ישראל חייבת תוכנית חירום אקלימית – עכשיו

בימים של חום קיצוני וחדשות של שבירת שיאי חום ויובש קיצוני באירופה ודרום אסיה והצפות בדרום אמריקה  קל לחשוב שהפתרון הוא להיכנס לחדר ממוזג ולחכות שהקיץ יעבור. המזגן מסייע לנו לעבור את הקיץ, וכמובן גם מציל חיים. אבל חום קיצוני אינו נעצר בדלת הבית. לצד גשמים קיצוניים, הצפות, סופות ועליית מפלס הים, הולך ומתעצם אתגר אסטרטגי עכשווי וארוך טווח על ישראל.

חום קיצוני מסכן ישירות את רשת החשמל ואת תשתיות ייצור החשמל, מרכך כבישים ומעוות מסילות רכבת. ישראל שוכנת במזרח הים התיכון, שמתחמם בכ-20% מהר יותר מהממוצע העולמי. במקביל, ישראל חווה פיתוח מואץ וגידול מהיר באוכלוסייה, לצד ציפוף גבוה של מבנים ותשתיות.

זהו אתגר גדול במיוחד למרחב העירוני של מישור החוף, החשוף לעליית מפלס מי התהום באקוויפר החוף כתוצאה מעליית פני הים המלוחים. זהו איום שכמעט אינו מדובר, אך הוא עלול לסכן את יסודותיהם של מבנים רבי-קומות ותשתיות קריטיות לאורך מישור החוף.

ממשלת ישראל אינה יכולה לעצור את שינויי האקלים, אבל היא יכולה וחייבת להוביל את היערכות המשק. בכך היא תוכל להציל חיי אדם, לחזק את הביטחון הלאומי, למנוע נזקים כלכליים עצומים ולשמור על הסביבה שכולנו תלויים בה. ישראל שערוכה לשינויי אקלים תוכל גם להנות מהזדמנויות כלכליות גדולות בעולם גלובאלי המחפש בדחיפות פתרונות לאותן בעיות

ההחלטות התקבלו, התקציבים לא הגיעו

בשנת 2021, לאחר שלוש שנים של עבודה בין-משרדית ורב־מגזרית ראשונה מסוגה בישראל, החליטה הממשלה על יעדים ותוכניות למעבר אסטרטגי ארוך טווח למשק יעיל, דל־פחמן ומותאם טוב יותר למשבר האקלים.

בפועל, התוכניות שאושרו כמעט ולא תוקצבו, יישומן היה איטי וחלקי, ושרי הממשלה התעלמו כמעט לחלוטין מהנושא האסטרטגי הזה. ועדת השרים לענייני אקלים לא התכנסה אפילו פעם אחת, ולא נקבעה אחריות ממשלתית אמיתית ליישום התוכניות, התקציבים והיעדים.

הנזק הוא רב-מערכתי: פגיעה בביטחון האנרגטי, בבריאות הציבור ובתחרותיות של המשק. הבעיה מחמירה משום שבהיעדר מדיניות ברורה, הגופים המוסדיים ממשיכים לממן השקעות יקרות בתשתיות פוסיליות מזהמות ופגיעות. במקביל, כמעט שאין תמיכה או מאמץ מערכתי לנצל את ההזדמנויות הכלכליות הגדולות לישראל כמוקד חדשנות, יצירתיות והטמונות בעולם הזקוק יותר מאי פעם לפתרונות אקלים.

אפשר וצריך לשנות את המגמה ולסגור בהדרגה את הפערים העצומים שנוצרו ברגולציה, השקעה ממשלתית, בתכנון ובביצוע. על השרה או השר הבאים להגנת הסביבה לפעול מיד עם כניסתם לתפקיד לביצוע של הצעדים הדחופים הבאים כחלק מתכנית חירום רחבה להתמודדות והיערכות המשק למשבר האקלים:

להשלים את חקיקת חוק האקלים

חוק האקלים אשר גובש ונידון במשך שנים נעצר לאחר קריאה ראשונה בכנסת. חוק אסטרטגי זה הכרחי ליצירת מחויבות אמיתית וארוכת טווח של ממשלות ישראל להתמודדות המשק ומערכות הממשלה השונות עם משבר האקלים. על החוק לעגן במפורש את היעדים הלאומיים להפחתת פליטות גזי חממה, וכן את מנגנוני התקצוב והיישום של תוכניות ההפחתה.

