ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
עוד מעט נזומן לקלפי לבחור רשימה. במי נבחר? אנחנו לא יודעים מה באמת עשו עד היום אותם ח״כים שאמורים לעבוד יום וליל עבורנו (אבל אנחנו משתדלים לעזור לכם לדעת). אורי אריאל, ליברמן, שטייניץ ולא מעט נבחרים סירבו לחשוף את הלו״ז שלהם, גם אלה שכן – הוא היה גדוש בהשחרות. אנו לא יודעים עם אילו לוביסטים, למשל, נפגש כל אחד מהם וסביב איזו רפורמה. אז כן, נשתדל לחשוף כמה שיותר מהלו״זים בכנסת הבאה, אבל אני רוצה כבר לשתף אתכם בסיפורון הסתרה שונה ומשונה משולחנו של ראש הממשלה.
לפני זמן מה נכחתי בחתונה בה הוקרנה ברכה מצולמת ואישית של נתניהו לזוג המאושר. מאז שהתברר לי ב-2011 שנתניהו אירח את יצחק תשובה לארוחת גורמה כשברקע דיוני ששינסקי, אני מנסה לשים את ידי על לוח הזמנים שלו. אז בין החופה לריקודים נפל לי אסימון לדלת האחורית לחשיפת קשריו של רה״מ – רשימת הברכות שצילם בשנים האחרונות.
אולי אתם מגחכים אך חישבו על זה: נתניהו מצולם בלשכתו, עם דגל המדינה מאחוריו, מה שמשווה לארוע נופך ממלכתי. הציוד בו הוא מצולם ממומן מכספינו. יתר על כן לא מדובר בברכות אישיות, הן הוקרנו בפני מאות. כלומר ללשכת נתניהו יהיה קשה לנמק דחיית בקשה לקבל את רשימת המבורכים, בניגוד ללוח הפגישות. גם, איזה מידע רגיש כבר יכול להסתתר ברשימה? הדבר היחיד שמתחבא בה אלו שמות האנשים, רובם מהאלפיון העליון, להם אינטרסים משלהם וגם נגישות מקסימאלית לראש הממשלה – עד כדי כך שהוא פינה זמן מלוח הזמנים הצפוף עד אימה שלו כדי להקריא מתסריט שהכין עבורו במיוחד אחד מיועציו.
אנחנו יודעים למשל שנתניהו שלח ברכה מצולמת לחתונת בתו של ראש מועצת שומרון גרשון מסיקה, החשוד כעת בשוחד. הוא צילם גם ברכה לחתונת בנו של לב לבייב וגם לזו של בנו של הטייקון מהפגישה, תשובה, לבר המצווה של הנכד של ח״כ דוד רותם (ישראל ביתנו), להילולת הרב יעקב איפרגן (הרנטגן), וגם לא פסח על השקת ספרו של כתב "ישראל היום" שלמה צזנה.
פחות מעניינים אותנו המילים הציוריות והחיוכים המעושים. גם לרה״מ יש זכות לחיים פרטיים. אבל כשהוא מסרב לחשוף את הלו״ז הציבורי (!) שלו הוא כופה עלינו לאמץ חשיבה יצירתית. אז כדי להבין מי עוד ברשימה – מבלי להשתמש בחוקרים פרטיים – שיגרתי ב-13 ביולי 2014 פנייה למשרד רה״מ וביקשתי בשם חוק חופש המידע את רשימת ברי המזל המלאה שזכו לברכות הווידאו. הצעתי שבמקרים בהם יש בעיה בטחונית לחשוף את שמות אלו שלטובתם צולמה הברכה – שמם יושחר.
הייתי בטוח שהמשרד ימסמס את הבקשה בתואנה שהברכות התפיידו. לשמחתי, לא רק שבמשרד שמרו את כולן, אלא אף הגדילו לעשות ולכבוד יום הולדתו ה-65 של נתניהו, איגדו יועציו את מיטב הברכות המצולמות לסרטון איחולים עצמי.
אז מה עושים עם בקשה שאין סיבה לסרב לה? גוררים. כבר חלפו 120 הימים הקצובים בחוק, אך בכל פעם שאמרתי להם שבכוונתי לעתור, במשרד הבטיחו שהתשובה כבר מגיעה. הבחירות בינתיים מתקרבות וראש הממשלה רשם עוד ניצחון מתוק של הסתרת מידע שיכול היה להביך אותו.
חשוב לי להדגיש – לוח הזמנים המלא של ראש הממשלה, בניכוי פגישות רגישות, שייך לציבור. לא רק זה, ברגע שלו"ז ראש הממשלה יהיה שקוף נרוויח פעמיים: גם נוכל לדעת למי אוזנו של ראש הממשלה כרוייה וגם הנגישות של אוכלוסיות משוללות לוביסטים תגדל, ולו רק בשם הנראות הציבורית. אולי זה יתחיל מזויף ורק למען גיוון לוח הזמנים – אולם ככה מתחיל שינוי. שר האנרגיה סילבן שלום, למשל, קיים לאחרונה פגישה עם פעילים חברתיים בנושא הגז – רק משום שיש בחירות. מהדיווח שלהם ב״חדר המצב״ נראה כי זה קרה מאוחר מדי, אחרי שנים בהן מקורות המידע העיקריים שלו היו היזמים. או קחו את האוצר. שם למשל טוענים כי נתניהו מושך את השמיכה התקציבית מדי שנה לכיוון משרד הביטחון מהסיבה הפשוטה שהוא מוקף רוב היום ביועצים צבאיים.
בקצרה, ראש הממשלה הוא מקבל ההחלטות מספר אחת וכיום הוא גם המסתיר מספר אחת. הציבור זכאי לשקיפות בזמן אמת, ולא בדיעבד ואחרי תחינות ממושכות וגרירות. רק כשנדע מתי נבחר ציבור מסוים פותח את דלתו ובפני מי הוא סוגר אותה – ניתן יהיה להפעיל לחץ ציבורי יעיל. כך נהוג במדינות מתוקנות.
״המשכורות של נבחרי הציבור משולמת מכספי משלם המיסים ולכן הם חייבים דין וחשבון על התנהלותם כלפי הציבור כולו״, כתבה לי לאחרונה ידידתי ראשת התנועה לחופש המידע אלונה וינוגרד כששאלתי לתפיסת עולמה. ״יומני נבחרי הציבור״, הוסיפה, ״הם נדבך שדרכו יכול הציבור להבין כיצד נבחר זה או אחר מתנהלים. לכן, בכדי לגבש דעה אודות אותו מועמד, לציבור יש זכות לראות כיצד התנהל באופן המפורט ביותר כדי לדעת אם לתת לו או לה את אמונו שוב בבחירות״.
עד שזה יקרה, אאלץ לפנות אליכם עם שאלה אבסורדית שאני עומד במאה אחוז מאחוריה – נכחתם באירוע בו הוקרנה ברכה? תשתפו. כאן, בהודעה, בתיבה הסופר מאובטחת של ׳מאה ימים של שקיפות׳, או בכל דרך אחרת שתאפשר לציבור הצצה למפת הקשרים של האיש שהכי משפיע על חייו.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק