ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
מרכז המחקר והמידע של הכנסת פרסם השבוע (15.6) סקירה משפטית משווה בנושא "הסדרים משפטיים בנוגע לצילום עצמי (סלפי) של ההצבעה בקלפי". המסמך נכתב לבקשת עו"ד יצחק ברט, המייצג את הכנסת בהליכים המשפטיים בעתירות נגד הליך בחירת מבקר המדינה, שנערך במליאת הכנסת ב-3 ביוני 2026.
בפתח המסמך נכתב כי הוא הוכן "לקראת דיון בעתירות שהוגשו לבג"ץ בעניין הליך בחירתו של מבקר המדינה בהצבעה חשאית שהתקיימה במליאת הכנסת ב-3 ביוני 2026". עוד נכתב כי מטרתו היא לסקור הסדרים משפטיים בעולם בנוגע לצילום עצמי של הצבעה בקלפי, ובפרט בשאלה "האם מותר לאדם לצלם את פתק ההצבעה שלו ולפרסם אותו".
אלא שכאן בדיוק מתחילה הבעיה. הסקירה אכן מעניינת, ולעיתים גם רלוונטית לדיון רחב יותר על בחירות בעידן הסמארטפון. אבל היא ממסגרת את הסוגיה באופן צר מדי, ומסיטה את המוקד מהשאלה העיקרית שמונחת בפני בג"ץ: לא האם בעולם מתירים או אוסרים "סלפי קלפי", אלא האם הליך בחירת מבקר המדינה בכנסת היה חשאי כפי שדורש החוק.
בהצבעה חשאית, הבעיה אינה רק פרסום הליך ההצבעה, אלא עצם האפשרות לתעד אותה. לכן אין צורך בתיעוד וידאו מלא כדי לקבוע שהחשאיות נפגעה; גם צילום סטילס מתוך הקלפי פוגע בעיקרון החשאיות. במקרה הנוכחי, התיעוד המלא רק מספק לשופטים את הוכחה הברורה במיוחד לכך שההליך לא נותר חשאי.
ביום רביעי, 3 ביוני, התקיימו במליאת הכנסת בחירות לתפקיד מבקר המדינה בין שני מועמדים: עו"ד מיכאל ראבילו, פרקליטו האישי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הנאשם בפלילים, ושופט בית המשפט העליון בדימוס יוסף אלרון. במהלך הסיבוב השני החלו חברי כנסת מהקואליציה לתעד את עצמם מאחורי הפרגוד, כדי להוכיח שהצביעו לראבילו, המועמד שנתניהו ביקש לקדם.
ההליך לווה בפרסום בזמן אמת של הצבעות חברי קואליציה, בין היתר באמצעות צילומי סטילס ותיעודי וידאו מתוך אזור ההצבעה. לאחר שראבילו נבחר, הגישו "יש עתיד" והתנועה לאיכות השלטון עתירות נגד הליך הבחירה, בטענה כי עקרון החשאיות הופר.
כדי לבחון אם תיעוד מתוך קלפי פוגע בעיקרון החשאיות, אין צורך להכריע תחילה אם מדובר בסלפי, בצילום סטילס או בווידאו. כאשר הצבעה אמורה להיות חשאית, כל תיעוד שמאפשר להציג או להוכיח כיצד הצביע אדם פוגע בעיקרון הזה. ההבדל בין תמונה בודדת לבין תיעוד מלא אינו בשאלה אם החשאיות נפגעה, אלא רק בשאלת הראיות: עד כמה קל להראות לבית המשפט שאופן ההצבעה האישית כבר לא נותר חשאי.
ההשוואה שעושה הדו"ח לבחירות כלליות בישראל מוגבלת, אבל היא ממחישה את הרגישות של המחוקק לשמירה על מרחב ההצבעה. בבחירות לכנסת קיימים איסורים מפורשים על תעמולה בתחנת קלפי ובסביבתה, ולכן צילום עצמי עם פתק הצבעה כפי שהתרחש במליאה יכול לעורר לא רק שאלה של פגיעה בחשאיות, אלא גם שאלה של הפיכת מרחב ההצבעה לזירת תעמולה אסורה.
בחירת מבקר המדינה אינה בחירות כלליות, ולכן ההשוואה אינה אמורה להיות ישירה; אבל העיקרון דומה: כאשר הצבעה שאמורה להיות חשאית מתועדת ומופצת, נפגעת ההפרדה בין בחירה חופשית לבין לחץ פוליטי.
הסקירה של מרכז המחקר והמידע משווה בין 11 מדינות, ובהן אוסטרליה, איטליה, אירלנד, אסטוניה, ארצות הברית, בריטניה, גרמניה וקנדה. היא מסכמת כי בעולם קיימים הסדרים מגוונים בנוגע לצילום עצמי בקלפי: יש מדינות האוסרות צילום או חשיפה של פתק הצבעה, מדינות האוסרות צילום במתחם ההצבעה, ומדינות המתירות במפורש "סלפי קלפי".
