
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
בזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו מוכר בישראל את תיאוריית המשק ה"אוטרקי", כלומר מעבר של ישראל להסתמכות על ייצור עצמי, מתרחש תהליך הפוך לחלוטין במשק האנרגיה. מאגרי הגז, שהיו יכולים לספק את צרכי תחנות הכוח בישראל עשורים קדימה, מיועדים לייצוא שיכניס את ישראל למחסור בעשור הבא. ממש בימים אלה ייקבע האם ממשלת נתניהו תוציא לפועל את עסקת ייצוא הגז הגדולה בהיסטוריה של ישראל, להוספת 130 BCM (מיליארד מ"ק) – כעשור של צרכי המשק הישראלי – ממאגר לוויתן לחוזה הייצוא למצרים.
משרד האנרגיה בראשות השר אלי כהן, אשר הסמכות לאשר ייצוא נתונה לו בלעדית, דוחף לייצוא. ועדת דיין בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה יוסי דיין הוקמה כדי לבחון את מדיניות הגז של ישראל, והמליצה לאשר ייצוא נוסף. אלא שאפילו בתוך הוועדה, מול משרד האנרגיה ניצבים שורה של מתנגדים, בהם לא פחות מאשר משרד החוץ, אגף התקציבים, רשות התחרות והמשרד להגנת הסביבה. המתנגדים מבקשים לצמצם את הייצוא על מנת להבטיח את צרכי המשק הישראלי ולעודד תחרות והורדת מחירים. להתנגדות נוספו גם שורת גורמי מקצוע בשוק האנרגיה, כגון חברת החשמל, פורום יצרני החשמל הפרטיים, וארגוני חברה אזרחית כמו התנועה לאיכות השלטון וארגון לובי 99, עמו נמנה כותב שורות אלה.
המוחות היצירתיים של הלוביסטים העובדים בשירות טייקוני הגז, כגון יצחק תשובה, אלי עזור (ששולט גם בגופי תקשורת רבים), קובי מימון ותאגיד הענק שברון, שמעוניינים למקסם את רווחיהם מהרחבת הייצוא, נדרשו למצוא נימוקים משכנעים. אחד הנימוקים המרכזיים הוא חיפושי גז: נייצא, אבל במקביל נחפש ונמצא מאגרים חדשים. את אותו נימוק ניתן היה לשמוע מפיהם של אנשי משרד האנרגיה בדיוני הכנסת האחרונים.
אלא שתוך כדי נבירה במסמכים ודרישה לחשוף מידע, מתגלות סתירות מדאיגות בין הבטחות משרד האנרגיה להתחייבויות של חברות הגז, כמו גם הסתרות של נתונים, כשמעליהן אינטרסים כלכליים המאיימים לבלוע את האינטרס הציבורי ולגרור אותנו לשימוש בדלקים אחרים, יקרים ומזהמים הרבה יותר.
עידוד חיפושים נוספים של גז טבעי נמצא כחוט השני במסרים של משרד האנרגיה מזה שנים רבות. השר יובל שטייניץ הצהיר כבר ב-2016 כי "יש במים של ישראל מאגרים בגודל של "ארבעה לווייתנים" – מעל 2,200 BCM (מיליארד מ"ק) – בעודו מפרסם מכרז חיפושי גז ב-24 בלוקים במים הכלכליים של ישראל. המכרז נכשל ולא הוביל לקידוחי גז. כנציג "לובי 99", שאלתי בכנסת את שר האנרגיה הנוכחי אלי כהן כיצד הוא מתכוון לעודד תחרות בשוק הגז. הוא הצביע על חיפושי גז כמנוע לתחרות – מסרים דומים לאלה של לובי חברות הגז.

מסרים לחוד, ומציאות לחוד. במציאות, תחום חיפושי הגז במים הכלכליים כבר מעל עשור לא מתקרב לשיא בשנים 2009-2010, עת נמצאו מאגרי הענק תמר ולוויתן (ביחד כ-900 BCM, מספיק לכ-60 שנות צריכה במשק הישראלי). שלושה סבבים של מכרזי חיפושים שפרסם משרד האנרגיה מאז 2016 לא הובילו למציאת אותם "ארבעה לוויתנים", וככלל – נכשלו. חברת אנרג'יאן, המחזיקה במאגר הבינוני כריש-תנין, קדחה ודיווחה על מספר תגליות בינוניות, אך לאחרונה פורסם שהערכות פנימיות של משרד האנרגיה לעניין עתודות אנרג'יאן נמוכות ב-40% מאלה של החברה.
