שופטת מחוזית בדימוס: נתניהו צריך להיחקר בחשד ללקיחת שוחד בפרשת הכסף הקטארי

הכסף הזר שקיבלו חשודי "קטארגייט" צריך להיחקר כחשד ללקיחת שוחד מצד ראש הממשלה, בנימין נתניהו – כך אמרה השופטת המחוזית בדימוס נאוה בן-אור בכנס סגור שעסק בפרשת הכסף הקטארי. "אם מישהו מממן לראש הממשלה עובד בלשכה, כשהוא יודע שראש הממשלה רוצה אותו אבל לא יכול להעסיק אותו – זה עשוי לעלות לכדי שוחד", אמרה בן-אור, מומחית למשפט פלילי שכיהנה בעבר כמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים.

הרקע לקביעה הן הפרשיות הפליליות בלשכת נתניהו, ה"בילד" ו"קטארגייט": מבצע ההשפעה הקטארי ומבצע ההשפעה של נתניהו עצמו. את הפרשיות הובילו שניים מיועצי התקשורת הקרובים ביותר לנתניהו, יונתן אוריך ושרוליק איינהורן, בסיוע הדובר הצבאי לשעבר אלי פלדשטיין. לדברי השופטת בן-אור, אפילו אם נתניהו לא ידע שקטאר משלמת עשרות אלפי דולרים בחודש ליועציו – ייתכן שיש לו אחריות פלילית.

"מקבל השוחד הפוטנציאלי צריך להיות מודע לכך שמישהו מעניק לו שוחד", אמרה בן-אור. "אבל כשאתה יוצר לשכה רקובה כזאת, שאין עליה שום בקרה, ובסוף מוביל לכך שיש גם חשיפה של סודות מדינה, אי הידיעה יכולה לעלות לכדי הפרת אמונים".

בן-אור אמרה את הדברים אמש (29.12) בכנס שהתקיים בתל-אביב ביוזמת כתב העת "תלם" וקרן ברל כצנלסון. "מה ההבדל בין לתת לראש הממשלה 10,000 דולר לבין לתת 10,000 דולר לאיש שראש הממשלה מעוניין שיישב אצלו בלשכה ויעסוק בעניינו? זה בעצם אותו דבר", הוסיפה בתשובה לשאלה שהציג לה המראיין, העיתונאי אורי תובל. "בהנחה שראש הממשלה היה מודע לכך שבעלי אינטרסים כמו קטאר משלמים את שכר היועצים שלו – לדעתי הוא צריך להיחקר באזהרה".

לא מדובר בסוגיה תיאורטית: בתיק שחיתות אחר, "פרשת ישראל ביתנו", סגנית השר לשעבר פאינה קירשנבאום הורשעה בלקיחת שוחד אחרי שהוכח שגוף חוץ-ממשלתי מימן לה שירותי דוברות אישיים. כמו במקרה של נתניהו, קירשנבאום לא קיבלה את הכסף לכיסה – הוא הועבר לספק השירותים דרך צד שלישי באופן שנועד להסתיר את מקורו.

השופטת בדימוס בן-אור התייחסה גם לאחד הטיעונים שמציגים תומכי נתניהו בניסיון לנקות מאשמה אותו ואת מקורביו: משרד ראש הממשלה לא העסיק באופן ישיר את אוריך ואיינהורן, וגם פלדשטיין לא הוגדר כעובד מדינה במשך חלק ניכר מתקופת עבודתו עם נתניהו.

לדברי בן-אור, הדין הישראלי לא מקבל את ההפרדה הזאת. גם אנשי מקצוע שעל הנייר מועסקים על ידי גוף חוץ-ממשלתי נחשבים עובדי ציבור על פי הדין הפלילי.

לדבריה, במקרה של יועצי נתניהו הם מילאו תפקיד ציבורי גם מבחינה מהותית. "כל עיתונאי שדיבר עם פלדשטיין ראה בו עובד ציבור, אותו דבר אוריך, שמדבר בשם נתניהו ומתדרך בשמו", אמרה. "ואנחנו לא ידענו שכאשר פלדשטיין או אוריך מדברים עם עיתונאים, בעצם יש להם בראש איזה זבוב שקוראים לו קטאר, שמשלם את משכורתם".

בן-אור הוסיפה: "נתניהו אומר לנו היום בדיעבד, ואת זה ציטט השופט מנחם מזרחי באחת מהחלטות האין-מעצר שלו, שבדרך כלל נהפכו אחר כך במחוזי, 'מה הבעיה? אני לא ידעתי, אבל אוריך הוא איש עסקים פרטי, הוא יכול לעסוק בכל מיני עבודות וקטאר היא לא מדינת אויב – ולכן הוא יכול לעשות איתה עסקים'.

"כאן מתבקש להציג לנתניהו שאלה בחקירה באזהרה: האם ידעת או לא ידעת. צריך לחקור את נתניהו ולברר איך הוא וידא שאין ניגוד עניינים: האם ידעת שאיינהורן מתפרנס מקטאר? האם ידעת שאוריך מתפרנס מקטאר? ומה עשית כדי שקטאר לא תסתנן ללשכתך, או כל בעל אינטרס אחר?

