ינואר 2022, ועדת חוץ וביטחון: "הדיון הזה נשמע כמו אחרי האסון, כמו התחקיר"

באוגוסט 2022, יום לפני מבצע "עלות השחר" בעזה, צייץ ח"כ איתמר בן גביר, שהיום מכהן כשר לביטחון פנים: "בדרכי כעת לעבר עוטף עזה, כבר שלושה ימים שהתושבים שם שוהים שם סביב מרחבים מוגנים כי ממשלת החליפי לפיד לא יכולה להקנות להם ביטחון. לא אפקיר את האחים שלי". בן גביר עשה סיבוב יחסי ציבור ביישובי הנגב המערבי, ואז, מן הסתם, חזר הביתה.

כדרכו של בן גביר, מעבר לעובדה שההגעה המתריסה שלו גרמה להסטת כוחות ביטחון מהעיסוק השוטף שלהם לטובת שמירה על בטחונו, גם במקרה הזה הוא עיוות את המציאות לצרכיו שלו. תושבי הנגב המערבי אכן הופקרו במשך שנים, אבל האחראיות העיקריות למחדל היו דווקא ממשלות נתניהו לדורותיהן, כולל זו הנוכחית, שבן גביר מכהן בה כשר עם אחריות ישירה לביטחון הפנים. 

עם מינויו של בן גביר, שב-2022 מיהר לאזור כדי לזכות ביחסי ציבור והבטיח שלא יפקיר את "אחיו" תושבי הדרום, לשר לביטחון לאומי נפלה לידיו ההזדמנות לסייע לתושבי מערב הנגב. באפריל האחרון, מיד לאחר ישיבה מיוחדת של הממשלה בשדרות, צייץ כי "אישרנו היום בישיבת ממשלה מיוחדת בשדרות, תקציב של 99 מיליון שקל לחיזוק הביטחון הלאומי ביישובי עוטף עזה ושדרות רבתי, כולל אשכול, חוף אשקלון, שדות נגב ושער הנגב".

בדיקה של סעיפי התקציב המלאים מהחלטת הממשלה באותה ישיבה בשדרות, מעלה שהמשרד בראשותו של בן גביר מצהיר כי יקציב כ-14 מיליון שקל (הכוללים שלושה תקני אבטחה ניידת, הרחבת התכנית למניעת אלימות ומימון חלקי של פקחים מקומיים). גם אם מחשבים את כל הסעיפים שעוסקים בביטחון בהחלטה, מגיעים לכ-60 מיליון שקל. כיצד, אם כן, הגיע השר לתקציב של 99 מיליון שקל, שאותו פרסם? לא ברור, מכיוון שהמשרד לביטחון פנים ודוברו של השר מסרבים לענות לשאלות שנשלחו אליהם בנושא.

מאחורי הקלעים, חברי המועצות האזוריות בעוטף עזה לא היו מרוצים מהתנהלות הממשלה. "אני חייב להגיד שהמשרדים עצמם, אנחנו לא מרגישים שיש שיתוף פעולה חזק איתם", הסביר אחד מראשי המועצות בעוטף עזה כחודש לפני שהממשלה ירדה לפוטו-אופ בשדרות, שם הכריזו על ההחלטה להקצות כספים ליישובי העוטף. "אנחנו הולכים סחור סחור, קדימה אחורה, אני מקווה שבסוף תהיה תוכנית טובה. חוץ מזה, אנחנו מנסים גם עם המשרדים, וגם עם האחרים, להבין איפה התקציבים אמורים להיות".

אנשי העוטף הם לא היחידים שניסו להבין היכן התקציבים אמורים להיות. ב-2022 פרסם מבקר המדינה כי למרות שהוקצו 54 מיליון שקל עבור השלמת ציוד ותשתיות הביטחון לעוטף עזה ויישובי הצפון, פיקוד העורף קיבל בפועל רק 34 מיליון שקל. המבקר מציין שנדרשים לפחות עוד 110 מיליון שקלים כדי להשלים את הציוד החסר, אבל הם לא נמצאו בתקציב. 

להבטיח לא עולה כסף 

שיטת העבודה של הדרג המדיני מתנהלת במשך עשרות שנים תחת התפיסה שהכרזות על הקצאת כספים לא עולות כסף אבל שוות ממון ברמת יחסי הציבור. כך, בנובמבר 2020 הצהירה ממשלת נתניהו על תכנית לחיזוק החוסן האזרחי בשדרות וביישובי "עוטף רצועת עזה" לשנים 2021-2022 בעלות של כ-1.1 מיליארד שקלים. בשדרות חגגו את "הבשורה" וציינו כי "בין הבשורות לעיר שדרות, כתוצאה מהחלטת הממשלה: הודעת משרד הבריאות כי יפעל לקידום מוקד רפואי מתקדם בשדרות בשיתוף בית חולים כללי והצבת שתי ניידות טיפול נמרץ בשדרות".

