ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
כבר שנים שעמותת "שומרי הבית", שאני עומד בראשה, מלווה את המאבק להפחתת הזיהום באזור התעשייה הצפוני באשדוד. זהו אחד ממוקדי הזיהום המשמעותיים בישראל, אזור שבו תעשייה כבדה, נמל, תחבורה מזהמת ויישובים סמוכים נפגשים על אותו מרחב אוויר – והציבור נדרש לשלם את המחיר.
בשנת 2022 יזמנו מאבק להגבלת היתר הפליטה לאוויר של ארבע יחידות כוח מזהמות במיוחד בתחנת הכוח אשכול באשדוד. באותה תקופה, בעת כהונת הממשלה הקודמת, נמצאו למאבק שותפים חשובים גם במשרד להגנת הסביבה, גם בקרב התושבים, ובעיקר באיגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד-חבל יבנה ובעיריית אשדוד, שבשטחה שוכנת התחנה. בקרב ההוא האינטרס הציבורי ניצח: היחידות הוגבלו לשלוש שנים, שלאחריהן ייסגרו.
ב-2025 זכו העמותות "מגמה ירוקה" ו"שומרי הבית" גם בפסק דין תקדימי בקשר להיתר הפליטה של תחנת כוח במתחם מתקן ההתפלה באשדוד. לצד זאת, נמשך מאבק עיקש של תושבים ורשויות באזור על הזכות הבסיסית לנשום אוויר נקי ובריא.
זהו מאבק רב-שנים, והוא צפוי רק להתחדד. הבראת מפרץ חיפה, אם וכאשר תתקדם, עלולה להציב בפני אזור אשדוד אתגר נוסף: החשש שהפחתת עומסי זיהום במקום אחד תבוא על חשבון העמקת העומס התעשייתי במקום אחר. לכן, תוכנית לאומית להפחתת הזיהום באזור אשדוד איננה מותרות. היא הכרח.
לאחר דיונים רבים התחייבה הממשלה לגבש תוכנית כזו. בשבוע שעבר היא אושרה, לאחר שנבלמה לאורך הדרך כמה פעמים על ידי משרדי ממשלה אחרים. יש לברך על עצם האישור, על הכוונה להעמיק את מערך הניטור, על הגדרת יעדי הפחתת פליטות למזהמים בולטים, ועל הצגת צעדים רגולטוריים, תחבורתיים ותעשייתיים מגוונים.
אבל עיון מדוקדק בתוכנית מלמד שגם אחרי האישור, העבודה רחוקה מלהסתיים. בחלק מהפעולות המפורטות בה לא מדובר במהלכים חדשים, אלא בעיגון או הרחבה של צעדים שכבר אושרו או החלו להתבצע בעבר. ביחס לרבות מהפעולות העתידיות אין לוחות זמנים מחייבים, אין אבני דרך ברורות, ואין מנגנוני אכיפה שיבטיחו שההבטחות אכן יתממשו.
כדי שהתוכנית לא תישאר על הנייר, נדרשים כמה תיקונים מהותיים.
דו"ח משרד הבריאות לשנים 2017–2022 מצביע על שיעורים גבוהים יותר של תחלואת לב, כלי דם ומערכת הנשימה בחלק מהיישובים החשופים לזיהום באזור אשדוד, ובפרט בקרב קבוצות גיל מסוימות.
למרות זאת, התוכנית נשענת בעיקר על עמידה בערכי איכות אוויר, ואינה משקפת באופן מספק את ממצאי הבריאות. זו נקודת תורפה מהותית. תוכנית שנועדה להפחית זיהום אינה יכולה להסתפק בשאלה אם הערכים הסביבתיים עומדים בתקנים. עליה לשאול גם מה קורה בפועל לבריאות הציבור שחי ליד מקורות הפליטה.
לכן דרוש פרק בריאות ייעודי בתוכנית, שיאמץ מדדי הצלחה בריאותיים ברורים: ירידה בשיעורי אשפוזים בשל מחלות לב וריאה ביישובי האזור לאורך זמן; מנגנון ניטור אפידמיולוגי רציף בשיתוף משרד הבריאות; פרסום שנתי של נתוני תחלואה ותמותה עודפת ביחס ליישובי ביקורת; וקביעה כי חריגות מערכי יעד, ולא רק מערכי סביבה, יפעילו תגובה בריאותית מיידית – מסקרי בריאות יזומים ועד הנחיות התנהגות לציבור.
אחת הדרישות המרכזיות שהעלינו בעבר היתה קביעת סף פליטות אזורי מצטבר שאין לעבור אותו – הן לכל מזהם בנפרד והן בנוסחה משוקללת לכלל המזהמים. המשמעות פשוטה: כל פרויקט חדש, וכל שינוי בהיתר פליטה קיים, צריכים להיבחן ביחס לעומס הזיהום הכולל באזור, ולא רק כיחידה נפרדת שעומדת או לא עומדת בתנאים שלה.
התוכנית הנוכחית אמנם מגדירה יעדי הפחתה ותרחישים, אך אינה מעגנת תקרת פליטות מחייבת למתחם כולו. זהו פער קריטי. בלי תקרה כוללת, אפשר להמשיך להוסיף מקורות פליטה, לשפר מעט את חלקם, ולהישאר עם עומס אזורי בלתי נסבל.
לכן, יש לקבוע תקרת פליטות שנתית מצטברת לכל מזהם מרכזי או קבוצת מזהמים, עם מסלול הפחתה מדורג עד 2030–2033. הקצאת פליטות למפעלים ולפרויקטים חדשים צריכה להתבצע בתוך הסף הכולל הזה, כך שכל חריגה ממנו תיאסר או תחייב קיזוז פליטות ממקור אחר. בנוסף, יש לעגן חובה לבצע ניתוח עומס מצטבר בכל תסקיר סביבתי באזור, ולא להסתפק בבחינה נקודתית של כל פרויקט בנפרד.
התחבורה הכבדה והפעילות התעשייתית בסמיכות לשכונות בצפון אשדוד וליישובי הסביבה הן מקור משמעותי לפליטת תחמוצות חנקן וחלקיקים. בעבר הדגשנו את הצורך בהחלה מהירה של כללי "אזור אוויר נקי" באזור.
בתוכנית הנוכחית אמנם מופיעים צעדים תחבורתיים, ואף מוזכרת האפשרות להגדיר "אזור אוויר נקי", אך אין עיגון מפורש, מתוחם ומחייב של אזור כזה. בלי גבולות ברורים ובלי כללי משחק מחייבים, גם הסעיף הזה עלול להפוך להצהרה יפה שאין לה משמעות יומיומית עבור התושבים.
לכן יש להגדיר בתוכנית "אזור רגיש בריאותית" בצפון אשדוד וביישובים הסמוכים – למשל נאות שמיר, ניר גלים, גן יבנה ובני דרום – ולהחיל בו אזור אוויר נקי מחייב. באזור כזה יש לקבוע מגבלות ברורות על כניסת רכבי דיזל מזהמים, על תנועת משאיות לנמל ועל פעילות תעשייתית בשעות הערב והלילה.
בנוסף, יש לקבוע יעד כמותי להפחתת מספר המשאיות המזהמות לפחות במחצית בתוך שלוש שנים מאישור התוכנית, ולקדם העברה משמעותית של שינוע סחורות לרכבת בתוך שנה וחצי.
הרחבת ניטור היא צעד חשוב, אבל ניטור לבדו אינו מצמצם זיהום. הוא רק מספר לנו מה כבר קרה. כדי להגן על הציבור בזמן אמת, התוכנית צריכה לכלול מנגנוני טריגר ברורים: אירועי חריגה חוזרים, או עלייה במדדי תחלואה, צריכים להוביל להפחתת פעילות, לעצירת מקורות פליטה ולהקשחת תנאים.
התוכנית הנוכחית מתארת הרחבת ניטור ושימוש בבינה מלאכותית לשיפור האכיפה, אך אינה קובעת מנגנוני בלם מחייבים ומוגדרים. לכן יש לקבוע ספים ברורים למספר החריגות השנתי לכל מזהם ולמשך האירועים, שמעליהם יופעלו אוטומטית צעדי חירום: הפחתת תפוקה, עצירת מתקנים, חקירה מיידית ופרסום דו"ח פומבי.
יש לעגן גם מנגנון רגולטורי רחב יותר: חריגה מערכי סביבה, או זינוק במדדי תחלואה באזור, יובילו לעיכוב או להקפאה של כל תוכנית להרחבת מקורות פליטה עד לבחינה מחודשת. לצד זאת נדרש פרוטוקול חירום קהילתי הכולל התרעות בזמן אמת לתושבים, הנחיות התנהגות בעת אירוע זיהום חריג ותיאום עם מערכת הבריאות המקומית.
התוכנית כוללת פרויקטים המבוססים על טכניקה מיטבית זמינה (BAT), וכן צעדי "נמל ירוק", ובהם החלפת מנופים מסוג RTG במנופי ERTG חשמליים. אלה צעדים חשובים. אבל גם כאן נדרשת הבחנה בין טיפול בקצה לבין הפחתה במקור.
חלק מהפתרונות המוצעים, כמו מערכות RTO – חמצון תרמי רגנרטיבי, שנועד לטפל בחומרים אורגניים נדיפים שחלקם רעילים – מטפלים בזיהום לאחר שכבר נוצר. לעיתים זה הכרחי, אבל זה אינו תחליף למדיניות שמחייבת את המפעלים לצמצם את הפליטות כבר בתהליך הייצור עצמו: שינוי תהליכים, סגירת לולאות פתוחות, החלפת חומרים מסוכנים, וצמצום פליטות לא מבוקרות.
לכן יש להגדיר יעד מחייב למעבר כלל המתקנים המרכזיים באזור לרמת BAT מלאה עד שנת יעד קרובה, למשל 2028, כולל מדרג ביניים ותאריכי סף. יש להבחין במפורש בין אמצעי קצה לבין פתרונות הפחתה במקור, ולהעדיף את האחרונים על בסיס מדיניות כתובה ומוצהרת. בנוסף, כל הרחבת פעילות או תוספת קווי ייצור צריכה להיות מותנית באימוץ טכניקה מיטבית ברמת המפעל כולו, ולא רק בקו החדש.
התוכנית מרחיבה את מערך הניטור באמצעות הוספת תחנות, טכנולוגיות חדשות ושיתוף פעולה עם איגוד ערים. אך בפועל עדיין קיימים פערים בין מיקום התחנות לבין מוקדי החשיפה המרכזיים, ובין נתוני התחנות לבין אלפי תלונות הריח מצד התושבים.
כדי לסגור את הפער הזה יש להציב תחנות ניטור רציף נוספות בתוך שכונות המגורים והיישובים הרגישים, ובהם נאות שמיר, ניר גלים, גן יבנה, בני דרום ואחרים. יש להרחיב את סל המזהמים הנמדדים, לשלב מערכות ייעודיות לניטור ריח, ולהקים מערך ניטור עצמאי – בהובלת אקדמיה, רשויות או חברה אזרחית – שיפעל במימון ייעודי לצד המערך הרשמי.
מהלך כזה אינו רק טכני. הוא חיוני לשיקום האמון. כאשר תושבים מדווחים שוב ושוב על מפגעי ריח וזיהום, אבל הנתונים הרשמיים אינם משקפים את חוויית החיים שלהם, נוצרת בעיית אמון עמוקה. לכן יש להבטיח פרסום בזמן אמת של נתוני כל התחנות, כולל תחנות "על הגדר" – מערכות ניטור המוצבות על גדרות של מפעלים, בתי זיקוק ונמלים ומודדות זיהום אוויר – וכן תחנות תפעוליות בנמלים ובמפעלים.
התוכנית מתייחסת להרחבת האכיפה ולהגדלת הפיקוח בשטח, אך אינה נותנת מענה מספק לשאלת ההרתעה. פיקוח סביבתי שאינו מלווה בסנקציות משמעותיות ובשקיפות מלאה עלול להפוך לעוד שכבה ביורוקרטית שאינה משנה את המציאות.
לכן יש להגדיל את תדירות הביקורות המוקדמות בבתי העסק ובמפעלים באזור ולקבוע יעד מספרי שנתי. יש לעדכן את מדרג הסנקציות כך שעבירות חוזרות על חוק אוויר נקי ועל היתרי פליטה יגררו עיצומים כספיים משמעותיים, ובמקרים חמורים גם סגירה זמנית או שלילת רישיון.
בנוסף, יש להקים פלטפורמת אונליין אחת שתרכז את כל הליכי האכיפה באזור: התראות, שימועים, עיצומים ותוצאותיהם. המידע צריך להיות נגיש, ברור ובר-השוואה לאורך זמן. לצד זאת יש לעגן בתוכנית חובה לשיתוף ציבור בתהליכי קבלת החלטות סביבתיות באזור, כולל ייצוג מחייב של תושבים בוועדות המעקב אחר יישום התוכנית.
התוכנית הלאומית לצמצום זיהום ומפגעי ריח באזור אשדוד מייצגת התקדמות חשובה. היא מגדירה יעדי הפחתה, מרחיבה את מערך הניטור, ומשלבת שורה של צעדים טכנולוגיים, תפעוליים ורגולטוריים בתחום האוויר והריח.
אבל עדיין חסרים בה כמה רכיבי ליבה: תקרת פליטות אזורית מחייבת, אזור אוויר נקי סביב שכונות המגורים, מנגנוני טריגר ברורים, עיגון של ממצאי הבריאות, העדפה של הפחתה במקור, לוחות זמנים מחייבים ומדדי ביצוע ברורים.
בלי הרכיבים האלה, קיים חשש ממשי שהתוכנית תשמש בעיקר מסגרת הצהרתית – כזו שאפשר לברך עליה במסיבת עיתונאים, אך קשה למדוד לפיה שינוי אמיתי בשטח.
אזור אשדוד אינו זקוק לעוד תוכנית יפה. הוא זקוק לתוכנית עם שיניים: כזו שמחייבת את המדינה, את התעשייה ואת גורמי האכיפה לפעול לפי לוחות זמנים ברורים, לפרסם נתונים מלאים, לעצור חריגות בזמן אמת, ולהציב את בריאות הציבור לפני נוחות תפעולית ואינטרסים כלכליים.
זהו המבחן האמיתי של התוכנית שאושרה: לא אם היא תיראה טוב על הנייר, אלא אם בעוד שנה, שלוש שנים וחמש שנים, תושבי אשדוד והיישובים הסמוכים ינשמו אוויר נקי יותר.
יוני ספיר הוא מנכ"ל חברת Future לחדשנות אקלימית, יו"ר עמותת "שומרי הבית" ועמית מדיניות במכון מיתווים
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
