"היה לי חשוב לקחת איתי מכפר עזה רק דבר אחד: מסמכים מהוועדה למוכנות העורף"

בכניסה ללובי של מלון שפיים, סמוך לתמונותיהם של החטופים מכפר עזה התלויות על מוביילים מהתקרה, ממתינה נירה שפק, חברת הקיבוץ, חברת כנסת לשעבר ואל"מ במילואים. על כתפה השמאלית תלוי שק גדול מלא קלסרים. 

"אני בודקת איפה יכול להיות לנו מקום שקט לדבר. נלך לחמ"ל הלוויות, זה בסדר?". החמ"ל הוא החדר שממנו ניהלו חברי הקיבוץ את הלוויותיהם של 63 הנרצחים, לבדם, ללא סיוע של גורם ממשלתי. על הקיר תלויות רשימות גדולות, בכל שורה שם ושעה של הלוויות שהתקיימו ושל האזכרות במלאות 30 למותם. 

שפק מניחה על השולחן את השק, מתחילה להוציא מסמכים ולפרוש אותם על השולחן. "ירדנו לעוטף לפני שבועיים לתחקיר שאני עושה מיוזמתי על כפר עזה, ונתנו לנו רק כמה דקות לקחת דברים מהבית. בעלי זוהר ראה אותי לוקחת מזוודה ומעמיסה עליה את המסמכים מהארונות. הוא אומר לי – זה מה שאת לוקחת? ואני אומרת לו, 'אני מפחדת לאבד את זה. זה יותר חשוב מבגדים, בגדים אני יכולה לקנות'. השקית הזאת מלאה במסמכים מהוועדה. קשה לי לישון בלילה כשאני קוראת את הדברים האלה".

כמו מה?

"התשובות שנציגי הממשלה נותנים, התאריך והשעה".

התאריכים, השעות, ההבטחות, שמות נציגי הממשלה – כולם מצויים בסיכומים המוקפדים של שפק, מהזמן שהיתה יושבת הראש של הוועדה למוכנות העורף, ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון בכנסת. 

שפק ישבה בוועדה מספטמבר 2021 וכיהנה בה במשך שנה, כחברת קואליציה מטעם סיעת "יש עתיד". היא ישבה בוועדה ודרשה מכולם – צמרת צה"ל, גופי הביטחון ומשרדי הממשלה – שיעשו הכול כדי למנוע את מה שלבסוף התרחש. "אנחנו על שעון חול ובכל דקה הוא יכול להתנפץ", אמרה בוועדה באוגוסט 2022, "ולכן כמה שנספיק יותר, זה מה שחשוב, ואנחנו נציל חיי אדם".

האמירות הנבואיות של שפק פורסמו בהרחבה בתחקיר של ניב חכלילי על הכשל השלטוני בכל הקשור ליישובי הנגב המערבי, שפורסם ב"המקום הכי חם" וב"שקוף". 

ניסית להכין את המדינה לרגע הזה. מה ראית ב-7 באוקטובר?

"(שתיקה ארוכה) אני מחפשת מילה. אין מילה בשפה העברית שתתאר את זה. מחדל? זה רך מדי. ראיתי את כל מה שחששתי שיקרה. ראיתי חברי כיתת כוננות שרצים, ואנחנו שומעים שהם נהרגים. ראיתי גדר גבול שלא חוסמת כלום, גדר שמכרו לנו סיפור לגביה. ראיתי צבא שלא מגיע. השקט הזה, זה היה הדבר הכי מפחיד. שקט מוות. את מתה לשמוע מסוקים, ורק שקט".

אנחנו במצב חירום 

חברי כיתות הכוננות בקיבוצים הם הדוגמה הקשה ביותר לנבואה שנשמעה בכנסת, בוועדה של שפק. בחלק מהקיבוצים נגמרה ללוחמים התחמושת, בכפר עזה חלקם נרצחו בזמן שרצו לנשקיה. אם היה ברשותם רחפן – כפי שדרשה שפק באחד הדיונים – זה אולי היה נראה אחרת. 

