ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
| שבי גטניו |
לאחרונה מונתה חברת הכנסת לשעבר איילת נחמיאס-ורבין לתפקיד יו"ר ועדת הרגולציה של התאחדות התעשיינים. האם היא מפרה בכך את "חוק הצינון" שאוסר על ח"כים לשעבר להפוך ללוביסטים בשנתם הראשונה מחוץ לכנסת?
בדקנו. חוק הכנסת קובע כי שדלן הוא "מי שדרך עיסוקו […] נוקט פעולות לשכנוע חבר הכנסת – בקשר להצעות חוק ולחקיקת משנה בכנסת או בוועדותיה, להחלטות הכנסת וועדותיה ולמינוי או לבחירה של אדם לתפקיד על ידי הכנסת או על ידי גוף שנציג הכנסת חבר בו".
ורבין טוענת כי תעבוד בהתאחדות התעשיינים בהתנדבות, אולם מוטיב השכר/תגמול בהגדרת השדלנים איננו מהווה משקל לגבי הקביעה האם אכן מדובר בלוביסט.
בעקבות כך, פניתי ליו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, ולנשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, על מנת שיורו על ביטול המינוי של נחמיאס-ורבין בשל הפרת חובת הצינון. בתגובה ענו בהתאחדות התעשיינים: "על פי הנחיית נשיא ההתאחדות, הנושא ייבדק. התאחדות התעשיינים פועלת ותפעל גם במקרה זה על פי החוק".
בשבוע שעבר פרסמנו תחקיר לגבי ניגודי העניינים של נחמיאס-ורבין בזמן כהונתה כחברת כנסת. תגובתה לפרסום כללה גם התייחסות לחובת צינון של חברי הכנסת:
"לחברי כנסת אין כלל תקופת צינון (הדגשה במקור) ועדיין אני נוהגת משנה זהירות. כמי שמומחיותה ממשל תאגידי – ואין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל בין המובילים בארץ – בכוונתי להשתלב במקומות שבהם אשפיע".
מדובר בתשובה שהיא מטעה בכל הנוגע לנושא המעבר ללובינג. לא רק זאת – נראה שנחמיאס-ורבין אמורה הייתה לדעת זאת.
איך אני יודע?
ב-2016, במסגרת תיקון שקידם דוד ביטן (הליכוד) ל"חוק הלוביסטים", נקבעה תקופת צינון גם לעוזרים פרלמנטריים לפני שהם עוברים להיות לוביסטים מול הכנסת.
בדיון בוועדת הכנסת סביב החוק ב-6/1/2016 בו נכחתי, הגיעה נחמיאס-ורבין על מנת לשכנע את יו"ר הוועדה לצמצם או לבטל את תקופת הצינון לעוזרים הפרלמנטרים. בין שאר הדברים אמרה נחמיאס-ורבין: "היועצים הפרלמנטרים, עם כל הכבוד, אין שום סיכוי בעולם שאני אסכים להשוואה שלהם לח"כים".
זו אמירה ממנה ניתן לגזור כי נחמיאס-ורבין מודעת לקיומה של חובת צינון לח"כים במעבר ללובינג. למעשה, לאורך כל הדיון בנושא היה מובן לכאורה שנחמיאס-ורבין מודעת לחובת הצינון שחלה על חברי כנסת, או לפחות הייתה מודעת לכך באותה תקופה. בנוסף, הצביעה בכנסת על חוקים בנושא.
בתגובות נוספות לתחקיר נחמיאס-ורבין טענה כי נפלה טעות בתגובתה הראשונה בשל חוסר בהירות שלנו בפרטים. לטענתה, סוכם מראש בהתאחדות התעשיינים כי בתפקידה החדש לא תעסוק בלובינג אלא בקביעת מדיניות.
כמובן שאם לא תגיע כלל לכנסת, ולא תשדל אף אחד – הצדק עימה. אלא שבתפקידה כיו"רית ועדת הרגולציה של התאחדות התעשיינים, נראה שזה יהיה קשה. בכל מקרה, פנינו כעת שוב לורבין וביקשנו תגובה, אך כזו לא נמסרה.
זו הזדמנות מעולה גם לשאול האם החוק בישראל בכלל מספק.
בקנדה, חבר פרלמנט מחויב בצינון של 5 שנים בטרם יעבור לעסוק בלובינג. בצרפת ופורטוגל 3 שנות צינון, באנגליה, ספרד, סלובניה, לטביה וקפריסין חלות שנתיים צינון, ובישראל? שנת צינון אחת ויחידה.
בכנסת ה-20, "העמותה לדמוקרטיה מתקדמת" קידמה חוק להרחבת תקופת הצינון לשנתיים, בסיוע חברי הכנסת מוסי רז (מרצ), סתיו שפיר (העבודה) ויהודה גליק (הליכוד). הממשלה ושרת המשפטים איילת שקד (הבית היהודי) התנגדו – והחוק נפל בקריאה טרומית ב-2018. לזכותה של נחמיאס-ורבין ייאמר שהצביעה בעד החוק.
כך נותרה ישראל עם שנת צינון אחת בלבד – ועם חצי שנת צינון בלבד לעוזרים פרלמנטרים.
רבים מחברי הכנסת לשעבר מחכים עתה להחלטתם של יו"ר הכנסת ונשיא התאחדות התעשיינים בנוגע למקרה של נחמיאס-ורבין.
מדובר בנושא חמקמק. תיאורטית, לחברי כנסת יש יכולת טכנית גדולה יותר להתנהל כ"לוביסטים שחורים" כיוון שהם מחזיקים בתעודת כניסה קבועה למשכן המאפשרת להם להסתובב בבית הנבחרים ללא רישום.
הם יכולים, בתיאוריה, פשוט לקבוע פגישה לצורך קידום אינטרסים עם ח"כים מכהנים, ולצאת מבלי שפעילות הלובינג שלהם תיקלט ברשומות.
כך עשויים חברי כנסת להיות מועסקים בשלל תפקידים בעלי שמות יצירתיים, כשתפקידם בסופו של דבר בפועל יהיה לקדם אינטרסים בכנסת למען לקוח ששילם להם. כלומר – לובינג.
במהלך שנות מאבקי להסדרת פעילות הלובינג בכנסת אני נתקל פעמים רבות בלוביסטים מוסדרים המתלוננים על התופעה, ויש לומר שבצדק לא מבוטל – כיוון שבעוד שהם כפופים להגבלות, גם אם מינוריות ולא מספקות, הרי שאותם חברי כנסת לשעבר עוסקים בלובינג ללא כל הגבלות ולעיתים גם תוך הפרה בוטה של חובת הצינון המינימלית החלה עליהם. נמשיך לעקוב ולא נרפה, כפי שאתם רואים.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק