תחקיר: התנועה המשיחית, הח"כ מהליכוד והתוכנית להשתלטות על מסדרונות השלטון

ביום הראשון שלו כחבר כנסת, כמו כל חבר כנסת, חנוך דב מילביצקי ענד על החזה סרט חגיגי בצבעי כחול-לבן. הוא הצטלם עם המשפחה הנרגשת במשכן, ומאוחר יותר, כשקראו בשמו במליאה, נעמד והתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל. מיד לאחר מכן התיישב בחזרה במושב שקיבל בקצה האולם, לצד שאר הח"כים הטריים של הליכוד. בדיוק כמוהו, כל אחד מהם נעמד בתורו, הכריז "מתחייב אני", ושב למקומו.

בסטנדרטים של ממשלת נתניהו השישית, מילביצקי הוא שחקן קבוצתי. פטריוט של המפלגה ובשר מבשרה. אדבוקט נלהב של ההפיכה המשטרית, יריב נחוש של האופוזיציה, של המפגינים ברחובות ושל מערכת המשפט. אבל מילביצקי אינו ח"כ רגיל. בניגוד לעמיתיו, מילביצקי לא צמח במסדרונות מצודת זאב וליקק את דרכו אל חיקו המוחנף של ראש הממשלה. יש לו מקור כוח אחר. מילביצקי הוא נציג של קבוצה מאורגנת שהקימה מאחז בתוך הליכוד: תנועת "קבלה לעם".

כשמילביצקי נואם במליאה או צועק על האופוזיציה בוועדות, הוא לא מייצג רק את הליכוד או נתניהו. הוא מייצג גם גורו צחור זקן בשם מיכאל לייטמן וקבוצה קטנה, סגורה ואליטיסטית של נאמנים אפופי סודיות.

התנועה שלהם, "קבלה לעם", תוארה בעבר כתנועה הדתית החדשה הגדולה בישראל. נראה שמנהיגיה היו שמחים להישאר רק עם התיאור הזה. ואולם, פרסומים עיתונאיים וחומר שנחשף בהליכים משפטיים ציירו את התנועה ככת אלימה ומיזוגנית שמבוססת על שליטה כלכלית, פסיכולוגית וחברתית של חברי המעגל הפנימי שלה על החסידים – כולל טענות על אלימות מינית שמיוחסת לגורו לייטמן וטיוח מצד בכירי התנועה, בהם מילביצקי.

ב"קבלה לעם" שוללים בתוקף את כל ההאשמות, לרבות הטענה שמדובר בכת, ונוהגים לתבוע עיתונאים, חסידים לשעבר ואקטיביסטים שמתריעים מפני הנעשה בשורות התנועה. למרות ההשקעה המסיבית בהגנה על שמה של התנועה, בכיריה סירבו להגיב או להתראיין לכתבה זו.

מילביצקי הוא הנציג הבכיר של "קבלה לעם" בהיכלי השלטון, אבל הוא לא לבדו. חומרים פנימיים שנחשפים כעת במסגרת תחקיר של "שקוף" ו"העין השביעית" מציגים תוכנית על שהגו בכירי התנועה בניסיון לחדור למערכת הפוליטית בישראל ולגרום לה לעבוד למענם. במרכז התוכנית עומד ניסיון לשתול מאות "שגרירים" בתפקידים בכירים וזוטרים בפוליטיקה הישראלית – בזירה הארצית והמוניציפלית גם יחד. הפונדקאי הפוליטי שנבחר כדי לשאת על גבו את המבצע הזה הוא הליכוד, אבל רשת הקשרים שהולכת ונרקמת אינה מוגבלת למפלגת השלטון.

קבלו את הכתבות ראשונים בוואטסאפ

בעדויות של יוצאי "קבלה לעם" ובחומרים הפנימיים, מטרת העל מתוארת כמהלך שנועד להבטיח את עתידה של התנועה השנויה במחלוקת: להשיג השפעה ציבורית, להגן עליה מביקורת מצד מי שמכנים אותה "כת", לחסום חקיקה שמאיימת עליה ולהשיב מלחמה לאלו המפיצים עדויות על מעשי אונס שלטענתם התחוללו בין שורותיה – ולעטוף את כל זה ברטוריקה של איחוי קרעים וקירוב לבבות. ואם כל הכוכבים יסתדרו, בקדנציה הבאה מילביצקי יקבל לידיו תקציב ממשלתי קבוע בגובה עשרות מיליוני שקלים.

עם קצת עזרה מחיים כץ ומיקי זוהר

תנועת "קבלה לעם" נוסדה בתחילת שנות התשעים בבני-ברק, בסלון ביתו של מיכאל לייטמן, מדען יליד בלארוס שעלה ארצה ב-1974 והמציא את עצמו מחדש כאיש רוח. ב-1997 הוקמה עמותת "בני ברוך", שמספקת את המסגרת המשפטית והכלכלית לפעילות התנועה. עד כניסתו לכנסת, חנוך מילביצקי כיהן כיועץ המשפטי הפנימי שלה – תפקיד מפתח בעמותה לנוכח סדרת תביעות הדיבה שהיא מנהלת נגד מבקריה, בהן גם תביעה שהוגשה ב-2015 נגד הח"מ ואתר "העין השביעית".

חסידיו של לייטמן מכנים אותו "רב", אף שמעולם לא הוסמך לרבנות. בראיון עיתונאי ישן אף אמר שזה "סתם כינוי". תואר אחר שבו הוא מוצג בהופעותיו הפומביות הוא "דוקטור", שאותו קיבל בתום מסלול לימודי פילוסופיה בהתכתבות עם מוסד רוסי. בקיץ האחרון צוין יום הולדתו ה-78.

הייחוד של "קבלה לעם" בעולם הרוח היהודי הוא היומרה ללמד קבלה – תורת הנסתר, שבחברה האורתודוקסית נחשבת נחלתם של יחידי סגולה – גם את מי שכלל אינו דתי, או אפילו יהודי. בחברה החרדית רואים בכך מעשה כפירה. כמה מדברי הביקורת החריפים ביותר על לייטמן ואנשיו מגיעים מרבנים חרדים.

קבוצת התלמידים של לייטמן הלכה וגדלה לאורך השנים. כיום, אנשיה מתגאים שהיא מונה 50 אלף איש בתוך ישראל, ועוד 2 מיליון ברחבי העולם – נתונים שיוצאי התנועה מגדירים כמנופחים. ב"קבלה לעם" מתגאים גם בכמה תלמידים מפורסמים, שהעניקו לתנועה מעין הכשר ציבורי והגבירו את כוח המשיכה שלה בקרב הקהל הרחב: ארקדי דוכין, משה איבגי, שמואל וילוז'ני, הנרי דוד, גיל קופטש, סשה דמידוב ועוד. חלקם כבר התרחקו מהתנועה, אחרים ממשיכים ללמוד ולהפיץ את משנתו של לייטמן גם אחרי חשיפת העדויות על הנעשה ב"קבלה לעם".

מחזור הכספים של העמותה מסתכם בקרוב ל-25 מיליון שקל בשנה, סכום נכבד בסטנדרטים של המגזר השלישי. חלק ניכר מהכסף מגיע מ"מעשר" שהחסידים האדוקים נדרשים לשלם – עשירית מהכנסותיהם – אבל גם מתורמים כבדים, חלקם מחו"ל. הבולט שבהם הוא טייקון שוחר פרטיות בשם שמעון וינטרוב, שמזוהה בכלל עם יאיר לפיד ובעבר נתן ערבויות למפלגתו, יש עתיד. וינטרוב, גרושתו וחברות שהוא נמנה עם בעליהן תרמו ל"בני ברוך" לפחות 4.8 מיליון שקל לאורך השנים.

החסידים המסורים ביותר מתגוררים בפתח-תקווה, סמוך לבית "קבלה לעם" רחב הידיים, שנרכש ב-2013 בכ-30 מיליון שקל ומיד הוכנס לשיפוץ מקיף. כיום כולל המתחם חלל גדול לשיעורים, אולפן, משרדים, מסגרות חינוך לגיל הרך וגם יחידת דיור שבה מתגורר לייטמן.

פרסומים עיתונאיים של גלי-צה"ל ותאגיד השידור הציבורי כבר שִרטטו את תהליך הכניסה של חסידי לייטמן לזירה הפוליטית, בעיקר דרך התפקדות לליכוד – חלק מתוכנית העל שב-2022 הכניסה את מילביצקי לכנסת. אבל ההשפעה של אנשי "קבלה לעם" על מהלכי השלטון החלה הרבה לפני שהיה להם נציג בפרלמנט הישראלי.

ב-28 ביולי 2016 התייצבה במשרד הרווחה משלחת זעירה שכללה את מגיש הטלוויזיה אברי גלעד ואת רחל ליכטנשטיין, מנכ"לית המרכז הישראלי לנפגעי כתות, גוף אזרחי ללא כוונות רווח שמטפל בין היתר בקורבנות "קבלה לעם". אברי גלעד, שהתנדב אז במרכז, התלווה לליכטנשטיין כדי לבקש משר הרווחה דאז, חיים כץ מהליכוד, להקצות תקציבים למאבק בתופעת הכתות ולקדם חקיקה שתפליל מקרים קיצוניים שלא פעם מתרחשים בתוך כתות – למשל עבירות מין.

משרד הרווחה אמנם תומך במרכז לנפגעי כתות בכמה עשרות אלפי שקלים בשנה – ירושה מהשרים שקדמו לכץ – אבל באופן מפתיע, השר כץ סירב לנקוף אצבע. בנוגע לתקציבים, וגם בנוגע לחקיקה נגד כתות. "נתקלתי ביחס מחפיר מהשר", סיכם גלעד בפוסט שפִרסם השנה בחשבון הפייסבוק שלו. לפי התיאור שלו, בתום הפגישה ניגש אליו אחד מעוזריו של השר והודה בלחש שהסיבה לכתף הקרה היא שאנשי "קבלה לעם" התפקדו בהמוניהם לליכוד. "חנוך מילביצקי ברשימה, 'בני ברוך' מאחוריו – לא נוגעים בכתות. זהו", סיכם גלעד.

חיים כץ, כיום שר התיירות, מכחיש את התיאור הזה מכל וכל. "אז אברי גלעד אמר. זה לא קרה", הוא טוען בשיחה עם "שקוף" ו"העין השביעית". "אגב, בתקופה הזאת לא ידעתי מי זה חנוך מילביצקי ולא הכרתי אותו".

הצעת החוק שעמדה אז על הפרק אכן הוקפאה. בהמשך הוגשה מחדש על-ידי חברת הכנסת דאז אורלי לוי-אבקסיס, אך מעולם לא עלתה להצבעה. גורם שנחשף לתהליך החקיקה טוען שמי שבלמה את ההצעה היתה שרת המשפטים דאז, איילת שקד, שעמדה בראש ועדת השרים לענייני חקיקה. הגורם גם הציע הסבר: שקד אמנם היתה חברה במפלגת הבית היהודי, אך ניסתה לשמור על יחסים חמים עם הליכוד למקרה שתרצה לערוק לשורותיה בעתיד.

המפתח לגאולה: להבין שאין לנו שכל ולוותר על עצמאות מחשבתית – חוקר הדת ד"ר תומר פרסיקו על המשנה הרוחנית של מיכאל לייטמן ו"קבלה לעם"

שקד, בכל אופן, מכחישה בתוקף. "זה שקר מוחלט", מסרה בשיחה עם "שקוף" ו"העין השביעית". לדבריה, היא לא אחראית להקפאת ההצעה – וגם לא הליכוד, הבית היהודי או "קבלה לעם". כך או כך, עד היום ספר החוקים של מדינת ישראל לא כולל סנקציות ממוקדות נגד כתות.

שבוע וחצי אחרי הפגישה עם חיים כץ במשרד הרווחה, באוגוסט 2016, חבר ליכוד אחר נזעק להגן על האינטרס של "קבלה לעם". ועדת הכספים של הכנסת קיימה דיון שבו עלתה בקשה לשלול את הטבת המס שממנה נהנים תורמי "בני ברוך" עקב העדויות על הנעשה במעגלים הפנימיים של התנועה. משמעות ההטבה היא שמדינת ישראל מוותרת על הכנסות ממיסוי התורמים, ובכך הופכת לשותפה עקיפה בסבסוד פעילות העמותה.

מיקי זוהר, אז חבר כנסת וכיום שר התרבות, היה שם כדי להגן על ההטבה של "בני ברוך". "23.5 מיליון שקל בשנה שמגלגלים במחזור זו אחלה כת, כת מאוד מצליחה", אמר זוהר בסרקזם, ופסק: "זה מרחיק לכת להגדיר 23.5 מיליון שקל ככת. חבר'ה, אם זה היה בהיקפים כאלה אנשים כבר היו מזמן מתעוררים". כשהתבקש להתייחס לקשר בין "קבלה לעם" לליכוד, זוהר השיב שזה לא צריך לעניין את הוועדה.

לבסוף הוחלט להשאיר את הטבת המס על כנה, אבל רק למשך שנה. בשנים שעברו מאז המשיכו להיחשף עדויות על הנעשה ב"קבלה לעם", אך הטבת המס עומדת בתוקף עד היום.

"אנחנו הופכים להיות כוח"

בתחילת 2022, כחצי שנה לפני הפריימריז שיסללו את דרכו לכנסת, העביר מילביצקי שידור זום לקהל של כ-500 איש, רבים מהם מקהילת "קבלה לעם". זאת היתה שיחת המרצה שנועדה להציג את ההישגים שנצברו במישור הפוליטי – ולדרבן את הצופים לסייע במימוש התוכנית. השידור הוקלט, ועותק של ההקלטה הגיע לידי "שקוף" ו"העין השביעית". מילביצקי ועמיתיו פורשים בו תוכנית מפורטת עם מטרה שאפתנית: להשתלט מבפנים על הליכוד, מפלגת השלטון, ולנצל את העוצמה הפוליטית כדי להפיץ את תפיסת עולמם ו"להגן על הבית".

"אנחנו מדברים על למעלה ממאה שגרירים חדשים שלנו, שהולכים להיכנס לתוך שדרת התפעול, וחלק מהם אפילו לשדרת הניהול בליכוד", מסביר מילביצקי בסרטון. "זה הולך לתת לנו כל מיני דברים. הדבר הראשון שזה הולך לאבטח ולכסות אותנו בו זה הנושא שבגללו התחלנו את כל הסיפור הזה – ההגנה על הבית".

המונח הזה, "הגנה על הבית", לא זכה לפירוש. נדמה שמילביצקי ציפה שהצופים יבינו לבד. יוצאי "קבלה לעם" סבורים שמדובר בשם קוד למאבק המתמשך בעיתונאים ופעילים חברתיים שעמלים על חשיפת המתחולל בתוך התנועה, ובכך מאיימים על הלגיטימציה הציבורית שלה.

מילביצקי הבהיר שכדי שהתוכנית תצליח צריך ש"כל אותם תומכים שלנו, מתפקדים שפקדנו לאורך השנים, יבואו להצביע ביום של ועידת הליכוד". לשם כך, גילה לצופים, "החבר'ה שלנו" בנו מערכת טכנולוגית מתקדמת למעקב אחר מצביעים. גורמים שקיבלו הצצה למערכת סיפרו שהיא מזכירה מבחינה טכנית את "אלקטור", תוכנת המרצת בוחרים שנחשפה ב-2020 בקמפיין של הליכוד ובהמשך נפרצה וגרמה לדליפת מידע אישי של מיליוני ישראלים.

בסרטון הפנימי עומד ליד מילביצקי גבר בעשור השביעי לחייו. זהו גלעד שדמון, מהחסידים הוותיקים ביותר של לייטמן, סמנכ"ל העמותה לשעבר וממייסדי "קבלה לעם". גם שדמון התברג בתפקיד בכיר במערכת השלטון. בזמן הקלטת הסרטון הוא היה חבר מועצה ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אבל מאז הוא השתדרג. כיום מכהן שדמון כמנכ"ל המשרד לשיתוף פעולה אזורי, שבראשו עומד השר דודי אמסלם מהליכוד. את המינוי שלו הוא חב לשר הקודם, יואב קיש, גם הוא מהליכוד.

שדמון פנה לצופים והסביר להם על החשיבות של יצירת קשרים בלתי אמצעיים עם הפסיפס האנושי שמאכלס את הכנסת דרך המזנון והוועדות. עם מאה "שגרירים", אמר, ניתן יהיה לחדור לתוך הסניפים המקומיים של הליכוד ברחבי הארץ, "להיכנס לתוך המנגנונים" ולדחוף את "הפרויקטים שאנחנו רוצים לקדם". לדבריו, במקביל ייעשה מאמץ לקדם אותם דרך המנגנונים הממשלתיים.

בנקודת הזמן ההיא כבר היו להם כ-5,000 חברי ליכוד בעלי זכות הצבעה בפריימריז – מִפקד מכובד, שמספיק כדי להכניס נציג לבית הנבחרים. "אם נבחר בכך, נוכל לקדם חבר כנסת מטעמנו", אמר שדמון לצופים. מילביצקי לידו, בחיוך קפוא, בלע רוק.

"אם אתם זוכרים", המשיך שדמון, "בפריימריז הקודם-קודם ניסינו לקדם חבר כנסת מטעמנו במרכז הליכוד, אבל אז היו לנו אפס חברי מרכז ליכוד. עכשיו, כשכבר יהיו יותר ממאה חברי מרכז ליכוד – אנחנו הופכים להיות כוח, כוח משמעותי. נוכל לעשות דילים, נוכל לעשות כל מיני שיתופי פעולה עם גורמים אחרים ובאמת לממש את הדבר הזה, שיהיה בן אדם שלנו כחבר כנסת מטעמנו".

אירוע הווידיאו של מילביצקי ושדמון התקיים בזמן כהונתה של "ממשלת השינוי" של לפיד ובנט, כשהליכוד ירד לרגע מהשלטון. החושים של מילביצקי ושדמון כנראה אותתו להם שזה רק עיכוב זמני, ושנתניהו עוד ישוב לעמדת כוח. הם צדקו. בתוך פחות משנה התגשם החזון: הליכוד שב לשלטון, ומילביצקי נכנס לכנסת.

הוא לא בִזבז זמן. מיד אחרי השבעתו הצטלם מילביצקי לסרטון שבו בישר לתומכיו על הגשת הצעת חוק להקמת "הרשות הלאומית לאיחוד העם", גוף ציבורי שיעסוק בחינוך וחקיקה ויחלוש על תקציב שנתי של 50 מיליון שקל. "חברים, זה קורה – וזה קורה עכשיו", הכריז. מטרת העל של ההצעה הוגדרה בעמימות כ"איחוי הקרעים בעם ישראל על פלגיו השונים, לרבות מבחינה עדתית, דתית ופוליטית".

חברי הכנסת שחתומים יחד איתו על ההצעה, ניסים ואטורי וטלי גוטליב, סירבו להתראיין על יוזמת החקיקה. שני פוליטיקאים אחרים, שר החינוך יואב קיש ושר הביטחון יואב גלנט, היו חתומים על הגרסה המקורית של ההצעה אך הוסרו באמתלה טכנית עקב מינוים לשרים.

הצעת החוק היתה אחת מהבטחות הבחירות של מילביצקי. כמה חודשים לפני כן הציג את התוכנית למנהיג הרוחני לייטמן בפודקאסט של "המטה לאיחוד העם" בליכוד (הכינוי שהוענק לקבוצת המתפקדים). "נשמע מאוד-מאוד יפה", החמיא לייטמן. באותה הזדמנות בירך הגורו את מילביצקי ועמיתיו על כניסתם לפוליטיקה, ואיחל להם ש"זה לא יתקלקל". בהליך משפטי שיזמה העמותה, שיתואר בהמשך כתבה זו, הוצגה עדות שלפיה הקמת גוף כזה נידונה ב"קבלה לעם" כבר לפני עשור.

הצעת החוק, שיש המפענחים אותה כניסיון ליצור זרוע שלטונית עתירת ג'ובים ותקציבים שבה ישלטו אנשי "קבלה לעם", היא אבן דרך בתהליך החדירה של חסידי לייטמן למערכת השלטון. נקודת ציון גלויה, שנוטלת את הז'רגון של הקבליסטים מפתח-תקווה ומלבישה אותו בשפה ממלכתית בתקווה להיכנס לספר החוקים ולקבל דריסת רגל בגוף שלטוני אופרטיבי.

אף שההצעה הוגשה בינואר 2023, היא טרם עלתה להצבעה. לאחרונה הודה מילביצקי בכנס תומכים שקשה להקים גוף כזה באמצעות הצעת חוק פרטית, ושאחרי הבחירות הבאות, אם יתמנה לשר – יוכל לממש את התוכנית ולהקים את הרשות המיוחלת.

הבהמות ואנחנו

במרכז הישראלי לנפגעי כתות טוענים שמילביצקי, שדמון ושאר עמיתיהם בעצם חברים בקהילה שמקיימת "מאפיינים מובהקים של קבוצות כיתתיות", ובקיצור: "כת". לדברי מנכ"לית המרכז, רחל ליכטנשטיין, המאפיינים האלה מתבטאים בעיקר במעגל הפנימי של "קבלה לעם". "מנהיגוּת התנועה, בראשותו של לייטמן, מכתיבה כיצד על החברים בקבוצה להתנהג, 'מעודדת' אותם עם מי להתחתן ומחליטה מי יתגרש ויינשא מחדש, מפקחת על מתן כספים לקבוצה, ואחראית על ענישה וסילוק של מי שלא משלם", אומרת ליכטנשטיין בשיחה עם "שקוף" ו"העין השביעית".

הטענות הללו של ליכטנשטיין והמרכז לנפגעי כתות הוצגו גם בשורה של הליכים משפטיים, בהם תביעה מ-2017 שבה דורשת עמותת "בני ברוך" פיצויים בסך 3 מיליון שקל מהמרכז ומנתבעים נוספים. ההליך הוקפא מסיבות פרוצדורליות עד להכרעה בתביעה אחרת שיזמה העמותה.

בשנים האחרונות צצו גם העדויות על תקיפה מינית של תלמידות מצד לייטמן. הסיפורים צפו בכמה מתביעות הדיבה שיזמה עמותת "בני ברוך", וגם בתקשורת. א', תלמידת "קבלה לעם" לשעבר, התראיינה לתחקיר של חדשות 12 וסיפרה במפורש כיצד לטענתה אולצה לקיים יחסי מין עם לייטמן. "זה לחלוטין אונס", אמרה א' לכתב, עמרי מניב. "הוא שולט במוח שלך, בנפש שלך, בתודעה שלך – כך שאת לא יכולה לסרב לו. אז כן, אני פחדתי, פחדתי לסרב".

ב"בני ברוך" הכחישו, אך באופן חריג לא תבעו את חדשות 12, וגם לא את המרואיינת או את מניב. היחיד שנתבע הוא אחד המרואיינים האחרים בכתבה, בנימין רפאלי, ראש צוות האבטחה של לייטמן לשעבר, שפרש מהתנועה.

בהליך אחר שיזמה העמותה עלתה להעיד א"י, עובדת סוציאלית ומטפלת זוגית יוצאת "קבלה לעם". א"י ליוותה נשים אחרות שהיו חברות במעגל הפנימי של התנועה, והעידה ששתיים מהן שיתפו אותה בתקריות שבהן לייטמן תקף אותן מינית.

היא סיפרה שפעם אחת, בפגישה אישית שקיימה עם לייטמן, היא אמרה לו שידוע לה שהוא מקיים "יחסים אינטימיים" עם נשים שאינן אשתו. "בהתחלה הוא הכחיש, אבל תוך כדי שיחה הוא הודה ואמר: 'אני לא פגעתי באף אחת'. אמרתי לו, 'פגעת – ועוד איך. באשתך, בילדים שלך'. ואז הוא אמר לי: 'נכון, את צודקת, פגעתי. מה את מציעה לי לעשות?'. השבתי: 'תטפל בעצמך, יש לך בעיה'. הוא צחק ואמר: 'אני כבר מבוגר'".

רחל ליכטנשטיין מסבירה שלייטמן נהנה ממעמד ייחודי בקרב חסידיו. "הוא נתפס ומוצג כמי שמצוי בדרגה רוחנית עליונה וייחודית בדורו – האדם היחיד החי כיום ש'עבר את המחסום' ולפיכך שרוי בעולם הרוחני, הצינור של האנושות אל הבורא", היא אומרת. "ההערצה והסגידה גוררת נתינה מוגזמת מצד התלמידים ללייטמן ולקבוצה, למשל עזרה בצרכיו האישיים – דירה, לבוש – והתנדבות מופרזת שמתבטאת בשעות של 'הפצה' ועבודות כמו בישול וניקיון".

ה"הפצה" היא ערך עליון בדוקטרינה של לייטמן. העמותה מקצה משאבים נכבדים להפצת משנתו ולגיוס תלמידים חדשים. חסידיו מפעילים מערך גדול שמפיק שידורים, חומר כתוב ותרגומים, וגם שילמו לגופי תקשורת, בהם "וואלה" ו-ynet, כדי לפרסם מאמרים פרי עטו של לייטמן. מדי שנה גם מוציאה העמותה מאות אלפי שקלים על הפעלת "ערוץ קבלה לעם", שמשודר ב-Hot ובאינטרנט. עד 2016 שודר הערוץ גם ב-yes, אך הוצא מהחבילה ביוזמת חברת הלוויין. ב-yes טענו אז שהסיבה היא "נתוני חשיפה נמוכים".

"התנועה מתנהלת לפי מערכת היררכית מובהקת שמייצרת אורח מחשבה של 'אנחנו' ו'הם'", מוסיפה ליכטנשטיין. "אלו שנמצאים מחוץ לקבוצה, 'הם', מכונים לפעמים 'בהמות'. החיץ הזה גורם פעמים רבות לניתוק של התלמידים מבני המשפחה והחברים שלהם. ניתוק כזה הוא מאפיין הכרחי של קבוצות בעלות מאפיינים כיתתיים לשם יצירת זהות חדשה אצל החברים – זהות שניתן לשלוט בה. החיץ הזה אחראי גם לניתוק מוחלט של הקשר עם חברים שעזבו את הקבוצה, שעוברים תהליך של נידוי".

מהחסידים הגברים של "קבלה לעם" מצופה לקיים שגרת לימודים הכוללת קימה בשעות הדמדומים להרצאה שמעביר לייטמן כל יום בין השעות שלוש לשש בבוקר. קרובי משפחה של חברי "קבלה לעם" העידו כי הדרישה החריגה מקשה על התלמידים לאזן בין השיעורים לקריירה ולחיי המשפחה – ומגבירה את השפעת התנועה על חייהם.

הקביעות הללו, מדגישה ליכטנשטיין, מבוססות על עדויות מפורטות שמסרו יוצאי התנועה, בני משפחה וחברים, לצד חוות דעת של אנשי מקצוע וניתוח של הפרסומים הרבים שמייצרים לייטמן וחסידיו. לדבריה, יש להבחין בין החוג הפנימי המקורב ללייטמן לבין המעגלים החיצוניים, שכוללים גם תלמידים שאינם חשופים למציאות הקשה ולאותם כללים.

ב"בני ברוך" שוללים בתוקף את התיאורים הללו, ובעשור הקודם אף תבעו את המרכז לנפגעי כתות והצליחו להסיר זמנית מהרשת אזהרה שבה כונתה התנועה "כת". תחקיר זה לא עוסק במהימנותן של העדויות על אלימות מינית ופגיעה כלכלית ופסיכולוגית בחסידיו של לייטמן, שנידונות כבר למעלה מעשור בתביעות דיבה שיזמה עמותת "בני ברוך". עד כה, ראוי לציין, העמותה לא ניצחה באף אחת מתביעות הדיבה הללו.

בדרך לסנהדרין עוצרים בכנסת

המקרה של חסידי לייטמן והליכוד הוא דוגמה קלאסית לניצול מנגנונים דמוקרטיים לתכלית הפוכה מזו שנועדו לה. במובן הזה, החזון הרוחני של "קבלה לעם" מתיישר עם הגלגול הנוכחי, האנטי-דמוקרטי, של המפלגה. ההמחשה לכך טמונה במשנתו של הגורו, שמייחל לתרחיש שבו יקיץ הקץ על הדמוקרטיה הישראלית. באחד מספריו משרטט לייטמן את המשטר האוטופי שלטענתו יוביל לגאולה הסופית. "מקובלים בעלי השגה יימצאו בראש כל הוועדות ובכל ערוצי הכוח בחברה, והם יקבעו מיהם ממשיכי הדרך. לא תהיה אפשרות לערער על החלטותיהם או להחליפם", כתב שם.

מושגים דמוקרטיים בסיסיים כמו "דעת הרוב", הסביר לייטמן, יתרוקנו ממשמעות. אלו שירצו להיגאל – בני "הדור האחרון" של החברה האנושית כפי שאנו מכירים אותה – יבינו שעליהם להיכנע בפני "הנהגת המקובלים", שהם בבחינת "כוח עליון".

"עיניים זרות יראו את חברת הדור האחרון כמשטר נוקשה וכדיקטטורה, אולם עלינו לזכור כי חברי הדור האחרון ירצו שהחברה תהווה מעין מכבש המביא לתיקון מהיר ויעיל יותר של האגואיזם שלהם", הסביר לייטמן. כשנשאל על כך בעבר בראיון עיתונאי, הוא אישר שאכן – לפי החזון שלו, כנסת ישראל תוחלף בסנהדרין, ממשלת חכמי דת שתיקח לידיה את השלטון. חוקר הדת ד"ר תומר פרסיקו הרחיב על כך במאמר שמתפרסם במקביל לכתבה זו.

החזון של לייטמן גלוי, אבל אצל שליחיו במערכת השלטון קשה למצוא זכר למוטיבים המשיחיים הללו. כשחסידיו פונים לציבור הרחב, וגם בינם לבין עצמם, השיח שלהם משובץ בסיסמאות על הצורך באחדות, "חיבור" ואהבת חינם. אפילו המסגרת הפוליטית הראשונה שלהם, מפלגה מקומית שהריצו בפתח-תקווה, קיבלה את השם "ביחד". כשהתבססו בזירה הארצית הקימו את "השדולה לאחדות העם היהודי" בכנסת ואת "המטה לאיחוד העם" בליכוד. בדיוק ההפך ממדיניות הנידוי, ההתנשאות וה"אנחנו והם" שתיארה מנכ"לית המרכז לנפגעי כתות.

אם תשאלו את חסידיו של לייטמן, הם יטענו שיש הפרדה ברורה בין התנועה הדתית לפעילות הפוליטית. הטענה הזאת, שחוזרת על עצמה בתביעות הדיבה של "בני ברוך", גורסת שהעמותה כלל לא עוסקת בפוליטיקה. לטענת נציגי העמותה, זה רק צירוף מקרים שתלמידים ותיקים של לייטמן מחליטים להשקיע את מרצם וכספם בפוליטיקה. "העמותה אינה נתמכת, ממומנת או קשורה למשרד ממשלתי ו/או גורם פוליטי כזה או אחר", טען מילביצקי בתצהיר מ-2019. "אף אחד מחברי העמותה אינו פעיל פוליטית, וּודאי שאין ארגון של פעילות פוליטית שכזו על-ידי העמותה עצמה. זאת, בין היתר, על מנת לשמור על טוהר כוונותיה ועצמאותה".

לא כולם משוכנעים שההפרדה הזאת אמיתית. יוצאי "קבלה לעם", בשיחות איתם ובעדויות שהוצגו בהליכים משפטיים, טוענים בתוקף שבכירי התנועה והעמותה גם יחד מעורבים לעומק בתוכנית ההשתלטות הפוליטית. מילביצקי עצמו, כזכור, היה עד כניסתו לכנסת בשר מבשרה של העמותה, מתוקף היותו היועץ המשפטי שלה ואחד מדובריה המרכזיים.

גם לדעת רני רהב, ששימש עד לפני שנים אחדות יועץ תקשורת של "קבלה לעם", קשה להצביע על הגבול המדויק בין העמותה והתנועה הרוחנית. "מילביצקי מייצג בכנסת את 'בני ברוך'", פסק רהב בשיחה עם העיתונאי אבנר הופשטיין, ראש דסק התחקירים של אתר "זמן ישראל". "הם מבססים כוח בכנסת – ואם תהיה להם אפשרות להכניס עוד ח"כים, אז למה לא. הוא אדם ראוי, נאה, אינטלקטואל. הוא לא מייצג את הארחי-פרחי. זה לא מאי גולן".

החסידים של לייטמן מקפידים לטעון שלמורה הנערץ שלהם אין שום קשר לפעילות הפוליטית. ואולם, חסידים שעזבו את התנועה מתעקשים שלייטמן מעורב בכך באופן אישי, ואף נטל חלק בבניית תוכנית העל. את נקודת ההתחלה הם ממקמים לפני מעט יותר מעשור, לקראת הבחירות המוניציפליות של 2013. התהליך מתואר בשורה של תצהירים שהוגשו במסגרת ההליכים המשפטיים שיזמה עמותת "בני ברוך". רוב התיאורים מתפרסמים כאן לראשונה.

רינה בן-עמי, יוצאת "קבלה לעם" שהיתה חברה בהנהלת הקבוצה התל-אביבית של התנועה, כתבה בתצהיר שלייטמן ניצל את שיעורי הבוקר כדי להעביר מסרים שנועדו לגייס את תלמידיו לפעילות פוליטית – "חלקם גלויים, וחלקם מוצפנים בשפה הפנימית של 'בני ברוך'". לדבריה, לאחר מכן בכיר "קבלה לעם" אביהו סופר סיפק פרשנות לדבריו של לייטמן ו"הלביש" עליהם משמעות פוליטית. "לכולנו היה ברור שהרב אומר לנו לפעול למען 'ביחד', וכך עשינו", כתבה.

תומר אפלבאום, יוצא "קבלה לעם" שאביו אהרן מנהל מאבק משפטי ממושך נגד התנועה, סיפר ששמע על היוזמה להיכנס לפוליטיקה ביום שבת אחד, בתום השיעור. לדבריו, מילביצקי, סופר וחסיד בולט נוסף של לייטמן בשם מארק ליקבורניק עִדכנו את שאר התלמידים על ההחלטה להקים סיעה שתרוץ בבחירות בפתח-תקווה. "הבהירו לנו שאסור לאף אחד לדעת שזה קשור ל'בני ברוך'", כתב בתצהיר.

התצהיר של תומר אפלבאום כולל גם תיאור של אירוע בחירות שבו נלקחו בכניסה הטלפונים הניידים של המשתתפים כחלק מ"מאמץ מכוון לשמירה בסודיות" על הקשר בין המפלגה ל"בני ברוך". "הסבירו לנו שהקשר בין 'בני ברוך' ל'ביחד' הוא סודי, ושאם מישהו ישאל – עלינו להציג את 'ביחד' כיוזמה פרטית של החברים, ולא כפרויקט של 'בני ברוך'", כתב אפלבאום.

"אפילו היו מספר פעמים שהרב דיבר עם החברים בקבוצה הפנימית לגבי 'הפרויקט' (כלומר: 'ביחד'). בין היתר הוא אמר בפירוש שיש לקבוצה שלנו כוח, ושלכן מגיעה לנו תמיכה כלכלית לחינוך לילדינו לפי אמונתנו, כמו שיש לחרדים, ושהדרך להשיג זאת הינה השגת כוח פוליטי".

על השימוש בעוצמה פוליטית כדי להשיג השפעה בתחום החינוך העידו גם אחרים. חסידים של לייטמן פתחו לאורך השנים מסגרות חינוכיות לגיל הרך, ניסו להכניס תכנים לבתי ספר ציבוריים ונטלו חלק גם בהפעלת מסלול לימודים אקדמי באוניברסיטת חיפה.

"המטרה בהתפקדות היתה צבירת כוח פוליטי של 'קבלה לעם', כדי שתתאפשר לארגון 'דריסת רגל' במערכת החינוך", העידה יוצאת "קבלה לעם" אסתר יצחייק בתצהיר שהוגש במסגרת תביעה שניהלה עמותת "בני ברוך" נגד תאגיד השידור הישראלי והעיתונאי גור מגידו, שפִרסם שני תחקירים על לייטמן ואנשיו. "המטרה היתה להכניס את התכנים של הארגון לנושאי הלימוד במערכת החינוך, לא תחת השם 'קבלה' אלא תחת הכותרת של 'חינוך אינטגרלי'".

ליכטנשטיין, מנכ"לית המרכז לנפגעי כתות, מזהירה מפני תרחיש כזה: "כניסה שלהם לבתי הספר היא שער אפשרי להצטרפות ל'בני ברוך', שאנחנו כאמור מגדירים כקבוצה בעלת מאפיינים כיתתיים. הסכנה לילדים ולהורים גוברת במקרה שבו מי שיעבירו את התכנים יהיו אנשים של 'בני ברוך'".