בדיון בינואר שעבר אמר ח"כ צבי האוזר, חבר הוועדה, כי הוא "מרים דגל אדום" נוכח פירוק כיתות הכוננות. הרבש"צ של קיבוץ מגל אמר כי "המצב קטסטרופלי". שפק השיגה הבטחות להחזרת כלי הנשק לכיתות מנציגי הצבא והמל"ל, אבל הצבא והמל"ל המשיכו למרוח את הוועדה ודבר לא נעשה. "אפשר לדמיין שאנחנו אחרי אסון, שזה התחקיר", היא סיכמה את אחד הדיונים. "ההוא אמר לזה, ההוא בדק, 'זו לא אחריות שלי'. אסור לנו לעשות את זה".

למרות זאת, לשפק חשוב לא רק לחזור אחורה לחפש אשמים, אלא לתקן את המחדל שממשיך גם ברגעים אלה. בשבועות האחרונים עלתה שוב לכנסת והשתתפה בדיונים של הוועדה לביטחון לאומי על מנת לגבות את נציגי כיתות הכוננות שעדיין מתחננים לציוד. 

לפני כעשרה ימים, בעיצומה של המלחמה, נפצעו שני חברי כיתת כוננות במנרה מטיל נ"ט. "אחד מהם נפצע מרסיסים בגב כי לא היה לו אפוד. אפשר להשתגע. מה הבעיה להביא אפודים לכל כיתות הכוננות? האם מישהו עשה דיון בכנסת, ואמר 'צה"ל ומשטרת ישראל, תציגו לי את המצב בכיתות?' צריך מיד לעשות סדרי עדיפות ולחלק את הציוד החסר. למה אנחנו מחכים? כמעט חודשיים וכלום לא קורה. תחשבי שיש משפחות של נרצחים ששומעים אותי אומרת 'מדינת ישראל הייתה יכולה להציל'. זה איום ונורא".

את חושבת שעכשיו, אחרי האסון, חברי הכנסת שיושבים בוועדות מבינים שאם תהיה חדירה לאחד היישובים זה עליהם?

"לא. שמעת על חבר כנסת אחד שהתפטר? אחד? את יודעת מה הדבר שהכי מפריע לי? אני רואה חברי כנסת ושרים יורדים לקטוף, להתנדב בחקלאות בעוטף. מי רוצה אתכם לקטוף? אם יש לכם זמן במצב הזה לרדת לקטוף, אנחנו בבעיה. מי שאין לו עבודה, כנראה לא צריך להיות שם".

"חשבתי שמה שקרה יזעזע ברמות. אמרתי, לפחות אנחנו נלמד מזה. אני מצפה מהוועדות בכנסת לעבוד מהבוקר עד הלילה. החיילים והחיילות שלנו בפנים – אז גם אתם תעבדו, כולל שישי ושבת. אנחנו במצב חירום, פיקוח נפש דוחה שבת". 

קשה לתאר את הברדק

שפק עברה לנגב המערבי לפני שני עשורים מרחובות, כדי להתפתח בקריירה הצבאית שהחלה. "הגעתי לעוטף בטעות. באחד הראיונות בצבא שאלו אותי מיד 'מה יהיה עם הילדים?' מה שעניין אותם לא הייתה המקצועיות שלי, אלא המרחק מהבית לבסיס. אז זוהר בעלי אמר לי 'לכי על זה, תגידי שאת עוברת לגור קרוב'. כשהגענו, נורא פחדתי. גרנו בהתחלה בקיבוץ עין השלושה, עם ילדים קטנים. אחר כך הקמנו את הבית בכפר עזה וממש התאהבתי".

שפק "הלכה על זה", עד שהגיעה לדרגת אלופת משנה במילואים – כמפקדת החטיבה המרחבית באוגדת עזה. "אחרי ה-7 באוקטובר הרגשתי שכל הפינות שהייתי בהן בחיים שלי הביאו אותי לרגע הזה". 