החוק חייב גם לקבוע חובה מקיפה וברורה להכין ולתקצב תוכניות להיערכות לסיכוני אקלים, הן ברמה הלאומית והן בכל מגזר מרכזי. יש להגדיר בחוק את משבר האקלים כאיום אסטרטגי ארוך טווח המחייב את הממשלה כולה, ולקבוע אחריות למתן סיוע מקצועי ותקציבי לרשויות המקומיות, שהן קו ההגנה הראשון של האזרחים והמבנים מול הצפות, חום קיצוני, שריפות וסיכוני אקלים נוספים.

להגדיר מחדש את תפיסת הביטחון האנרגטי של משק החשמל

המשרד להגנת הסביבה צריך לסייע למשרד האנרגיה לקדם תפיסה חדשה להבטחת הביטחון האנרגטי של משק החשמל: תכנון, רגולציה והשקעות ממוקדות במעבר למשק חשמל מבוזר המבוסס על אנרגיות מתחדשות משולבות עם אגירה, ונתמכות ברגולציה והשקעות בהתייעלות אנרגטית וניהול ביקושים.

טיוטת התוכנית האסטרטגית שפרסם משרד האנרגיה לשנת 2035 היא התחלה טובה לכך, אך על הממשלה לקבוע יעד של לפחות 40% אנרגיות מתחדשות עד שנת 2035 ולפחות 55% עד שנת 2040, לצד קביעת יעדי ביניים דו-שנתיים לכל אורך התקופה.

כדי להשיג את היעדים האלה, יש לקבוע כי תוספת כושר ייצור חדש במשק – מעבר לתחנות כוח גזיות שכבר אושרו – תתבסס על אנרגיות מתחדשות בשילוב אגירה מקומית ומערכתית. על התכנית לתעדף באופן מערכתי השקעות בייצור חשמל סולארי על שטחים מבונים כגון גגות וחזיתות מבנים, חניונים, תשתיות תחבורה, גדרות ושטחים מופרים בבסיסים ומתקנים שונים. לצד זאת, יש לקבוע הנחיות ומנגנונים שיאפשרו לנצל את הפוטנציאל הגדול מאוד של מתקנים אגרו־וולטאיים בשטחים חקלאיים, תוך שמירה על התפקוד החקלאי והאקולוגי שלהם. תוכנית כזו תחזק את החוסן האנרגטי של רשויות, בסיסים, יישובים ומפעלים, תפחית פליטות ותצמצם את תלותו של המשק בגז ובפחם יקרים ופגיעים.

להפוך את מס הפחמן לכלי לצמצום התלות בדלקים פוסיליים ולהגברת התחרותיות של התעשייה

יש להפוך את מס הפחמן לכלי מדיניות מרכזי לעידוד התייעלות אנרגטית ולצמצום תלותה של התעשייה בדלקים פוסיליים.

הממשלה והכנסת צריכות לקבוע מנגנון ברור ורב-שנתי להפניית הכנסות המדינה מהמס לטובת תמרוץ השקעות של מפעלים בהתייעלות אנרגטית, אגירת אנרגיה, חשמול קווי ייצור ומעבר לאנרגיות מתחדשות.

כך יוכל מס הפחמן להפוך מכלי מיסוי לכלי חזק לעידוד השקעות וחדשנות טכנולוגית, מפחית זיהום ומחזק את כושר התחרות של התעשייה הישראלית.

לחבר בין הגנת הסביבה למשרד האוצר

המשרד להגנת הסביבה, המוביל את הטיפול הממשלתי במשבר האקלים, ומשרד האוצר, הקובע בפועל אילו החלטות יאושרו ויתוקצבו, חייבים להתחיל לעבוד יחד.

