"קח את הזמן הבוס מבסוט"

רשויות החוק של מדינת ישראל שוב הולכות על קצות האצבעות סביב ראש הממשלה של מדינת ישראל. כמו בפרשיות פליליות קודמות רבות כל-כך, גם בפרשת המסמכים הסודיים הגנובים מקבל נתניהו הנחות מופלגות וזוכה לאכיפה בררנית מצידם של משטרת ישראל והפרקליטות.

אלי פלדשטיין, דובר מהכוורת הפנימית של נתניהו, נאשם בכך שהשיג בגניבה, ללא סמכות ולמרות איסור מפורש, מסמכים סודיים מתוך יחידת מודיעין סודית של צה"ל. אחר-כך פעל שוב ושוב להפיצם בתקשורת, באופן מסולף שישרת את הנרטיב של רה"מ נתניהו, וזאת למרות איסור מפורש של הצנזורה ואזהרה כי ההפצה תפגע בביטחון המדינה ותסגיר מקורות מודיעיניים.

• "קושי משטרי יסודי": ההצעה להקמת מחלקת מודיעין בשליטת רה"מ מתקדמת
• על הכוונת של הקואליציה: המשך הרפורמה המשפטית ובליץ חקיקה נגד טרור

כתב האישום מתאר באופן ברור וחד-משמעי את המודעות ואפילו מעורבות ממש של רה"מ נתניהו ושל יועציו הקרובים ביותר בפרשייה הפלילית. למרות זאת, גם הם וגם הוא זוכים לחסינות, כאילו הם עומדים מעל לחוק. נתניהו אפילו אינו נחקר.

נתניהו הוא הציר סביבו מסתובבת הפרשייה כולה. שמו עולה שוב ושוב בכתב האישום. למעשה, נתניהו נזכר בכתב האישום בשמו ובתוארו ("ראש הממשלה" או "הבוס") לא פחות מ-25 פעמים. יונתן אוריך, כנראה יועץ התקשורת המקורב ביותר לנתניהו, מוזכר בכתב  האישום לא פחות מ-14 פעמים. הפרסומאי המקורב לנתניהו ישראל (שרוליק) איינהורן מוזכר 13 פעם.

כבר בתחילתו, מדגיש כתב האישום כי קצין המודיעין שגנב את הידיעות הסודיות פנה לפלדשטיין בשל עבודתו כדובר של נתניהו ובכוונה להעביר דרכו את החומר לנתניהו עצמו. הקצין פעל על סמך הידיעה כי המסמכים הגנובים יועברו לנתניהו על דעתו ובידיעתו.

כך מתוארות העובדות בכתב האישום: נגד המילואים רצה להעביר את המסמך לפלדשטיין, "כשהוא סבור שבאמצעותו המסמך יועבר לגורם המוסמך לקבלו במשרד ראש הממשלה". הוא יצר קשר עם פלדשטיין משום שידע כי פלדשטיין "מקורב לראש הממשלה" וביקש "להעביר באמצעות נאשם 1 [פלדשטיין], לידי ראש הממשלה, ידיעות סודיות". בהמשך, הנגד ביקש מפלדשטיין "שיעביר את המידע לידיעת ראש הממשלה".

קבלו את הכתבות ראשונים בוואטסאפ

כבר בשלב הראשוני מעורב בהליכים יונתן אוריך, יועץ התקשורת הקרוב ביותר לנתניהו עצמו. כתב האישום חושף כי כבר מרגע שהחלו גלגלי הפרשייה להסתובב, המעורבים בה יודעים כי הם פועלים בניגוד לחוק.

כך מתוארים הדברים בכתב האישום: פלדשטיין, אחרי שנודע לו על המסמכים הגנובים, כותב לאוריך "קצין בכיר, מקור שלי, באמ"ן, רוצה להעביר חומרים ברמת דחיפות מיידית לראהם [נתניהו] חומר פסיכי".

