"זו אחת משורת הצעות שמנסות לעשות דה-לגיטימציה לארגוני זכויות אדם"

ועדת השרים לענייני חקיקה תתכנס ביום ראשון לדון בעתיד 23 הצעות חוק. בוועדה חברים 10 שרים, בראשם שר המשפטים יריב לוין (ליכוד), וחבריה עוסקים בין היתר בטיפול ואישור של הצעות חוק ממשלתיות לפני שהובאו לאישור הכנסת וטיפול וקביעת עמדת הממשלה ביחס להצעות חוק פרטיות מטעם הכנסת, ולמעשה, קובעים מי לשבט ומי לחסד – איזו הצעת חוק תקודם ואיזו תיעלם.

• מהלבנת שמה של קטאר להלבנת נתניהו: החוק החדש של הקואליציה
• "ניצול ציני של המושג חושפי שחיתות": חוק פלדשטיין מתקדם 
• ועדת שרים לחקיקה – האנציקלופדיה המלאה לאיך פועלת הכנסת האמיתית של מדינת ישראל

הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – שקיפות בארגונים נתמכים), של חבר הכנסת אריאל קלנר (ליכוד) ואחרים. מדובר בהצעה שלכאורה באה להגן על המדינה מפני אינטרסים של עמותות הפועלות בישראל ונתמכות ע"י ישויות מדיניות זרות. לפי ההצעה, עמותה שעיקר מימונה מיישות מדינית זרה תציין זאת בכל עתירה שתגיש לבית המשפט העליון. אולם נראה שיוזמי החוק מכוונים בעיקר לעמותות המזוהות עם הצד השמאלי במפה הפוליטית, כיוון שעל פי רוב, עמותות המזוהות עם הימין לא מקבלות מימון ממדינות אלא מגורמים פרטיים.

קבלו את הכתבות ראשונים בוואטסאפ

וכך, ההצעה עלולה להביא לכך שארגוני חברה אזרחית יקוטלגו אוטומטית כ"שמאל", רק משום שהם מקבלים מימון ממדינות זרות, גם אם מדובר לצורך העניין בארגוני סביבה ולא בהכרח בארגוני זכויות אדם ודומיהם. כמו כן, אותם הארגונים ייחשבו כגיס חמישי – כמי שאינם נאמנים למדינה, אלא למדינה שמממנת אותם. לכן, לפי ההצעה, משרד המשפטים ידווח למשרד החוץ כשתתנהל עתירה שבה אחד הצדדים הוא נתמך שעיקר מימונו מישות מדינית זרה.

לכל הצעות החוק שיעלו לוועדת השרים לחקיקה ביום ראשון:

ד"ר עמיר פוקס, חוקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, אומר בשיחה עם "שקוף" כי "זו עוד אחת משורה ארוכה של הצעות שמנסות לעשות דה-לגיטימציה לארגוני זכויות אדם, ולנסות להציג אותם כאילו הם בעצם לא באמת ארגונים ישראליים, אלא סוכנים זרים של מדינות זרות". הוא מסביר כי "החוקים הקיימים כבר מטילים שקיפות מאוד מוגברת כך שכל אחד יכול תוך שנייה לגגל ולדעת איזו עמותה היא נתמכת זרה".

ד"ר פוקס מתכוון ל"חוק העמותות" – חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה. מדובר בחוק מ-2011, שאותו יזם מי שהיום מכהן כשר הממונה על המנהלת, זאב אלקין (הימין הממלכתי). בהמשך החוק תוקן ע"י שרת המשפטים לשעבר איילת שקד, כהצעת חוק ממשלתית.

לפי החוק הקיים, ארגונים הנתמכים ע"י ישויות מדיניות זרות ידווחו על כך באמצעות רשם העמותות וכן יציינו זאת בפרסומים שונים שלהם, בדוחות ובפניות שלהם לעובדי ונבחרי ציבור. חוק זה, בניגוד להצעת החוק החדשה, אינו מתמקד בהליכים משפטיים ולכן הצעתו של קלנר היא הרחבה של החוק הקיים.

בדיון שהתקיים ב-2011 בוועדת החוקה, שבו הצביעו על החוק המקורי לקריאה שנייה ושלישית, ח"כ לשעבר שלמה מולה (קדימה), הגיש בהתרסה הסתייגות, שלפיה "חוק זה יחול אך ורק על עמותות הימין, החרדיות ומכוני המחקר שלהן". כמובן שכל הנוכחים מלבד חברי האופוזיציה התנגדו לה.

