ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
הפעם בטרחנות לשבת (פוסט מעמיק מדי על מה שכולנו יודעים שמעפן – אך ממשיך): תביעות השתקה.
ונתחיל בסיפור. לפני כחצי שנה התקיים דיון במועצה הארצית על התוכנית של בז"ן (חברה ציבורית בשם בתי זיקוק לנפט) להרחבת מפעל. מכירים את בתי הזיקוק? גם אם לא, הריאות שלכם מכירות אותם – מהמזהמים האדירים במדינה.
לישיבה שעסקה בהרחבת המפעל הגיע גם שמואל גלבהרט, פעיל חברתי בן ה-72, שכיהן שנים רבות כחבר מועצת חיפה ולוחם סביבתי. הדיון התחמם כשיו"ר בזן ציין שעד היום החברה השקיעה כ-1.3 מיליארד שקל רק על נושאים סביבתיים – לרווחת התושבים, ובתגובה אותו גלבהרט קטע אותו בקריאת הביניים: "לא נכון".
זה הספיק. למחרת נחת בתיבת הדוא"ל של גלבהרט מכתב "התרעה לפני תביעה". בז"ן טענה כי מדובר ב"השמצה זדונית ולשון הרע". גלבהרט נתבע לשגר בתוך 3 ימים מכתב התנצלות ליו"ר המועצה לתכנון, שייכתב בתאום עם בז"ן. גם אם יעשה זאת, הבהירו, עדיין ישמרו על הזכות לתבוע אותו.
גלבהרט סירב. במקום זאת דרש מבז"ן נתונים על ההשקעות באיכות הסביבה. בז"ן הגיבו לו: "סוף מעשה במחשבה תחילה" והבהירו שהיה עליו ללמוד הנושא טרם "הוצאת לשון הרע", וסירבו לפרסם נתונים.
הוא סיפר לי זאת לפני חצי שנה. לאחרונה החלטתי לבדוק מה קרה מאז.
מסתבר שגלבהרט מעוניין (!) בתביעה אך בז"ן מסרבים (!) לתבוע אותו. "זו הדרך הכי יעילה להוציא את הדב מהיער, ולהוציא את האמת לאור", השיב לתמיהתי, "לבית המשפט לא יוכלו שלא למסור את הנתונים". אלא שבבז"ן סירבו להגיב לשאלותיי לגבי מה מעכב את התביעה. רק כשאמרתי להם שמאמר בנושא יתפרסם גם ב"גלובס" סוף-סוף הגיעה התגובה המפתיעה. הם החליטו שלא לתבוע.
האם יש מקרה טהור יותר של תביעה שכול מטרה הוא השתקה? האמת שהוא אחד מ-1000 (ב-2017 לבדה). השבוע פרסם למשל ניר בן צבי שלנו בקרן התחקירים העצמאית את הסיפור של עמית מרלה שחשף פרשה מלוכלכת בעיריה. לאחר שכתב:#מנקים_את_השחיתות_מהרצליה", קיבל מכתב איום מהעירייה. היו לו 4 ימים לפרסם התנצלות בנוסח שיוכתב בידי העירייה – או שייתבע.
איומים על אמירות כה פשוטות – הם חלק ממגמה בה אנשי ציבור ומוסדות בעלי כוח מנסים להשתיק גורמי פיקוח אזרחיים, עיתונאים וחושפי שחיתויות באמצעות איומים משפטיים בתביעות. גיא זומר ואנדי וורמס, מפתח מיזם תולעת המשפט, מצאו כי מספר תביעות לשון הרע המוגשות בישראל עלה ב- 82% בשבע השנים האחרונות! כנגד העיתונאית Sharon Shpurer למשל עומדות 3 תביעות דיבה בשל תחקירים שונים שפרסמה. במקום לחקור עבורנו, היא חייבת להתרוצץ בין בתי משפט ועורכי דין.
אתם מבינים? זה עידן בו הופכים חילופי דברים זניחים ככל שיהיו להזדמנות עבור בעלי שררה להתנכל למבקרים. אפילו אם התביעות כושלות, הן משיגות את המטרה. הרי רובנו איננו גלבהרטים, ונראה שצריך להיות מטורף כדי להטיח דברי ביקורת.
במיוחד מטרידה התרבות הארגונית באותם תאגידים – הרי נדרש שיתוף-פעולה מצד רבים כדי לאשר הוצאת מכתב איום שכזה. איך כל-כך הרבה אנשים, שהם אזרחים עוד לפני שהם עורכי דין/מנהלים/רואי חשבון – נותנים יד למהלך כה אגרסיבי? איך אותם אנשים יכולים לישון בלילה?
אז מה אפשר לעשות? לשפר את חוקי ההגנה על חושפי שחיתות, להעניש תאגידים שהולכים לבתי המשפט לחינם דרך קנסות אישיים למנהלים ועוד. אבל הקואליציה שלנו עושה בדיוק ההפך: למשל מקדמת כעת חוקים שימנעו אפשרות להקליט שיחות (כלומר שלא נוכל להוכיח כלום).
מייאש. מנגד אנו מארגנים את הציבור הלא מאורגן ממש בימים אלו – כדי להעניש בעצמנו בכלים אזרחיים את מי שמעז לפעול בבוטות נגד הציבור. רק השבוע הצטרפו עוד 100 איש לסיירת השקיפות (הצטרפת?). וכשנהיה 5000 אז נוכל לעשות שיימינג איכותי לכל הגורמים האלו.
ואז נראה אותם תובעים את כולם.
הכתבה היא חלק מפינת "טרחנות לשבת" השבועית בפייסבוק. לפינות קודמות –
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
4 תגובות