המעשים בוצעו כאשר המבצעים מודעים לכך שהידיעות הסודיות נמסרות "ללא סמכות כדין", כי מדובר במסמכים ש"ביטחון המדינה מחייב לשמרן בסוד" וכי פלדשטיין (ואוריך) אינם רשאים להיחשף אליהן. פלדשטיין אף משנה את מיקום הפגישה עם איש המילואים כדי שלא ייראו ביחד, ונפגש איתו בבית הכנסת שבבסיס הקריה.

לפי כתב האישום, גם המוטיבציה של פלדשטיין לפעולה קשורה אך ורק, ובאופן ישיר, לנתניהו ולצרכים ספציפיים של מבצע התודעה שהוא מנהל על מנת להשפיע על דעת הקהל נגד עסקה לשחרור החטופים. מאמצי ההדלפה של הידיעה הסודית הגנובה נעשים כהכנה "לתגובה התקשורתית" לנאום פילדלפי של נתניהו, שנועד לטרפד התקדמות במשא ומתן לשחרור החטופים.

כך מתוארים הדברים בכתב האישום: "על רקע הרצחם של ששה מהחטופים ז"ל […] קיים ראש הממשלה מסיבת עיתונאים. במסגרת ההיערכות לתגובה התקשורתית לאירוע, ועל רקע רצונו של נאשם מס' 1 [פלדשטיין] לעשות שימוש בידיעה הסודית הגולמית […] ולהפיצה בכלי תקשורת בישראל".

אוריך, יועצו הקרוב של נתניהו, ממשיך להיות מעורב בכל גלגול של הפרשה. כתב האישום מדגיש זאת: "נאשם 1 [פלדשטיין] עדכן את אוריך בדבר כוונתו זו". בהמשך, אחרי שפלדשטיין מנסה להדליף את החומרים לחדשות 12 באמצעות העורך רביב גולן, הוא מיידע את אוריך: "אל תענה ואל תתקשר אלי מה שאני בונה לך עכשיו לסופ"ש שווה מיליון דולר".

בנקודה זו ממחיש כתב האישום את המודעות המלאה של רה"מ נתניהו להדלפה האסורה של המסמך הסודי הגנוב. "מיד לאחר מכן שלח [פלדשטיין לאוריך] את ההודעה הבאה: "וצריך את רה"מ לזה". כלומר, פלדשטיין מדגיש בפני היועץ מהמעגל הפנימי ביותר של נתניהו כי ההדלפה צריכה להיעשות בידיעתו ובאישורו של רה"מ נתניהו.

הצנזורה פוסלת את הפרסום המתוכנן בחדשות 12, משום שפרסום המסמך או תוכנו עלול לפגוע בביטחון המדינה ולחשוף מקורות מודיעיניים של צה"ל. מיד לאחר שלפלדשטיין נודע על כך, מדגיש כתב האישום, הוא מיידע את אוריך, יועצו הקרוב של נתניהו ומי שתיאר בעבר את ראש הממשלה כלא פחות מאשר "אב חורג".

כך מתוארים הדברים בכתב האישום: "חרף מודעותו של נאשם 1 [פלדשטיין] להחלטת הצנזורה הצבאית […] פנה לאוריך, עדכן אותו שלא ניתן לפרסם בישראל את תוכן הידיעה, ושאל אותו האם הוא מכיר גורם שיוכל לפרסמה בחו"ל". פלדשטיין כותב לאוריך: "מי יש לך לשרוף בחו"ל משהו גדול" ומיד לאחר מכן "משהו גדול מתבשל".

אוריך אינו רק ניצב בעלילה, צינור להעברת הודעות לרה"מ נתניהו, אלא מי שפועל באופן אקטיבי כחלק מהפרשייה הפלילית. כך מתוארים הדברים בכתב האישום: "אוריך בתגובה [לפנייתו של פלדשטיין] הפנה את נאשם 1 [פלדשטיין] לאיינהורן. זאת, נוכח קשריו של איינהורן עם כלי תקשורת בחו"ל".

איינהורן הוא שרוליק איינהורן, הקמפיינר הקבוע של נתניהו, שותפו של אוריך בחברת התעמולה "פרספשן" וחבר בכוורת הפנימית ביותר של אנשי נתניהו לאורך השנים האחרונות. מעורבותו של איינהורן היא עדות נוספת למעורבות הבלתי נמנעת של נתניהו עצמו בסוד הדברים.

גם איינהורן, שנמצא בחו"ל ונמנע מלהגיע לארץ לאחר שהחלה החקירה, אינו סטטיסט אלא לוקח חלק פעיל בפרשייה הפלילית. הוא מדליף בעצמו את הידיעה הסודית הגנובה לעיתון ה"בילד" הגרמני, על מנת לעקוף את איסור הצנזורה, ועומד בקשר רציף עם פלדשטיין לאורך השתלשלות הדברים.

גם איינהורן מודע לאופי הפלילי לכאורה של המעשים. כך, לפי כתב האישום, הפרסומאי המקורב לנתניהו משתתף בשיחת ועידה עם פלדשטיין ועם איש המילואים שגנב את הידיעות הסודיות, במהלכה מבהיר איש המילואים שמדובר בידיעה סודית "שמקורה במקור מודיעיני סודי".

ושוב, אוריך מעודכן כל אותה העת בהתפתחויות. לפי כתב האישום, "נאשם 1 [פלדשטיין] עדכן את אוריך כי איינהורן המליץ לפרסם את המידע הסודי בעיתון ה-'Bild', ובהמשך עדכן נאשם 1 את אוריך כי עיתון ה-'Bild' צפוי לפרסם את הדבר".

כתב האישום אף מספק את תגובתו של אוריך להדלפה ל"בילד". "קח את הזמן הבוס מבסוט", כותב אוריך לפלדשטיין. הבוס הוא כמובן רה"מ נתניהו.

כתב האישום ממשיך ומפרט כיצד לאחר שפורסמה הידיעה בעיתון הגרמני, חוזר פלדשטיין למאמצי ההדלפה של המסמך הסודי בתקשורת הישראלית. כעת, לאחר שהמסמך פורסם בחו"ל, הצנזורה אינה יכולה לאסור על פרסום תוכנו בישראל.

כתב האישום קובע כי פלדשטיין הצליח הפעם ובכלי התקשורת בישראל פורסמו "כתבות נוספות" "אשר הדהדו את הפרסום הזר". כתב האישום אינו מפרט זאת, אולם חיפוש פשוט מעלה כי מדובר בידיעה של ירון אברהם בחדשות 12 ושל שירית אביטן כהן ב"ישראל היום".

הפרסום ב"בילד" לא מלבין את המסמך הגנוב רק עבור פרסום בתקשורת בישראל, אלא גם לפרסום על-ידי רה"מ נתניהו עצמו. גם כאן, אוריך משמש כשליחו של רה"מ נתניהו עצמו.

כתב האישום מתאר זאת ללא כחל ושרק: "בתאריך 7.9.24 שוחח נאשם 1 [פלדשטיין] עם אוריך והשניים ניסחו טיוטת הצהרה עבור ראש הממשלה, במסגרתה תוכנן שראש הממשלה יתייחס, בין היתר, לכתבה שפורסמה ב-'Bild' על פי הידיעה הסודית. כמו כן, העביר נאשם 1 [פלדשטיין] את הידיעה הסודית לאוריך".

ואכן, מפרט כתב האישום, "הצהרת ראש הממשלה נמסרה על ידו ופורסמה בכלי התקשורת ביום 8.9.24".

אלא שעבירה גוררת עבירה, שגוררת עוד עבירה. המסמך שגנב איש המילואים ומסר לפלדשטיין, שהעביר אותו לאוריך ולאיינהורן, נמסר ל"בילד" באופן מסולף, כך שישרת את הקמפיין של נתניהו לטרפוד עסקת החטופים. הסילופים נחשפים בתחקירים עיתונאיים בארץ ובעולם, ופלדשטיין מבקש מאיש המילואים חומר נוסף, שיעזור לתקף את הפרסום ב"בילד" ולקבע את הנרטיב בו חפץ נתניהו.