"קודם כל צריך להציג לו את האינדיקציות שמראות שהוא ידע, ואחר כך לשאול אותו: 'מה עשית כדי לדעת – הרי יש לך חובת אמונים כלפי הציבור, לא להכניס ללשכה שלך 'אנשי עסקים' כאלה'".

לדברי בן-אור, הפיצול שיצרה מערכת אכיפת החוק בין פרשת ההדלפה ל"בילד" ופרשת הכסף הקטארי פוגע באינטרס הציבורי. היא ציינה שפרשת ההדלפה לא עוסקת רק בחשיפה אפשרית של אמצעי ריגול ומסמכים שנתפסו אצל גורמי חמאס – אלא גם בשיבוש אפשרי של יחסי ישראל עם מצרים, שהיא יריבה אזורית של קטאר.

לפי פרסומים עיתונאיים, אחד המסרים שקידמו אנשיו של נתניהו נועד לסמן את מצרים כאיום על ישראל. ברגע שיועציו הקרובים של ראש ממשלת ישראל לכאורה פועלים כך, אמרה השופטת, "הם מסכנים באופן קשה ביותר את מערכת היחסים שלנו עם מדינה שקשה להגזים בחשיבות מערכת היחסים איתה".

בן-אור התייחסה לעבירות ריגול, הכוללות פגיעה בבטחון המדינה וביחסי החוץ שלה: "זו פעולה של סיכון יחסי חוץ, ובשביל זה לא צריך להיות עובד ציבור. כל אדם 'כשיר' לעבור את העבירה הזאת, ואם אתה יודע שאתה עלול להפוך את מצרים על הראש שלנו – אתה בעצם עושה מעשה שנועד לפגוע ביחסי חוץ חיוניים ביותר של מדינת ישראל".

רוני אלשיך: רוב החשדות לא נחקרים

בכנס הסגור השתתפו גם המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך והרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר משה יעלון. כמו בן-אור, שניהם קראו לחקור את ראש הממשלה. אלשיך, סגן ראש השב"כ לשעבר ומי שעמד בראש משטרת ישראל בזמן חקירת תיקי האלפים, הדגיש את הקשיים הכרוכים בפתיחת חקירה פלילית נגד ראש הממשלה.

"בכל חקירה שנוגעת לראש הממשלה, אפילו באופן עקיף, כל המעורבים 'עם אזיקים'. כי בסוף צריך אישורים – ובצדק, כי צריך להגן על אישי ציבור כדי שלא כל רגע מישהו ייקח אותם ללהב 433 על איזו שמועה", אמר אלשיך.

"גם כשחוקרים את כל המעגל הקרוב לראש הממשלה יש רגישות עצומה, שמחייבת התייעצות עם הפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה. מטבע הדברים, זה הופך את החקירה לפחות יעילה. זה תמיד ככה, אין מה לעשות. ולכן גם רוב החשדות לא בהכרח נחקרים", הוסיף. "אני הרגשתי את האזיקים על הידיים שלי, ואת הלחץ של החוקרים, והבנתי שמבחינה ממלכתית ככה צריך לנהוג – אבל כשחשבתי שהאזיקים הדוקים מדי, אז גם פעלתי".

כדי שתיפתח חקירה נגד ראש ממשלה, הסביר המפכ"ל לשעבר, צריך שהחשדות יהיו ברף גבוה במיוחד – לא מספיק להתבסס על תלונה שאדם הגיש, או פרסום עיתונאי. "בגדול, בדרך כלל מה שאומרים זה שכדי לפתוח בחקירה צריך ראיות. בואו ניקח דוגמה: אם לא היו ההקלטות של 'תיק 2000' נראה לכם שמישהו היה פותח בחקירה? אבל היו ראיות, ומפה התפתחה החקירה", אמר.

לפי התיאור של אלשיך, חוקרי המשטרה נתונים במלכוד כשמדובר בעננה סביב ראש ממשלה: אי אפשר לפתוח בחקירה בלי ראיות, וקשה מאוד להשיג ראיות בלי לפתוח בחקירה. לכן, טען אלשיך, רוב החקירות נגד נבחרי ציבור נפתחות בעקבות תחקירים עיתונאיים. "זה מתחיל בדרך כלל מחשיפה תקשורתית, וגם אז המשטרה מקבלת הנחיה רק 'לבדוק' – ואם יש בשר וקצוות חוט ולא סתם עננה, אז היא עשויה לקבל אישור לחקור".

כיום, הוסיף אלשיך, המלכוד גדול עוד יותר, משום שמערכת אכיפת החוק מוחלשת ומאוימת עקב הקמפיין הציבורי שמנהל נתניהו נגד מוסדות המדינה. לכן, אמר, התפקיד של הציבור הישראלי הוא להשאיר את פרשת הכסף הקטארי על סדר היום ולהגביר את העיסוק התקשורתי בה – עד שייווצר אקלים ציבורי שישכנע את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, להרחיב את החקירה כך שתכלול גם את נתניהו.