוים והמאיים, שכבר לא מעמיד פנים שהוא ראש הממשלה של כולם. אבל כבר אז ניכר שהוא לא הלך עד הסוף. נתניהו יצא לקמפיין נגד כל מערכת אכיפת החוק בישראל, אבל השאיר בחוץ את השופטים. אלה שיקבעו בסוף אם הכל באמת מומצא, או שראש הממשלה אכן לקח שוחד, רימה והפר אמונים.

מאז עברו כבר יותר מחמש שנים. לכל אורך הדרך, נתניהו וסנגוריו הקפידו לא לכוון אליהם את האש. אבל בשבוע שעבר נתניהו אותת שהסטטוס קוו עלול להשתנות.

בשנה שעברה, ככל שהתקרב מועד תחילת עדותו ואחרי שראש השב"כ רונן בר סירב לדרישתו להנפיק חוות דעת בטחונית שתבטל את הדיונים עד להודעה חדשה, נתניהו ביקש עוד ועוד דחיות. השופטים רבקה פרידמן-פלדמן, עודד שחם ומשה בר-עם שיתפו פעולה עם הבקשות, אך לבסוף קבעו שהעדות תחל בדצמבר 2024.

נתניהו לא היה מרוצה. כבר מתחילת עדותו, וביתר שאת אחרי תחילת חקירתו הנגדית בחודש יוני, ראש הממשלה וצוות ההגנה שלו עמלו קשה על דילול הדיונים. ישיבות בטחוניות, שיחות מדיניות, מחלות טורדניות ואירועים הרי גורל בכנסת – אין תירוץ שלא שלפו כדי לבטל ישיבה או לחתוך החוצה מוקדם מהצפוי. כך קרה שבקרוב תצוין שנה לתחילת עדותו, וסופה עדיין לא נראה באופק.

כל עוד השתוללה המלחמה, השופטים כופפו את ראשם מול התירוצים הבטחוניים ששלף נתניהו. אבל אז המלחמה החלה לגווע. בחודש אוגוסט הודיעו השופטים על כוונתם לממש את התוכנית להגברת קצב המשפט, שנדחתה שוב ושוב, ולעבור לארבעה ימי דיונים בשבוע במקום שלושה (שממילא לא מתקיימים כמעט אף פעם במלואם).

השופטים כבר אישרו לנתניהו דיל יוצא דופן שלפיו הוא מעיד רק שני ימים בשבוע וביום השלישי מעיד עד הגנה אחר, למרות הסתייגויות מטעם צוות התביעה, שטען שהסידור עלול לשבש את העדויות. הם גם לקחו כמובן מאליו שההנחה תימשך גם כשהמשפט יעבור לארבעה ימי דיונים בשבוע. כלומר, שנתניהו יעיד רק בשלושה מהם. הלו"ז החדש אמור היה להיכנס לתוקף בשבוע הראשון של נובמבר.

בשבוע שעבר, רגע לפני המועד, נתניהו שוב לחץ. שוב נשלפו צורכי הביטחון של מדינת ישראל כדי לשרת את צרכיו של הנאשם שעומד בראשה. אחרי שסנגורו סיים להציג את נימוקיו, נתניהו ביקש להגיד גם כמה מילים בעצמו. הוא נעמד ונשא נאום ארוך שבו חלק לעצמו סופרלטיבים היסטוריים ואישיים, והדגיש: מי שמחייב אותו לבוא שלושה ימים בשבוע לעדות לא רק פוגע בזכותו להליך הוגן – אלא גם בעתידה של מדינת ישראל.

נתניהו הציג לשופטים משוואה ברורה: או שיקבלו את בקשתו ויוכיחו שאכפת להם מהחיים של כולנו – או שידחו אותה, ויוכיחו שהם מעדיפים לפגוע במדינה. במציאות נורמלית אפשר היה להתייחס לדבריו כאל טיעון מנומק, נסיון שכנוע של נאשם מול שופטיו. אלא שלא זה המקרה כשמדובר בנאשם בנימין נתניהו.

ראש הממשלה הרי מוביל כבר עשור קמפיין מסיבי נגד מערכת המשפט, ועושה שימוש במערך תעמולה רעיל שכולל גם פעילי שטח מעטים אך מעוררי מורא שממררים במשך שנים את חייהם של גורמים במערכת האכיפה. אזהרת "פגיעה בביטחון המדינה", כשהיא מכוונת לשופטים, היא איתות חד וברור למערך הזה.

לפני כמה חודשים, בתחילת הקיץ, קיבלנו הצצה לאופן שבו משרוקית הכלבים הזו מופעלת. השופטים בדיוק סירבו לבטל שבועיים של דיונים למרות הנימוק הבטחוני של נתניהו, וזכו לטעימה מנחת ידה של מכונת הרעל. שרים, ח"כים ואנשי תקשורת ממחנה נתניהו, עם תגבורת של צייצנים ביביסטים, המטירו על השופטים גינויים מ"מנותקים" ועד "חולי רוח" וסימנו אותם כחלק מהענפים הרקובים של מערכת אכיפת החוק הישראלית, יחד עם החוקרים והפרקליטים והדיפ-סטייט.

במקרה ההוא הלחץ עזר: הדיונים בוטלו, וההרעשה נעלמה כלעומת שבאה. במקרה הנוכחי, השופטים סירבו לבטל את הארכת שבוע הדיונים, אבל השאירו לנתניהו דלת אחורית והזמינו אותו להגיש בקשות נקודתיות לביטול או קיצור דיונים. הם גם הספיקו כבר להיענות לאלו שמיד הגיעו.

מה יקרה אם יחליטו לשנות את הדפוס הזה ויכפו על נתניהו להגיע בתדירות גבוהה מזו שהוא מסכים לה? התותחים עדיין מסודרים בשורה, מחכים לאות.