איש המילואים אכן גונב חומרים סודיים נוספים ומוסר אותם לפלדשטיין. פלדשטיין, מפרט כתב האישום, אינו פועל לבדו ובאופן פרטיזני. מיד עם קבלת החומר הסודי הגנוב הנוסף, הוא פונה לאוריך, ומצרף למעגל השיחה גם את עופר גולן, דובר קרוב נוסף של נתניהו המלווה אותו באופן צמוד. גם איינהורן מקבל עדכון ואת החומרים עצמם.

פלדשטיין כותב לגולן ולאוריך: "אספתי הכל", כלומר – העבירות נעשו לבקשתם ולכל הפחות בידיעתם המלאה. בהמשך הוא כותב לגולן "צריך להביא אותם לבוס". שוב, עדות מפורשת וברורה לשותפות ולמודעות המלאה של רה"מ נתניהו במסכת הפלילית.

כתב האישום מסכם כי במעשיו אלו, פעל פלדשטיין "במספר הזדמנויות שונות" באופן פלילי, הפוגע בביטחון המדינה, מתוך מודעות מלאה לאיסור הפלילי ולפגיעה בביטחון. בדרך פלא, כל הכוכבים האחרים של הסיפור, מלבד איש המילואים האלמוני, נעלמים מהשורה התחתונה.

יונתן אוריך, שרוליק איינהורן, עופר גולן וכמובן רה"מ נתניהו עצמו, נמחקים כבמטה קסם מהחלק החותם את כתב האישום, למרות היותם ארוגים בעלילה הפלילית כשחקנים הראשיים שלה. לחלק הזה מגיעים רק דגי הרקק האומללים.

זו כמובן אינה הפעם הראשונה בה חוטאת מערכת החוק והמשפט של מדינת ישראל באכיפה בררנית כשהדברים נוגעים לנתניהו, משפחתו ומקורביו. כך היה בפרשת המתנות, שהיועמ"ש לממשלה אליקים רובינשטיין סגר עבור נתניהו עוד בקדנציה הראשונה שלו. כך היה בפרשת ביביטורס, שהיועמ"ש לממשלה יהודה וינשטיין סגר עבור נתניהו כשהלה חזר לשלטון.

כך היה בפרשת המעונות, בפרשת המניות ובפרשת הצוללות, שמערכת אכיפת החוק ניקתה מהן את מעורבותו של נתניהו במבצע ניקיון חסר תקדים. וכמובן, כך היה בפרשות האלפים: תיקי "1000", "2000" ו-"4000".

למרות הררי הראיות לשחיתות בלתי נסבלת של ראש הממשלה נתניהו, אשתו שרה ובנו יאיר, המשטרה טיפלה בנתניהו בכפפות של משי, איפשרה לו, למשפחתו ולמקורביו לתאם גרסאות, חקרה אותם באופן שיהיה נוח להם ויותאם לצרכיהם. בהמשך פעלה הפרקליטות בפחד ובעצלתיים סביב דיוני ההעמדה לדין, ושיחררה את הבן והאשה בלא כלום.

לבסוף – השופטים עצמם, במשפט המתנהל בכתבי האישום המצומקים שהוגשו, מעניקים לנתניהו הנחות מפליגות, מותחים את המשפט לאין קץ, מעניקים להגנה מרחב פעולה כמעט בלתי מוגבל ומתעלמים מקמפיין ההטרדה המסיבי נגד עדי התביעה.

במובן זה, אפשר לשבח את המשטרה והפרקליטות רק על תכונה אחת: עקביות. עקביות והתמדה באכיפה בררנית ביחס לבנימין נתניהו, האיש שעומד מעל לחוק.