ראש השב"כ דוד זיני הודיע ללוחמות הארגון לפני טקס רשמי: איני מוכן ללחוץ לכן יד

ראש שירות הביטחון הכללי, דוד זיני, הודיע לעובדות הארגון להימנע מלחיצת ידו. לפני כמה שבועות התקיים במטה השב"כ טקס שגרתי, שכמוהו נערכו בשנים עברו, של קידום אנשי ונשות השב"כ לתפקיד ראשי מחלקות (רמחי"ם). זמן מה לפני הטקס נשלחה הודעה למשתתפות כי עליהן להימנע מלחיצת ידו של ראש השב"כ.

בשב"כ יש לא מעט עובדים דתיים, גם בתפקידים הבכירים ביותר. זיני גם אינו חובש הכיפה הראשון המכהן כראש השירות. קדם לו יורם כהן. רוני אלשיך, קודם שמונה למפכ"ל המשטרה, היה סגן ראש השב"כ. הסגן הפורש ש' וגם קודמו מ' היו חובשי כיפות מבית הגידול של הציונות הדתית. אף לא אחד מהם הדיר נשים.

זכותו של זיני לקיים אורח חיים על פי ערכיו, ובלבד שהדבר לא יפגע או ישפיע על מילוי תפקידו. אך מעבר לפגיעה הנקודתית, יש לראות את התופעה החדשה בהקשר הרחב יותר של המציאות בישראל, שבה פונדמנטליזם דתי ("חרד"ליות"), בגיבוי  של ראש הממשלה החילוני בנימין נתניהו, מאיים להשתלט על המרחב הציבורי תוך כדי כרסום בנורמות ובערכים דמוקרטיים וליברליים.

התופעה של אפליית נשים בשירות היא רק סממן להחלטה השנויה במחלוקת של נתניהו למנות את זיני. מינוי שהתנהל באופן בעייתי למן הרגע הראשון, הניב מציאות אבסורדית בה ראש השב"כ מנוע מלעסוק בכמה נושאים מפעילות הארגון, עורר חשש בדבר נאמנותו של זיני לחוק ולממלכתיות – או לרה"מ הנאשם בפלילים שמינה אותו, וממשיך כעת בהחלטה של זיני עצמו למנות לסגנו איש שב"כ לשעבר, חסר ניסיון בצמרת הארגון, גם הוא בן הציונות הדתית.

נ' שימש בשנים האחרונות בתפקיד שבו היה כפוף ישירות לנתניהו, וזו אולי סיבה נוספת להחלטת זיני למנותו, כחלק ממאמציו לגרום ש"הבוס יהיה מרוצה".

ראש חצי השב"כ

נתניהו, שנמנע מלמנות את זיני לתפקיד מזכירו הצבאי בשל עמדותיו הדתיות הקיצוניות ("משיחי מדי"), הודיע לו על בחירתו לתפקיד ראש השב"כ אחרי שיחה של חמש דקות במכונית. זיני עצמו לא טרח לבקש את רשותו או אפילו ליידע כנדרש מראש את הרמטכ"ל אייל זמיר על דבר הפגישה, זאת למרות שהיה אז אלוף בצה"ל וכפוף לזמיר.

שאלת הנאמנות של זיני לחוק ולממלכתיות – או לראש הממשלה ולאינטרסים הפוליטיים שלו, עמדה בבסיס ההתנגדות למינוי והחשש מתוצאותיו. צומת משמעותית ראשונה בה צפה השאלה היא בפרשת קטארגייט: נתניהו, בעצמו נאשם בפלילים בעבירות שחיתות, מתמודד כעת עם פרשייה נוספת של שחיתות ועבירות ביטחוניות בה חשודים יועציו הקרובים ביותר.

בפרשיית קטארגייט, ופרשת גניבת המסמכים מאמ"ן והדלפתם לבילד המסתעפת ממנה, חשודים או נאשמים יונתן אוריך, שנחשב ליועצו הקרוב ביותר; ישראל (שרוליק) איינהורן, מי שניהל עבור נתניהו והליכוד את מערכות הבחירות האחרונות; ואלי פלדשטיין, דוברו הביטחוני של נתניהו שנשכר מיד אחרי טבח ה-7.10 על מנת לתמרן את דעת הקהל הישראלית בשאלת האחריות למחדל. כעת נחקרים בחשד לשיבוש החקירה גם ראש הסגל בלשכת נתניהו צחי ברוורמן והדובר עומר מנצור.

