מדוע ח"כים מהאופוזיציה מתגייסים לעזור לשלמה קרעי לחוקק חוקים נגד התקשורת? שאלנו אותם

בשבוע שעבר (3.7) אושר בקריאה טרומית "חוק הרדיו", המעניק לשר התקשורת שלמה קרעי סמכות לתת הטבות ענק בדמות זיכיונות לשידור ארצי למספר טייקונים, ביניהם יצחק מירילשוילי, הבעלים של ערוץ 14 ורדיו קול-חי, ואלי עזור, הבעלים של "וואלה", "מעריב" ורדיו 103FM (בין השאר).

לצד חברי כנסת מהקואליציה, חתומים על החוק גם חברי כנסת מיש-עתיד ומישראל-ביתנו. חברי כנסת מיש-עתיד, רע"ם וחד"ש-תע"ל גם הצביעו בעד החוק.

• פרק 152 בפודקאסט משפט המו"לים: איך עובדים החוקים של ממשלת נתניהו נגד התקשורת?
• הממשלה החליטה להאריך את חוק הגבלת שידורים
• הכנסת אישרה בקריאה טרומית את "חוק סגירת האינטרנט" של ח"כ קלנר

החוק, תחת הכותרת האורווליאנית "הרחבת המגוון בשידורי הרדיו", הוא אחד משורת חוקים בחלק התקשורתי של חקיקת ההפיכה המשטרית של ממשלת נתניהו. בפועל החוק מדכא תחרות – במקום לפתוח את שוק הרדיו המסחרי לשחקנים חדשים, הוא מחזק קומץ טייקונים המחזיקים בתחנות הקיימות.

החוק גם מחליש את הרגולטור ומעביר סמכויות לדרג הפוליטי – שר התקשורת, שיוכל להעניק כאוות רוחו זיכיונות בלעדיים לשוק פרסום של עשרות מיליוני שקלים. בנוסף, להצעה אין היתכנות פיזית: בישראל אין תדרי רדיו פנויים. בפועל, כפי שהצהיר השר קרעי, מטרת החוק היא לפגוע בשידור הציבורי על-ידי החרמת תדרים מתחנות רדיו ציבוריות והענקתם לבעלי תחנות איזוריות.

על ההצעה לא חתום השר קרעי, משום שממשלת נתניהו מעדיפה לקדם את חוקי ההפיכה המשטרית בהצעות חוק פרטיות, שאינן עוברות את המסננת של הייעוץ המשפטי במשרדי הממשלה. במקומו, חתום עליה ח"כ אלי דלל מהליכוד ולצידו חברי כנסת מהציונות-הדתית ומהמפלגות החרדיות, המעוניינים להיטיב עם בעלי תחנות הרדיו החרדיות.

אלא שלמרבה ההפתעה, על החוק חתומים גם חברי כנסת מהאופוזיציה: עודד פורר מישראל-ביתנו ומירב בן ארי, ולדימיר בליאק ורון כץ מיש-עתיד. בהצבעה במליאה הצביעו בעד החוק גם חברי הכנסת דבי ביטון, סימון דוידסון, בועז טופורובסקי, ירון לוי, מאיר כהן, עידן רול, רון כץ ונאור שירי ממפלגת יש-עתיד; מנסור עבאס, ואליד אלהואשלה, יאסר חוג'יראת, ווליד טאהא ואימאן ח'טיב יאסין ממפלגת רע"ם; ואיימן עודה, יוסף עטאונה ואחמד טיבי ממפלגות חד"ש-תע"ל.

מדוע חברי כנסת מהאופוזיציה תומכים בחוק? כשהליכוד היה באופוזיציה בתקופה הקצרה של ממשלת השינוי, הוא נקט מדיניות של "אדמה חרוכה" והשתדל לסכל כל חקיקה של הקואליציה, גם כשהדבר פגע בציבור ואפילו בציבור בוחריו שלו עצמו. זוהי התנהלות פסולה, אולם במקרה הזה, כאמור, מדובר בחוק רע – ולמרות זאת מפלגת האופוזיציה יש-עתיד לא רק שאינה מתגייסת למנוע אותו אלא שותפה בחקיקה ומקדמת אותה.

פנינו לחברי הכנסת מהאופוזיציה שחתומים על הצעת החוק ושאלנו אותם מדוע הם תומכים בחוק גרוע שפוגע בתחרות, נועד להחליש את השידור הציבורי, מעביר סמכויות לשר התקשורת שלמה קרעי מהליכוד ומחזק טייקוני תקשורת מקורבים לליכוד.

ח"כ פורר מישראל-ביתנו, שחתום על החוק, וח"כ עידן רול מיש-עתיד, שקרא במליאה לעברו של ח"כ דלל כי "זה חוק מצוין", בחרו שלא להגיב כלל לפנייתנו. ח"כ יאיר לפיד, יו"ר יש-עתיד, סירב גם הוא להגיב ולהסביר מדוע האופוזיציה משתפת פעולה עם חקיקת חלק התקשורת של ההפיכה המשטרית, ועוד כזו שנועדה לפגוע באופן ישיר בתאגיד השידור הציבורי שלפיד ויש-עתיד היו שותפים מובילים בהקמתו.

שלושת חברי הכנסת מטעם יש-עתיד שחתומים על החוק מסרו התייחסות. התנהלות כזו עדיפה כמובן על ההתנהגות של חברי הכנסת לפיד, רול ופורר, שסבורים כנראה שאינם צריכים לתת דין וחשבון לציבור, אולם התשובות שמסרו חברי הכנסת בן-ארי, כץ ובליאק מציגות אותם באור בלתי מחמיא:

ח"כ בן-ארי, המקדמת הראשית של החוק מטעם יש-עתיד, אמרה כי מדובר בהצעת חוק ותיקה שאין לייחס אותה לקרעי, וכי "אנחנו רוצים לאפשר לרדיו איזורי לפעול בכל מקום בארץ, זו המטרה. נוודא שזה מה שקורה בדיוני הוועדה. שזו תהיה המטרה המרכזית".

ח"כ רון כץ אמר כי "החוק יגיע לוועדה לדיון ושם נדון בכל הפרטים. לא נצביע עבור חוק שלא ישרת את הציבור ויגדיל את התחרות". ואילו ח"כ בליאק אמר גם הוא שמדובר בהצעת חוק ותיקה והוסיף כי "אני חושב שהמצב שקיים היום לא מתאים לשנת 2024, עידן האפליקציות שניתן להאזין להן בכל מקום. זו הסדר מיושן שלא מתיישר עם התפתחות השוק וטכנולוגיה. זהות השחקנים הקיימים היום פחות רלוונטית. מעבר לזה אין ספק כי בהצעה בקריאה טרומית תמיד יש מה לשנות, לתקן ולדייק. אם החוק באמת יקודם – ואני בספק – אז כמובן נתעקש על רוב הנקודות שציינת".

תשובותיהם של חברי הכנסת מיש-עתיד מצביעות, באופן מביך, על כך שהם אינם מכירים את החוק שהם עצמם חתומים עליו, או את המציאות שהוא בא לטפל בה. בנוסף, מהתשובות עולה גישה מוזרה לעשייה הפרלמנטרית: לקדם חוק פסול ומזיק רק כדי להפוך את הנוסח שלו בוועדת הכנסת אליה הוא יגיע.

כץ טוען שלא יצביע בעד חוק "שלא ישרת את הציבור ויגדיל את התחרות", אלא שבפועל כץ כבר הצביע על חוק – שהוא עצמו חתום עליו – שאינו משרת את הציבור ואינו מגדיל את התחרות.

הגדיל לעשות ח"כ בליאק, שניכר מתשובתו כי אין לו מושג במה בכלל עוסק החוק. המדיה הרלוונטית לתחנות הרדיו האיזורית, גלי הרדיו, לא השתנו בעידן הדיגיטלי או מאז החלו שידורי הרדיו במאה שעברה. מי שמעוניין לפתוח אפליקצייה לשידורי אודיו יכול לעשות זאת כבר היום ללא שום מגבלה רגולטורית.