באוקטובר 2023 פורסמו תוצאות המכרז הרביעי לחיפושים, ובהן שתי קבוצות זוכות במספר בלוקים לחיפוש. על בסיס זאת, ציינו מנסחי טיוטת ועדת דיין (מינהל אוצרות הטבע במשרד האנרגיה) כי החברות הזוכות התחייבו לביצוע חיפושים וקידוחים בהשקעה "שנאמדת במאות מיליוני דולרים".
אלא שבחלוף שנתיים, טרם בוצעו קידוחים (לפי אתר משרד האנרגיה). מעבר לכך, בדיקה במאגר הרישיונות של מינהל אוצרות הטבע הראתה כי רישיונות שחולקו על בסיס המכרז הרביעי לא כוללים כלל התחייבות לבצע קידוחים, שעלותם עשרות מיליוני דולרים כל אחד, אלא רק סקרים מקדימים, כשההתחייבות היא להחליט תוך שלוש שנים האם לבצע קידוח חיפוש.
הפער בין ההצהרות בטיוטת דוח ועדת דיין, על בסיסה תיכתב מדיניות הגז הטבעי העדכנית של ישראל, לבין נוסח הרשיונות, הדליק נורת אזהרה. לכן בדקנו את דוחות חברות הגז עצמן. שם נכתב שההתחייבות לביצוע חיפושים היא עד 25$ מיליון עבור כל קבוצת זוכות (עד 50$ מיליון יחד), רחוק מ"מאות מיליוני דולרים". חלק מחברות הגז אף מגדירות את הרשיונות שקיבלו כ"נכסי נפט זניחים".
אינני גיאולוג, אך התייעצתי עם גאולוגים בכירים בשוק הישראלי וכן עם המכון הגיאולוגי האמריקאי, אשר ביצע ב-2020 סקירה של פוטנציאל הגז במזרח הים התיכון (לרבות במים הכלכליים של ישראל). לפי מסקנותיהם, אמנם קיים פוטנציאל של כ-1500 BCM במים הכלכליים של ישראל, אך אלו פזורים על פני כ-140 מאגרים, כלומר בממוצע כ-11 BCM למאגר, כמות גז קטנה, ולא כלכלית לפיתוח. אותם גיאולוגים, כגון אל"מ (מיל') יוסי לנגוצקי – מאבות תעשיית הגז הישראלית – משוכנעים שהסיבה שמכרזי החיפושים נכשלו היא הערכה פסימית של חברות רציניות בתחום הנפט והגז בדבר הפוטנציאל למצוא מאגרים משמעותיים נוספים. לנגוצקי הסביר לי שזה מאוד פשוט: מאגרים גדולים, כמו תמר ולוויתן, קלים יותר לגילוי ולכן גם התגלו – ומה שנותר אלו הקטנים והקשים יותר.
פנינו בבקשת חופש מידע למשרד האנרגיה ביוני 2024 לברר מהי הערכת המשרד בעניין פוטנציאל עתודות הגז במים הכלכליים. במשך שנה המשרד דחה ותירץ, ללא מתן תשובה בדבר הערכותיו. ביוני 2025, התקבלה תשובת משרד האנרגיה ובה סירוב למסור את הערכותיו בדבר הפוטנציאל למציאת גז במים הכלכליים של ישראל.
יכול להיות שיגלו עוד מאגרי גז משמעותיים. יכול להיות שכולם טועים, משרד החוץ, אגף התקציבים, בכירי שוק הגז. אך ההתנהלות של משרד האנרגיה צריכה להדאיג כל אזרח ואזרחית: היעדר שקיפות, הפצת מסרים של מונופול הגז והתעלמות מביקורת של משרדי ממשלה וגורמי מקצוע. את הרווחים מייצוא הגז יקבלו קומץ טייקונים ותאגידים היום – ואילו החשבון על המחסור בגז יוגש לציבור.
אריאל פז-סוויצקי הוא מנהל המחקר בלובי 99.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק