השתיקה של סילמן הוכיחה: היח"צ חשוב מהאזרחים

יש מידה לא מבוטלת של חוסר אונים מול חומות של תעשייה עצומה. ארובות ענק, מתקנים משונים, ריח זר, להבות. הרי אנחנו, ההדיוטות, לא מבינים לעומק את התהליכים שמתרחשים מאחורי הגדר, לא ממש מכירים את המכניקה של המתקנים האלה, ובעיקר לא יודעים מה אנחנו נושמים וכמה זה יזיק לנו. 

יש איזו הנחת מוצא, מיתית למעשה, שאם זה קיים – יש מי שלוקח אחריות. כי הרי מפעלים לא צומחים באימפולסיביות. מאחורי ההקמה שלהם יש מחשבה סדורה, רשיונות שנכתבו בכובד ראש, פיקוח קפדני ומתוקצב ובעיקר מבוגר אחראי שיהיה שם לקחת אחריות ולתווך כשמשהו משתבש. 

זו הנחת מוצא שבבסיסה חוזה בין האזרח למדינה, לפרנסיה וראשיה, בין התושבים לשלטון, למוסדות הממשלה, לשרים ולחברי הכנסת. שאם נקלע למלחמה ארטילרית קשה למשל, יהיו מספיק מקלטים לשמור עלינו. שאם תהיה חדירה המונית של מחבלים, הצבא ערוך ודרוך להציל אותנו ושאם נהיה חטופים, כלואים ומעונים, יהיה מי שיפעל בכל הכוח ובכל מחיר לשחרר אותנו. 

ההנחה הזו רובצת גם בקרקעית הרזולוציות הדקות של החיים – שרופא ירים טלפון אם התוצאה לא תקינה וצריך להמשיך ברור, שמורה תדווח כשקורה משהו חריג בכיתה ושהמשרד להגנת הסביבה יתערב, יגיב ויסביר כשהתושבים פונים אליו בבעתה בשל מראות חריגים או חומר מסרטן שדולף ממפעל ענק. 

ביום שלישי השבוע בשעות הבוקר המוקדמות, תושבי אשדוד, יבנה והסביבה, חזו בעשן סמיך, שחור ורעיל נפלט מאזור התעשייה באשדוד. זה התרחש פעמיים, בשתי הפעמים מקור העשן הגיע מבתי הזיקוק בעיר. הפעם הראשונה התרחשה בשעה 7:37 בבוקר, והפעם השניה בשעה 17:50 אחר הצהריים. 

עשר שעות הפרידו בין שני האירועים, שעות שבהן אחזה בתושבים בהלה. מדובר בימים מתוחים במיוחד, והמראה הלא שגרתי הזה, עלול להצביע על שורה של מצבים, בהם ביטחוניים, פליליים או כאלה שמחייבים הערכות אנרגטית נוספת. הורים מיהרו לסגור את חלונות הבית, אחרים התלוננו על ריחות חריפים ולא מעט הגישו תלונות למשרד להגנת הסביבה. תמונות וסרטונים החלו לרוץ ברשתות, לצד תהיות – למה אף אחד לא מסביר מה קורה? איפה המשרד? מדוע השרה, עידית סילמן, לא מוציאה הודעה לתקשורת? 

אלא שבאותו הזמן סילמן נעלמה. הסטורי שלה באינסטגרם שידר תמונות סלפי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, בצירוף סטיקרים של לבבות על דמותו וחיוכים נבוכים, משל מדובר בכוכב להקת בנים מהנייטיז, ושרה שחשה עצמה כתיכוניסטית בגיל ההתבגרות. גם פניות למשרד להגנת הסביבה נענו בדממה, ואף הודעה מרגיעה לתקשורת לא יצאה. 

לו הייתי רואה עשן סמיך מול אזור התעשייה של הבית שלי, להבה אדירה וריח קשה, באזור נפיץ ורגיש בטחונית, הייתי מצפה, לכל הפחות, שמישהו יקח אחריות. ששר בממשלה יתייצב, יגיד שמטפלים, יסביר שכרגע אין סכנה, ידרוש תחקיר מעמיק, יחשוף את הפרצוף מול הציבור ובקולו – ירגיע, או שלכל הפחות משרדו יספק הסבר לציבור. זו לא רק חובה מקצועית, אלא בעיקר חמלה ציבורית והבנה לרחשי הלב של כולנו. צריך מידה גדולה של אטימות בשביל לא לראות את המצוקה של התושבים בשעות האלה, ולא לשגר להם, לכל הפחות, אות הרגעה. 

סילמן לא טרחה להתייצב מול המצלמה, למרות שהסטורי שלה מוכיח שהטכנולגיה ברשותה. היא אפילו לא שלחה הודעה לתקשורת דרך משרדה ובוודאי שלא הגיבה לפניות עיתונאים. סימן חיים ראשון התקבל מהמשרד להגנת הסביבה לקראת חצות הלילה, שעות ארוכות אחרי תום האירועים, בעיתוי שבו תשומת הלב הציבורית דעכה והדעת נתונה לאירועים אחרים.

ההתמהמהות של המשרד בראשות סילמן לשגר הודעה אינה רק מצביעה על כישלון בטיפול במקרה הזה, אלא היא סימפטום, תוצר לוואי של מדיניות, ביטוי נוסף של הפרת אותו החוזה שנתגלעה לכולנו בשיאה לפני כמעט שנתיים. סילמן היא חלק מממשלה שאימצה את חוסר לקיחת האחריות כמודל, שהפכה את העדפת הפוליטי על פני האנושי לאומנות. 

גם הפעם, חשבון פשוט מלמד שלסילמן דווקא יש מה להפסיד מהאירוע הזה, מהודעה בזמן אמת ולקיחת אחריות על מצב שיצא משליטה. מאז שנכנסה לתפקיד, לשכתה הימרה על איזור התעשיה באשדוד: השרה הגיעה לפגישות, הובילה תהליכים ואף יזמה "תוכנית לאומית". יתכן שהשיקול היה מקצועי, בכל זאת מדובר באחד מאזורי התעשייה המזוהמים בארץ ונכון היה לתעדף אותו מקצועית. יתכן גם שלחץ הפעילים והתושבים עזר, לצד דיונים בוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה שהוביל חבר הקואליציה שלה, ח"כ אברהם בצלאל. אך יתכן שתרמו להחלטה הזו גם ראשי הרשויות מהליכוד שהיא חפצה ביקרם, כמו ראש עיריית אשדוד, יחיאל לסרי. 

אלו ימים מתוחים בלשכת השרה. זו הפעם הראשונה שהיא מתמודדת בפריימריז, ונקודת הפתיחה שלה לא טובה. היא כיהנה כיו"ר הקואליציה בממשלה שהצליחה להדיח את נתניהו משלטונו ארוך השנים. היא לא צמחה בליכוד באופן אורגני ולא הגיעה משורותיו, והסקרים האחרונים חוזים לה מפלה בבחירות הפנימיות, עוד לפני תעשיית השריונים.  

העדרה הבולט של הודעה לתקשורת בזמן אמת עלול להצביע שזה לא מקרי, שמאחורי המהלך עומדים שיקולי רווח והפסד. מרגע היבחרה, סילמן משתמשת בעיתוי המידע שהיא משחררת לציבור באופן שמשרת אותה פוליטית. זה קרה כשחשפנו שמשרד המשפטים הורה לה לחדול משימוש בדוברות המשרד לצרכיה, זה המשיך כשעיכבה נתונים חשובים לציבור במשך חודשים רבים, וזה מתרחש מדי יום, כשהדוברות של המשרד שבראשו היא עומדת, מחליטה להפסיק להגיב לפניות עיתונאיות. 

הלשון השחורה שיצאה השבוע מבית הזיקוק העכירה את האוויר ואת דמותה של סילמן. ומכישלון – כך היא היא למדה – מתרחקים. סילמן לא המציאה את המהלך הזה, היא לכל היותר מעתיקה אותו. וכשהיא נדרשת לבחור בין מפעל יחסי הציבור של עצמה, לבין דאגה לציבור, התוצאה מגולמת בהודעה לתקשורת שמתגנבת באמצע הלילה. זהו לא סיפור על עשן שחור מעל אשדוד, אלא מעל ממשלה שלמה.