"נאום האחריות" של נתניהו: "אם יש משמעות למושג אחריות, ראש הממשלה חייב גם הוא ללכת"

היום לפני 18 שנה בדיוק נשא בנימין נתניהו במליאת הכנסת את "נאום האחריות". נאום מכונן על אחריות וערכים, שקיבל משמעות מצמררת מאז התנהלותו של נתניהו עצמו מאז התרחש במשמרתו המחדל הביטחוני החמור בתולדות מדינת ישראל.

נתניהו כיהן כיו"ר האופוזיציה עת נשא את הנאום, בינואר 2008. ראש הממשלה היה אהוד אולמרט. שנה לאחר מכן, עשור אחרי כהונתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה, הוא חזר ללשכה הבכירה במדינה. 

הדיון בכנסת שבמסגרתו נשא נתניהו את דבריו עסק בממצאי דו"ח ועדת וינוגרד, שחקרה את מחדלי ממשלת אולמרט במלחמת לבנון השנייה. נתניהו ניצל את ההזדמנות על מנת להלום בראש הממשלה, שהקשיב בפנים מכורכמות. 

לא בכדי נחשב נתניהו לאחד התועמלנים המוצלחים בפוליטיקה הישראלית, אם לא למוצלח שבהם. נאומיו מצטיינים בבהירות נרטיבית וסיסמאות קליטות, ומוגשים בפאתוס קולח. אולם מה שהופך את "נאום האחריות" למכונן הוא האמת הערכית עליו הוא נשען.

מטרתו של נתניהו היתה ניגוח פוליטי, אולם הדברים שאמר היו צודקים והביקורת – מוצדקת. מה שנתניהו לא ידע הוא כי 16 שנים מאוחר יותר יעמוד בפני אותו מבחן שעמד בו אולמרט – וייכשל בו כישלון חרוץ. 

נתניהו יברח מאחריות בכל כוחו, גם במחירים האיומים ביותר לשלום המדינה ולעתידה. נתניהו לא ידע כי אמרות הכנף ששלף נגד קודמו בתפקיד, יהפכו לסכינים מחודדות הננעצות כעת בדמותו הציבורית. 

לרגל ציון יום השנה ל"נאום האחריות", "שקוף" מפרסמת שבע אמירות נוקבות ורלוונטיות לימים אלה. 

האחריות לכישלון – על הדרג המדיני

"האחריות הכוללת לניהול המלחמה היתה מוטלת על הדרג המדיני, ובראשו ראש הממשלה… האחריות לכישלון מונחת לפתחם של הדרג המדיני וצמרת הדרג הצבאי". 

ב"נאום האחריות" שלו מצטט נתניהו מדו"ח ועדת וינוגרד את האמת הפשוטה וההגיונית שכיום הוא מתכחש לה: אחריות על מחדלים בסדר גודל כזה חלה בראש ובראשונה על הדרג המדיני. בדמוקרטיה, הדרג הצבאי הוא כלי ליישום המדיניות עליה מחליטה הממשלה, ובראש ובראשונה ראש הממשלה.  

נתניהו של 2008 אימץ את האמת הפשוטה וההגיונית הזו. נתניהו של 2023 ואילך עושה ככל יכולתו על מנת להטיל את האחריות ממנו והלאה ולמקד את השיח בנושא בכל אדם, גוף או ארגון – חוץ מהדרג המדיני ומי שעמד בראשו במשך 13 מתוך 14 השנים שקדמו לטבח ה-7.10: הוא עצמו.  

משמעות המושג "אחריות"

"אם יש משמעות למושג אחריות, ראש הממשלה חייב גם הוא ללכת. בסרבו לפנות את מקומו ראש הממשלה בורח מאחריות, וגם לא יועיל הניסיון שחזינו עכשיו לגלגל את האחריות לעם, לאופוזיציה ועלי אישית", טען נתניהו נגד אולמרט ב"נאום האחריות" שלו ב-2008. 

כעת אנחנו יודעים כי מיד ביממות הראשונות אחרי הטבח הנורא ב-7.10.2023, עת אזרחי ישראל היו המומים ודואבים, דאג ראש הממשלה לכנס את לשכתו על מנת לדון בשאלה כיצד יצליח לגלגל את האחריות למחדל על אחרים, כדי להיחלץ מהדרישה המתבקשת להזיזו מתפקידו.

בין היתר, שכר נתניהו דובר מיוחד, אלי פלדשטיין, שזה היה כל תפקידו: טפלול העיתונאים הישראלים והאכלתם במידע, חלקו שקרי במפגיע, על אחריות הדרג הצבאי. נתניהו לא בחל אפילו בקידום תיאוריית הקונספירציה השקרית והזדונית של "בוגדים מבפנים", למרות תחינת הרמטכ"ל וגופי הביטחון שהפצירו בו לגדוע את קמפיין השקרים שקורע את החברה והצבא מבפנים. 