איך כבשנו את פתח-תקווה

מערכת הבחירות המוניציפלית של 2013 המחישה את אופן הפעולה המתוחכם של חסידי לייטמן. הם הקימו סיעה, אבל לא הריצו מועמד לראשות העיר. לפי עדות שהוצגה בתביעה שהגישה עמותת "בני ברוך" נגד אהרון אפלבאום, בתחילה קיוו חסידיו של לייטמן להשתלב ברשימה של ראש העירייה דאז, אורי אהד, ממלא מקום שכיהן בתפקיד פחות משנה.

היילי גל, יוצאת "קבלה לעם" שנטלה חלק בקמפיין המוניציפלי, סיפרה שהניסיון לשלב כוחות עם אהד נודע לה כשהגיעה לאירוע ניחום אבלים ונתקלה בו שם. לדבריה, אהד סיפר לה שלייטמן נפגש איתו וביקש שיכניס לרשימת המועמדים שלו שני נציגים של "בני ברוך". "אורי אמר לי שהוא לא רצה להתעסק בזה, ואמר להם להקים סיעה לבד, וכך היה", כתבה בתצהיר.

מילביצקי אישר בתצהיר שלייטמן ואהד נפגשו, אך התעקש שלא דנו על פוליטיקה. בדיון באותו הליך טען מילביצקי שלייטמן אמנם ידע על הכניסה של חסידיו לפוליטיקה המקומית, אך לא התבקש לאשר אותה. "לא ביקשתי רשות מהרב לייטמן", העיד מילביצקי. "הוא ידע מזה, אך לא שאלתי אותו".

חסידיו של לייטמן נרתמו למען אהד והפעילו איתו מטה בחירות משותף, אבל לא קיבלו נציגוּת ברשימה שלו. במקום זה הם הקימו את "ביחד", שהפכה לסנסציית הבחירות – הסיעה הגדולה במועצה, עם ארבעה נציגים. כולם היו חסידים ותיקים של לייטמן: מילביצקי, שדמון, סופר וליקבורניק.

אבל ההצלחה לא היתה שלמה. אהד הפסיד בבחירות לראשות העירייה, וסיעת "ביחד" נותרה מחוץ לקואליציה העירונית. מילביצקי הוכתר ליו"ר האופוזיציה.

נתונים שהוצגו במסגרת התביעה שהגישה העמותה נגד אפלבאום חשפו תופעה מעניינת: בניגוד לנורמה במערכות בחירות מוניציפליות, רוב התרומות של "ביחד" הגיעו מאזרחים שכלל אינם רשומים כתושבי העיר. עובדה זו יכולה להצביע על כך ש"ביחד" אינה פרויקט פתח-תקוואי שורשי, אלא זרוע של תנועה שרבים מחבריה בכלל מתגוררים במקומות אחרים. מילביצקי נחקר על כך בדיון שהתקיים ב-2019 ולא סיפק הסבר קוהרנטי. "לא יודע איך להתייחס לזה", אמר. "אף פעם לא עסקתי בשאלה האם התרומות מתקבלות מתושבי פתח-תקווה או לא".

"היה ברור ש'ביחד' זה חלק מ'בני ברוך'", ציינה בהקשר זה יוצאת "קבלה לעם" היילי גל, שהעידה כי היא אישית היתה מעורבת בקמפיין ואף אִרגנה חוגי בית למילביצקי. "כל המתנדבים היו אנשי 'בני ברוך', 'בני ברוך' הביאו חברי תנועה מכל הארץ וגם מחו"ל, שאינם תושבי פתח-תקווה כמובן, כדי לפעול בקמפיין. אנשי 'בני ברוך' אמרו לכל מי שמתגורר בעיר [אחרת] לשנות את הכתובות ולהירשם כתושבי פתח-תקווה כדי שנוכל להצביע בבחירות".

גל הוסיפה: "היה ברור שעלינו להסתיר את הקשר בין הסיעה לבין הקבלה, משום שיש תפיסה לגבי 'בני ברוך' שזו כת ושהם מנסים להשתלט על החינוך ועל העיר. לכן הבהירו לנו שאסור שידעו ש'בני ברוך' עומדת מאחורי התנועה הפוליטית".

לדברי גל, במסגרת גיוס הכספים התבקשה "לתרום" ל"ביחד" 5,000 שקל – הסכום המקסימלי שמתיר החוק – ונאמר לה שהכסף יוחזר לה במלואו לאחר מכן מ"בני ברוך". לטענתה, כשהעירה למי שביקשה ממנה לעשות זאת ש"זה לא חוקי", המבקשת השיבה: "בקטנה". לדברי גל, היא מכירה עוד תלמידה אחת לפחות שהתבקשה לתרום כך. מרשימת התורמים של "ביחד" עולה ששתיהן אכן תרמו למפלגה במערכת הבחירות ההיא.

בבחירות המקומיות של 2018 התאחדה מפלגת "ביחד" עם הרשימה המקומית של יש עתיד. לכאורה, כוחה הצטמצם. כעת רק מילביצקי וסופר נותרו במועצה. אבל הפעם הם קיבלו לגיטימציה ממפלגה ארצית, נכנסו לקואליציה העירונית, ומילביצקי אף זכה בתפקידים אופרטיביים בעירייה.

בבחירות לראשות העירייה ניצח רמי גרינברג, איש ליכוד שמכהן בתפקיד עד היום ובמקביל נתון בחקירה מסועפת שבמרכזה חשד ללקיחת שוחד בהיקף של מאות אלפי שקלים במזומן. ב-2019, כמה חודשים אחרי כניסתו לתפקיד, התייצב ראש העירייה החדש מחוץ לבניין "קבלה לעם" לטקס שבו נקרא הרחוב על שם הרב"ש, הרב ברוך שלום הלוי אשלג – הדמות התורנית שלייטמן מנסה למצב את עצמו כממשיך דרכה. ה"ברוך" שעל שמו נקראת עמותת "בני ברוך".

גרינברג יזם את האירוע. הוא הצטלם מוקף בחסידיו של לייטמן, לחץ את ידו וישב איתו לסעודה. לייטמן, ראש העיר וחבר המועצה אביהו סופר ישבו יחד בשולחן שהוצב על גבי במה והשקיפו מלמעלה על השולחנות הארוכים שאליהם הסבו החסידים. גרינברג כינה אותם "שותפים לעשייה", הודה ללייטמן ולחברי "ביחד", ושיבח את "קבלה לעם" על תרומתה לשגשוג הרוחני של פתח-תקווה, שאותה הגדיר כ"מגדלור וסמל" לכל הערים בעולם.

הכניסה לזירה הארצית

בחזרה ל-2013, אחרי ההצלחה בבחירות המוניציפליות. חסידיו של לייטמן מסמנים את המטרה הבאה: הזירה הארצית. בכירי התנועה בחנו אפשרות להצטרף למפלגת "כולנו" שהקים משה כחלון, אך לבסוף בחרו בליכוד, מפלגת השלטון. בתקופה ההיא נתפסה המפלגה כגוף פוליטי לגיטימי גם בקרב יריביה, מעין מפא"י חדשה שמי שרוצה לשנות משהו במדינה מבין שעליו לעבור דרכה – גם אם הוא לא מסכים עם עמדותיה.

סייעה לכך העובדה שהמפלגה היתה יעד קל לחדירה, משום שבניגוד לרוב המפלגות היא מקיימת פריימריז. קבוצות השפעה – מתנחלים, עובדי התעשייה האווירית, אפילו אנשי שמאל ומרכז שקראו לעצמם "הליכודניקים החדשים" – התפקדו לשורותיה באלפיהם. גם תלמידי הקבלה מפתח-תקווה רצו. הם הציבו לעצמם יעד שאפתני: 15 אלף מתפקדים.

במרכז לנפגעי כתות טענו בפני בית המשפט שמבצע ההתפקדות יצא לפועל בעקבות החלטה של "הדירקטוריון הרוחני" – קבוצה קטנה ומתחלפת שבה חברים "חסידיו הקרובים של לייטמן", האחראים ליישום "כללי ההתנהגות" בקרב התלמידים המקורבים ביותר למנהיג. חסידים לשעבר, בתצהירים ועדויות, משרטטים תמונה דומה.

יוצאת "קבלה לעם" רינה בן-עמי כתבה בתצהיר על הודעת אימייל שקיבלה ב-2014 ובה הזמנה לדבר על "הצעד הבא שלנו בפוליטיקה". "אביהו סופר סיפר שהתוכנית היא להשתמש בליכוד כדי להגיע למרחבי השפעה גדולים יותר, ולתקציבים. החלום היה להקים 'מינהלת לאחדות ישראל'. הוא הדגיש שבכלל לא אכפת לנו מהליכוד, והאם זה יהיה דרך המערך או הליכוד. פשוט הליכוד עכשיו בשלטון".

זוהר קנר, עוד יוצאת "קבלה לעם", העידה בבית המשפט על מאמצי ההסתרה. היא סיפרה שבשיעורי הקבלה שנועדו לכלל התלמידים לא דובר כלל על פוליטיקה. אבל במקביל, היו תלמידים שקיבלו הזמנה לאירועים נפרדים-כביכול שזכו לכינויים מכובסים, למשל "פעילות מיוחדת". "ואז כיבו את המצלמות (השיעורים הכלליים של לייטמן מצולמים ומועברים בשידור חי ברשת; א"ב), וכולם התבקשו לעבור לאולם השני, לצאת החוצה או לעלות לגג – והיינו מדברים על פוליטיקה", סיפרה.

