ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
והפעם:
אין לנו ולו חצי ביקורת על נוכחותו של ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) במליאה, שהיא כרגיל גבוהה.
ביום שני הוא ניהל את הישיבה הריקה להחריד – המספר המקסימלי של חברי כנסת שנכחו בדיון עמד על 25 (!) – וזה אפילו לא יום שלישי הידוע לשימצה. לאורך מרבית הישיבה החזיקה האופוזיציה רוב בחדר. חודש לתוך כנס החורף ונראה כי מלחמת הקיזוזים והמאבק על כל קול אינם נוכחים עוד – הקואליציה אפילו לא מוטרדת משמירה על רוב במשכן.
חריגה בהיעדרות עקבית מהמליאה מצאנו את הרשימה המשותפת. ביום שני נכחו ארבעה ח"כים בלבד של הרשימה (מתוך 13) וביום רביעי, בהצבעה הרגישה על חוק הפונדקאות, נעדרו כולם למעט דב חנין שהצביע בעד ועבד אל חכים שהצביע נגד. פנינו ליו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, בציפייה שיוכל להסביר את ההיעדרות. ממנו נמסר כי היה עסוק בבחירות לרשויות המקומיות. הרשימה המשותפת נראית מהצד כסיעה מפוררת שלא חבה דין וחשבון לבוחריה כסיעה. חבל.
ובכלל, ההצבעה על חוק הפונדקאות הייתה הזדמנות פז לאופוזיציה: ארבעה חברי כנסת שברו את המשמעת הקואליציונית (שרן השכל ואמיר אוחנה מהליכוד, טלי פולסקוב ומירב בן ארי מכולנו), ועוד כמה חברי קואליציה נוהגים להעלם מהצבעות מהסוג הזה, לדוגמא רחל עזריה (כולנו). כלומר: נוכחות מלאה של האופוזיציה בהצבעה ויישור השורות, לצד העברתו של עוד ח"כ אחד מהקואליציה לצידם, הייתה יכולה לייצר תיקו בהצבעה במשכן. אך עם 11 נעדרים מהרשימה המשותפת, הדבר היה חסר סיכוי.
סמוטריץ' השתתף באופן פעיל בוועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות הבנקים והמערכת הפיננסית. דיוני הוועדה נערכים בימי ראשון, כלומר מעבר למכסת ימי הדיון השגרתיים במליאה. דו-שיח מרתק התנהל בין סמוטריץ' לרקפת רוסק עמינח, מנכ"לית בנק לאומי, בנוגע למנגנון פיקוח האשראי ללווים גדולים (בסרטון פה למטה). סמוטריץ' ניסה להבין כיצד הצליח אליעזר פישמן לעקוף את מנגנון ה"אורות האדומים" שהיה אמור להתריע בפני הבנק על העיכוב בתשלום החובות.
ברביעי השתתף סמוטריץ' בדיון פתוח לציבור של ועדת החוץ והביטחון, שעסקה בהריסת בתי מחבלים (טרם פורסם כל תיעוד של הישיבה – וידאו או פרוטוקול כתוב). סמוטריץ' דיווח בטוויטר על נוכחותו בדיון וטען כי: "התנהלות מערכת המשפט והביטחון בעניין היא מבישה ולא הגיונית והגמגום של הדרג המדיני מביש אף הוא".
בהצבעת המו"לים האחרונה של שקוף נבחר במקום השלישי לסיקור צל הנושא של היועצים המשפטיים בוועדות הכנסת (אחרי משרד החינוך, שנמצא בעבודה, וח"כ סמוטריץ', שאתם קוראים ברגעים אלה). אז אמנם הפננו את מירב המשאבים שלנו לסיקור שני הנושאים הראשונים (כפי שהבטחנו), אך לקחנו על עצמנו להאיר זרקור גם על תפקיד היועצים המשפטיים בכל הזדמנות שנוכל. היועצים המשפטיים עומדים פעמים רבות כמתריע הבודד בשער בפני מהלכים שמקדמים ח"כים נגד החוק או האזרחים.
וזה כמובן מתקשר גם לסמוטריץ': בסיקור השבוע הקודם למדנו כיצד מנסה סמוטריץ' לעקוף את חוות הדעת של סגנית היועצת המשפטית לממשלה, דינה זילבר, בסוגיית כפל תמיכות לגרעינים תורניים (מהלך שיביא, לפי הגורמים המשפטיים, לבזבוז כספי ציבור).
חוות דעת נוספת שהובילה זילבר המליצה לממשלת ישראל לקחת מהחטיבה להתיישבות את ניהול הקרקעות והנכסים מעבר לקו הירוק. המלצה זו, משנת 2015, ייבשה את תקציב החטיבה להתיישבות. סמוטריץ', כחבר כנסת אידיאליסט, פעיל וממוקד – העביר חוק (עליו כתבנו בשבוע הראשון של סיקור הצל) שהסדיר את מעמדה של החטיבה וגם החזיר אליה את התקציבים. החטיבה להתיישבות עצמה הוא גוף פוליטי, עמוס במינויים פוליטיים, שזכה בעבר לביקורת ממבקר המדינה על בזבוז כספי ציבור.