שיטת העבודה של הדרג המדיני מתנהלת במשך עשרות שנים תחת התפיסה שהכרזות על הקצאת כספים לא עולות כסף אבל שוות ממון ברמת יחסי הציבור. 

אבל שנתיים וחצי עברו, ובאורח פלא אותו הסעיף בדיוק הופיע בהחלטת הממשלה באפריל אותה חגג בן גביר, לחיזוק החוסן האזרחי ביישובי הנגב המערבי לשנים 2023-2024. נכון להיום, התקציב לסעיף לא הועבר. הניידות לא הוצבו ומוקד רפואי מתקדם עדיין לא הוקם.

כך גם במקרה של ההחלטה מאותה ישיבת ממשלה בשדרות השנה. "לקידום ופיתוח מוכנות הרשויות המקומיות לחירום, בהתאם לתכנית עבודה שתגובש בתוך 60 יום מאישור ההחלטה", שמועתקת מילה במילה בהחלטת הממשלה לחיזוק החוסן האזרחי בשדרות וביישובי "עוטף רצועת עזה" מ-2020. 

פריסת התקציב על פני סעיפים רבים שחלקם כלל לא מתוקצבים, יחד עם חוסר שקיפות ומחסור בדיווח על ביצוע של חלק נכבד מההחלטות, מאפשרים לממשלה במשך שנים לזכות בעוד ועוד כותרות על תקציבי ענק שהם יעבירו לנושאים שונים, כשבפועל הכספים לא מועברים, ההתחייבויות לא מבוצעות והממשלה "חוסכת" מאות או מיליארדי שקלים שהיא יכולה להסיט למקומות אחרים.

גם במקרה שההתחיבויות מבוצעות, חלקית או אפילו באופן מלא, חוסר המקצועיות בתהליכי קבלת ההחלטות והפיקוח גורם לאובדן תקציבי עצום במקרה של עבודה שלא פוקחה כראוי, ולהטיית מכרזים ושחיתות במקרים אחרים.

ביישובי הנגב המערבי מורגלים בהתנהלות הזו. באוגוסט 2022, בדיון בוועדת המשנה לענייני העורף שהתקיים בזמן מבצע "מגן וחץ", ביקש גדי ירקוני, ראש מועצה אזורית אשכול להבהיר כי יש "דברים מובהקים שחייבים לתת עליהם תשובה מחר בבוקר, ולא עוד שבועיים… הדרכים הצדדיות והכבישים שמובילים, בייחוד במועצה אזורית אשכול". 

מדובר בהשקעה של מיליונים בודדים לשיקום הצירים שיכלו לשמש גם לכניסה של כוחות הביטחון במידת הצורך, וגם לפינוי חירום של האוכלוסייה. ועדיין, באוגוסט האחרון, התברר שוב הפער בין ההכרזות על השקעה בצירים ותשתיות הדרכים לבין מה שמתרחש בשטח. 

בדיון פנימי של המועצה האזורית אשכול הזהיר אחד מחברי המועצה רק לפני שלושה חודשים כי "את הבורות הענקיים שהיו באמצע הכביש" של אחד מצירי החירום, "פשוט מילאו בכורכר. זה עניין של ימים עד שיש שם בור ענק, עם משאיות שממשיכות לנסוע, וזו פשוט סכנת נפשות. ואם אנחנו נגיע עוד פעם למצב של חירום פה, של מבצע צבאי כזה או אחר, ונצטרך להשתמש בדרך הזאתי, זה נוראי. התיקון שעשו, עשה יותר נזק מתועלת".

מבקר המדינה: ליקויים חמורים 

באותו דיון חירום בוועדת המשנה הזמנית לענייני העורף שבו דיבר ירקוני באוגוסט שנה שעברה, נכחו רק שלושה ח"כים מ"יש עתיד". יושבי ראש הוועדה, רם בן ברק ונירה שפק (חברת כפר עזה ששרדה ב-7 באוקטובר את הטבח בקיבוץ) וח"כ ולדימיר בליאק. 

כתושבת הקיבוץ, ובתפקידה כיו"ר השדולה לחיזוק עוטף עזה ליוותה שפק את נושאי ביטחון יישובי העוטף מיום כניסתה לכנסת. "חשוב לי להגיד כמה דברים", אמרה שפק בתחילת הדיון, "כשמוניתי להיות חברת כנסת, היה לי ברור דבר אחד – המשימה שלי היא מוכנות העורף. לכן ביקשתי להוביל את ועדת המשנה למוכנות העורף. ידעתי שזו לא ועדה סקסית, ולא כולם יבואו וישבו בה, ויצאו ממנה כותרות. אבל הבנתי שזו הליבה שלנו, זה החוסן של המדינה שלנו".

שפק התבדחה ש"ישבה על הוריד" לרם בן ברק, יו"ר ועדת החוץ והביטחון. "כל פעם הסברתי לו למה הוועדה שלי יותר דחופה, ולמה אנחנו לא יודעים מתי זה יקרה, ולמה אנחנו על שעון חול ובכל דקה הוא יכול להתנפץ. ולכן כמה שנספיק יותר, זה מה שחשוב, ואנחנו נציל חיי אדם. ואני חייבת להגיד שקיבלתי שיתוף פעולה מדהים".