"הם ידעו שאסור ל'בני ברוך' להיות מעורבים בפוליטיקה, היה ברור שזה סוד", כתבה קנר בתצהיר. "זו היתה הפרדה מלאכותית", הבהירה בעדותה. "היו מצבים שהייתי מגיעה כדי לעבור שיעור קבלה וסדנאות בקבלה והיו מדברים רק על העניין הזה, שיפתחו רשימת זכרונות (ספר טלפונים; א"ב) ויראו את מי יכולים להעביר לליכוד".

היילי גל טענה שההנחיה הגיעה ישירות מפיו של המנהיג הרוחני. "לייטמן אמר שרב"ש אמר שתמיד צריך למשוך ימינה ולכן אנחנו ('בני ברוך') הולכים להתפקד לליכוד", כתבה בתצהיר. בעדותה תוארו גם מאמצי ההסתרה: "בשלב מסוים, כשהתחילו לדבר על פוליטיקה נתנו הנחיה חדשה: להשאיר את הטלפונים הסלולריים בחוץ בפגישות שבהן דיברו על פוליטיקה". לדבריה, היא עצמה שימשה מדי פעם "תורנית שמירה על הפלאפונים". שלושה יוצאי "קבלה לעם" נוספים, תומר אפלבאום, רינה בן-עמי ואסתר יצחייק, העידו גם הם על הרחקת הטלפונים הסלולריים מחללי המפגשים.

יצחייק הרחיבה בתצהירה: "היה מפגש אחד מאוד חשוב שבו נכחתי, שרק אנשים מסוימים הוזמנו אליו, חברים בכירים יותר. המפגש נערך במרכז הארגון בפתח-תקווה. כל באי המפגש נדרשו להפקיד את מכשירי הטלפון שלהם בכניסה לבניין כדי שלא יתאפשר להם לתעד את המפגש עצמו. במפגש עצמו נכח ראש הארגון לייטמן, שאף דיבר על חשיבות ההתפקדות והמהלך הפוליטי, והודיע כי מדובר במהלך רוחני".

לפי גרסתה של היילי גל, להסתרת הקשר בין התנועה למבצע ההתפקדות לליכוד נלווה סיפור כיסוי כוזב: "'בני ברוך' רצו להציג את זה כאילו 'ביחד' עורכת את ההתפקדות. מותר היה לשקר למען המטרה הזו". עמיתתה רינה בן-עמי חיזקה את התיאור הזה, שבא לידי ביטוי גם במסמכים פנימיים וחיצוניים. למשל, עלון של "ביחד" שבו נכתב בגלוי שברשימה המוניציפלית של מילביצקי וחבריו הוחלט להצטרף לליכוד. אחד היעדים המוצהרים של המהלך תואר כיציאה ל"מלחמה נרחבת בשחיתות".

חבר מביא חבר

יוצאי "קבלה לעם", בשיחות עמם ובתצהירים ועדויות שנשמעו בבית המשפט, מספרים שהוטל עליהם לפקוד לליכוד כמה שיותר אנשים. המועמדים הטבעיים היו בני משפחה וחברים, גם כאלה שאינם חברים ב"קבלה לעם". "נוצרה מעין תחרות, מי מביא הכי הרבה מתפקדים", כתבה היילי גל בתצהירה. בקרב יוצאי התנועה מעריכים שהפוקדים המוצלחים ביותר צירפו מאות מתפקדים.

יוצאת "קבלה לעם" אסתר יצחייק כתבה בתצהיר כי מפגשים שבהם דובר על גיוס המתפקדים נערכו בבתים פרטיים ברחבי הארץ, כדי לטשטש את הקשר בין "קבלה לעם" למבצע ההתפקדות. לדבריה, מאותה סיבה המידע על המפגשים הועבר בשיחות טלפון ובמסרונים, ולא באמצעות תיבות דואר אלקטרוני המקושרות לעמותה.

לדברי רינה בן-עמי, אחד האתגרים שצצו בדרך הוא ההתנתקות של חלק מהחסידים מהמעגלים החברתיים המקוריים שלהם. "מאחר וחברים רבים ב'בני ברוך', בעיקר חברי הקבוצה הפנימית, ניתקו קשר עם המשפחות שלהם בעקבות ההצטרפות ל'בני ברוך', היה צורך 'לחמם' מחדש את הקשרים עם המשפחות כדי לפקוד אותן לליכוד", כתבה בתצהיר.

לדבריה, החברים אף היו צריכים לעבור "הכשרה" שבה הוסבר להם כיצד לשקם את מערכות היחסים: "להתקשר לדוד בערב חג לאחל חג שמח, לשלוח פרחים, להגיע לאירועים משפחתיים וכו'. הכל כדי לפקוד אותם לליכוד". תחקיר של אבנר הופשטיין, ששודר בגלי-צה"ל ב-2017 והניב תביעת דיבה שנסגרה בפשרה, חשף שהפוקדים הודרכו לטשטש את הקשר בין מבצע ההתפקדות ללימודי הקבלה שלהם.

בתחקיר של גור מגידו נחשף שבדרך להתפקדות הגדולה נעשה ניסיון לעקוף את חוק המפלגות, ולמעשה להפר אותו. החוק בישראל מחייב את המתפקדים לשלם בעצמם את דמי החבר של המפלגה, כדי למנוע מצב שבו קבלן קולות רושם על חשבונו קבוצה גדולה של אנשי קש. לפי התחקיר, ששודר בתוכנית "שטח הפקר", ב"קבלה לעם" המציאו טריק: כרטיסי אשראי נטענים מראש, מהסוג שהורים נותנים לבני נוער.

בקרב תלמידים שראו בלייטמן ובתנועה שלו כלי לחיפוש עצמי והאמינו באמת ובתמים בערכים שעליהם דובר בשיעורים, הכניסה לפוליטיקה נתפסה לא פעם כדבר מה בזוי, שמנותק מהליבה הערכית שהם ייחסו ל"קבלה לעם". המועקה היתה קשה במיוחד אצל מי שלא באו משורות הימין.

"אני איש מרכז-שמאל, והיה לי קשה מאוד עם הזליגה של התנועה לכיוון הליכוד וביבי", מספר תלמיד לשעבר של לייטמן שהיה מעורב גם ב"תנועת הערבות", אחד מגופי הלוויין של "קבלה לעם". "זה היה לקראת בחירות 2015", הוא משחזר. "אמרו לנו: 'כולנו צריכים לעזור לליכוד כי נקבל שר, וייצוג בכנסת' – כמו שיש עכשיו עם חנוך מילביצקי – ו'דרך זה נוכל להיכנס למשרד החינוך ולהכניס את האג'נדה שלנו'. על פניו זה נשמע יפה מאוד, כי המצב במשרד החינוך ובבתי הספר על הפנים. אבל עבורי זו היתה אחת הסיבות לכך שעזבתי את התנועה.

"לא הייתי מעורב בקמפיין, אבל יצא לי לראות את הפעילים עושים טלמרקטינג, כולל אחת שהבטיחה בטלפון ש'אם אתם לא רוצים שתהיה מלחמה – תבחרו בביבי'. איך אפשר להבטיח דבר כזה? הקמפיין עורר אצלי דחייה גדולה, וזו תחושה שקיימת אצלי עד היום כשאני צופה במילביצקי בטלוויזיה ורואה איך הוא מדבר. זה לא הסגנון שהכרתי מ'בני ברוך'. זה הפך לסגנון ליכודניקי מאיים, מעליב ומשפיל. זה חלק מהלך הרוח שגרם נזק גדול לעם הזה, ולפירוד שחל בו".

אסתר יצחייק הביעה עמדה דומה בעדותה. לדבריה, החיבור בין הקבלה לפוליטיקה עורר אצלה התנגדות פנימית חזקה. "עיקר הקושי שלי היה לחבר בין הרוחניוּת שהארגון סימל בעיני לפוליטיקה", כתבה בתצהיר. "אני לא ליכודניקית, אך הלחצים הרבים שהופעלו על-ידי בכירים מהארגון, גם עלי, ו'שטיפת המוח' שחוויתי מכיוון הארגון בדבר חשיבות ההתפקדות לליכוד, גרמו לי להתפקד בפעם הראשונה לליכוד, ואף פקדתי בני משפחה וחברים".

תסריט שיחה שנועד לגייס מתפקדים כלל עיסוק ממוקד בקושי הזה: "אתה לא מצטרף לליכוד, אלא לגוש שלנו בתוך מפלגת הליכוד", נכתב שם. "זה ממש לא סוס טרויאני. אנו רוצים להחזיר את הליכוד לערכים החברתיים-חינוכיים שהוא ניסה להוביל פעם". התסריט נחשף ב-2014 על-ידי העיתונאית טל שניידר.