כך למשל, באירלנד נקבע כי אין להתיר בתחנות ההצבעה צילום תמונה או סלפי של פתק ההצבעה, בזמן סימונו או לאחר שסומן. באסטוניה, אף שאין איסור מפורש בחוק על צילום כזה, דרישת החשאיות החוקתית פורשה כך שההצבעה חייבת להתבצע באופן שאינו מאפשר לאמת או להוכיח כיצד הצביע אדם מסוים. בקנדה, לפי הסקירה, אסור להציג, להסריט או לצלם פתק הצבעה שסומן, בין היתר כדי למנוע איומים או השפעות פסולות על הצבעתם של בוחרים.
מנגד, במדינות אחרות אומץ הסדר שונה. קליפורניה, למשל, התירה בחוק משנת 2016 צילום עצמי של הצבעה בקלפי, מתוך תפיסה של עידוד ביטוי פוליטי ומעורבות אזרחית. בדברי ההסבר לחוק נכתב כי הרשתות החברתיות הן כלי שמאפשר לבוחרים לחלוק עם סביבתם את מעורבותם האזרחית.
במספר מדינות שנסקרו, הסקירה מתייחסת גם לצילום וידאו. כך למשל, בטריטוריית הבירה האוסטרלית נאסר לצלם פתק הצבעה כאשר "התצלום (לרבות וידאו) מראה, או עשוי להראות, כיצד אותו אדם הצביע בבחירות".
גם באוסטרליה, ברמה הפדרלית, צוין כי "הקלטת שמע או הסרטת וידאו במתחם ההצבעה ללא רשותו של האחראי על המתחם" עשויות להיחשב התנהגות בלתי הולמת.
במדינות נוספות נסקרו מגבלות רחבות על צילום במתחם ההצבעה. באיטליה נאסר להכניס לתא ההצבעה מכשיר המסוגל לצלם, והפרת האיסור נושאת עונש של "3 עד 6 חודשי מאסר" וכן קנס של "300 עד 1000 אירו". החוק האיטלקי, לפי הסקירה, נועד "להבטיח את חשאיות ההצבעה בבחירות ומשאלי עם ולמנוע השפעה על מצביעים או קניית קולות".
בניו יורק אישר בית משפט פדרלי איסור על חשיפת פתק הצבעה, בין היתר כדי למנוע "קניית קולות והפחדת בוחרים". בית המשפט קבע כי האינטרס של המדינה בשמירה על "טוהר הבחירות הוא בעל חשיבות עליונה".
הדוגמאות האלה חשובות, אבל הן גם מדגישות את המגבלה של הסקירה. במדינות רבות האיסור אינו נובע רק מרצון לשמור על פרטיות הבוחר, אלא מהבנה שברגע שאדם יכול להוכיח כיצד הצביע, נפתחת הדלת ללחץ, איומים, קניית קולות ודרישה להוכחת נאמנות. זו בדיוק הסיבה שבגללה חשאיות ההצבעה אינה רק זכות של המצביע, אלא מנגנון הגנה על טוהר ההליך כולו.
ההבחנה הזו חשובה במיוחד כאשר מדובר בבחירת מבקר המדינה. זו אינה הצבעה רגילה במליאת הכנסת, שבה חברי הכנסת מצביעים בגלוי ושמם נרשם בפרוטוקול. חוק יסוד: מבקר המדינה קובע כי המבקר ייבחר בידי הכנסת בהצבעה חשאית. כלומר, החשאיות אינה קישוט טקסי. היא תנאי מהותי שנועד לאפשר לחברי הכנסת להצביע לפי שיקול דעתם, גם כאשר מופעלים עליהם לחצים פוליטיים.
במובן הזה, הסקירה חוזרת שוב ושוב לשאלת ה"סלפי", אבל הדיון המשפטי רחב יותר: האם הליך שמחויב להיות חשאי יכול להישאר כזה כאשר ההצבעה מתועדת, מופצת ומשמשת כהוכחה פוליטית.
ההתפתחות הטכנולוגית אכן מציבה אתגר בפני עקרונות יסוד דמוקרטיים. טלפונים ניידים הפכו כל הצבעה חשאית למשהו שאפשר להפוך בתוך שניות לתוכן פוליטי גלוי ברשת. אבל דווקא משום כך, הדיון צריך להיות מדויק: בהצבעה שאמורה להיות חשאית, עצם האפשרות לתעד ולהוכיח את ההצבעה מערערת את יסוד החשאיות עצמו.
הסדרים הקיימים במדינות אחרות יכולים להיות חומר חשוב למחוקקים שירצו להסדיר בעתיד את השימוש בטלפונים ניידים באזורי הצבעה, בכנסת או בבחירות כלליות. אבל הם כמעט אינם עונים על השאלה שעומדת כעת בפני בג"ץ: האם בחירת מבקר המדינה, כפי שהתנהלה ב-3 ביוני 2026, היתה הצבעה חשאית באמת – או שמא עצם האפשרות לצלם, להוכיח ולפרסם את ההצבעה רוקנה את החשאיות מתוכן.
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