מרגע שהחלה מתקפת הטילים המשולבת עם חדירת מחבלים, בוואקום הנורא שהשאיר הצבא – לשפק היה ברור מה התפקיד שלה. מחדר הממ"ד שבו היתה נצורה עם בתה ונכדיה במשך 20 שעות ארוכות, ניהלה את האירוע מרחוק. הקימה חמ"ל אזרחי, מיפתה את היישוב, תקשרה עם התושבים, שלחה הודעות לבכירים בצה"ל ובשב"כ וגם ליאיר לפיד ומאיר כהן, בכירי יש עתיד. 

"הייתי בכל התהליך, ראיתי בעיניים שלי את הכשלים, מהשלב הראשון ועד הסוף. כולל כשל נוראי בטיפול בגופות – ואני מתכוונת לא לוותר בנושא הזה. זה בלתי נסלח".

כשהגיעו הכוחות לחלץ אותה, היא לא הסכימה להתפנות. נפרדה לשלום מבעלה וחזרה לשטח. "הכאוס היה פסיכי. הרגשתי כמו גשש. אין אף אחד שמכיר את כפר עזה מכל הכוחות הצבאיים שם יותר טוב ממני. נכנסתי לרחבה שבה היו הכוחות ודאגתי שהם יצאו החוצה לחלץ אנשים. ידעתי שאני אסרטיבית, שאני לא אתן לאף אחד לשבת לרגע".

"הכאוס היה פסיכי. נכנסתי לרחבה שבה היו הכוחות ודאגתי שהם יצאו החוצה לחלץ אנשים. ידעתי שאני לא אתן לאף אחד לשבת לרגע"

תתארי לי, איך זה התנהל בפועל?

"באתי עם הדפים שהיו איתי בממ"ד ואמרתי, 'בבית הזה יש פצוע אחד, הולכים לחלץ'. שלטתי בכל המידע הזה. חלק מהדברים הם לא ידעו. אנחנו היינו כמו עוד יחידה. 

"את רואה לאורך כל הדרך שדברים נעשים לא טוב. אני לא יכולה להגיד שמשהו אחד היה האור בקצה המנהרה. האור היה בדרך כלל הרכבת שבאה לדרוס אותנו. אי אפשר לתאר את הברדק שהיה שם. למשל, על כל בית כתבו מספר, אז ביקשתי שבשקים השחורים עם הגופות יהיה כתוב את אותו מספר, כדי שנדע לזהות מאיזה בית הם יצאו. הם ערבבו שם הכול בלי לסמן, מעמיסים את זה למשאית ואת המשאית טורקים ואז את באה ואת מחפשת ואת לא מוצאת". 

ומה הרגשת? מאיפה מצאת את הכוחות לראות את המראות האלו?

"את על אוטומט. להפוך חברים שלך כדי לראות את הפנים שלהם, ולחתוך את הבגדים כדי לחפש את הקעקוע שאני מזהה אותו – אי אפשר להתרגל לדבר הזה".

לא עשיתי לשרים חיים קלים

אחד הלקחים הלא מדוברים אחרי שבעה באוקטובר, הוא הצורך הבהול, מציל החיים, לחזק את הכנסת כרשות שמפקחת על הממשלה, את כוחם ועצמאותם של נבחרי הציבור שאינם יושבים בשלטון אך משמשים כזרוע שלנו, האזרחים. "ואני אגיד לך עוד משהו. ככל שהכנסת יותר תלויה בממשלה היא לא גוף עצמאי מבקר. אני הייתי בקואליציה הרי, ולא עשיתי חיים קלים לשרים. אני זוכרת שאחד השרים, שפשוט לא תפקד, אמר לי לפני הוועדה 'תהיי רגועה איתי'. מה זה להיות רגועה".

אחד ממופעי ההפקרות הקשים ביותר הוא בוועדת החוץ והביטחון. בכנסת האחרונה המצב הגיע לשפל: שבי גטניו חשף ב"שקוף" כי ועדת המשנה שעוסקת במוכנות וביטחון שוטף לא כונסה אפילו פעם אחת מאז הקמתה – וגם לא אחרי השביעי באוקטובר. בנוסף, יו"ר הוועדה יולי אדלשטיין סירב שוב ושוב לבקשות ח"כים לקיים דיון חירום סביב התרעות בכירי מערכת הביטחון בתקופת המחאה נגד המהפכה המשפטית.

חשיפת "שקוף": הוועדה שעוסקת במוכנות וביטחון שוטף לא כונסה אפילו פעם אחת

ועדת החוץ והביטחון מתנהלת תחת מעטה חשאיות, היחידים שיכולים להשגיח על תהליך קבלת ההחלטות בה הם חבריה. בעקבות מאבק "שקוף" לפני כחמש שנים, הכנסת שוכנעה כי חרף הסודיות, זכות הציבור לברר האם חברי הכנסת שהצליחו להתברג לוועדה בכלל פוקדים אותה. הנתונים שהתגלו מאז מקוממים וחוצי מפלגות. אך שפק התבלטה לטובה: בבדיקת "שקוף" מאפריל 2022 היא הגיעה למקום הראשון.

מה היה המצב בעוטף מבחינת מוכנות העורף כשאת התחלת כיו"ר הוועדה? 

"לא טוב. אלו ועדות שלא התכנסו. אני זוכרת שבאתי עם תוכנית עבודה מסודרת למנהל הוועדה וליועמ"שית, ואמרו לי להנמיך ציפיות, שיש לי רק מספר ימים בודדים לכנס אותה כי זו רק תת-ועדה. ממש רבתי על מעט הישיבות שהיו".

מי לא הבין שזה חשוב? 

"כולם לא הבינו".

איך הגענו למצב שבו תיק הביטחון הוא היוקרתי בממשלה – אבל בכנסת הח"כים לא מגיעים לדיונים בוועדת חוץ וביטחון?

"הוועדה הזו הפכה להיות 'בית לורדים'. יושבים שם כל בעלי התפקידים היוקרתיים, ראש השב"כ, ראש המוסד או הרמטכ"ל. אבל צריך לבקר ולשאול שאלות תמיד, גם אותם. אחרת בשביל מה לכנס את הוועדה?"

את הרי היית חלק מהקואליציה, בתפקיד של יו"ר תת-ועדה. אז למה בעצם זה לא עבד?

"בנושאים שקידמתי זה עבד. למשל, נושא פינוי אזרחים בחירום. היה על הפנים, לא נוהל, לא כלום. בשומר החומות שמעו אותי עוד מהאופוזיציה דורשת תשובות מבני גנץ (שר הביטחון דאז, נ"נ). כשהתמניתי לתפקיד, העברתי את תוכנית הפינויים אצלי. עשיתי למשרדי הממשלה צרות, ביקשתי שכולם יבואו ויציגו את התוכנית שלהם לפינוי אזרחים. דרשתי שיבדקו כמה אוטובוסים יש במדינת ישראל. כמה מהם יכולים להעלות נכים? מה קורה עם נהגים מגויסים בצו שמונה? הסתכלו עליי בהלם. ישבתי על המספרים שכל משרד הציג וזה פשוט לא התכנס. במבצע 'עלות השחר' ב-2022 הייתה תוכנית לעורף שהיא בעצם הייתה מימוש התוכנית של הוועדה שלי".

אבל ב-7 באוקטובר, גם בנושא הפינויים שעבדה עליו מהכנסת היו כשלים איומים. "השאטל לקח את התושבים ואז אמרו להם שהם יורדים בצומת אשקלון", מספרת שפק. "את קולטת? הורידו משפחות ב-1 בלילה בצומת! חלקם התחילו להתקשר לחברים שלהם ביישובים אמרו 'תקשיבו זרקו אותנו בצומת, בואו תאספו אותנו'. את כל הדברים האלה, צריך לתחקר שורה-שורה".