רינה בן-עמי הציגה את הרציונליזציה שהציע המנהיג הרוחני לחסידיו: "לייטמן אמר שהמקובלים היו מאז ומעולם ימנים, תמכו בארץ ישראל השלמה, ושרב"ש – הרב ברוך שלום אשלג – תמך בליכוד. לכן, כששאלו בשיעורים, לייטמן היה אומר שהרב"ש בחר ימין, ושגם הוא עצמו בוחר ימין. זה היה מספיק כדי להבהיר לקהל מה הדבר הנכון לעשות, גם בלי שהדברים ייאמרו במפורש", כתבה בתצהירה. לדבריה, במקביל להתפקדות הוטל על החסידים להתייצב לכנסים של חברי ליכוד כדי "להפגין נוכחות".

תוך זמן לא רב, חסידיו של לייטמן התגאו שהכניסו לליכוד יותר מ-5,000 מתפקדים – הרבה יותר מהדרוש בשביל מקום ריאלי ברשימת המפלגה לכנסת.

ועידת ההתחנפות

ב-22 בפברואר 2017 נרשם רגע מכונן בתוכנית החדירה של חסידי לייטמן למערכת הפוליטית. זה היה מפגן כוח אקסטרווגנטי. אלפי תלמידי "קבלה לעם" מהארץ ומחו"ל הגיעו לגני התערוכה בתל-אביב כדי להשתתף בכנס ענק. מוקד ההתרחשות היה במה גבוהה שהוצבה בקדמת האולם.

אחד אחרי השני עלו עליה הפוליטיקאים. מהליכוד הגיעו השרים ישראל כץ וצחי הנגבי, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ויואב קיש, שהיה אז חבר כנסת טרי יחסית. הנאומים היו הזדמנות להחניף למארחים. החנפן הנרצע ביותר היה הנגבי, שהחמיא לנוכחים על "המפעל המדהים הזה" ואף הכתיר עצמו ל"שליח של המסרים, העקרונות והערכים של 'קבלה לעם'".

לא רק ליכודניקים הגיעו. הגיע גם יואל רזבוזוב מיש עתיד, השרים אלי כהן ויואב גלנט, שייצגו את מפלגת כולנו ומאז עברו לליכוד, ואפילו מרב מיכאלי, שהיתה אז ח"כית מן המניין בסיעת העבודה. אחרי הנאומים והתמונה המשותפת עם לייטמן ירדו הפוליטיקאים מהבמה והצטלמו איתו שוב, מסביב לשולחן העגול שבקרבתו התגודדו בכירי התנועה.

היחצן רני רהב השקיף עליהם מהצד בסיפוק. העובדה שהיו שם נציגים מארבע מפלגות שונות, מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, המחישה עד כמה יעילים היו מאמצי ההתרשתות.

המופע של מיכאלי היה הגרוטסקי מכל. לא רק משום שהיתה האשה היחידה מבין הפוליטיקאים, וגם הנציגה היחידה של השמאל, אלא בגלל הרקורד שלה כלוחמת פמיניסטית. "מרהיב", התמוגגה כשהשקיפה על הקהל הרב. מיכאלי שיבחה את ה"הומניוּת" של לייטמן והחניפה לקהל חסידיו: "זה שאתם ואתן בוחרות, בהובלתך הרב לייטמן, להשקיע כל-כך הרבה בלימוד – זה פשוט… ברור שמשהו נורא-נורא טוב קורה כאן".

בשלב הזה כבר פורסמו בתקשורת עדויות על השוביניזם הרעיל בקרב המשפחות האדוקות של "קבלה לעם", כולל שידוכים שמוכתבים מלמעלה, הדרת נשים והגנה על גברים מכים. העדויות על תקיפה מינית עדיין לא ראו אור, אבל כבר נדונו בבתי המשפט. עיתונאים שנכחו בכנס שאלו את מיכאלי בזמן אמת מה למען השם איבדה ב"קבלה לעם", אך היא התחמקה. רני רהב נזעק לסנגר עליה והאשים את העיתונאים שהם "מחפשים בכוח לכלוך". לכתבה הזאת מיכאלי סירבה להתראיין.

תהליך החדירה לליכוד עוד לא הושלם בנקודת הזמן ההיא, אבל במפלגה כבר למדו להכיר את חסידיו של לייטמן. חוץ מהפוליטיקאים שהגיעו לגני התערוכה, בתנועה התקרבו גם לשר דאז גלעד ארדן ולשרה מירי רגב, שהופיעו בכנס שנה קודם לכן. אחיה של רגב, שלומי סיבוני, הוא תלמיד ותיק של לייטמן.

הרקע למצעד החנפנים הוא לא רק הכוח האלקטורלי של הקבוצה בתוך הליכוד, אלא גם ההשתלבות המהירה שלהם במערך התעמולה של המפלגה. החל ממערכת הבחירות של 2015, הקמפיין שסימן את תחילת המעבר של נתניהו למחוזות אוטוריטריים, אנשי "קבלה לעם" מילאו תפקיד מרכזי במכונת התעמולה של הליכוד. הם הקימו מטה בחירות וניצלו את כוח האדם שעמד לרשותם כדי לערוך שיחות המרצה לבוחרים.

חנוך מילביצקי התגאה בכך בראיון שהעניק לערוץ 14 לפני שהפך לחבר כנסת. לדבריו, הוא ועמיתיו היו "ציר מרכזי" בכל הקמפיינים הארציים של הליכוד בעשור האחרון. מילביצקי טען שבמערכת הבחירות הראשונה שלהם, ב-2015, הם ניהלו את "כל הנושא של העולים מחבר העמים" – קבוצת אוכלוסייה שזוכה לייצוג גבוה בקרב תלמידיו של לייטמן.

"ב-2019", הוסיף מילביצקי, "היינו הקבוצה המאורגנת הראשונה שהודיעה על תמיכה בבנימין נתניהו כנגד גדעון סער. נתניהו אחר-כך לקח אותנו שננהל את קמפיין הטלפוניה עבורו, ואחרי זה אנחנו ברציפות בכל מערכות הבחירות האחרונות מהווים את המוקד הטלפוני המרכזי בבחירות".

בליכוד אישרו את התיאור הזה. ח"כ דוד ביטן ייחס למילביצקי אישית את הקמת המוקד הטלפוני של המפלגה ואת הפעלתו במשך ארבע מערכות בחירות. השר ישראל כץ אף טען שבזכות "חנוך וחבריו", ב-2020 הצליחה המפלגה להשיג 300 אלף קולות שבלעדיהם לא היה מושג הניצחון.

בסרטון שהגיע לידי "שקוף" ו"העין השביעית" נראה גלעד שדמון מציג תסריט שיחה להמרצת מצביעים ביום הבחירות. זה היה ב-2021, אחרי רצף של שלוש מערכות בחירות שלא אִפשרו הקמה של ממשלה בת קיימא. שדמון הסביר לטלפנים שהם צריכים להציג את עצמם כנציגים של נתניהו, ואז לדחוק במצביעים לצאת לקלפי ולקחת איתם חברים ובני משפחה. הטלפנים הונחו להזהיר אותם שאם לא יעשו זאת "תקום ממשלת רוטציה כושלת של לפיד או בחירות חמישיות", ו"הכלכלה שלנו לא תעמוד בזה".

השגרירים

המועמד הראשון של "קבלה לעם" לכנסת לא היה חנוך מילביצקי. הוא היה אביהו סופר, קולגה לסיעת "ביחד", חובש כיפה (אביזר אופציונלי בלבד ב"קבלה לעם") שהוגדר בעבר כ"יד ימינו" של לייטמן. בסרטון תדמית טען סופר שנתניהו עצמו גייס אותו לליכוד – ושבזכותו ביבי ניצח בבחירות 2015. ב-2016 ריכז סופר את הקמת "השדולה לאחדות העם היהודי" בכנסת, שבראשה עמד יואב קיש. ב-2017 כבר גויס כיועץ בשכר נאה לגלעד ארדן, בכובעו כשר לבטחון הפנים. בתקשורת דווח שיקבל על שירותיו 150 אלף שקל, בפועל קיבל כנראה מעט פחות.

במקביל עשה סופר צעדים ראשונים בתחום הפובליציסטיקה. נתניהו סייע לו. חקירת פרשות השחיתות של ראש הממשלה העלתה שסופר נמנה עם קבוצה של כותבים שנתניהו ניסה לשתול בתקשורת כדי שיפיצו את מסריו. כשהדבר נחשף באתר "העין השביעית", סופר נמנע מלהגיב.

נתניהו הביע תמיכה בסופר בפריימריז שהתקיימו ב-2019, אבל זה לא הספיק. סופר התמודד במחוז דן והפסיד לנציגה של התעשייה האווירית. בנקודת הזמן הזאת, חלק ניכר מהמתפקדים שגויסו למפקד הארגזים של תלמידי "קבלה לעם" עדיין לא צברו מספיק ותק כדי לקבל זכות הצבעה.

אבל גם בלי חבר כנסת, תוכנית-העל שעטה קדימה. מאמצי ההתפקדות נמשכו, והחיבורים למערכות השלטון הלכו והתהדקו. לא רק בתוך הליכוד.

"עם הזמן ולאט-לאט הובהר לנו על-ידי כל מיני אנשים מ'בני ברוך', כולל חנוך, שאם אנחנו רוצים לעשות שינוי בחברה ישראלית אנחנו צריכים להיכנס לתוך הארגונים הממשלתיים, משרדי ממשלה", סיפרה אסתר יצחייק בבית המשפט. אחד אחרי השני, תלמידים של לייטמן המשיכו לזכות בג'ובים ממשלתיים. ב-2021 שר האוצר דאז ישראל כץ שכר את חנוך מילביצקי כיועץ. 