שפק ידעה על מה היא מדברת. "לצערי", אמרה, "ב'שומר החומות' גילינו שמה שנכתב באוגוסט 2020 בדוח מבקר המדינה שאני מחזיקה פה, נשאר כפער וככשל במאי 2021. וזה לא התחיל באוגוסט 2020. יש לנו דוחות מ-2006, מ-2007, ולאורך כל השנים, שמתריעים, מבקרים במשרדים, מבקר המדינה, על כשלים שצריך לטפל בהם. ב'שומר החומות' ראינו שרובם לא טופלו. וזאת הייתה המשימה שלנו כאן בוועדה, לעבור נושא-נושא, לקחת אותו ולטפל בו".

"יש לנו דוחות מ-2006, מ-2007, ולאורך כל השנים, שמתריעים, מבקרים במשרדים, מבקר המדינה, על כשלים שצריך לטפל בהם" 

ח"כ לשעבר נירה שפק

דוח מבקר המדינה עליו מדברת שפק התפרסם באוגוסט 2020 ומצא ליקויים חמורים בהיערכות להגנת העורף, בדגש על מיגון יישובי הצפון. הדוח מ-2020 היה בכלל דוח מעקב והקדים לו פרסום מדצמבר 2016 שהתריע על הליקויים, ולמרות זאת, רק ביולי 2018 טרח להכריז הקבינט המדיני-ביטחוני בראשות נתניהו על תוכנית רב-שנתית עד 2030 למיגון העורף. התוכנית נקראה "מגן לצפון" והממשלה התחייבה שהיא תתוקצב ב-5 מיליארד שקלים, אלא שהכסף פשוט לא הגיע.

שלוש שנים עברו בלי שהושקע שקל, ודווקא הממשלה בראשותו של בנט הייתה זו שהעבירה לראשונה 100 מיליון שקלים בשנת 2021 לטובת התוכנית. 250 מיליון שקלים תוכננו להיות מושקעים בפרויקט בתקציב 2022, ו-500 מיליון שקלים בשנת 2023. אלא שהשנה, בעקבות חילופי השלטון, ממשלת נתניהו הנוכחית שוב קיצצה בתקציב והחליטה להעביר רק 100 מיליון. 

דוח: נתק בין הממשלה לשטח 

אבל לא מדובר רק בתקצוב עבור מיגון, ממשלות נתניהו לדורותיהן גררו רגליים במשך שנים. הן לא פעלו להסדיר בחוק את סמכויות ומנגנון החירום לטיפול בעורף, לא תיקנו ליקויים, לא תמכו בהתמקצעות הגופים השונים האחראים ולא הבהירו את חלוקת הסמכויות בין רשות החירום הלאומית (רח"ל), פיקוד העורף וצה"ל, אגף חירום במשרד לביטחון פנים, המל"ל (המטה לבטחון לאומי) והמשטרה.

במחקר שהתפרסם באוניברסיטת חיפה בפברואר 2022 בנושא ניהול מצבי חירום בישראל, שאלת המחקר המרכזית איתה יצאו לדרך החוקרים (פרופסור עלי זלצברגר וד"ר רוברט נוייפלד) הייתה "איך ייתכן שעניין כה מרכזי, החיוני להבטחת קיומה של המדינה, ושידוע לכל העוסקים בו כי קיימים בו פערים מהותיים אינו זוכה למענה ראוי? האם קיומם של הפערים בתחום ההיערכות לחירום, הישנותם של ליקויים, השינויים הארגוניים התכופים, וקיומם של פערים רגולטוריים משקף למעשה כשל עמוק יותר בהתנהלות השלטונית בישראל?". 

הקריאה בדוח (שהתבסס על סדרת ראיונות עם בכירים בתחום המענה לחירום בישראל, קריאת הדוחות בנושא ומחקר השוואתי על הנעשה במדינות אחרות), בוודאי בהקשר הנוכחי, מטלטלת. התשובה איתה חוזרים החוקרים ברורה: ישנו כשל עמוק בהתנהלות השלטונית בישראל.

הדוח מפרט ומצביע לכל אורכו על הפערים בין ההכרזות למציאות בשטח, על הלחצים הפוליטיים, הבריחה מאחריות ומאבקי הכוחות בין הגופים השונים. "אחד הפערים המשמעותיים שבא לידי ביטוי במסגרת הראיונות השונים", מדגישים בדוח, "הוא סוגיית ההקצאה הכספית הנדרשת להיערכות לחירום. הדבר עלה בשני היבטים משלימים; ראשית, הוצג כי אחד הפערים בהיערכות לחירום נובעת מכך שהגופים הרלוונטיים אינם מחויבים בהקצאה כספית כלשהי לתחום ההיערכות לחירום… שנית, אחד הכלים המשמעותיים הוא הקצאה כספית; השתתפות במימון פרויקטים שונים הכרוכים בהיערכות לחירום כקטליזטור לקידום תחום החירום".

"אחד הפערים בהיערכות לחירום נובעת מכך שהגופים הרלוונטיים אינם מחויבים בהקצאה כספית כלשהי לתחום ההיערכות לחירום"

בין היתר מדגישים המומחים איתם דיברו החוקרים את "הנתק בין דיוני הממשלה לנעשה בפועל" ואת הטענה כי כי גורמים פוליטיים, "המונעים מהצורך להציג הישגים ציבוריים בכדי לזכות באמון הציבור ולהיבחר בשנית, מעדיפים לגלגל את האחריות על גורמים בירוקרטיים או נוטים להעריך את הסיכוי להתרחשות מקרה חירום במהלך כהונתם כנמוך… באופן שהשקעה בתחום החירום ביחס לתחומים אחרים לא תשפר את סיכויי ההיבחרות שלהם".

"פיקוד העורף יורה בנו"  

שבוע אחרי הטבח, קשה להאמין עד כמה הכשל השלטוני בכל הקשור ליישובי הנגב המערבי היה נראה לעין, ועדיין, שום דבר לא נעשה. בפברואר 2017 פרסם מבקר המדינה דוח שעסק בתהליכי קבלת ההחלטות במבצע "צוק איתן" וההתמודדות עם איום המנהרות. 

לצד ביקורת חריפה על התנהלות גופי הביטחון, שרי הקבינט וראש הממשלה, צוין בדוח כי "אין לפטור גם את המטכ"ל והעומדים בראשו מאחריות למצב שבו הגיע צה"ל בהיבטי בניין הכוח והפעלתו למבצע צוק איתן. בביקורת נמצא כי לא רק שמרכיבי הביטחון ביישובי עוטף עזה לא חוזקו בשנים שקדמו למבצע צוק איתן, אלא אף קוצצו עבורם התקציבים, והיקף הכוחות להגנת היישובים בעוטף עזה בתקופה זאת צומצם".

באוגוסט 2019, יום לאחר שראשי הרשויות בנגב המערבי שלחו מכתב לראש הממשלה שמוחה על הפגיעה בסמכויות רשות החירום הלאומית (רח"ל) והעברתן לפיקוד העורף, התראיין תמיר עידאן, ראש מועצת שדות נגב ואיש ליכוד, ברדיו דרום. "לא הבנתי שיש מלחמת עולם בין רח"ל לפיקוד העורף", הוא הסביר וסיפר כי כבר לפני כמה חודשים שלח מכתב תלונה למנכ"ל משרד הביטחון על התנהלות פיקוד העורף. 

מה שהתרחש לאחר מכן נשמע בלתי נתפס. "אלוף פיקוד העורף (תמיר ידעי – נ.ח.) העביר אלי מסר שכל הפרויקטים אצלי במועצה מוקפאים והם אכן מוקפאים, בגלל שתמכתי ברח"ל. אף פרויקט לא מקודם, אף אחד לא עונה לי", אמר, "אני לא אהיה מוכן לסבול את הדברים האלה כשראש הממשלה הוא שר הביטחון (ראש הממשלה נתניהו כיהן באותו תקופה גם כשר הביטחון – נ.ח.) דיברתי עם סגן הרמטכ"ל, כולם מכירים ובסוף מה קורה? מקבלים החלטה להעביר את האחריות לפיקוד העורף. 

"אלוף פיקוד העורף העביר אלי מסר שכל הפרויקטים אצלי במועצה מוקפאים בגלל שתמכתי ברח״ל. אף פרויקט לא מקודם, אף אחד לא עונה לי"

ראש מועצת שדות נגב תמירר עידאן, אוגוסט 2019

"אנחנו נמצאים במצב שבו ראשי רשויות צועקים שפיקוד העורף יורה בנו, הוא לא מטפל בנו כמו שצריך. ופתאום מקבלים החלטה הפוכה, במקום לעצור רגע ולהעמיד את פיקוד העורף במקומו, אז מעבירים אליו סמכויות? אי אפשר לעבוד בלי רח"ל. זה מזעזע".

3 חברים בכיתת כוננות

למרות הביקורת, ממשלת נתניהו הרביעית, שכיהנה במשך חמש שנים, מ-2015 ועד 2020, ממשלת "ימין מלא", המשיכה לפרק ולהחליש את מי שאמונים על המענה הביטחוני הראשוני בכל מקרה של חדירה, כיתות הכוננות ביישובים והרבש"צים (רכזי הביטחון השוטף), ולא מצאה לנכון להסדיר בחקיקה את ההיערכות וניהול מצבי החירום במדינת ישראל.

במקביל למלחמת העולם בין הגופים שאמורים לתפעל בתיאום מלא כל מצב חירום במדינה, ספגו כיתות הכוננות ביישובים מכה קשה, כשקציני ורכזי ביטחון יישוביים קיבלו הודעה חד-צדדית על פירוק כיתות כוננות והחלטה לאסוף נשקים מיישובים, שלא הוגדרו ככאלה ה"דורשים מחלקה", כשרכזי הביטחון ישארו לבדם, עד להגעת כוחות הצבא. 

המצב הלך והחמיר, ובשנת 2022, בזמן ממשלת בנט ולפיד, החליטה ועדת החוץ והביטחון, שח"כ שפק "ישבה לה על הוריד", לעסוק בנושא מספר פעמים. בינואר שנה שעברה ערכה הועדה דיון בנושא "מוכנות כיתות הכוננות" כשרק היא, היו"ר ח"כ בן ברק וח"כ צבי האוזר התייצבו לדיון מבין חברי הכנסת.

עמירם מלכה, ראש זרוע העורף באגף המבצעים, הסביר כי "תפקיד כיתת הכוננות, ולזה מכשירים אותה, הוא לתת מענה לאירוע חדירה ביישוב ולתגבר הגנה ביישוב על פי הערכת מצב מרחבית. הסיווג מול יישובים קדמיים או חריגים בין יישוב סמוך גדר לבין יישוב עורפי מגדיר איזה גודל של כיתת כוננות יש ומה האמצעים שניתנים לה, כמובן, על פי הערכת מצב… סדר העדיפות נקבע על ידי רמ"ח מבצעים… יש לנו תוכנית רב-שנתית להשלים ציוד נוסף שחסר.

ח"כ צבי האוזר, שניסה להבין האם וכמה כיתות כוננות פורקו בשנים האחרונות הצהיר כי הוא "מרים דגל אדום – יש כיתות כוננות שהיו ואינן או מתפרקות על ידי תהליכים, שלפני שנתיים אמרתם שאתם עוצרים אותם עד שאתם משלימים את עבודת המטה. ההנחייה הזאת, לעצור את התהליכים, לא ירדה לשטח…אני מבקש לדעת איפה פירקתם את כיתת הכוננות. עכשיו נתחיל להבין מה המשמעויות האלה, האם פירקתם בשני יישובים, ב-20 יישובים, ב-200 יישובים…סיכמתם איתנו והבנו שאתם עוצרים את תהליכי הפירוק ומסיימים לארגן את המחשבה ואת תורת הלחימה הזאת. לא הסתיים העניין והמשיכו פירוק, זה אני לא מוכן לקבל".

"סיכמתם איתנו שאתם עוצרים את תהליכי הפירוק (של כיתות הכוננות) ומסיימים לארגן את המחשבה ואת תורת הלחימה. לא הסתיים העניין והמשיכו פירוק, זה אני לא מוכן לקבל"

ח"כ לשעבר צבי האוזר

שפק גיבתה את הביקורת של האוזר. "אני מחוברת לשטח", אמרה, "עשינו סיור, ובואו נגיד את הדברים הנכונים. יישובים בקו התפר – סגרו להם את כיתות הכוננות, יש לנו את המידע הזה, אנחנו מקבלים תלונות. השארתם – אני אומרת השארתם באופן כללי, לא מל"ל – רבש"צ וסגן עם נשקים, במקומות אחרים כיתות הכוננות צומצמו בטענה שלא ניתן להחזיק נשק בבית בכספת ויש סכנה שהנשקים ייגנבו. גם בצפון העוטף אספו מיישובים".

ח"כ שפק, שהשתחררה בדרגת אלוף משנה מצה"ל, חידדה שוב את התפיסה של חברי ועדת החוץ והביטחון, "אנחנו אומרים שכיתת הכוננות היא לבנת יסוד. אני מזכירה שזה לוחמים. בתפיסה שלי אני מפרידה בין פלוגות מג"ב לבין כיתות הכוננות מהסיבה הפשוטה שזה סד"כ, לתפיסתי, להתערבות וזה סד"כ שנמצא ביישוב בטווח אפס, שמכיר את השבילים. פלוגת מג"ב שמגיעה ליישוב – ואנחנו מכירים את זה מניווטים, כולל תרגילים של יחידות מיוחדות – לא יודעת ללכת עם התצ"אות והיישוב יודע איך להגיע לאיזה בית, מי נמצא, איך למגן, איך לבודד את המרחב והכול. אז בואו נזכור מה היא המהות ובוא ניתן מענה… ולערב את כלל הגופים, לא למדר חלק מהגופים".

עמרי גלבוע, רבש"צ קיבוץ מגל שנכח בדיון, ביקש להציג את המצב בשטח. "הגעתי לוועדה הזו כבר לפני ארבע-חמש שנים, כשהייתה כוונה לפרק כיתות כוננות בקו התפר", אמר. "זה התחיל מכאן, המשיך לעוטף ירושלים, לרמת הגולן ולעוטף עזה. כרגע המצב מבחינתנו, הרבש"צים, הוא מצב קטסטרופלי…יש כיתות כוננות שכבר בוטלו וצומצמו, ברמת הגולן, בגליל העליון ובקו התפר וגם בעוטף עזה ובעוטף ירושלים…וכל הזמן מרחפת מעלינו החרב הזו, שכנראה שמחר או בעוד שבוע או בעוד שבועיים יצמצמו את כיתות הכוננות ויבטלו אותן. בחלק מהיישובים השאירו רבש"צ וסגן". 

