לקחים ומסקנות ביניים מוועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות הבנקים

| ברק גונן, ד"ר הראל פרימק – עמותת צדק פיננסי |

מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח, ישבה מכונסת בעצמה והתעטפה בבד השחור שהביאה איתה. למרות שהטמפרטורה בכנסת הייתה נעימה, המנכ"לית לא הפסיקה לחזק את הבד שכיסה אותה ונראתה כאילו גל קור מכה בה שוב ושוב. מולה ישבו סוללת חברי כנסת שניסו להבין כיצד קרה שבנק לאומי נתן למקורבים הלוואות במיליארדים – הלוואות שבגללן הבנק ספג הפסדים כבדים. המנכ"לית של הבנק הגדול במדינה נראתה לפתע כה שברירית ומעוררת אמפתיה אל מול מטר השאלות. האם זו האישה הקשוחה שמנהלת עשרות אלפי עובדים?

האמפתיה האנושית לאדם במצוקה נעלמה כאשר התברר קו ההגנה שלה – סודיות בנקאית. הבנק, גוף ציבורי, לא חייב להסביר דבר לחברי הכנסת, נבחרי הציבור. את הבד השחור שמכסה את הבנק גם נבחרי ציבור לא יכולים להסיר.

"סודיות בנקאית"

בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) הצטרף למאמץ של חבריו לוועדת החקירה, בראשות איתן כבל (המחנה הציוני). הוא הציג למנכ"לית הבנק שאלה פשוטה: כיצד יכול להיות שהטיפול בחוב של אליעזר פישמן (חוב שעולה על מיליארד שקל) מעולם לא הגיע למחלקה בבנק שמטפלת בלווים שאינם עומדים בהחזר חובם? סמוטריץ' ניסה להראות שהיחס שפישמן קיבל חרג מכל הגיון סביר וגם מכל נוהל של הבנק. תגובת הבנק: הנהלים שלנו הם "נוסחת הקוקה קולה שלנו", וסירבו להרחיב.

הסיטואציה הייתה שידור חוזר מדויק של החקירה של ראשי בנק הפועלים, שבוע לפני כן. דב חנין (הרשימה המשותפת) חקר במיומנות את מנכ"ל בנק הפועלים אריק פינטו. ההפסדים לפישמן ודנקנר של הבנק בראשו עומד פינטו היו גדולים אף מאלה של בנק לאומי.

חנין החזיק בידיו מסמך של הפיקוח על הבנקים, שהראה שהבנק נתן אשראי לרכישת מפעלים פטרוכימיים, למרות שהבנק העריך שהלווה לא יוכל לעמוד בחובו לבנק. "זאת חוכמה שבדיעבד" ענה פינטו. "להיפך, אתם ידעתם זאת מראש" הקריא חנין את המסמך. פינטו הגיב על כל שאלה בבריחה אל אותה סודיות בנקאית, ש"מונעת ממנו" להתייחס.

תחפשו את הרגולטור האחראי

מילא, למה כבר אפשר לצפות מהבנקים? חברי הכנסת לא מנהלים אותם. ממי כן אפשר לצפות? מהגוף שנמצא מעל הבנקים – הפיקוח על הבנקים, אותו חברי הכנסת כן מנהלים. הפיקוח על הבנקים הוא גוף ציבורי ועובדיו הם אנשי ציבור, המקבלים את שכרם מכספי משלם המיסים – מאיתנו!

בדומה לדו"ח שחנין עשה בו שימוש, לעובדי הפיקוח המסורים יש ככל הנראה דוחות נוספים שיכולים לשפוך אור על הקשרים שנוצרו בין הבנקאים לשכבה דקה של מקורבים, שזכו באשראי בתנאים לא סבירים.

העובדה שהפיקוח על הבנקים לא באמת שיתף פעולה עם חברי הכנסת – מטרידה מאוד. הפיקוח על הבנקים לא טרחו לשלוח דו"חות רלוונטיים, אלא במקום הפציצו במקבץ עצום של מסמכי נהלים, הנגישים לכולם באינטרנט. במקום לסייע לנציגי האזרחים בחקירה – שלחו אותם לשוטט באינטרנט (כך גם נמצא דו"ח אחד של הפיקוח, שדלף בצורה כזו או אחרת). זו בושה. הפיקוח על הבנקים היה צריך ללוות יד ביד את נבחרי הציבור ולוודא שאנחנו, דרך חברי הכנסת שלנו, מקבלים מענה לצורה בה הכסף שלנו מתנהל.

