ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
בואו נחזור בזמן לדצמבר 2020. באותה עת פרסם המשרד להגנת הסביבה את התוכנית האסטרטגית שלו לטיפול בפסולת וקבע בה את היעדים הבאים לשנת 2030: שיעור הטמנה מקסימלי של 20%, יעד מחזור של 54%, מחזור של 70% מפסולת האריזות והפרדה במקור של פסולת אורגנית. צעדים אלו היו אמורים להביא להפחתה של 47% בפליטות גזי החממה ממשק הפסולת.
ובחזרה למציאות. חמש וחצי שנים חלפו מאז וישראל עדיין מטמינה 76% מהפסולת. רק 24% ממוחזר, פסולת אורגנית כמעט אינה מופרדת במקור, וגזי החממה ממשק הפסולת מהווים לפחות 11% מכלל פליטות גזי החממה – ולשיטתנו אף יותר
במקביל, אתרי ההטמנה הולכים ומתמלאים, ארגוני פשיעה מעורבים בפינוי פסולת ובטיפול בה, שריפות פיראטיות פוגעות בבריאות ובאיכות החיים של מאות אלפי תושבים והשלכת פסולת בניין במרחבים הציבוריים הפכה למחזה נפוץ מדי.
אבל לפני שמתייאשים מהמצב הנוכחי, ולפני שמחכים לתוכנית כוללת שתטפל בבעיה מהיסוד – ובהחלט יש כזו והיא אפשרית – כדאי להתחיל משלושה צעדים מעשיים. המשותף לשלושתם הוא שהם פשוטים יחסית לביצוע, צפויים לייצר תועלת גדולה, ויכולים לסמן את תחילת שינוי המגמה בניהול הפסולת בישראל.
כאשר פסולת אורגנית מתפרקת במטמנה, היא פולטת מתאן – גז חממה שעוצמתו גבוהה פי 84 מפחמן דו-חמצני. בשל הסיכונים החמורים הכרוכים בפליטת מתאן, רוב המדינות המפותחות מחייבות איסוף מבוקר של גז מטמנות וניצול שלו להפקת אנרגיה.
בישראל, ניחשתם נכון, שיעורי איסוף הגז נמוכים מאוד, ועומדים על אחוזים בודדים בלבד.
על רקע זה, בשנת 2025 הציג אדם טבע ודין למשרד להגנת הסביבה דוח מקיף על חשיבות איסוף גז המטמנות, לרבות התייחסות לכדאיות הכלכלית של ייצור חשמל מגז זה. אדם טבע ודין דרש מהמשרד להסדיר את הנושא ברגולציה שתחול לפחות על המטמנות הפעילות.
אלא שנכון למועד כתיבת שורות אלה, אף שלמעלה מ-70% מפליטות המתאן בישראל מקורן בהטמנת פסולת, עדיין לא עודכנו הדרישות לאיסוף מתאן, לשריפתו ולניצולו להפקת אנרגיה ברישיונות העסק ובהיתרי הפליטה של מטמנות הפסולת בישראל.
מבחינת עלות-תועלת, מדובר בצעד מתבקש. זו רגולציה לא מורכבת שחלה על מספר ׳טן מאד של שחקנים: לפי המשרד להגנת הסביבה בינואר 2026 פעלו בישראל שבע מטמנות בלבד. מה גם שמדובר בדרישה מקובלת בעולם שמבוססת על טכנולוגיה קיימת ופשוטה יחסית ליישום.
על הרקע הזה, קשה להבין מדוע המשרד להגנת הסביבה משתהה ואינו פועל במהירות ובנחישות להסדרת הנושא.
ישראל מתאפיינת בשיעור גבוה של פסולת אורגנית: כ-40% מהפסולת הביתית מורכבת משאריות מזון ופסולת גינה. פסולת כזו היא דוגמה מובהקת לכלכלה מעגלית: אפשר להפוך אותה לקומפוסט באמצעות עיכול אירובי, או להפיק ממנה אנרגיה באמצעות עיכול אנאירובי.
הפרדה במקור של פסולת אורגנית היא מהלך מתבקש משתי סיבות מרכזיות. ראשית, היא משאירה את יתרת הפסולת "יבשה", ולכן מאפשרת למחזר אותה באופן איכותי יותר. שנית, היא מפחיתה את כמות הפסולת שמועברת להטמנה.
אלא שהטמעת הפרדה של פסולת אורגנית בכל משקי הבית בישראל היא תהליך מורכב. לכן הצענו להתחיל דווקא בקבוצה מצומצמת יחסית של גורמים שמייצרים כמויות גדולות של פסולת אורגנית: בתי חולים, בתי מלון, בסיסים צבאיים, מפעלי מזון, חדרי אוכל, מרכולים וגופים דומים.