גלבוע פנה לעמירם מלכה, "אני רוצה שהוא יסביר לי איך רבש"צ או סגן יכולים לנהל אירוע בתוך יישוב כשהם נמצאים לבד. מי יעזור להם לסרוק את אותו יישוב ולנטרל את האיום? כיתות הכוננות הן כלי, בדיוק כפי שיש לרבש"צים את מרכיבי הביטחון, יש להם את הנשקים, כיתת הכוננות היא אמצעי שצריך לשמר אותו. במבצע שומר חומות, כיתות הכוננות הן הכוח שעמד על הגדרות 24/7. לא ראינו פה, בקושי את הצבא, וגם לא את המשטרה, לצערי". 

"אני רוצה שהוא (ראש זרוע העורף באגף מבצעים) יסביר לי איך רבש"צ או סגן יכולים לנהל אירוע בתוך יישוב כשהם נמצאים לבד. מי יעזור להם לסרוק את אותו יישוב ולנטרל את האיום?"

עמרי גלבוע, רבש"צ קיבוץ מגל

הוא הזהיר כי "לצמצם ולהשאיר שלושה-ארבעה חברי כיתת כוננות זה לא רלוונטי. חברי כיתת כוננות גם לא נמצאים לאורך כל שעות היום ביישובים…היום זמן התגובה של הצבא, לצערי, בחלק גדול מהגזרות הוארך לזמנים שקשה מאוד לדבר עליהם במושגים של לוחמה. לדוגמה, כשאני מקפיץ כוח צבאי היום, לוקח לו סדר גודל של עד שעה עד שהוא מגיע אליי לגזרה".

"יחד עם זאת דורשים מאתנו לקחת חלק באימונים ולשפר את כיתות הכוננות – גם הנושא הזה צומצם. אין מספיק אימונים…כשאתם מדברים על מכלול הדברים אז, בבקשה, תסתכלו גם על הנושא של אימונים, להשאיר מחלקות עם נשקים שתואמים את גודל היישוב, לאורך הגדר שיש ליישוב, למספר התושבים. יש פה הרבה נתונים".

בלי אימונים וללא נשק 

מנהל הקהילה ביישוב בני יהודה, שנשקי כיתת הכוננות נלקחו ממנו הסביר כי "בלי נשקים אין כיתות כוננות בישובים. חייבים להבין את זה, זו נקודה שחייבת להיות על השולחן. אין מה לעשות עם כיתת כוננות אם אין לה נשקים, ובמקרה שיש באמת אירוע חירום אנחנו מצפים מהרבש"צ לנסוע מרחק של שעה נסיעה עד לבסיס, יחד עם כל הרבש"צים של הגולן, להילחם על מי יקבל את הנשקים ראשון, לחזור חזרה ליישוב ואולי שלוש שעות אחרי תחילת האירוע יהיו נשקים ביישוב. אז כולנו מבינים שלמעשה כיתת הכוננות לא שווה שום דבר".

חן לוי, רבש"צ נוסף שקיבל את רשות הדיבור הבהיר גם את הסכנות שבפירוק כיתות הכוננות בהתאם להערכת מצב זמנית. "כיתת כוננות שפורקה, ייקח לה בין שנתיים לשלוש להגיע לכשירות מבצעית מחודשת. אז כשאנחנו מדברים בהינף יד בהערכת מצב חודשית או חצי שנתית לפרק כיתות כוננות, צריך להתאים את זה למצב בשטח. אם היינו מפרקים כיתת כוננות בכל פעם שהיה שקט היינו נשארים בלי כיתות כוננות ובלי מענה ראוי".

לשאלת שפק, בנוגע לתדירות האימונים ענה לוי כי "בדרך כלל אנחנו מתאמנים אימון צבאי אחד בשנה, וכל השאר זה על בסיס התנדבות, אם בכלל. רוב המקומות היום, בגלל שזו מסגרת צבאית, מעדיפים לא להתאמן כי אין כיסוי ביטוחי לעניין הזה".

שפק פנתה להאוזר. "צבי, דיברנו על זה אתמול בלילה", אמרה, "כמות האימונים שהם עושים היא לא על פי המפתח. גם הגזרה, גם החטיבה לפעמים וגם החלפת קו מבקשים מהם אימונים, הם מתנדבים. חלקם הפסיקו להתנדב כי חס וחלילה יקרה משהו… אם אני נפגע, שאלוהים יעזור לנו".