למרות ראיות ועדויות המצביעות על ידיעה ומעורבות של נתניהו במאורעות הנחקרים, במערכת האכיפה מהססים עדיין מלחקור את ראש הממשלה. לא בכדי: נתניהו מנהל כבר כעשור קמפיין דה-לגיטימציה למערכת המשפט והאכיפה. חוקרים ופרקליטים שעסקו בתיקיו מצאו עצמם מחוץ למערכת וקורבנות של מסעות הטרדה ואיומים, גורל שלא נחסך גם מראשי המערכת עצמם.

על זיני מוטלות מספר הגבלות, ההופכות את העננה סביב מינויו לסמיכה עוד יותר: אחרי שהתגלה כי בנו הוא בדוקאי של השב"כ, אסרה עליו ועדת גרוניס לעסוק בסוגיות של טרור יהודי הקשור למשפחתו. בנוסף, נתניהו עצמו הודיע כי זיני לא יעסוק בפרשת קטארגייט.

המינוי התמוה של נ'

כעת, כאמור, מתווספת עננה נוספת בשל ההחלטה התמוהה של זיני למנות לתפקיד סגן ראש השירות את נ', שמעתה יהיה ממונה במקומו על חקירת החדירה של מדינה עוינת ללשכת ראש הממשלה – ועל שאלת מעורבותו של ראש הממשלה עצמו בפרשייה המסתעפת והולכת.

נ' היה רכז במרחב הדרום של השב"כ, שבו עשה את כל הקריירה שלו בארגון והגיע עד לדרגת רח"ט עזה. הוא לא היה מעולם ראש אגף או ראש מרחב. מינויו לתפקיד סגן ראש השב"כ דומה למינוי של תת אלוף לתפקיד סגן הרמטכ"ל. מה עוד שנ' סיים את עבודתו בשב"כ כבר לפני כמעט עשור שנים.

לאחר שראש מרחב הדרום בשב"כ, מאיר בן שבת, הנחשב מקורב לנתניהו, מונה ב-2017 לראש המל"ל, הוא הביא עמו את נ' לתפקיד ראש אגף אפריקה והמזרח התיכון. עתידו של נ' בשב"כ ממילא היה נראה עגום, מאחר שראש השב"כ דאז נדב ארגמן ראה בו דמות בעייתית. בין לבין מילא נ' גם תפקיד במערכת הביטחון שבו היה כפוף לנתניהו.

ב-2023, כשהיה עדיין במל"ל, נכרך שמו של נ' כמי שניסה להתערב לטובת יזמים פרטיים לקידום פרויקט חקלאי. המינוי של נ' כצפוי מעורר מורת רוח, אצל עובדים בארגון, בהם בכירים בפועל ולשעבר. כעת מנהלים את פירמידת השב"כ מנהל חסר כל ניסיון – ולצידו סגן בעייתי שעזב את הארגון לפני שנים, ולא ישב מעולם בפורום הבכיר ביותר של מטה השירות.

לעזרתו של נ' נחלץ איש השב"כ עדי כרמי שעבד יחד עמו. כרמי כתב בפוסט שנ הוא לוחם אמיץ ונועז ואדם ערכי: "הוא מלח הארץ, איש משפחה, ציוני אוהב ישראל, חכם, ידען, דעתן, פיקח, לוחם עם סכין בין השיניים, בעל ניסיון מבצעי רב ומגוון".

"גם השב"כ נפל ומהר יותר מהמשטרה" אמר לי בכיר לשעבר בשב"כ שהגיע לצמרת הארגון ופיקד על כמה אגפים. לדבריו, המשמעות של מה שמתרחש בשב"כ בחודשים האחרונים מאז שזיני נכנס לתפקידו הוא שנתניהו השיג את מטרתו והשתלט על הארגון כדי להופכו לפוליטי.

צירוף העובדות הללו, ואחרות, מוכיח שוב כי הסיבה העיקרית והאמיתית להחלטת נתניהו לפטר את ראש השב"כ הקודם, רונן בר, לא היתה בשל מחדלי ה-7.10, שעליהם בר קיבל אחריות, אלא סירובו להיכנע לדרישות לא חוקיות של נתניהו והתעקשותו לחקור את פרשיות קאטרגייט השונות.