"אנשי המקצוע הפכו ליח"צנים"

שפק הייתה ח"כית כמעט אלמונית לחלוטין. במאי 2022, בעקבות פעילותה הנמרצת כחברת כנסת, פורסם ראיון עומק של עידן בנימין עמה ב"שקוף". בדברים שאמרה בזמנו, אפשר למצוא גם ביקורת על התקשורת, שמזמינה חשבון נפש. "אני צריכה את התקשורת לנושאים שהם בליבה שלי כמו ביטחון העורף, עוטף עזה", אמרה. "למה זה לא בפריים טיים? כי זה לא סקסי, כי אם אני אבוא ואגיד דברים בלי להתלהם, התקשורת תתעלם כי היא מחפשת את הצהוב". 

היום היא מודה שיש מחיר גם לגישה שלה. "לא הגעתי לתוכניות בפריים טיים, אולי המסר שלי לא עבר מספיק. כל הזמן היה לי ויכוח עם היועצים שלי על זה, הם אמרו לי 'את לא פוליטיקאית'. אני כן פוליטיקאית, כי פוליטיקאי עוסק בניהול המשאבים הציבוריים ובלקבוע סדר עדיפות. לא הביאו אותי לעשות סרטוני טיקטוק. זו הבעיה שלנו, שאנשי מקצוע הפכו להיות יח"צנים".

בדיון שנערך לפני כשבועיים על כיתות הכוננות בוועדה לביטחון לאומי, מתחה ביקורת על היו"ר צביקה פוגל, שקיבל את דברי נציגי מערכות הביטחון בלי לבדוק. "באו נציגים מהיישובים וסיפרו על המחסור שיש בכיתות הכוננות. נציגי משטרת ישראל ומג"ב טענו שהמספרים אחרים – ופוגל פשוט אמר 'אני מאמין לכם'. אין לך את הפריבילגיה להאמין לאף אחד יותר. תבקש את האקסלים, תדבר עם כיתות הכוננות, תתקשר ותבדוק איפה זה נתקע בדרך".

"נציגים מהיישובים סיפרו לוועדה לביטחון לאומי על מחסור בכיתות הכוננות. נציגי המשטרה ומג"ב טענו שהמספרים אחרים. פוגל אמר 'מאמין לכם'. אין לך את הפריבילגיה להאמין לאף אחד יותר" 

כמה ח"כים כאלה יש בכל כנסת? בודדים.

"לא נכון, יש. ינון אזולאי מש"ס, ולדימיר בליאק מ'יש עתיד'. יש מכל המפלגות אנשים שאפשר לעבוד איתם".

אחד הדברים שמתגלים בפרוטוקולים של הוועדה הוא שאותם גופים שרוצים להתהדר בהצלחותיהם בוועדות ולחמוק מביקורת, גם תוקעים מקלות בגלגלים זה לזה. כך למשל, מלחמת האגו בין רח"ל, רשות החירום הלאומית ופיקוד העורף. ב-2019 אחד מראשי המועצה זעק בוועדה כי "נענש" על תמיכתו באחד הגופים על ידי הקפאה של פרויקטים. "ראשי רשויות צועקים שפיקוד העורף יורה בנו", אמר אז.

"גם ב-2013 כשהייתי עוזרת השר להגנת העורף (משרד שהוקם ב-2011 ונסגר לאחר שלוש שנים, נ"נ) הייתה מלחמה מטורפת בן רח"ל לבין פיקוד העורף. על אגו, על משאבים, על כלום. לכן החלטתי לעזוב את המשרד הזה".

שפק מתכננת לחזור לגור בכפר עזה אחרי השיקום, אך חלק מחבריה לקיבוץ כבר לא ישובו. היא מאמינה שכדי לעשות את השינוי המיוחל במדינה, דרושים חילופי דורות. "צריך לתת לצעירים להתקדם קדימה. ולהם אני אומרת, אל תחכו שנגיד לכם מה לעשות. תצאו מהייאוש – כן, אתם יכולים להשפיע. צאו לרחובות, תרימו יד, תגיעו לאסיפות, תגיעו לכנסת. תבואו לוועדות בעצמכם, שיסתכלו לכם בעיניים. אולי דברים ייראו אחרת".