אם ח"כ בליאק מעוניין לקדם את שוק הרדיו בישראל לעידן הדיגיטלי, הוא היה יכול לנסות לקדם רדיו דיגיטלי – משימה שהמחוקקים נאבקים בה כבר מתחילת המאה הנוכחית.

בנוסף, בניגוד לדבריו של ח"כ בליאק, "זהות השחקנים" לא רק שאינה רלוונטית, היא הדבר המרכזי שאליו מכוונת הצעת החוק, שתעניק הטבה ענקית למספר מצומצם של שחקנים ותנעל את התחום בפני אחרים.

שלושת חברי הכנסת מבטיחים כי ילמדו את "הפרטים" וישנו את הצעת החוק כשתגיע לדיונים בוועדה לפני הקריאות הבאות. גם ח"כ סימון דוידסון מיש-עתיד, שהצביע בעד ההצעה, מסר בתגובה לפנייתנו כי טרם יגיב "אני רוצה ללמוד אותה כהלכה".

מדוע חברי כנסת מקדמים מלכתחילה באופן אקטיבי הצעת חוק שאינם מכירים את פרטיה, ומי ערב להם שיוכלו לשנות אותה כרצונם בוועדה? האם הסדר הנכון אינו קודם כל ללמוד את הצעת החוק כהלכה ואז להחליט אם להצביע בעדה?

רק חברת כנסת אחת מיש-עתיד התנגדה לחוק, ח"כ קארין אלהרר, אולם ניסיונותינו לקבל ממנה תגובה לגבי אופן הצבעתה לא צלחו. רק לאחר פרסום הכתבה מסרה אלהרר כי "זו הצעה שמשמעה מתן הטבות למקורבים על חשבון משאב ציבורי מוגבל. הצעת החוק תאפשר הענקת זיכיונות לשידור רדיו ארצי בהתאם לשיקול דעתו של שר התקשורת, ללא עריכת מכרז ו/או כל הליך אחר, כמובן שזה יאפשר למקורבים שלו לקבל את הזיכיונות מבלי שתהייה תחרות הוגנת".

בנוסף, בניגוד לרוב חבריו לסיעה, ח"כ אלעזר שטרן נמנע בהצבעה, על השאלה מדוע נהג כך השיב: "בגלל שמה שקרעי נוגע בו, בטח בחוק שניסו לקדם אותו הרבה זמן ולא הצליחו, אז יש לי לגביו סימני שאלה קשים".

בניגוד לדבריה של ח"כ בן-ארי, לא הצלחנו למצוא הצעת חוק דומה מהכנסת ה-20, אולם הצעה כזו הוגשה בכנסת הנוכחית. בדיקת מאגר הצעות החוק באתר הכנסת מעלה שח"כ טיבי היה הראשון להגיש הצעת חוק הדומה באופן מפתיע להצעת ח"כ אלי דלל. זו הונחה על שולחן הכנסת ב-1 באפריל השנה, כשהנוסח שלה מכוון לתחנות הרדיו בערבית.

כעבור שלושה חודשים הוגשה הצעת חוק ח"כ דלל, שהשמיט ממנה את הסוגיה המגזרית-ערבית. השר קרעי אף התייחס לכך במליאת הכנסת כשאמר: "זה לא חוק של טיבי. זה נראה יותר חוק של ביבי".

מלשכתו של טיבי נמסר כי הוא "בעד לאפשר לכל תחנה לשדר לכולם" וכי החוק שהוא היה מעוניין בו "דומה אבל צר יותר: לאפשר לתחנות הרדיו המקומיות בחברה הערבית לשדר פתוח לכל הארץ". מלשכת ח"כ איימן עודה לא התקבלה תגובה.

רק סיעת העבודה התנגדה לחוק, "הכל אתם עושים עקום. הכל. עקום, עקום, עקום", הטיחה ח"כ מרב מיכאלי בקרעי, וח"כ גלעד קריב עלה לדוכן כדי להצביע על כך שקרעי אמר במפורש כי החוק הוא חלק מתוכניתו לחיסול השידור הציבורי. "קרעי מבקש לייצר מונופולים תקשורתיים בחסות בעלי הון", הזהיר. אזהרתו לא נפלה על אוזניים קשובות.