היועץ המשפטי לשימור הממשלה – טור דעה של המיזם

לפני 36 שנה נחשף חשבון הדולרים של לאה רבין. בדומה לפרשת הבקבוקים הטרייה – גם שם ראש הממשלה היה מעורב. גם שם היו נסיונות לצבוע את זה כרכילות. שתיהן התפרסמו לראשונה ב׳הארץ׳, ואפילו הסכומים דומים.

דבר אחד היה שונה. היועץ המשפטי לממשלה. האיש שמחליט מה לעשות עם מידע מזוויע ומקומם שנוגע לבכירי המערכת השלטונית.

בתזמון פלאי ישבתי ביום חשיפת פרשת הבקבוקים עם אהרון ברק – היועץ דאז. הפגישה נקבעה מזמן ולא עסקה בזוג נתניהו. אך לא יכולתי שלא להשוות בין השניים. ברק הוא אדם נדיר. פגשתי בחיי לא מעט ׳משרתי ציבור׳, אבל אתקשה למנות עשרה שרואים את תפקידם כשומרי האינטרס הציבורי הרחב כמוהו.

ברק יכול היה בקלות להתקפל אך הוא הבהיר בזמנו לרבין ש״החזקת חשבון היא הפרה של החוק בנסיבות חסרות צידוק״. ברק עמד על שלו ש״שלטון החוק זה גם החוק בשלטון״. הוא חיבב מאוד את ראש הממשלה אך הסביר לי שלמרות ההצעות שקיבל מחבריו של רבין למפלגה להסתפק בהטלת כופר – ידיו היו כבולות: ״לא ראיתי אפשרות לסגור את התיק – אם אני לוקח את תפקיד היועמ״ש ברצינות״. אהרון ברק הוא ההפך הגמור מיהודה ויינשטיין – מכשיר השרצים בתקופה הכי משורצת בישראל.

ויינשטיין הוא כל מה שלא אמור להיות היועץ המשפטי לממשלה – פחדן, הססן ומחוייב לאלו שהוא אמור לחרוץ את דינם. במילונו הוחלף הביטוי ׳מבחן בוזגלו׳ ב׳יקרא הציבור וישפוט׳.

זה לא מעצבן – זה פלילי. על כל (חוסר) החלטה שלו הציבור משלם בעקיפין מיליארדים. על כל סחבת וסגירת תיק – מתאיידת עוד טיפה משלולית האמון שנותרה בציבור לשלטון. ויינשטיין אשם במיוחד באמות המידה הנמוכות והבלתי סבירות שעל פיהן אנו שופטים את מנהיגנו.

כמובן שגם אשמים חברי הממשלה ה-32 שמינו אותו – ממשלה שבראשה עמד נתניהו עצמו (אגב אהרון ברק לא התפטר כשנפלה ממשלת רבין רק משום שהסתייג מכך שלכל ממשלה יהיה יועץ מאולף משלה). אך ויינשטיין הוא הוא האשם הראשי. הוא איש מקצוע, לא פוליטיקאי, וככזה הוא לא מחויב לסקטור מסוים (ובטח שלא לחברי הממשלה) אלא לציבור הרחב. ואחר שהפר את אמוננו שוב ושוב הוא לא חייב להישלח הביתה, אלא למאסר.

הציבור מסרב להרכין ראש

מה שמנחם פה זה שהציבור מתעורר ומתחיל להסכים עם קביעה שכזו. הציבור מסרב להרכין את הראש בפני סטטוס קוו של מושלים חסרי חוט שדרה ומקורבים רודפי בצע. הציבור מפסיק להאמין שמהלכים הזויים ונלוזים בחלונות השלטון הם גזירת גורל. הוא תורם מכיסו למטרות קיצוניות כמו ׳מאה ימים של שקיפות׳, הוא מסוגל להתארגן ביתר יעילות בזכות הרשתות החברתיות, והודות לגוגל הוא גם לא שוכח. אז אני מציע לויינשטיין לעשות כרבין בזמנו ולמהר ולפתוח חשבון דולרים בארצות הברית – היום זה אפילו חוקי ונוח.

* לטור נוסף שקורא לתקוף גם את מי שמינה את כלבי השמירה