גם כאן, מדובר במהלך שהתועלת שלו גבוהה ביחס לעלות. במקום להתחיל במבצע מורכב מול מיליוני משקי בית, אפשר להתחיל במקטע שבו כמות הפסולת גדולה, מספר הגורמים מוגבל, והיישום פשוט יותר.
כבר בשנת 2020 הציג אדם טבע ודין למשרד להגנת הסביבה מפת דרכים מפורטת לקידום הפרדת פסולת אורגנית במגזר המסחרי-מוסדי. הצעה מתבקשת זו מעלה אבק על המדף. עכשיו הזמן להוציא אותה מן הכוח אל הפועל.
שריפות פסולת בלתי חוקיות הן ממפגעי הסביבה החמורים בישראל. הן פולטות לאוויר חלקיקים מזהמים וחומרים מסוכנים, ופוגעות ישירות בבריאותם ובאיכות חייהם של מאות אלפי תושבים. העשן אינו נעצר בגדרות או במחסומים: הוא מגיע לערים, ליישובים ולמרכזי אוכלוסייה בכל רחבי הארץ.
למרבה הצער, מדובר בתופעה שהפכה בשנים האחרונות למכת מדינה של ממש – בלי שננקטו נגדה צעדים מספקים.
זו אינה בעיה חדשה ואינה בעיה נסתרת. דוחות מבקר המדינה, התרעות חוזרות של גורמי מקצוע, פניות של רשויות מקומיות ומאבקים של ארגונים סביבתיים הצביעו שוב ושוב על חומרת התופעה. ובכל זאת, בפועל, לא חל שינוי מהותי בשטח.
ביוני 2023 פורסמה החלטת ממשלה 592, שעניינה "תוכנית אסטרטגית לטיפול במפגעי סביבה באזור יהודה ושומרון ומפגעים חוצי גבולות". אלא שרק בחלוף יותר משנתיים, בנובמבר 2025, פרסם המשרד להגנת הסביבה את עיקרי התוכנית האסטרטגית להתמודדות עם התופעה.
גם התוכנית הזו נותרה חלקית ועמומה. היא אינה כוללת יעדים מדידים מספיק, לוחות זמנים מחייבים ותקצוב מלא – ולכן אינה מאפשרת יישום אפקטיבי. תוכנית, טובה ככל שתהיה, אינה שווה את הנייר שעליו היא כתובה בלי משאבים, כוח אדם וסמכויות ביצוע.
לכן דרשנו מהמשרד להגנת הסביבה לפעול ליישום התוכנית. גם כאן נותר לשאול: מדוע המשרד משתהה בביצוע תוכנית שהוא עצמו כתב? מדוע לא מגייסים פקחים נוספים שיאכפו את האיסור על שריפת פסולת ויחייבו את העבריינים לפנות את הפסולת לאתרים מוסדרים, לרבות אתרי ההטמנה הקיימים ביהודה ושומרון?
שלוש ההצעות האלה אינן מהפכה כוללת במשק הפסולת. הן גם אינן תחליף לתוכנית לאומית רחבה, מחייבת ומתוקצבת. אבל דווקא משום כך הן חשובות: אפשר לבצע אותן בפרק זמן קצר, בלי הקצאת משאבים יוצאת דופן ובלי להטיל נטל רגולטורי משמעותי על ציבור רחב.
מנגד, התועלת הצפויה שלהן גדולה: פחות פליטות מתאן, פחות פסולת רטובה שמזהמת את זרמי המיחזור, פחות פסולת שמגיעה להטמנה, ופחות שריפות פיראטיות שפוגעות בבריאות הציבור.
לא במקרה, ההצעות האלה מקובלות, על פניו, גם על המשרד להגנת הסביבה. כעת נותר רק לצפות שהן יהפכו מחזון למציאות.
במציאות שבה כמויות הפסולת גדלות, שטחי ההטמנה אוזלים, השריפות משתוללות וגזי המטמנות ממשיכים להיפלט לאוויר ולפגוע בסביבה ובבריאות הציבור – הצעד הראשון אינו לגבש עוד מסמך מדיניות חדש. הצעד הראשון הוא ליישם צעדים קיימים, עקביים, מחייבים ומדידים, שכבר מונחים על שולחן מקבלי ההחלטות.
כך אפשר יהיה להוכיח ששינוי ממשי במשק הפסולת הישראלי אינו חלום רחוק, אלא החלטה ביצועית שמחכה להתקבל.
עו״ד מירב עבאדי היא מנהלת תחום רגולציה בארגון אדם טבע ודין
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