"כל האירוע נראה דיון כאילו אחרי שקרה משהו", ענה האוזר לה ולשאר הנוכחים בחדר, "אני מבקש לקיים את הדיון לפני שקורה משהו, כי אחרי שקרה משהו אז אומרים: זה לא היה בסדר, זה לא היה בסדר וכולם היו מיד מתכנסים ואומרים שהייתה ועדת חקירה שהפיקה את הלקחים והיה דוח של הפקת לקחים. אני פשוט לא מסכים להמתין שיקרה משהו. הסיפור הזה הוא חצי מראית – אני אומר אולי אמירה מאוד מאוד קשה וקצת פופוליסטית – מה שאתה רואה זה לא מה שקיים באמת".

״אני מבקש לקיים את הדיון לפני שקורה משהו, כי אחרי שקרה משהו אז אומרים: זה לא היה בסדר, זה לא היה בסדר וכולם היו מיד מתכנסים ואומרים שהייתה ועדת חקירה שהפיקה את הלקחים" 

ח"כ לשעבר צבי האוזר

"אמרת שמה שקרה כאן עכשיו, עם התיאור האבסורדי של הנתונים והאיסוף, זה כאילו אירוע שבקלות אפשר לדמיין אותו אחרי אסון, שזה התחקיר", סיכמה שפק. "ההוא אמר לזה, ההוא בדק, זו לא אחריות שלי, אני עונה אבל זו לא אחריות שלי. אנחנו כאן באירוע של כמעט נפגע. תמיד אמרו לנו, בטח בגופים הביטחוניים, שבין כמעט ונפגע לנפגע זו הסתברות, ואסור לנו לעשות את זה. אני רואה כאן משהו לא טוב".

למרות הבטחות נציגי המל"ל והצבא שנכחו בדיון, שיחזרו עם לוח זמנים ברור להחזרת הנשקים לכיתות הכוננות והקפאת הפירוק, חודש מאוחר יותר, בדיון בוועדה בנושא אבטחה בעוטף ירושלים, שגם בו התייצבה ח"כ שפק היא הבהירה כי דבר לא השתנה. 

"אי-אפשר לנתק רק את עוטף ירושלים מעוטף עזה", הבהירה לנציגי הצבא, "בטח לא כשאני מחזיקה ביד מכתב מה-10 בפברואר 2022, שמועצה אזורית בעוטף עזה, שדות נגב, מקבלת מפיקוד העורף ומשרד הביטחון הודעה שמקצצים תקנים, מורידים תקני רבש"צים, מורידים מרכיבי ביטחון…לצערי, למרות מה שנאמר על ידי המל"ל…אני בודקת במבחן התוצאה ורואה שזה נשאר בדיוק כמו שאמרנו בדיון הקודם. דיברנו על כיתות הכוננות, מרכיבי ביטחון והרבש"צים, ואין שום אמירה ושום התקדמות בנושא.

"אנחנו רואים את תרחיש הייחוס לעורף – לא אדבר עליו כאן, אבל כולנו מבינים את המשמעויות שלו בעיבוי, איך אנחנו במצב של נסיגה. דוח מבקר המדינה מיוני 2019 התייחס בדיוק לכשירות המבצעית… בסוף האורגן צריך להיות שלם, זאת אומרת, אם המעברים יעשו כמו שצריך ואם הקורסים הפיקודיים – יהיה באמת פיקוד, אולי אפשר לעשות מארג. אי אפשר שכל שאר הדברים שהמבקר מדבר עליהם לא מקודמים ורק קיצוץ מבוצע".

7 באוקטובר: אין מענה רשמי

חברי הוועדה הבטיחו שימשיכו לעקוב ויקיימו ישיבות נוספות, אלא שביוני 2022 פוזרה הכנסת והדיון במוכנות העורף בשעת חירום התפוגג. ועדת חוץ וביטחון סירבה לענות לשאלות "המקום הכי חם" האם ועדת המשנה למוכנות העורף התכנסה מאז כינון הממשלה החדשה, ובמידה שהתכנסה, במה דנה הוועדה. 

בוועדת חוץ ובטחון מסרבים להגיב האם קיימו דיונים על מוכנות צה"ל והעורף

ועדת השרים לענייני "מוכנות הזירה האזרחית למצבי חירום" בראשות ראש הממשלה נתניהו התכנסה רק פעם אחת מאז הקמת הממשלה, באוגוסט האחרון, ודנה בנושא מוכנות ישראל לרעידות אדמה. ורעידת אדמה אכן התרחשה, כזו שממשלת ישראל לא הייתה מוכנה לה.

המתקפה הרצחנית בבוקר שבת ה-7 לאוקטובר, הפכה את האירוע המדומיין עליו התריעו חברי הכנסת האוזר ושפק למציאות מחרידה. עוד ועוד עדויות של חברי כיתות כוננות ורבש"צים זרמו לתקשורת בימים הראשונים שאחרי תחילת המלחמה. ממחסור חמור בנשקים ועד גילוי בזמן אמת שהנשקים שסופקו להם, תקולים ואין בהם שימוש. כיתות הכוננות, שנאלצו לנסות ולהדוף את המחבלים במשך שעות לבדן, הופקרו לגורלן. כבר במתקפה הראשונית נהרגו ראש מועצה האזורית שער הנגב, אופיר ליבשטיין, שיצא להגן על היישוב, הרבש"צים של בארי, עין השלושה, כיסופים, מפתחים, ניר יצחק, חולית, ורבים מחברי כיתות הכוננות נפצעו ונהרגו במהלך השעות הראשונות.