ב"נאום האחריות" מסביר נתניהו את הסיבה לאחריותו של אולמרט למלחמה הכושלת: "לא אנחנו ניהלנו את המלחמה. אתה ניהלת אותה. אתה היית זה שצריך לבדוק את מוכנות הצבא, את הפעלת הצבא, את הגנת העורף, ודבר זה היינו בטוחים, חבריי ואני, שעשית".

שנים אחר-כך, נתניהו לא רק שלא בדק את "מוכנות הצבא, את הפעלת הצבא, את הגנת העורף", אלא התעלם במפגיע מאזהרות חוזרות ונשנות של צמרת מערכת הביטחון, כולל שר הביטחון ממפלגתו, כי ההפיכה המשטרית שהוא מקדם פוגעת בלכידות ובהרתעה הישראלית ומגבירה את הסיכון למלחמה. 

אם אינך מתפטר, לעג נתניהו לאולמרט ב"נאום האחריות" ב-2008, מדוע שלא תחזיר לתפקיד את הרמטכ"ל דן חלוץ ואת שר הביטחון עמיר פרץ. ב-2026, הרמטכ"ל הרצי הלוי ושר הביטחון יואב גלנט, כמו גם כל ראשי מערכת הביטחון האחרים, לקחו אחריות וכבר אינם בתפקיד. רק נתניהו מסרב לעשות זאת. 

גלגול כזה של אחריות לא ראיתי מימיי

"אני חייב להגיד לכם שגלגול כזה של אחריות מצד המפקד עוד לא ראיתי מימיי. אנחנו נוהגים לומר שהכישלון הוא יתום, אצלך לכישלון יש הרבה אבות, הרבה הרבה אבות, חוץ מאב אחד".

האמירה הזו של יו"ר האופוזיציה נתניהו מול רה"מ אהוד אולמרט ב"נאום האחריות" ב-2008, משאירה אותנו פעורי פה מול התנהלות רה"מ נתניהו בשנתיים האחרונות. לקראת המשך הדברים של נתניהו מומלץ להשאיר את הפה פעור.

"אבל אחריות זה לא לדבר על אחריות, אחריות זה לשאת באחריות, ולהיות מוכן לשלם את המחיר על דרך ואמונה, וגם על כישלונות", השתלח נתניהו באולמרט, "אבל אתה אינך מגלה אחריות, כי אתה אינך מוכן לשלם שום מחיר, להיפך. אתה קובל על כך שמישהו אפילו מעלה על דעתו שאתה צריך לשלם מחיר כלשהו". 

נתניהו, במשך יותר משנתיים אחרי המחדל הביטחוני החמור בתולדות ישראל, סירב לא רק לשאת באחריות ובוודאי שלא לשלם מחיר, הוא ממאן אפילו להגיד את המילה "אחריות".

מול מי שמעלה על דעתו שהוא צריך לשלם מחיר, נתניהו אינו "קובל", אלא מנהל קמפיין השמצות ארסי ומכוער. 

הוא ומערך התעמולה האדיר שבנה, "מכונת הרעל" המורכבת מדוברים בשכר, בוטים, פעילים פוליטיים וגופי תקשורת שלמים, מתקיפים בברוטליות כל גורם שעשוי לדרוש גילוי אחריות מצד נתניהו – ממשפחות החטופים, דרך הציבור הישראלי המתנגד למדיניות הממשלה ועד לחברי האופוזיציה.

לתת לקברניט הטיטאניק עוד אוניה

"הצעד ההכרחי המתבקש הוא החלפתו של ראש הממשלה שכשל. מר אולמרט ואנשיו אומרים לנו בציניות 'מי שכשל הוא זה שיתקן. אסור להחליף את הקברניט'. זה בערך כמו להגיד אחרי אסון הטיטאניק שאם הקברניט היה שורד, צריך היה לתת לו עוד אוניה". 

ב"נאום האחריות" ב-2008 משתמש נתניהו במשל פשוט ומובן. מי לא מכיר את סיפור הטיטאניק, אותה אוניית ענק שהפכה סמל להיבריס קטלני? 

צחוק הגורל הוא שנתניהו עצמו, קברניט הטיטאניק של ה-7 באוקטובר, לא רק מסרב להתפטר מתפקידו אלא גם מצהיר על כוונתו להתמודד גם בבחירות הבאות. "תנו לי עוד אונייה", הוא דורש.  

חיי אומה אינם מסלול הישרדות אישי של ראש ממשלה

"חיי אומה אינם מסלול הישרדות אישי של ראש ממשלה. מאבקים ואתגרים רבים עוד נכונו לנו. על הסיפון מתחלפים הקברניטים שאוחזים בהגה אבל מטרתם תמיד חייבת להיות אחת: לא הישרדותם האישית אלא הבטחת קיומו, ביטחונו ושגשוגו של עם ישראל" 

נתניהו של "נאום האחריות" ב-2008 חורט על לוח דברי הימים של מדינת ישראל מושכלות יסוד: הקריירה הפוליטית של ראש ממשלה נועדה לשרת את האומה, ולא להיפך.

