פרשנות: אסור ליפול בפחים שטומן לוין ב"פשרה" להרס בית המשפט העליון

מפתה להטות אוזן להצעת "הפשרה" שהציגה הקואליציה בינה לבין עצמה, בעניין שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. בפרט כשהצעה זו, בניגוד לקודמותיה, מתיימרת ליצור רושם של הצעה "מאוזנת", שנותנת מקום גם לכוחות האופוזיציה ותחול רק מהכנסת הבאה. אולם, מדובר בהצעה מסוכנת ובעייתית ביותר, שצפויה להפוך את בית המשפט העליון תוך זמן לא רב לגוף פוליטי ומקוטב, שהשיקולים המקצועיים הם משניים לאופן פעילותו. "כנסת קטנה". על פניו, אין צורך לצלול לפרטיה של ההצעה. די לזכור כי היא מוצעת על ידי שר משפטים ששם בשנתיים האחרונות את עקרון שלטון החוק למרמס, ומקודמת על ידי ממשלה שבראשה נאשם בפלילים.

• קבלו את הכתבות ראשונים בוואטסאפ

אולם, כיוון שבמבחן המציאות זו ההצעה שתמצא את דרכה לדיוני ועדת החוקה מחר – כאשר היא מולבשת על ההצעה הקיצונית שהציבור בלם בהמוניו בליל גלנט לפני כשנתיים – אין מנוס מהעיסוק בנושא. קריאה מעמיקה של ההצעה, מלמדת על העתיד אליו חותרים לוין ונתניהו. מדובר בניסיון נוסף של שר המשפטים ותומכיו לשנות את כללי המשחק תוך כדי המשחק – באופן שיאפשר לו למלא את התקנים הפנויים בבית המשפט באנשי שלומו. או בשפה המשפטית – שימוש לרעה בסמכות לכונן חוקי יסוד.

הרכב הוועדה לבחירת שופטים קיים בהרכבו הנוכחי מתחילת שנות ה-50. הוא הושג בהסכמה רחבה בין סיעות הקואליציה והאופוזיציה, ולאחר הליך חקיקה ממושך. הרכב זה כולל שלושה נציגי קואליציה (שני שרים וח"כ), נציג אופוזיציה, שלושה שופטים של בית המשפט העליון ושני עורכי דין שנבחרים על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין. 

הרוב הדרוש למינוי שופט לבית המשפט העליון הוא של שבעה מתוך תשעה חברים בוועדה. כלומר, לקואליציה ולשופטי בית המשפט העליון קיים כיום וטו הדדי על מינוי שופטים לעליון – מה שמוביל לכך שאף צד אינו יוצא כשמלוא תאוותו בידיו. מחד, נפסלים מינויים פוליטיים של מועמדים שאינם בעלי כישורים מספיקים לכהונה בעליון; ומאידך, לא מתמנים מועמדים אשר השופטים סבורים כי הם ראויים וחפצים בקידומם, אם אלו מהווים מסיבה כלשהי "סדין אדום" מבחינת הדרג הפוליטי שבשלטון.

ההצעה הנוכחית מנמיכה את הרוב הדרוש למינוי לבית המשפט העליון, משבעה לחמישה. בצד זאת, היא מוציאה מהוועדה את נציגי לשכת עורכי הדין, ומכניסה במקומם שני עורכי דין שנבחרים במישרין על ידי חברי הכנסת – אחד מטעם הקואליציה ושני מטעם האופוזיציה. כלומר, אם השינוי המוצע יאושר, בוועדה יהיה לראשונה רוב פוליטי מובהק, של שישה נציגים אשר נבחרו במישרין או בעקיפין על ידי הפוליטיקאים. 

בוועדה יהיה לראשונה רוב פוליטי מובהק, של שישה נציגים אשר נבחרו במישרין או בעקיפין על ידי הפוליטיקאים

במקרה "הטוב", ארבעת נציגי הקואליציה ישכנעו את אחד משני נציגי האופוזיציה לצרף את קולו לצורך מינוי שופט לבית המשפט העליון. הליך המינוי יהפוך אז לסחר מכר בין גורמי קואליציה לאופוזיציה, בלי שום ערובה לרמת המקצועיות של השופט הממונה לערכאה הרמה. 

אך זו, כאמור, התוצאה הטובה יותר מבין שתי רעות. במקרה הרע – וסביר שהשכיח יותר – שבו הקואליציה לא תצליח להגיע להסכמה עם נציג מהאופוזיציה על מינוי שופט לעליון, כל שעליה לעשות הוא להמתין שיתפנו שני תקנים בבית המשפט העליון. או-אז, לפי ההצעה הנוכחית, בחלוף שנה, כל צד – קואליציה ואופוזיציה – יוכל להציג שלושה מועמדים, ונציגי הוועדה יחויבו לאשר מועמד אחד מתוך השלושה לכהונה בבית המשפט העליון. 

צריך להבין, תנאי הכשירות הבסיסיים הנדרשים לצורך מינוי לבית המשפט העליון הם נמוכים למדי. עו"ד שעסק למעלה מעשר שנים במקצוע כשיר להתמנות לערכאה זו לפי חוק בתי המשפט, וההצעה לא צפויה לשנות זאת. מה שמנע עד כה מינויים לא ראויים לעליון, הוא בעיקר המשקל שניתן לגורמי המקצוע בוועדה. אולם בעולם החדש שמתווים לנו הצמד לוין-סער – לא עוד. 

ההצעה הנוכחית תאפשר למשל לגורמים הפוליטיים להציג שלושה עורכי דין שהם פעילי מפלגה, עם ותק של עשר שנים – ואחד מהם יחויב להיבחר לבית המשפט העליון. כדי למקסם את הישגיהם, הפוליטיקאים משני הצדדים צפויים לנצל את המעמד, על מנת להציג לבחירה שלושה מועמדים צעירים, בעלי אופק כהונה של שנים רבות, האוחזים בתפיסות הקיצוניות ביותר. 

ההצעה הנוכחית תאפשר לגורמים הפוליטיים להציג שלושה עורכי דין שהם פעילי מפלגה, עם ותק של עשר שנים – ואחד מהם יחויב להיבחר לבית המשפט העליון

התוצאה תהיה, שתוך שנים ספורות, בית משפט העליון – שעיקר עבודתו היא בעיצוב המשפט בתחום הפלילי והאזרחי – יהפוך לגוף ששופטיו אינם נודעים במקצועיותם, אלא בשיוכם הפוליטי. עתירות יוכרעו לגופו של אדם או מפלגה, ולא לגופו של עניין.   

המנגנון הזה הוא לב החקיקה מבחינת שר המשפטים. בספטמבר הקרוב השופט יוסף אלרון יפרוש מבית המשפט העליון, ובכך יוותרו בו ארבעה מושבים פנויים. כשנה לאחר מכן, בכנסת הבאה, ניתן יהיה להפעיל את השיטה החדשה. לוין – בין אם יהיה בקואליציה ובין אם יהיה באופוזיציה – יוכל לכפות אז מינוי של שני שופטים כרצונו. המועמדים הלא ראויים שהוא מנסה לקדם, שלא עוברים היום מבחינת הוועדה את הרף המקצועי לכהונה בעליון – ובצדק – יכנסו בדלת הראשית בלי שום יכולת להתנגד. 

העובדה שמנסחי ההצעה טורחים לעדכן שתחול רק מהכנסת הבאה היא הונאה נוספת. שר המשפטים הבהיר כי בכוונתו לשתק את פעילות הוועדה לבחירת שופטים במתכונתה הנוכחית בכנסת הזו – וודאי שאין בכוונתו להגיע לפשרה עם הגורמים המקצועיים בנוגע למינויים לעליון. ברור אפוא, שהצעתו מחוקקת על מנת שניתן יהיה להחיל אותה על מצב נתון וקיים: מינוי של קרוב לשליש מתקניו הפנויים של בית המשפט העליון. על מנת לבחון את ההצעה מבעד למסך בערות אמיתי, ולמנוע שימוש לרעה בסמכות המכוננת על ההצעה לא רק לחול מהכנסת הבאה – אלא רק על תקנים שיתפנו בכנסת הבאה.

כאמור, הרכב הוועדה הנוכחי הושג בהסכמה רחבה, לאחר הליך חקיקה ממושך, והוא משרת אותנו נאמנה כבר יותר מ-70 שנים. את ההצעה הנוכחית מבקשים לקדם עוד במושב הכנסת הנוכחי, בהליך בזק, תוך שילבישו אותה על הצעת חוק קיצונית יותר לשינוי הרכב הוועדה – שאושרה לפני כשנתיים בקריאה ראשונה. מדובר בהליך פגום, שלחלוטין לא הולם את החשיבות של ההסדר החוקתי שמבקשים לשנות. 

נציגי הקואליציה שאחראית למחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה, שראש הממשלה שלה מנוע מלעסוק בתחום המשפט בשל תיקיו הפליליים, לא נותנים לעצמם להיות מוטרדים מלוחות זמנים. גם לא מהצורך להקים ועדת חקירה ממלכתית ולהסיק מסקנות כדי שזוועות השבעה באוקטובר לא יישנו; מהצורך להסדיר את המצב ברצועה ולהשיב את החטופים; לשקם את יישובי הצפון והדרום יחד עם הכלכלה; או לקבל מנדט מחודש מהעם. הם נחושים לפרק את הרף המקצועי, בנציבות שירות המדינה כמו בבית המשפט העליון, ולתת לשיקולים פוליטיים לחלוש מצפון לדרום. כפי שבסיבוב הקודם הציבור העמיק והבין את הסכנה לדמוקרטיה ולהפרדת הרשויות, והתגייס למאבק קצר וממוקד שביטל את רוע הגזירה – כך עליו לעשות גם הפעם. וביתר שאת.

***

עו"ד עידן סגר הוא יו"ר פורום משפט חוקתי של לשכת עורכי הדין, עוסק בליטיגציה ציבורית ואזרחית.