העליון הפך את החלטת המחוזי: אין שום כרסום בראיות נגד פלדשטיין

דוברו של ראש הממשלה נתניהו, אלי פלדשטיין, היה מודע לכך שהוא עלול לפגוע בביטחון המדינה כשהדליף לתקשורת הזרה מסמך סודי בניגוד להוראות הצנזורה, רק על מנת לשרת צרכים תקשורתיים של ראש הממשלה ולקדם את מעמדו שלו. כך קבע היום (9.12) שופט העליון אלכס שטיין, שדן בערעור הפרקליטות על שחרורו ממעצר של פלדשטיין.

השופט שטיין דחה את הערעור בחלקו וקבע כי פלדשטיין ישוחרר למעצר בית, אך יענוד אזיק אלקטרוני ותיאסר עליו גישה לטלפון ולאינטרנט. הנאשם השני בפרשה, איש המילואים בדרגת נגד ביחידת המודיעין הסודית, שגנב עבור פלדשטיין את המסמכים לכאורה, יישאר במעצר. בניגוד לפלדשטיין, קבע השופט, הנגד מכיר ידיעות מודיעיניות רבות מתוקף תפקידו באמ"ן, ולכן יש יסוד לטענת המסוכנות בשחרורו ממעצר.

• "ניצול ציני של המושג חושפי שחיתות": חוק פלדשטיין מתקדם
• "קח את הזמן הבוס מבסוט"
• "קושי משטרי יסודי": ההצעה להקמת מחלקת מודיעין בשליטת רה"מ מתקדמת

פלדשטיין נאשם כי קיבל מהמקור שלו, איש המילואים, מסמכים מודיעיניים מסווגים שלא בסמכות ולא כדין – ודאג לפרסמם בתקשורת למרות איסור הצנזורה, באופן מסולף ומטעה ולמרות שידע כי הדבר יגרום נזק ביטחוני למדינת ישראל, זאת כדי לשרת את הספין של ראש הממשלה בנוגע לטרפוד עסקה לשחרור החטופים ברצועת עזה.

השופט שטיין ביקר את פסק הדין של שופט בית המשפט המחוזי עלאא מסראווה, עליו ערערה הפרקליטות, וטען כי הקביעה שלפיה לא ניתן לייחס לפלדשטיין כוונה לפגוע בביטחון המדינה אינה נכונה.

"בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו שאצל פלדשטיין לא התגבשה, לכאורה, כוונה מיוחדת לפגוע בביטחון המדינה, ועל כן יש כרסום בחומר הראיות אשר תומך בפרט האישום המייחס לו עבירה כאמור", כתב השופט שטיין. "קביעה זו אינה מקובלת עלי כלל ועיקר מאחר שהיא חורגת חריגה רבתי מהמתכונת של ניהול סיכונים אשר מהווה בסיס לכללי המעצר עד תום ההליכים".

קבלו את הכתבות ראשונים בוואטסאפ

"סבורני כי בהחלטה קמא נפלה שגגה בכל הקשור ל'כרסום' הנטען ביחס לראיות המדינה בעניינו של פלדשטיין", הוסיף השופט שטיין, "הנני קובע אפוא שראיות אלה לא נפגמו בשום כרסום – בשלב הלכאורי בו אנו מצויים".

לפי השופט שטיין, גם אם מטרתו המרכזית של פלדשטיין לא היתה פגיעה בביטחון המדינה, הרי שאין ספק כי היה מודע לה. לסוגיית המניע כתב השופט כי "המדינה תיארה את המשיבים כאנשים חסרי מעצורים ועכבות אשר פעלו, ונכונים לפעול גם כעת, למימוש מאווייהם בדרכים-לא-דרכים".

בהקשר זה מציין השופט שטיין את טענת המדינה כי מעשיו של פלדשטיין, שהביאו לפרסום הידיעה הסודית בעיתון הגרמני "בילד", לא נועדו לקדם שום אינטרס ביטחוני-ממלכתי אלא להביא לתפנית בשיח הציבורי-תקשורתי בנוגע לניהול משבר החטופים על ידי הממשלה והעומד בראשה; ולקדם אינטרס אישי-קרייריסטי של פלדשטיין עצמו, "כמי ששירת את ראש הממשלה והיה מופקד על ההיבט התדמיתי של משרד ראש הממשלה מול אמצעי תקשורת".

השופט שטיין מציין גם כי פלדשטיין והנגד היו מודעים לכך שהמעשה שעשו הוא קרוב לוודאי פלילי. "המשיבים הסתירו את מעשיהם ואת הקשר שנקשר ביניהם. כך, למשל: המידע הסודי והמסמכים המסווגים שהנגד העביר לפלדשטיין הועברו באמצעות 'טלגרם' ו'ווטסאפ'; והשניים גם בחרו להיפגש בבית הכנסת של הקריה, במקום פגישה אפשרית בבור בקריה. לטענת המדינה, התנהלות קונספירטיבית זאת מוכיחה את תודעת האשמה אצל כל אחד מהמשיבים – כאשר ברקע הדברים מודעותם הגבוהה של המשיבים אודות טיבה של סודיות וצנזורה, והסכנות הכרוכות בהפרת כלליהן".

לבסוף כתב השופט שטיין כי "אם אוסיף את מעשי ההסתרה שכאמור ננקטו על ידי המשיבים, לרבות מחיקת חלק מהתכתובות שהוחלפו ביניהם – בנקל נגיע למסקנה כי האישום החמור, שעניינו מסירת מידע סודי, מאומת כדבעי בראיות לכאורה".