זהו אותו נתניהו שעשור מאוחר יותר יגרור את ישראל לתוהו ובוהו פוליטי של חמש מערכות בחירות רצופות, ויפורר את אמון הציבור במוסדות המדינה בקמפיין דה-לגיטימציה אלים, רק כדי לא להתמודד מול אישומיו הפליליים כאחד האדם.

זהו אותו נתניהו שמאז מחדל הטבח הנורא ב-7.10.2023, הקריב את ביטחונה ושגשוגה של האומה על מזבח ההישרדות הפוליטית האישית שלו, באופן הצר והציני ביותר האפשרי: טרפוד עסקאות חטופים והארכת המלחמה כדי לשמור על שלום בית עם השותפים הקואליציוניים הקיצוניים. 

שקר הוא אמת – כישלון הוא הצלחה

"על השיח הציבורי בישראל השתלטה לאחרונה תרבות של טשטוש. תרבות של רמייה שאסור לנו לקבלה. שקר הוא אמת. רע הוא טוב. כישלון הוא הצלחה. איפה הערכים? איפה האידיאות? איפה האידיאלים? איפה הדברים האלה שהנחו אותנו כל השנים? זו המנהיגות שנציב בפני ילדינו? זו הדוגמה? הציניות הזאת? חוסר האחריות?".

בפרספקטיבה של 18 שנה, מדהים לשמוע את המשפטים הללו יוצאים מפיו של נתניהו, בקולו, ב"נאום האחריות" של 2008. זהו אותו נתניהו, נסיך השקרים והפייק-ניוז, מי שבנה את מכונת הפרופגנדה השקרית המסיבית ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. 

שמו של נתניהו, מי שכדי לחבוט ביריב פוליטי קונן על "תרבות של רמייה" והזדעק על "הציניות הזאת", כבר נחקק בהיסטוריה בראש ובראשונה בהקשר של רמייה, ציניות מוחלטת והקריסה הערכית של הפוליטיקה הישראלית. 

ממשלה שעסוקה בהישרדות היא ממשלה מסוכנת

"חברי הכנסת, ממשלה שעוסקת יומם ולילה בהישרדות, תמשיך להיטלטל בין הרפתקנות מדינית והרפתקנות צבאית. שני הקטבים הללו מסוכנים באותה מידה למדינת ישראל". 

נתניהו של "נאום האחריות" מ-2008 מספק לנו תחזית נבואית, אזהרה קודרת: ממשלה העסוקה יומם ולילה בהישרדות היא ממשלה מסוכנת. ממשלה כזו תיגרר להרפתקאות צבאיות ומדיניות שיסכנו את מדינת ישראל, רק בשל הצורך לייצר לראשיה אופק פוליטי. 

נתניהו הוכיח באופן הנוראי ביותר כי קביעה זו שלו היא אמת לאמיתה. כראש ממשלה שעסוק יומם ולילה בהישרדות, שמעליו מרחף האיום בהרשעה פלילית בשל מעשי שחיתות והרשעה ציבורית בשל אחריותו למחדל הביטחוני החמור בתולדות המדינה, נתניהו פעל באופן חמור פי כמה מ"הרפתקנות".

בשנים האחרונות, עוד לפני שפרצה המלחמה, ניהל נתניהו קמפיין אדיר מימדים של דה-לגיטימציה ופירוק של מוסדות המדינה, מהרשות השופטת ועד למערכת הביטחון. תוך כדי, קלע את ישראל לשנים ארוכות של חוסר יציבות פוליטית, שנים בהן פעלה המדינה ללא ממשלה מתפקדת.

בהמשך כונן את הממשלה הקיצונית בתולדות המדינה והכריז על הפיכה משטרית: בליץ חקיקתי שיסרס באופן אלים כל מנגנון של איזונים ובלמים שמאיים להגביל את כוחה של הממשלה. הוא המשיך גם מול הפגנות של מיליוני אזרחים ואזהרות חריפות מפני מלחמה.

אחרי שפרצה המלחמה, באופן האיום ביותר שניתן היה לדמיין ותוך חוסר מוכנות משווע, נתניהו האריך אותה שוב ושוב, נגד עמדת גורמי הביטחון ונגד רצון העם. הוא הפך אותה למלחמה הארוכה בתולדות ישראל, הביא למותם בשבי של עשרות חטופים ולנפילתם לשווא של חיילים – על מנת לשוב בתום שנתיים של מלחמה לאותה נקודת פתיחה ברצועת עזה.

הוא עשה זאת באמתלאות שווא, תוך שהוא מנהל מבצע תודעה כוזב נגד הציבור הישראלי, ובאמצעים שסיכנו את ביטחון המדינה. כחלק ממסע ההישרדות הפוליטי שלו הוא סירב לכל תכנון או צעד מדיני, אחז בעמדה קיצונית נטולת היגיון וקלע את ישראל למציאות בינלאומית קשה. בכל הזמן הזה המשיך ונאבק ללא ליאות, באופן עקבי וממוקד, באיום אחד בודד: הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית.

מעניין מה היה אומר על כך יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו.