המנצחת האמיתית במלחמה באיראן תהיה בכלל סין

ארצות-הברית, מפיקת הנפט והגז הגדולה בעולם, כבר הבטיחה לעצמה גישה למשאבי הטבע בוונצואלה. אם צבאה יפשוט על האי חארג וישתלט גם על רוב הנפט האיראני, ארצות-הברית תשלוט בלמעלה משליש מעתודות הנפט בעולם, ובכרבע מעתודות הגז. זה יהיה מכפיל כוח גיאופוליטי יוצא דופן עבורה, שיקבל משנה תוקף אם האמריקאים ישלטו הלכה למעשה גם על תעבורת המכליות במצר הורמוז.

מדוע ארצות-הברית זקוקה לכל זה? במילה אחת: סין. המתחרה הגדולה על ההגמוניה העולמית. יותר ממחצית מתצרוכת הנפט של סין וכשליש מהגז המונזל המיובא אליה עוברים במצר הורמוז. גם ונצואלה מייצאת נפט לסין. שליטה בשני המקורות הללו תעניק לארצות-הברית קלף מיקוף חזק מול הסינים. אלא שגם לסינים יש קלפים חזקים בשרוול, כפי שניווכח להלן.

סין נערכה ליום סגריר מבעוד מועד. ברשותה מאגרי נפט לארבעה חודשי צריכה. סין היא גם מפיקת הפחם הגדולה בעולם, והיא משתמשת בו להפעלת תחנות כוח. זאת אחת הסיבות לכך שסין היא המזהמת הגדולה בעולם, ואחראית ליותר מ-30% מפליטות גזי החממה ב-2025.

אבל סין גם מבצעת בשנים האחרונות תפנית מרשימה לעבר אנרגיה נקייה וגמילה מדלקי מאובנים. למעשה, סין מבססת את עצמה כמעצמת על בלתי מעורערת בתחום האנרגיה הנקייה.

ב‑2024 ייצרה סין למעלה מ‑70% מכלי הרכב החשמליים בעולם; המותגים הסינים אחראים כבר לכ‑40% מהייצוא הגלובלי בתחום. כמחצית מכלי הרכב שנמכרו בסין באותה שנה היו חשמליים. עבור הרוב המכריע של הצרכנים זה אפילו כלכלי: במקרה של מכוניות גדולות, 80% מהדגמים החשמליים זולים יותר ממקביליהם בעלי מנועי הבעירה הפנימית. במקרה של מכוניות קטנות הנתון מזנק ל-100%.

לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, הצריכה הסינית אחראית ל-64% מהמכירות הגלובליות של כלי רכב חשמליים. סין גם ייצרה כ-85% מהפאנלים הסולאריים בעולם בשנת 2024, והיא שולטת ברוב השלבים בשרשרת הערך של תעשייה זו. באותה שנה הוסיפה סין לבדה לא פחות מ‑59% מהקיבולת הסולארית העולמית החדשה, וצברה כ-47% מההספק הסולארי הגלובלי המצטבר. אלו נתונים מדהימים.

גם בתחומים אחרים של המעבר האנרגטי סין הפכה לבית החרושת של העולם: ב-2024 ייצרה סין את רוב טורבינות הרוח וכמחצית ממשאבות החום בעולם, ושלטה ברוב שרשרת האספקה של הסוללות, כולל זיקוק של 70%–95% מהמינרלים הקריטיים המרכזיים בתחום זה (ליתיום, קובלט, גרפיט ועוד). סין אחראית גם לייצור כ-70% מהתצרוכת הגלובלית של סוללות לכלי רכב חשמליים.

ב‑2025 הוסיפה סין טורבינות רוח בהספק כולל של 119 גיגה-וואט, כפול מאשר התוספת שנרשמה בשאר העולם. בשורה התחתונה, הסינים הגיעו למצב שבו 42% מהחשמל במדינת הענק שלהם מגיע ממקורות שאינם מבוססים על דלקי מאובנים.

זו מהפכה של ממש: טכנולוגיות אנרגיה נקייה אחראיות ליותר מ‑11% מהתוצר הלאומי הגולמי הסיני בשנה שעברה, ליותר משליש מצמיחת המשק הסיני, וליותר מ-90% מהגידול בהשקעות. ב-2024, אנרגיה נקייה תרמה לכלכלה הסינית כ‑1.9 טריליון דולר – סדר גודל של כל התוצר השנתי של אוסטרליה או מקסיקו.

במקביל החלה סין לבלום את הגידול בפליטת גזי החממה שלה מוקדם מהמתוכנן: הפליטות מייצור חשמל פוסילי מתמתנות, נתח השימוש בפחם בייצור חשמל ירד ב-2025 לכמחצית, והקצב המואץ של הוספת חשמל מבוסס רוח, שמש ואגירה כבר מתחיל לכופף את העקומה הרבה לפני היעד הלאומי לשיא הפליטות, שנקבע ל-2030.

כל זה מתרחש על רקע נסיגה מתמשכת של ארצות-הברית והנשיא דונלד טראמפ מההובלה העולמית בסוגיות אקלימיות: ההחלטה לפרוש מאמנת פריז ומאמנת המסגרת UNFCCC, ביטול תמריצים לרכישת כלי רכב חשמליים וזיכויי מס על אנרגיה מתחדשת, ביטול מיזמי אנרגיית רוח גדולים ועידוד התעשייה הפוסילית.

המדיניות של טראמפ יצרה ואקום גיאופוליטי, ומי שנכנסה אליו היא סין. כתוצאה מכך, סין אמנם נותרה המזהמת הגדולה בעולם, אבל בה בעת הפכה לגורם מרכזי במאבק הגלובלי במשבר האקלים. אם נהיה כנים עם עצמנו ונשתחרר מתפיסות מערביות מקובלות, אפשר לומר ביושר שבלי סין העולם היה מאבד כל תקווה לגבי סיכויי הצלחת המאמץ האקלימי שלו. בתחום האקלים, סין היא המזהמת הגדולה – ובד בד התקווה הגדולה.

וכעת נחזור למערכה על ההגמוניה העולמית. כפי שוולדימיר פוטין השתמש בגז כנשק פוליטי וכלכלי מול אירופה (כדברי קנצלרית גרמניה לשעבר אנגלה מרקל), כך משתמשת סין כיום בשליטתה בשרשרת הערך של המינרלים הקריטיים כנשק רב עוצמה מול מדינות המערב, ובראשן ארצות-הברית.

במשך שלושה עשורים השתלטה סין כמעט לחלוטין על כל ההיבטים של כרייה, עיבוד, זיקוק וייצור של תוצרי מינרלים נדירים – מתכות וחומרים אחרים שמחזיקים על גבם כמעט את כל הקִדמה הטכנולוגית שלנו. שבבים מתקדמים, מחשבי על, בינה מלאכותית, לייזרים, חיישנים ורפואה מתקדמת, מטוסים, טילים ומערכות לחימה, תעשיות אנרגיה ירוקה ועוד. התוצאה: ארצות-הברית והמערב תלויים בסין כמעט בכל חוליה בשרשרת, מתרכובות בסיס ועד מגנטים ייעודיים עבור תעשיות הנשק והחלל.

ומה יקרה אם חס וחלילה תפרוץ מלחמה סביב השליטה בטייוואן, כפי שמומחים צופים על בסיס הכרזות סיניות והערכות של גורמי מודיעין סביב הגלובוס? מפעל השבבים TSMC שבמדינת האי מייצר למעלה מ-90% מהשבבים המתקדמים בעולם. לטכנולוגיה הזו אין כיום מתחרה של ממש. אם טייוואן תיפול חס וחלילה לידי סין, אפילו לתקופה מוגבלת, הדבר יביא לערעור מאזן הכוחות הטכנולוגי-צבאי הדרמטי ביותר בדורנו.

במילים אחרות: סין תחזיק גם בשרשרת האספקה של המינרלים הקריטיים וגם ביתרון מוחלט בייצור השבבים המתקדמים המצויים בליבתן של טכנולוגיות מודרניות. אם אמריקה ומדינות המערב לא יצמצמו פערים במהירות, הן צפויות להתמודד עם מחסור אסטרטגי במשאבים, האטה בחדשנות, פגיעה בכשירות הצבאית, תלות מסוכנת ביריב גיאופוליטי ועוד.

כאילו כדי להחריף עוד יותר את האתגר, סין בונה מעין "מדפסת על" לשבבים מתקדמים באמצעות הנדסה לאחור של מכונה מתוצרת חברת ASML ההולנדית, השולטת באופן כמעט מוחלט בשוק גלובלי זה (נתח השוק שלה הוא כ-90%, ובתחומים מסוימים היא ספקית יחידה). השלמת המשימה תאפשר לסין להשתלט גם על שרשרת הערך הקריטית בתחום השבבים.