באוקטובר 2023, רגע לפני שכץ סיים את דרכו במשרד האנרגיה, שבראשו עמד במסגרת הסכם רוטציה, הוא מינה אשת "קבלה לעם" כדירקטורית ציבורית בשכר ברשות החשמל אף שאין לה ניסיון רלבנטי בענף האנרגיה. ערן שיוביץ, איש "קבלה לעם" ותיק שספג ביקורת נוקבת משופטת באחת מתביעות הנפל של העמותה, החל ב-2021 לעבוד כיועץ של גדעון סער, שר המשפטים של "ממשלת השינוי", שמאז חצה שוב את הקווים הפוליטיים ומונה לשר חוץ בממשלת נתניהו.

תהל שדמון, אשתו של גלעד שדמון, מונתה לחברת הנהלה ביד ושם, תפקיד שהיא ממלאת במקביל לעבודתה ב"בני ברוך". בסרטון פנימי היא מציגה את עצמה כ"שגרירה" ומעודדת את עמיתיה להפוך גם הם ל"שגרירים".

בשידור הזום הפנימי שתואר בתחילת הכתבה, מילביצקי ושדמון הציגו בגאווה עוד כמה וכמה "שגרירים" במסדרונות השלטון – חיל החלוץ שיפתח את הדלת לאלו שיגיעו בהמשך. שדמון מופיע שם ליד שלט של הרלב"ד. "כאן אני משמש שגריר", הוא אומר, ומבהיר: "כולם יודעים את מי אני מייצג". כששדמון מוּנה לתפקיד מנכ"ל המשרד לשיתוף פעולה אזורי, הוא גייס ללשכתו שתי חסידות של לייטמן: היועצת סוניה אישנקו ועינת הימן, ראש המטה שלו.

"שגריר" אחר, מוטי שחר, צילם את עצמו בעודו מסביר שהוא עובד אצל מירי רגב "מטעם איחוד העם". מבחינתו הוא בורג במכונה ענקית: "מה זה להיות שגריר? להיות שגריר זה לתת את כל מה שאנחנו מקבלים כל בוקר (הכוונה כנראה לשיעור היומי של לייטמן; א"ב), טק-טק-טק-טק – ולהזליף את זה פה בין החרכים. […] להיות שגריר זה גם להיות חלק ממערכת שלמה בצומת המרכזית הזאתי שבה אני נמצא, שפועלת כדי לקדם את הרעיונות הכי גרנדיוזיים שיש לנו".

כמו מילביצקי, גם שחר הוסיף שאחת המטרות של כל זה היא "להגן על הבית", במקרה שלו מפני מי ש"רוצים שנפסיק את הפעילות ואת התפילה שלנו".

עוד "שגריר", שימי ריין, גויס ללשכתו של יואב קיש כשכיהן כשר הבריאות ובהמשך הפך לדובר שלו. בסרטון הפנימי מבהיר ריין לעמיתיו: "כולם כאן יודעים במסדרונות הכנסת שאני נציג של המטה לאיחוד העם בליכוד". בהמשך הסרטון מופיעה צעירה בשם יהודית לוי, שמעידה על עצמה שגם היא "שגרירה" ומספרת שבשנה החולפת עבדה אצל מנכ"ל הכנסת. לוי היא בתו של אורן לוי, מנהל התוכן של "קבלה לעם" ואחד מבכירי התנועה.

"שגריר" נוסף הוא ליאור גור. "בשמונה חודשים האחרונים אני עובד כסוג של לוביסט בכנסת, אני עוזר להסתדרות", הוא מספר בסרטון, ומסביר שהעבודה מול הח"כים מסייעת לו להתמקצע וליצור "רשת יותר ויותר רחבה ועמוקה", שבבוא היום תופעל. "שיגידו לנו רק מתי רוצים להתחיל – ובום, המכונה הזאת תתחיל לעבוד ותביא תוצאות נהדרות".

הח"כ הלייטמניסט הראשון

לקראת בחירות 2022 הגיע תורו של השגריר מילביצקי להתמודד על מקום בכנסת. לפחות שמונה ח"כים מהליכוד – בהם כמה מכוכבי המפלגה – נרתמו לעזרתו והצטלמו לסרטוני תמיכה לקראת הפריימריז. הח"כים טרחו לאפיין אותו כליכודניק ותיק ושורשי, וציינו לטובה את הסיוע שהוא וחבריו העניקו לליכוד במערכות הבחירות הקודמות. המונחים "בני ברוך" ו"קבלה לעם" לא הוזכרו.

רוב מליצי היושר של מילביצקי בליכוד הכירו את "קבלה לעם" עוד מהימים של כנסי החנופה בגני התערוכה: ישראל כץ, מירי רגב, יואב גלנט, יואב קיש ואלי כהן. בעזרתם ובעזרת אלפי המתפקדים שגויסו מראש, מילביצקי ניצח בקלות בקרב על מחוז דן ודורג במקום ה-26 ברשימת הליכוד.

כחבר כנסת, מילביצקי ברא את עצמו כדובר מיליטנטי של ההפיכה המשטרית ונעשה מרואיין מבוקש בכלי התקשורת של היקום הביביסטי. אלא שבצל הכאוס השלטוני שחוללה הממשלה, הוא לא הצליח לקדם את הבטחת הבחירות המרכזית שלו, הקמת "הרשות לאיחוד העם", זו שקורבנות "קבלה לעם" חוששים שעלולה לשמש למטרות שישרתו את חסידי לייטמן, ולא את החברה הישראלית.

הקדנציה הבאה תציב לו ולחבריו אתגר. כדי להשיג מקום ריאלי בפריימריז הבאים, שבהם לא יוכל להתמודד שוב במשבצת המחוזית, יזדקק מילביצקי לפי ארבעה או חמישה מ-4,592 הקולות שגרף ב-2022. גם לפי האומדן המוצהר של עמיתיו, מספר המתפקדים שיש להם כיום לא יספיק.

זה יהיה אתגר, אבל גם הזדמנות. לקראת הבחירות הבאות יוכלו אנשי "קבלה לעם" להריץ מועמד חדש במחוז דן – ואת מילביצקי ברשימה הארצית.

מילביצקי עצמו, בכל אופן, אופטימי. בכמה הזדמנויות מהעת האחרונה הצהיר מילביצקי שהמטרה הבאה שלו תהיה להתמנות לשר. או אז, הוא מאמין, לא יצטרך לעבור את דרך החתחתים של החקיקה הפרטית ויוכל להשתמש במשרד שיינתן לו כדי להקים באמצעותו את הגוף הממשלתי המיוחל, שיהיה כפוף לסמכותו.

מילביצקי צנוע. הוא מדבר על המשרד לשוויון חברתי, או לכל היותר משרד הקליטה או הרווחה. אבל כפי שסיפר אחד מעוזבי "קבלה לעם", חברי התנועה כבר מרשים לעצמם לפנטז על משרד החינוך, עם תקציבי המיליארדים, בנק הג'ובים האינסופי והכוח להשפיע על הציבור הישראלי כולו, ובעיקר על דור העתיד.

תגובות

חנוך מילביצקי סירב להתראיין לכתבה זו, ומסר כי אינו מעוניין להגיב על הטענות המובאות בה. מיכאל לייטמן בחר גם הוא שלא להגיב. "אני אבדוק", אמר בשיחה עמו, אך לבסוף לא מסר התייחסות כלשהי. מיכאל סנילביץ', מנכ"ל עמותת "בני ברוך – קבלה לעם" וחתנו של לייטמן, מסר שגם בעמותה הוחלט לא להגיב. גם שאר אנשי "קבלה לעם" ויתרו על ההצעה להתייחס לטענות המופיעות בכתבה.

לכל הפוליטיקאים המוזכרים בכתבה כמי שקיימו קשרים עם לייטמן ואנשיו הוצע למסור תגובה. למעט השרים חיים כץ וגדעון סער, כולם סירבו או נמנעו מלהשיב לפנייה.

השר חיים כץ התבקש להגיב על הטענה שלפיה מנע חקיקה נגד כתות משיקולים פוליטיים צרים. דוברת מטעמו מסרה בתגובה: "ככלל, השר חיים כץ מקבל החלטות בהתאם להמלצת גורמי המקצוע ומשיקולים עניינים בלבד. בשעתו משרד הרווחה לא סבר שבשלה העת לחקיקה. נדגיש כי בין כץ לבין מילביצקי לא קיימת היכרות מוקדמת, ובפרט כשכיהן כשר רווחה. נציין כי בתקופה המדוברת השר כץ לא קיבל תמיכה בפריימריז של הליכוד ממתפקדים המשויכים ל'בני ברוך', ואף להפך".

השר גדעון סער התבקש להגיב על קשריו עם ערן שיוביץ, איש "קבלה לעם". דובר מטעמו מסר בתגובה כי "השר גדעון סער מכיר את מר ערן שיוביץ שנים רבות ומעריך אותו מאוד. מר שיוביץ שימש כיועץ מקצועי בלשכת השר בתקופת כהונתו כשר המשפטים. כיועץ במשרת אמון הוא נבחר על בסיס היכרות השר עם יכולותיו וכישוריו. בתקופה הנ"ל השר סער עמד בראש מפלגת תקווה חדשה, וכלל לא היה בליכוד. על כן כל טענה בהקשר הנטען הינה מופרכת על פניה".