מייד עם הקמת ממשלה חדשה על שני השרים להיפגש ולהנחות את הדרגים המקצועיים לעבוד יחד לתרגם את הנזקים והאיומים הנובעים משינויי אקלים לשפה הכלכלית שבה משתמש משרד האוצר, ובייחוד אגף התקציבים.

יש להתמקד בגיבוש פונקציות נזק אשר מתרגמות סיכוני אקלים, כגון נזקים של חום קיצוני והצפות לתשתיות קריטיות ולחיי אדם, לעלויות במונחי תוצר, פריון, בריאות, ביטוח והשפעה על תקציב המדינה. בנוסף יש לנתח את הנזק הכלכלי למשק מפליטת גזי חממה כמו גם הזדמנויות מהפחתתן. הטמעה שיטתית של עלויות הנזק, לצד החיסכון הצפוי מפעולות הפחתה והיערכות, במודלים הכלכליים של משרד האוצר תיצור בסיס מקצועי משותף ושקוף לגיבוש מדיניות אסטרטגית לאומית המבוססת על נתונים וניתוחים מקצועיים כפי שנעשה במדינות ה-OECD.

לכנס את ועדת השרים לשינויי אקלים

ועדת השרים למשבר האקלים חייבת להתכנס אחת לרבעון, לגבש תוכנית עבודה רב-שנתית, לחלק אחריות בין משרדי הממשלה ולעקוב ברמת השרים והמנכ"לים אחר יישום היעדים והחלטות הממשלה.

ועדת השרים, אם תתכנס ותבצע את עבודתה, היא כלי חזק ומרכזי שיאפשר – בניגוד למצב עד כה – לייצר מחוייבות אמיתית ומתמשכת של משרדי הממשלה לביצוע החלטות הממשלה, לעקוב ולאתר כשלים בביצוע, ולפעול בעקביות לצמצום הפערים בדרך להשגת היעדים.

לבנות מנהיגות אקלימית

בניית מנהיגות שמבינה את משבר האקלים ומתגייסת להתמודדות עמו היא אחד הצעדים החשובים ביותר שהמשרד להגנת הסביבה יכול לקדם כדי להשפיע על המשק לאורך זמן.

ישראל זקוקה למנהיגות אקלימית פעילה במשרדי הממשלה וגופי הבטחון, ברשויות המקומיות, בגופי התשתית ובחברות הממשלתיות, במערכת הפיננסית ובמגזר העסקי. הרוב המכריע של מקבלי ההחלטות בכל הסקטורים הללו אינם מתייחסים לשינויי אקלים כאתגר אסטרטגי אשר משפיע על החברה או ארגון בו הם עובדים, ולכן אין מאמץ ארגוני להיערך טוב יותר לסיכונים אלו. 

לכן על המשרד לפעול ולתמוך בייצירת אקוסיסטם של מנהיגות בכל סקטור אשר מבינה את המידע והנתונים ומצויידת בכלים מקצועיים מתאימים להתמודדות טובה יותר של הארגונים שלהם עם משבר האקלים. על המשרד לעבוד עם שותפים רבים מחוץ לממשלה כדי לבנות בהדרגה מנהיגות כזו. 

עדיין לא מאוחר מדי להיערך לסיכונים ולנצל את ההזדמנויות

ישראל נמצאת בפער היערכות משמעותי, אבל עדיין לא מאוחר מדי. עלינו לפעול עכשיו ולהפוך את האיום האסטרטגי שמציב לנו משבר שינויי האקלים להזדמנות אסטרטגית: לבנות משק אנרגיה חסין ועצמאי יותר, לתכנן ולהכין את התשתיות שלנו, לשפר את איכות האוויר ולצמצם את החשיפה של הציבור לתנאים מסוכנים, לייעל את הכלכלה ולתת לרשויות המקומיות את הכלים להגן על תושביהן.

היערכות למשבר האקלים אינה מותרות אלא היא חלק בלתי נפרד ממדיניות הביטחון, הבריאות, האנרגיה והכלכלה של ישראל.

ד"ר גיל פרואקטור הוא מוביל יוזמת הביטחון האקלימי של קרן האקלים בישראל (Jewish Climate Trust).