בעקבות הבדיקה שביצענו לרשימות הספקים של משרדי הממשלה, פרסמתי ב׳וואלה!׳ את הטור הבא:
בסוף השבוע החלו כלי התקשורת לפרק את טבלות הוצאות של משרדי הממשלה לגורמים. באוצר נבהלו. הם הרי אלו שאמורים לשמור על הקופה – לא לבזוז אותה. פקידים צלצלו. הם הבהירו כל מיני סעיפים אך זה לא עזר. הציבור עדיין כמה לדם. אז עכשיו במשרדי הממשלה מחפשים אשמים בעמדות הש"ג, בממשלה הקודמת, בתקשורת. קו ההגנה העיקרי שהם בחרו בו הוא שמדובר ברשימת מכולת רדודה.
אתם יודעים מה? הצדק איתם.
התקשורת מטבעה מנסה למשוך קוראים על ידי הבלטת הוצאות סקסיות והנגשת פריטים רכילותיים. למי יש סבלנות לחפור ברשימה אינסופית? אלא שהסגנון הזה הוא בומרנג. כתבות 'מה יביא לנו יותר כניסות?' מובילות להסתייגויות מחשיפת הוצאות לציבור. "זו הבעיה בשקיפות", הם יטענו עכשיו, "זה סתם רכילות" או "אי אפשר לעבוד כאן. הבירוקרטיה משתקת. לך תזמין עכשיו חוט תפירה".
רטוריקה זולה
כל עוד ה'למה' של ההוצאה יהיה הגיוני – לציבור יהיה אפס טענות והתקשורת תתחייב לעסוק בסוגיות היותר עמוקות – כמו הפרטה פסיכית והעסקת יועצים להם רשימת לקוחות ארוכה שלהם עניינים נפרדים מול הממשלה וכו'. הציבור לא טיפש, וגם לא שטחי. רובנו מבינים שהם לא צריכים לחיות כעכברים. ואם ההוצאה לא תהיה לגיטימית, אם הם לא יעמדו מאחוריה – כנראה שהם גם יחשבו פעמיים לפני שיוציאו אותה בכלל, לפני שישלפו את הארנק שלנו.
דרך המלך, כוחה של שקיפות
נכון, גם בקרב התחקירנים האד-הוקים כמה התעכבו על המיני ברים ונבחרות כדור העף. אבל רבים יותר התגלו כחרוצים, שאלו שאלות נכונות כמו האם הוצאה מסוימת היא הזולה ביותר שיכלו למצוא, הצביעו על ניגודי עניינים אפשריים ועל הוצאות תמוהות – עשרות אלפי שקלים על מחיקת תגובות פוגעניות באינטרנט, התקשרויות עם בנקים, והשקעות ענק במיזמים כושלים – ודרשו להבין את מהותן.
אולי לאור להצלחת מיזמי ההמונים, כדאי לשקול לגופי התקשורת לפזול לעבר תחקירי המונים. כך הם ירוויחו פעמיים – מעבר לממצאים שיתגלו הם גם יגרמו לקוראים להיות מעורבים ביצירת תכנים. וכשאנשים מרגישים חלק ממשהו כמו כתבה, מו"לים יקרים, תהיו בטוחים שגם ה'כניסות' ירקיעו שחקים.
