בג"ץ מצא דרך להתמודד עם העומס. בינתיים "רק" העצירים הפלסטינים ישלמו את המחיר

אין מחלוקת ששופטי בג"ץ, בדומה לשופטים בכל הערכאות, קורסים תחת עומס התיקים. העומס נובע, בין היתר, מסירובו של שר המשפטים יריב לוין למלא תקנים פנויים, והוא משפיע על משך ההליכים ומוביל לשינויים מעשיים באופן ניהול התיקים.

אבל ההתייעלות הנדרשת אינה יכולה לבוא על חשבון זכויות האדם, ובמיוחד לא על חשבונן של האוכלוסיות החלשות ביותר המוחזקות בידי מערכת אכיפת החוק הישראלית.

עם האוכלוסיות האלה נמנים העצירים המנהליים הפלסטינים, המוחזקים ללא משפט וללא כתב אישום, מכוח צווים שמוציא המפקד הצבאי ומאריך מעת לעת.

מאז ה־7 באוקטובר, בהובלת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ובאישור הייעוץ המשפטי, הם סובלים גם מתנאי כליאה קשים ביותר. לפי דוחות, עדויות ועתירות שהוגשו לבתי המשפט, התנאים כוללים מחסור חמור במזון, התפשטות מחלות ועינויים.

בכל הנוגע למעצרים המנהליים של פלסטינים, שופטי בג"ץ שימשו במשך שנים כמעין "חותמת גומי" לעמדות השב"כ והמפקד הצבאי. הם נמנעו כמעט לחלוטין מלהורות בפסק דין על שחרורו של עציר מנהלי.

עם זאת, עד לאחרונה הם נהגו לפחות לקיים דיונים פרונטליים באולמות בית המשפט העליון. במהלך הדיונים שמעו השופטים את טענות הסניגור, ולאחר מכן קיימו דיון במעמד צד אחד עם גורמי הביטחון, ללא נוכחות העציר או בא כוחו.

מאחר שהדיונים במעמד צד אחד חסויים, אי אפשר לדעת מה בדיוק נאמר בהם. אך לא פעם, בעקבות הגשת העתירה, הדיון והערות השופטים, הודיעו השב"כ והמפקד הצבאי כי לא יבקשו להאריך שוב את צו המעצר של אותו אדם. כלומר, גם כאשר העתירה אינה מתקבלת באופן רשמי, עשויה להיות משמעות ממשית לדינמיקה שנוצרת בשיח הישיר באולם בית המשפט.

בלי אולם, בלי שאלות בזמן אמת

החל מאוקטובר 2025 החליטו שופטי בג"ץ כי לנוכח הגידול במספר המעצרים המנהליים, ובהתאם גם במספר העתירות המוגשות בעניינם, חלק מהתיקים ינוהלו בהתכתבות. ההכרעה תתקבל על בסיס החומר הכתוב, ללא דיון פרונטלי. במידת הצורך יוכלו השופטים להפנות למדינה שאלות נוספות בכתב, והיא תשיב עליהן באותו אופן.

השינוי הזה אינו טכני בלבד.

אנשי השב"כ והמפקד הצבאי יודעים כעת שהם אינם נדרשים עוד להתייצב פיזית בבית המשפט העליון, לעמוד מול השופטים ולהשיב על שאלותיהם בזמן אמת. במפגש ישיר, שופטים מנוסים יכולים לזהות סדקים בטיעון, להבחין בטענות כלליות או גנריות ולהקשות על נציגי מערכת הביטחון. בהתכתבות, לעומת זאת, די להגיש חוות דעת שמנפחת את האיום הביטחוני הנשקף כביכול מן העציר – בלי להידרש להגן עליה מול השופטים בזמן אמת.

בעקבות החלטה לדחות בקשה לקיום דיון פרונטלי בעניינו של עציר מנהלי פלסטיני, הסבירה דוברות בתי המשפט כי שופטי בג"ץ מתקשים לעמוד בעומס העתירות בנושא. אלא שמי שסובלים באמת מהמצב אינם השופטים, אלא העצירים הפלסטינים המוחזקים בתנאים קשים, ללא משפט, תחת פיקוח שיפוטי שהולך ונעשה מצומצם ופגום יותר.

מבחינת השופטים, מדובר בפתרון קל ונוח לעומס. הם גם יודעים שסביר שלא ישלמו עליו מחיר ציבורי משמעותי, משום שמדובר בעצירים מנהליים פלסטינים. כך שיטת "חותמת הגומי" שוכללה ל"סרט נע".

סביר להניח שפרקטיקה של הכרעה בתיקים מסוג זה על בסיס התכתבות בלבד הייתה מעוררת סערה ציבורית ותקשורתית אילו היה מדובר בעצירים יהודים, או באוכלוסייה אחרת שהציבור הישראלי מגלה עניין רב יותר בזכויותיה.

פלסטינים תחילה

שר הביטחון ישראל כ"ץ כבר הורה להפסיק את השימוש במעצרים מנהליים נגד פעילי ימין קיצוני. אבל כלים שנעשה בהם שימוש נגד קבוצה אחת אינם נשארים בהכרח מוגבלים אליה.

אם הקואליציה תנצח בבחירות והמהלך להחלשת המשטר הדמוקרטי יושלם, ייתכן שבעתיד ישמשו המעצרים המנהליים גם נגד פעילי אופוזיציה ומתנגדי שלטון. אז אולי מי ששותקים היום משום שמדובר בפלסטינים יזדעקו נגד הליכים המתנהלים בהתכתבות בלבד.

אך מוטב לא לחכות עד שהכלי יופנה כלפיהם. פיקוח שיפוטי ראוי אינו אמור להיות תלוי בזהותו של העציר, במידת האהדה הציבורית כלפיו או במחיר התקשורתי ששופטים עלולים לשלם.