הסכמה מימין לשמאל

לעיתים רחוקות נתקלים בקונצנזוס כה רחב של חברי הכנסת. בראש הוועדה עומד איתן כבל מהמחנה הציוני, יחד עם שותפתו למפלגה איילת נחמיאס ורבין. את הדיון עם בנק לאומי ניהל במיומנות יואב קיש מהליכוד. בוועדה שאין בה חילוקי דעות בין אופוזיציה לקואליציה, יכול רועי פולקמן (כולנו) לחקור בנחישות את בכירי בנק הפועלים, וחיים ילין (יש עתיד) להתקדם באותו קו חקירה מול בכירי בנק לאומי. אפילו בין ש"ס ומרצ אין חילוקי דעות: יצחק וקנין (ש"ס) דיבר על תופעת "הדלת המסתובבת" (מפקחים שעוברים לעבוד אצל המפוקחים) ולצידו עיסאווי פריג' (מרצ) מסביר שהפיקוח אינו אפקטיבי – "חרטא ברטא". את סמוטריץ וחנין הזכרנו כבר קודם.

להערכתנו, ישנן שתי סיבות שגורמות לתופעה יוצאת דופן זו:

1. התופעה בה האשראי במדינה הולך למקורבים ולא למוכשרים פוגעת בכולם. מלבד מיעוט זעיר של אזרחים הנהנים מהשיטה המושחתת, שאר האזרחים נדפקים.
2. חברי הכנסת מבינים כי מתפתח פה תקדים מסוכן.

אם משרתי ציבור, רגולטורים, אומרים כי "אין ביכולתם" להביא מידע לחברי הכנסת – מה יגידו מחר משרתי ציבור אחרים העוסקים בנושאים לא פחות חשובים? מה יגידו ראשי השב"כ והמוסד, שהמידע שלהם עוסק בדיני נפשות? מדוע שהרמטכ"ל ומפכ"ל המשטרה יהיו נתונים לביקורת אזרחית? אם הרגולטורים הפיננסיים לא – אז למה היתר כן?

שמירה על הציבור

שמירה על סודיות בנקאית היא אכן מאבני היסוד של הבנקים. אף אחד לא מצפה שחשבונות הבנק שלו יהיו חשופים לעיני כל אזרח סקרן. עם זאת, חברי הכנסת שלנו אינם סתם אזרחים סקרנים והלקוחות בהם הם מתעניינים אינם אזרחים אקראיים מן המניין. פישמן הבריח מאות מיליוני שקלים לחו"ל, דנקנר יושב בכלא על הרצת מניות ולבייב נחקר על הברחת יהלומים והונאת רשות המיסים. כל אלה הם אנשים שבאופן שיטתי ניהלו מערכת שהוציאה כסף מאזרחי המדינה והעבירה אותו לידיהם. נשאלת השאלה: האם הזכות שלהם לסודיות גוברת על האינטרס הציבורי לחשוף את הקשר המושחת בינם לבין המערכת הפיננסית שלנו?

ראוי שנפרגן שוב לכל הח"כים שנלחמים למען הציבור בצורה מעוררת כבוד: איתן כבל יו"ר הוועדה, יואב קיש, רועי פולקמן, חיים ילין, איילת נחמיאס-ורבין, בצלאל סמוטריץ', דב חנין, יצחק וקנין ועיסאווי פריג'. הח"כים האלה פועלים באופן מקצועי, משקיעים בלמידת החומר, שולטים בעובדות ובמספרים – ומצליחים, לאט לאט, לחשוף את מה שהתרחש מאחורי הקלעים של המערכת הפיננסית שלנו.

*

ברק גונן וד"ר הראל פרימק הם מתנדבים, יושבי ראש משותפים של עמותת צדק פיננסי. העמותה נלחמת לטובת יושר, תחרות ושקיפות במערכת הפיננסית. צדק פיננסי פעלה לקידום הרפורמה בבנקאות. כעת חברי העמותה מלווים באופן צמוד את הדיונים של ועדת החקירה לכשלי הקצאת האשראי לטייקונים.