מומחים מזהירים: קרעי מנצל את מצב המלחמה כדי להעניק הטבות לברוני תקשורת מקורבים

בחסות המלחמה ותוך ניצול מצב החירום, שר התקשורת שלמה קרעי מנסה להוציא לפועל את תוכניתו להחליש את השידור הציבורי ולהעביר משאבים לרדיו המסחרי, ששחקנים בולטים בו מקורבים או קשורים לימין, לליכוד ולקרעי עצמו.

כך למשל צביקה שלום, מהבעלים של תחנת הרדיו הביביסטית גלי-ישראל ושל רדיו דרום, מקורב לרב מאזוז, שקרעי הוא מחסידיו. דוד בן-בסט, יו"ר התאחדות תחנות הרדיו האזורי, היה חבר מרכז הליכוד. ב-103FM, תחנת הרדיו של אלי עזור, משדר ינון מגל, מאנשי התקשורת המקורבים ביותר לנתניהו.

קרעי מבקש לחוקק הוראת שעה שתעניק לרדיו המסחרי, שבישראל הוא בפריסה איזורית בלבד, תדרים לשידור בפריסה ארצית. מהלך כזה מהווה הטבה כלכלית משמעותית עבור הרדיו המסחרי. תזכיר החוק מגביל את ההטבה לתקופה של שנה או עד לסיום מצב החירום, אולם מרגע שהתדרים יוענקו לתחנות, קשה יהיה להחזיר את המצב לקדמותו.

ד"ר תהילה אלטשולר-שוורץ מהמכון הישראלי לדמוקרטיה ועו"ד אלעד מן מעמותת הצלחה, ועו"ד זוהר אלטמן-רפאל, מנהלת תחום ממשלה בלובי 99, הגישו חוות דעת המתנגדות לחקיקת הוראת השעה של קרעי. מומחי החברה האזרחית מסבירים כי התכליות לחוק אינן הגיוניות, הוא מהווה פוליטיזציה פסולה של הרגולציה, הוא סותר את החוק הקיים, יוצר ביורוקרטיה מיותרת וסיכונים ביטחוניים ומהווה פגיעה בחופש העיסוק.

ואם בא לי לשמוע רדיו דרום בצפון?

קרעי, חבר כנסת מטעם הליכוד הנחשב מקורב ליאיר נתניהו, הצהיר בעבר במפורש כי בכוונתו לפגוע ככל יכולתו בשידור הציבורי ובעצמאותו העיתונאית. הוא גם הצהיר כי בכוונתו להפקיע תדרים מתאגיד השידור, לסגור מספר תחנות רדיו ציבוריות על מנת להעביר את תדריהם לרדיו האיזורי ובמקביל לאסור על התאגיד למכור פרסומות בתחנות הרדיו שלו. אם חקיקה כזו היתה יוצאת לפועל, משמעות הדבר היתה גריעה של כמאה מיליון שקל מתקציב השידור הציבורי, בכספי פרסום שיהיו זמינים לטייקונים של הרדיו המסחרי.

קרעי פירסם את תזכיר החוק הנוכחי להערות הציבור בסוף החודש שעבר. החוק, תחת הכותרת "הרחבת שידור רדיו אזורי מחוץ לאזור הזיכיון הקיים", מבקש להוסיף הוראת שעה לחוק הרשות השנייה, המסדיר את תחום הטלוויזיה והרדיו המסחריים בישראל.

הוראת השעה מפקיעה סמכויות מהרגולטור, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ומעבירה אותן לגורם פוליטי: שר התקשורת. זאת למרות שכדי למנוע מעורבות פוליטית בתחום הרגיש של אסדרת תקשורת הוקמו הגופים הרגולטוריים מלכתחילה (הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין). חקיקה כמו זו שמציע קרעי יוצרת תלות ברורה בינו לבין בעלי כלי תקשורת, מצב פסול שהחקיקה לדורותיה ביקשה להימנע ממנו.

אם תעבור הוראת השעה, לקרעי תהיה הסמכות לאשר לבעלי תחנות הרדיו האזוריות להרחיב את שידוריהן לכלל איזורי הארץ ובכך להפוך לתחנות ארציות. קרעי מתרץ את הצורך בהוראת השעה באמצעות תיאור מצב היפותטי בו אזרחים רבים ייאלצו לשהות תקופת זמן ממושכת במקלטים, כשבמקביל תיפגע היכולת לקלוט את התראות פיקוד העורף באמצעות האינטרנט, הטלוויזיה או הרדיו הארצי. כפי שמציינים אלטשולר, מן ואלטמן, הרחבת הזיכיון של תחנות הרדיו האיזוריות ממילא לא תפתור בשום צורה תרחיש מופרך שכזה.

קרעי מספק סיבה נוספת: יצירת "יתירות של משדרים לשידורי רדיו באמצעות פיזור רחב של משדרים שיאפשרו, בין היתר, שידור ההתרעות של פיקוד העורף וקליטתן, וכן ניתן יהיה לאפשר לציבור שחפץ בכך להמשיך להאזין על פי אורחות חייו והעדפותיו, לתחנה המועדפת עליו, בה יוכל לקבל התרעות פיקוד העורף". כפי שמציינים המומחים, לא ברור כיצד קשור מצב החירום לכך שתושב איזור מסוים יהיה מעוניין לשמוע שידורי רדיו של תחנה מאיזור אחר. תירוץ זה רק מדגיש את הניצול הציני של קרעי את המלחמה.

מה יהיה עם היתירות

ביקורת נוספת של המומחים מהחברה האזרחית מופנית להליך עצמו: העברת הוראת שעה בנימוק של מצב חירום במקום באמצעות חקיקה מסודרת. אם קרעי מעוניין לשנות מן היסוד את הרגולציה על הרדיו, כפי שכאמור כבר הצהיר בעבר, שיתכבד ויפנה לדרך המלך של חקיקה. חקיקת חירום אינה מיועדת באופן אופן לייצר שינויים מבניים.

השימוש במצב החירום אינו רק ציני וחסר היגיון אלא גם פוגע במספר חוקים ומהווה סיכון ביטחוני, מציינים המומחים. כך כותבים אלטשולר ומן כי חוק הרשות השנייה כבר מכיל הוראות לשעת חירום, המעבירות סמכויות מהרשות לממשלה. תזכיר החוק של קרעי מתעלם מהוראות אלה ומפקיע את הסמכות לעצמו.

בנוסף, הענקת תדרים ארציים לתחנות איזוריות תפגע במרחב הספקטרום הישראלי ותהווה סיכון ביטחוני. תדרים הם משאב מוגבל, בין השאר משום שרבים מהם מופקעים לצרכים ביטחוניים. זו אחת הסיבות בגינה הוגבלו שידורי הרדיו המסחרי מלכתחילה לשידורים מקומיים. בהנחה שקרעי לא ייצור תדרים חדשים יש מאין, התדרים שיעניק לברוני הרדיו האיזורי יצטרכו להיות מופקעים או להיות משודרים בכפילות שתגרום הפרעות שידור קבועות.

אלטשולר ומן מצביעים גם על כך שהצעת החוק יוצרת ביורוקרטיה חדשה ומורכבת בכל הנוגע לקבלת התדרים החדשים – זאת בניגוד גמור להיגיון שבקביעת תקנות חירום האמורות לפשט הליכים ולקצר אותם. מה יהיה בינתיים על היתירות, הם עוקצים את קרעי.

אלטמן מ"לובי 99" מסבה את תשומת הלב לכך שהצעת החוק של קרעי אינה שיוויונית ופוגעת בחופש העיסוק, משום שהוא מציע לחלק את התדרים הארציים למספר מוגבל של בעלי זיכיון קיימים, במקום לפתוח את השוק ולאפשר לכל מי שרוצה בכך ליהנות מהשינוי המבני שהוא מציע באמצעות הליך תחרותי ושיוויוני.

"התחושה העולה מקריאת התזכיר היא של ניסיון להביא למהפכה בשוק הרדיו בישראל בחסות מצב החירום, שקידומה בעת שגרה לא צלח ושאין לה היתכנות בימים כתיקונם", מסכמים אלטשולר ומן, "מטרת התזכיר היא, ככל הנראה, לפגוע בתחנות הרדיו הציבוריות הארציות לטובת שוק הרדיו האזורי שבו שחקנים מסחריים רבי זרועות, שיהפכו למתחרים ישירים של השידור הציבורי הארצי ובלא בחינת עומק של ההשלכות – והכל בחסות המלחמה ותוך שימוש בטיעונים שיש בהם קושי רב".

גם אלטמן מסכמת ברוח דומה: "מכל המפורט לעיל עולה כי למעשה מדובר בניסיון לקדם, פעם נוספת, מתן הטבה לבעלי זיכיונות הרדיו האזוריים, ללא כל תכלית ראויה, באופן לא תחרותי שפוגע בשוויון ובחופש העיסוק".