סין גם מפחיתה בהדרגה את התלות שלה בארצות-הברית, בין השאר בעקבות מלחמת הסחר והמכסים שבה פצח טראמפ. למרות ירידה של כ-20% ביצוא לארצות-הברית ב-2025, סין ביצעה הסטה לשווקים אחרים – אפריקה, דרום-מזרח אסיה ואירופה. כתוצאה מכך, למרות הירידה האמורה ביצוא לארצות-הברית, העודף המסחרי של סין הגיע בשנה שעברה לשיא של קרוב ל-1.2 טריליון דולר – כ-20% יותר מאשר ב-2024. זהו העודף המסחרי השנתי הגדול ביותר בהיסטוריה של מדינה כלשהי.

סין מחזיקה בנשק נוסף אל מול האמריקאים: אגרות החוב הממשלתיות. האמריקאים תלויים בעולם וגם בסין לצורך מימון החוב הממשלתי העצום שלהם, שעומד על 38 טריליון דולר נכון לסוף 2025. לו יחליטו הסינים לא להשתתף בסבבי מימון עתידיים, הדבר יקשה על ארצות-הברית למחזר את חובה העצום. כישלון כזה עלול להוביל את האמריקאים אל סף חדלות פירעון.

הסינים, שב-2024 החזיקו כ-9% מסך אחזקות האג"ח האמריקאי שנמצא בידי גורמים זרים, מבינים זאת היטב. בשנים האחרונות הם מפחיתים בהדרגה את אחזקותיהם באגרות החוב האמריקאיות. הקשר בין שתי כלכלות הענק הללו הולך ונפרם.

כיצד צפויה המלחמה הנוכחית במפרץ להשפיע על המעבר העולמי לאנרגיה מתחדשת? כדי להשיב על כך אפשר להיזכר בתגובה האירופית לפלישה הרוסית לאוקראינה. תוכנית RePowerEU האירופית הצליחה לצמצם את נתח הגז הרוסי מתוך כלל הגז הנצרך באיחוד מ-45% ערב המלחמה ל-13% בלבד ב-2025. היעד הסופי שהציבו לעצמם האירופים היה הפסקה מוחלטת של יבוא גז רוסי עד סוף 2027.

במקביל האיצו האירופים את המעבר להתבססות על אנרגיה נקייה וסיימו את שנת 2025 עם נתון מעודד: 47% מהחשמל נוצר על בסיס אנרגיות מתחדשות, לעומת 37% ב-2021, ערב המלחמה באוקראינה. יחד עם אנרגיה שיוצרה באמצעות כורים גרעיניים, אירופה הגיעה בשנה שעברה למצב שבו 71% מהחשמל המיוצר בה הוא חשמל נקי (ב-2021, לשם השוואה, עמד נתון זה על 62%).

צריכת הגז באיחוד האירופי הופחתה בכמעט 20% בשנים 2022–2023. בנוסף, נתח השוק הכולל של כלי רכב חשמליים חדשים באיחוד האירופי הכפיל את עצמו בשנה שעברה ביחס לשנה שלפני הפלישה לאוקראינה. אלו נתונים מרשימים.

להערכתי, בתום המלחמה באיראן נצפה במגמה הזאת מתפשטת בעולם כולו. לא צריך להיות מומחה בתחום כדי להבין שמעבר לזיהום ולכל הסכנות הידועות של שימוש בנפט, גז ותוצריהם, התלות בדלקי מאובנים היא גם תלות באמצעי שינוע פגיעים – מכליות, צנרת ונתיבים ימיים שברובם עוברים באזורים בלתי יציבים.

אם האנושות חפצה חיים, המעשה ההגיוני הוא להיגמל מזה. בזמן שטראמפ וארצות-הברית מהמרים על עולם האתמול, סין מקדמת את טכנולוגיות המחר. היא כבר החלה במגמת גמילה מואצת, ותמשיך לשמש קטר גלובלי בתחום זה. ימים לא פשוטים ואף מסוכנים לפנינו.

יוני ספיר הוא מנכ"ל חברת Future לחדשנות אקלימית, יו"ר עמותת "שומרי הבית" ועמית מדיניות במכון מיתווים