ח"כ אמסלם הגיש הצהרת הון ליו"ר הכנסת, אך השר אמסלם מצפצף על המבקר

השר לשיתוף פעולה אזורי, דוד אמסלם, מסרב להגיש הצהרת הון למבקר המדינה זה 941 יום. אמסלם נדרש להגיש עד כה שלוש הצהרות הון למבקר, הראשונה בעת מינויו לשר בממשלה ה-35, השנייה אחרי סיום כהונתו באותה ממשלה, והשלישית בעת מינויו לממשלה ה-37 בה הוא מכהן כרגע כשר. הימנעותו מהגשת ההצהרות מונעת ממבקר המדינה יכולת להתחקות אחר שינויים בהונו של אמסלם בתקופה האמורה. 

עתה, בדיקת "שקוף" מגלה כי במקביל, אמסלם דווקא הגיש הצהרת הון ליו"ר הכנסת, כמתחייב בחוק חסינות חברי הכנסת. הצהרת ההון הוגשה ב-13 בדצמבר 2022, עם השבעתו של אמסלם לכנסת ה-25. עם זאת, יו"ר הכנסת אינו מורשה להעביר את הצהרת ההון של אמסלם למבקר המדינה, גם אם יבקש זאת, לאור שמתחייבת הסכמתו של אמסלם לכך. 

לצד הצהרת ההון ליו"ר הכנסת, בה חייבים כל חברי הכנסת, ח"כים הממונים לשרים מחויבים להגיש הצהרת הון נפרדת למבקר המדינה. אך בעוד שועדת האתיקה, המפקחת על הגשת ההצהרות ליו"ר הכנסת, יכולה להטיל סנקציות על חברי כנסת שאינם מקיימים את החוק, למבקר המדינה אין סמכות להעניש שרים שמסרבים להגיש הצהרת הון. זאת בשל העובדה שהחובה להגיש הצהרת הון למבקר – בניגוד ליו"ר הכנסת – אינה מעוגנת בחוק אלא בהחלטת ממשלה.

"כל שר מחויב בהגשת הצהרות הון למבקר המדינה בהתאם ל'כללי אשר'", נמסר ל"שקוף" ממשרד המבקר. "מתוקף אותם כללים המבקר פנה בעבר לראש הממשלה עם רשימת השרים שלא הגישו את הצהרות ההון. על השרים לנהוג על פי כללי אשר והוראות הדין".

אך אף שהמבקר פנה לראש הממשלה בנושא, נראה כי לא חלה התפתחות חיובית בנושא. ב-7 בינואר, מסר משרד ראש הממשלה ל"שקוף" כי "לאחר קבלת מכתבו של מבקר המדינה, מזכירות הממשלה פנתה לכל לשכות השרים על מנת שיגישו את הצהרות ההון שלהם". אז פנו. מבדיקה מול משרד מבקר המדינה שנעשתה אתמול (ראשון) עולה כי לא חל שינוי והשר אמסלם ממשיך לעמוד בסירובו. 

מי יודע מדוע ולמה?

מדוע, אם כן, מסרב השר אמסלם להגיש הצהרת הון למבקר המדינה בזמן שהוא מגיש הצהרה דומה ליו"ר הכנסת? הסיבות לכך שמורות עם אמסלם, שנמנע מלהגיב לבירורי "שקוף" בנושא. ועם זאת, השוואה בין סוגי הצהרות ההון עשוייה לשפוך אור על מניעיו של השר.

אף ששתי הצהרות ההון – זו שמוגשת ליו"ר הכנסת וזו שמוגשת למבקר המדינה – אינן חשופות לציבור או מחויבות בשקיפות, סוג ההצהרה הראשון נעשה למען הפרוטוקול וככלל, אינו גורר בירורים נוספים מצד יו"ר הכנסת. זאת בניגוד להצהרה שמגישים השרים למבקר המדינה, שעוברת בחינה מדוקדקת של המבקר. כך, בעוד שמבקר המדינה בודק את הצהרות השרים ואת השינויים בהון שצברו בין ההצהרות שהגישו, יו"ר הכנסת מותיר את המעטפות סגורות ואין משמעות גדולה להגשת ההצהרות.

לפי סעיף 16 (א) בתקנון האתיקה של חברי הכנסת, יו"ר הכנסת מורשה לפתוח את הצהרות ההון של הח"כים, אולם מחויב לסודיות מוחלטת לגבי פרטיהן, שאותם הוא רשאי לחשוף רק באישור או לבקשת חבר הכנסת, ובמקרה של דרישת בית המשפט. בפועל, מעטפות ההצהרות נותרות סגורות בלשכת יו"ר הכנסת. 

מצד אחד התעסקות של יו"ר הכנסת בסוגייה זו עשוייה לגלוש לרדיפה פוליטית, אולם מצד שני היעדר בקרה ופיקוח על השינויים בהצהרות והסיבות לכך – בירור שמתבצע בלשכת מבקר המדינה עם הצהרות ההון של השרים – הופך את הצהרות ההון של הח"כים לחסרות ערך בפועל. 

הבדל נוסף בין שני סוגי ההצהרות היא שהמבקר, כאמור, חסר כלים מול מפרי החוק ולא יכול לקדם צעדי ענישה או סנקציות.

דרושות סנקציות

בהצהרת ההון חבר הכנסת חייב לפרט את הפרטים הבאים: ההון, הנכסים, הזכויות, ההתחייבויות והחובות שיש לו ולבני משפחתו, תוך ציון סוג הנכסים וערכם בעת רכישתם. כמו כן חבר הכנסת חייב לדווח על מקורות ההכנסה שלו ושל בני משפחתו, וכן על הכנסה מכל מקור נוסף.

הפער בין התנהגותו של אמסלם מול יו"ר הכנסת לעומת מבקר המדינה מוכיחה את נחיצותן של סנקציות אפקטיביות בנושא, שיושתו על ידי גורם בלתי תלוי.

אמסלם לא השר היחיד שבחר שלא להגיש הצהרות הון למבקר המדינה. בעבר דיווחנו גם על השר לשעבר זאב אלקין שנהג באופן דומה וסירב להגיש הצהרות הון למבקר. 

התנהגות מסוג זה אמורה לשמש מנוף מהיר להסכמת מוסד מבקר המדינה להשית סנקציות על שרים המפרים את ההנחיה. אלא שהתנהלות הממשלה הנוכחית לא מנבאת טובות באשר לסיכויו של מהלך כזה.

כך או כך, מוטב שהציבור יהיה חשוף להצהרות ההון של נציגיו, שנותרות חתומות, למעט מקרים בודדים בהם הח"כים או השרים בוחרים לפרסם אותן. בעבר הוגשו הצעות חוק, ביניהן של ח"כ לשעבר שלי יחימוביץ', שנועדו לחייב חברי כנסת לפרסם לציבור את הצהרות ההון שלהם. ואולם, הצעות החוק הללו לא התקבלו בסופו של דבר.