בסקירת השבוע השלישי מצאנו כי אותה זילבר ממשיכה להיות בלם מרכזי נגד הצעות החוק של סמוטריץ': אחת מהן מקודמת בימים אלה בוועדת חוקה ומשפט ביחד עם היו"ר ניסן סלומינסקי (גם הוא מהבית היהודי) – והיא תיקון נוסף לחוק שיעגן את סמכות ניהול הקרקעות מעבר לקו הירוק בידי החטיבה להתיישבות, באופן שעוקף את רשויות המדינה. בדיון שהתקיים בוועדה ביום שני, בעוד סמוטריץ' וסלומינסקי מתחילים לקדם את החוק, שוב מופיעה זילבר ויש לה אמירה פשוט וברורה על הנושא: "ביחס לשתי ההצעות המאוחדות שנידונות בפנינו, היועץ המשפטי לממשלה כרגע מתנגד בשל צבר של קשיים משפטיים משמעותיים". ובתרגום חופשי: חבר'ה, אתם מעבירים פה משהו לא חוקי שיפול בבג"צ. בהמשך מציינת זילבר כי הצעת החוק עלולה רק להעמיק עוד את הפגמים שכבר קיימים, ונמצאו בעבר, בהתנהלות החטיבה להתיישבות. חתכנו בשבילכם קטע מדבריה המרתקים. אגב, לא רק זילבר מצביעה על הצעת החוק כבעייתית, אלא גם הייעוץ המשפטי של הוועדה עצמה.
זילבר זוכה לקיתונות ביקורת מכיוון הבית היהודי, כולל משרת המשפטים איילת שקד, שפועלת להצר את צעדיה. מההתרשמות שלנו, סגנית היועמ"ש היא כיום השחקנית המרכזית שמפריעה לסמוטריץ' לסיים את מהלכיו ולדעתנו היא תמשיך להיות שחקנית מפתח בנושא גם בשבועות הקרובים.
עדכון: רגע לפני ירידת הכתבה "לדפוס", צייץ סמוטריץ' מכתב ששלחה שרת המשפטים שקד ליועץ המשפטי לממשלה, בו היא קוראת לו לנקוט בצעדים כנגד זילבר (סמוטריץ' עצמו כותב: "השלב הבא – פיטורין"). בהמשך הודיעה שקד שהיא תמנע מזילבר לייצג את עמדת משרד המשפטים בכנסת.
לא מצאנו בשבוע החולף אזכורים מיוחדים בתקשורת, מלבד קריאתו של סמוטריץ' לשמור על חופש הביטוי של הרב אליהו – רבה הראשי של צפת, שהתבטא נגד בג"צ, קהילת הלהט"ב, מערכת המשפט, שירות מעורב ומערכת הביטחון. ההגנה של סמוטריץ' על אליהו הגיעה בעקבות החלטה של בג"צ שחייבה את איילת שקד לנמק מדוע אינה מעמידה אותו לדין משמעתי לאור התבטאויותיו.
האמת שקשה ליישב את הגנתו של סמוטריץ' על עובד ציבור שמקבל שכר מהמדינה ובמקביל תוקף את מוסדותיה באופן בוטה, כאשר מאידך, הוא מצביע בעד חוק "נאמנות בתרבות" – המבקש למנוע תקצוב ממשלתי ממוסדות תרבות שמבקרים את מדיניות הממשלה.
שאילתא הוא כלי פרלמנטרי באמצעותו יכול חבר כנסת לחייב את השר האחראי לענות על שאלה בתחום סמכותו. סמוטריץ' הגיש 20 שאילתות במליאה, בכנסת הנוכחית. זהו מספר מכובד, בעיקר לחבר כנסת שהוא חלק מהקואליציה, אך צועד על התפר שבין תמיכה בממשלה לפיקוח על עבודתה.
סקירת השאילתות שהגיש מעלה מתאם ברור בין עבודת הפיקוח של סמוטריץ' לאידיאולוגיה שהוא מקדם – בשלושה נושאים: דת ומדינה, סיפוח שטחי C והחלשת בג"צ. לא נסקור פה את כל השאילתות שהגיש (מיטיבי לכת ימצאו אותן כאן), אך נזכיר כמה נושאים שהעלה סמוטריץ' וסברנו שהם מעניינים במיוחד:
מגבלה בסיקור שאילתות: לצערנו, לא כל השאילתות שמגישים חברי הכנסת מפורסמות לציבור – גלויות הן השאילתות שנענות במליאה (רגילות ודחופות) ומוסתרות הן אלה המוגשות ישירות למשרדי הממשלה. ביקשנו מסמוטריץ' את רשימת השאילתות הישירות שהגיש למשרדי הממשלה – והוא סרב להתייחס.
זהו סיקור הצל השלישי של ח"כ סמוטריץ' והוא ממשיך להתעלם באופן גורף מכל בקשות התגובה שלנו. עד כה מצטייר סמוטריץ' כחבר כנסת שעובד קשה ומצליח להביא קבלות לבוחריו – ולצד זאת, גם כמי שלא מכבד את תפקידה של עיתונות בדמוקרטיה (גם כשזו עניינית ועובדתית).
ועוד הבנו השבוע שנכון להיום סמוטריץ' מצליח לעשות בכנסת כמעט ככל העולה על רוחו, כאשר היחידה שמשביתה לו את החגיגה היא סגנית היועמ"ש, דינה זילבר.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
