הקיום הבלתי נסבל של הזיהום: האוויר המלוכלך באשדוד הפך לשגרה

שעת אחר הצהריים רגילה למדי באזור אשדוד ויבנה. אותם פקקים של עוד שבוע שהגיע לסיומו, דמדומי בין ערביים ושקיעות של סוף החורף, כשברקע – קולות של ילדים והוריהם שמתכנסים לארוחת ערב ממגרש המשחקים לאחר בילוי באוויר הפתוח. איש מהם לא מבחין שהבילוי הזה, היומיומי, בין הגינה לגן, בין בית הספר לאוטו, מול השמש שנעלמת, טעון באוויר מזוהם. 

• אירוע חמור: באשדוד היתמר עשן שחור ותושבים נשמו רעל מסוכן
• מה צריך לקרות כדי שהליכודניקים מהדרום יסרבו להצטלם עם סילמן לאינסטגרם?
• בשביל כלוב הזהב הזה, יש ראשי ערים שמעדיפים לסתום ת'אף

"אני מהבוקר עם משאף", כותבת מישהי בקבוצה השכונתית. "יש לי סחרחורת", עונה אחרת. ייתכן שזו בכלל החרדה, פחד קבוע מהחיים ליד תעשיות ענק נפיצות. מוקדם יותר השבוע התרחש פיצוץ בבית הזיקוק באשדוד בשל תקלה. במשך זמן ארוך היתמר עשן שחור רווי מזהמים שעורר פניקה מוצדקת בקבוצות התושבים, ולא בפעם הראשונה. תושבי השכונות החדשות של יבנה, ותושבים בשכונות הצפוניות באשדוד, מתגוררים בסמיכות לאזור תעשייה מהמזוהמים בישראל. הם הקימו קבוצת מאבק, פנו לתקשורת, רתמו את ארגוני הסביבה, והצליחו אפילו לעניין חברי כנסת ואת השרה להגנת הסביבה עידית סילמן (ליכוד). הם עשו הכל נכון, אולם האוויר שלהם עדיין מזוהם. 

למעשה, נתונים חדשים שפרסם משרד הבריאות בינואר השנה חושפים כי צעירים באשדוד מאושפזים יותר בשל מחלות נשימה, לב וכלי דם ביחס לקבוצת הביקורת. המידע הוצג בדיון בכנסת שהתקיים לפני כחודשיים בוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה, בראשות ח"כ אברהם בצלאל (ש"ס), שמבצע מעקב אחר הנושא. סילמן לעומת זאת לא טרחה להגיע לדיון ואפילו לא הסבירה מדוע.

מדי יום התושבים נאלצים להתמודד עם שגרת זיהום, הפרות חוק, וריחות קשים שעולים מהתעשיות הגדולות במדינה. אפשר לצפות מבעלי הון וחברות ממשלתיות שמפעילים את התעשיות לנהוג במשנה זהירות, לקחת אחריות על התושבים, הילדים והקשישים, אולם הם בסך הכל מתמרנים בין גבולות החוק, הם שם כי אפשרו להם, הם מזהמים כי לא עוצרים אותם, כי אין מי שיעצור. 

באוגוסט האחרון סילמן הצהירה על תוכנית לאומית לצמצום זיהום האוויר באשדוד. אלא שבמשרד להגנת הסביבה הודו לאחרונה כי הם מתמהמהים עם השלמת התוכנית. מנגד, מה שלא התמהמה, זו ההודעה לתקשורת והכתבות הרבות. 

מדיניות רופסת

אגב, התוכנית לצמצום זיהום אוויר זה לא הדבר היחיד שמתעכב במשרד בהנהגתה של סילמן. גם דוח התמותה מזיהום אוויר יצא באיחור משמעותי, וכבר שלוש שנים שבמשרד להגנת הסביבה לא פרסמו את מדד ההשפעה הסביבתית שמדרג את הסיכונים הסביבתיים של חברות ציבוריות וממשלתיות. בכל המדדים האחרונים שפרסמו, בית הזיקוק באשדוד כיכב במקומות הראשונים. מאז הוא חטף קנסות, צו מנהלי וכעת פיצוץ שגרם לזיהום אוויר. ייתכן שכל אלה השפיעו על מיקומו, אולם במשרד להגנת הסביבה תחת סילמן גם פה מתמהמהים.

צפיפות האוכלוסין במדינת ישראל, לצד הסחבת שבמעבר לטכנולוגיות פחות מזהמות, כופה על הציבור מציאות בלתי אפשרית של חיים לצד המזהמים. התעשיות פעמים רבות מתנהלות כמי שחוצה את הכביש באדום כשאף אחד לא מבחין, והמדינה מצידה, באיטיות מרשימה, גוררת צעדי אכיפה ועונשים שאמורים להגן על הציבור במשך שנים ארוכות ומתישות, עד כדי חוסר אפקטיביות. 

ולא רק רגולציה בלתי יעילה, גם בגזרת החקיקה יש בעיות: חוק אוויר נקי עבר רפורמה שחוררה אותו, חוק האקלים גווע לאיטו בין ויכוחי המשרדים, ואפילו הניסיון של המשרד להגנת הסביבה ובעיקר העומדת בראשו, סילמן, לבלום את שינוע הנפט המוגבר של קצא"א לא צלח. בין שלל האתגרים שעומדים לפתחה של המדינה, המאבק בזיהום, וזיהום אוויר בפרט, מתנפץ ונכשל עד לא קיים.

בינתיים, מדי שנה מתים בישראל כ-5,000 גברים ונשים בשל השלכות זיהום האוויר. זו אינה פריבילגיה לנשום אוויר נקי, והזיהום אינו גזירת גורל. כל אלה הם תוצר של מדיניות רופסת ומקלה, פוליטיקאים כושלים ועצלים ותעשיות שמכתיבות את סדר היום לפקידים באוצר. זה קורה בשגרה, וזה קורה ביתר שאת עכשיו, כשכל העיניים מופנות למלחמה שמשתוללת, וכמו הזיהום, אף פעם לא די לה.