זקן ארוך

הצעה נוספת שחברי ועדת השרים לחקיקה ידונו עליה עוסקת במשטרה העירונית. מדובר בטיוטת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות – הפיכת הוראת השעה להוראת קבע ותיקונים נוספים. הטיוטה עלתה בוועדת השרים והדיון עליה נדחה. ברקע הצעה זו נמצא החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), שנחקק כחלק ממהלך המשלים את החלטת ועדת השרים למאבק באלימות מ-2010. במסגרתו הוקם מערך אכיפה עירוני משולב ברשויות המקומיות, הכולל כוח שיטור ייעודי ויחידת פיקוח עירונית, שייעודם הרתעה, מניעה ואכיפה של עבירות בתחום איכות החיים והאלימות.

מערך זה הוקם כפיילוט לתקופה של שנתיים והוארך מעת לעת, בפעם האחרונה עד ה-31.10. כעת, "לנוכח שביעות הרצון מפעילותם של מערכי האכיפה העירוניים, ועל רקע המצב הביטחוני בעקבות אירועי אוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל", השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר (עוצמה יהודית) רוצה לתקן את החוק ולהפכו להוראת קבע ולבצע תיקונים נוספים בחוק. לפי התיקון, מערכי האכיפה העירוניים לא יוגבלו רק לטיפול בתחומי איכות החיים ומניעת אלימות, ויוכלו לסייע למשטרה בתחומי אכיפה נוספים.

החוק אמור להביא להגברת תחושת הביטחון של התושבים אך הוא מדגים למעשה את אוזלת היד של המשטרה. המתנגדים לו טוענים כי במקום להגדיל את כוח האדם של המשטרה, נעזרים ביחידה מקבילה שתסייע לה. במכון הישראלי לדמוקרטיה פרסמו חוות דעת בנושא, שלפיה הדבר עלול להוביל לריבוי שחקנים שייקחו חלק במארג ביטחון הפנים בישראל, מלבד הכוחות הסדירים של משטרת ישראל. הדבר עלול לפגוע בתפקיד המשטרה בשטחים העירוניים, להביא לחוסר סדר ויעילות, והיעדר שיתוף פעולה מספק בין הגורמים השונים.

הצעה נוספת שעליה ידונו השרים היא הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – פטור זקן לחיילים), של ח"כ קטי שטרית (ליכוד) וקבוצת ח"כים נוספת, שלפיה חיילים לא יידרשו יותר לקבל פטור על מנת לגדל זקן.

כיום, על מנת לקבל פטור זקן לחיילים, ישנן שלוש אפשרויות: פטור מטעמים אישיים (פטור הניתן לחייל שהזקן מהווה חלק מדמותו או מהווייתו), פטור מטעמים רפואיים (פטור זמני שיש לחדשו לעיתים תכופות) ופטור מטעמים דתיים שהוא הנפוץ ביותר. לפי דברי ההסבר של הצעת החוק, כל החיילים הרוצים לגדל זקן יוכלו לעשות זאת "באופן שוויוני", בלי הצורך "להוכיח 'מידת דתיות מספקת'", לפי תקנות שייקבעו ע"י צה"ל. 

חברי הכנסת, מגישי הצעות החוק, תלויים בהחלטות הוועדה שבראשה עומד שר המשפטים יריב לוין. בכך, שולטת הממשלה הלכה למעשה בשער הראשי של הצעות החקיקה של הכנסת. היא עושה זאת ללא שקיפות, ללא פרוטוקולים, כשהציבור ואפילו הח"כים עצמם אינם יודעים כיצד הצביעו השרים על החקיקה ומהי העמדה המקצועית של המשרדים.

בכל שבוע נספק כאן באופן שוטף את מעט המידע שניתן לדלות. לגבי כל חוק, הוועדה יכולה להכריע את אחת מההחלטות הבאות: אישור החוק לשלב הבא (קריאה טרומית), אישור בכפוף לשינויים, אישור בכפוף להחזרת החוק לאחר אחד השלבים (קריאה טרומית או ראשונה), דחיית ההכרעה בעניין החוק (לעיתים תוך ציון זמן הדחייה) ודחיית החוק על הסף. לעיתים נדירות, מתקבלת החלטה לאשר את החוק ולבטל את המשמעת הקואליציונית – כך שחברי הכנסת חופשיים להפעיל את שיקול דעתם.