במקביל, העובדה שישנו ואקום ניהולי מוחלט הפכה לברורה והכאוס גבר ככל שחלפו השעות. באין ברירה, מאות אזרחים לקחו על עצמם להגיע לשטח, לתמוך, לסייע ולהוציא מבצעי חילוץ. כששום גורם רשמי לא יוצא עם הנחיות ברורות לניהול האירוע, ואין מי שמרכז ומתאם את פינוי התושבים ביישובים. גם תושבים ההמומים והמפוחדים שנותרו נצורים בבתיהם בערי הדרום המופגזות ללא מים ומזון לא קיבלו מענה חירום רשמי.

רק בשעה 16:00 אחרי הצהריים של שבת, כ-8 שעות לאחר תחילת המתקפה מדווח כי איתמר בן גביר, השר לביטחון לאומי, חתם על צו אירוע חירום אזרחי בשטח מדינת ישראל כולה. זו הפעם הראשונה בתולדות ישראל ששר לביטחון פנים מבצע מהלך כזה, ולא ברור כיצד התקבלה ההחלטה, על ידי מי, ומדוע באירוע בטחוני בסדר גודל שכזה, ניהול אירוע החירום לא הוכרז על ידי שר הביטחון, שכבר בשמונה בבוקר הכריז על מצב חירום מיוחד בשטח עוטף עזה. בשבע בערב, מעל 12 שעות מתחילת האירועים, התכנסה הממשלה לראשונה.

תוכנית הפינוי קורסת

כעת, כשתפיסת הקונספציה אותה כינה ח"כ האוזר כ"מה שאתה רואה זה לא מה שקיים באמת", נחשפת לעיני כל, התברר עד כמה הפער בין המציאות בשטח לבין הצהרות הפוליטיקאים, בלתי ניתן לגישור. בכל פעם שהכריזו שהם מביאים בשורה ליישובי העוטף, בפועל, ההצהרות נותרו ללא כיסוי והקריסה לא איחרה לבוא.

בדיון בוועדת המשנה למוכנות העורף באוגוסט 2022 אותו ניהלה ח"כ שפק, הזהיר תומר גלאם, ראש עיריית אשקלון, "לא יכול להיות שהמציאות הזאת נכפתה עלינו, ואני מתמודד פה כמעט לבד. עוד מהמבצע הקודם 7.5 מיליון שקלים הוצאתי כסף רשות של התושבים שלי. לא קיבלתי שקל. שקל. ביקשתי עכשיו מזגנים תוך כדי הלחימה. לא קיבלתי כלום".

"תגידו לי, מה זה? זה הגיוני?", הוא שאל, "אנחנו יכולים לשבת ב-700 ועדות. אבל ברגע שתפנימו שצריך לטפל בדבר, ולקיים דיון דחוף רק על אשקלון, כי בעוטף אנחנו יודעים מה הפערים, ויש טיוטה מסודרת והחלטה מסודרת שצריך לתגבר אותה ולחזק אותה, ולהעביר אותה עוד לפני ראש השנה. אבל אתם לא יכולים להסתכל ל-164 אלף תושבים בעיניים, ולומר להם, חבר'ה, אתם סופגים, אנחנו יודעים. זה מה שאמר לי שר האוצר אתמול. אנחנו יודעים שאתה סובל. תודה רבה".

"אתם לא יכולים להסתכל ל-164 אלף תושבים בעיניים, ולומר להם, חבר'ה, אתם סופגים, אנחנו יודעים" 

ראש עיריית אשקלון, אוגוסט 2022

גם יורם לרדן, ראש הרשות הלאומית לחירום השתתף בדיון, "לרח"ל יש תפקיד מרכזי בלחימה, היא המתאם של הרציפות התפקודית הלאומית. ולמעשה, כל משרדי הממשלה פותחים את חמ"לי החירום שלהם… אנחנו מביאים את תמונת המצב המשקית של משרדי הממשלה והרשויות הייעודיות, ובצורה הזאת אנחנו מנטרים ומשפיעים, ומנחים ומתעדפים, את כל הרציפות התפקודית הלאומית. זה המנגנון. הוא נבנה בשנה האחרונה עם פיקוד העורף. ולהבנתנו, זה המודל שבמלחמה בהיקף רב-זירתי או אחר, כשהשיבושים במשק יהיו משמעותיים, אז זה המודל שיעבוד ויפעיל את המשק בשעת חירום לאספקת השירותים והמוצרים האחרים. אני חושב שמה שהתהווה בין פיקוד העורף  לרח"ל הוא מודל שלא היה".

כעת, עשרה ימים אל תוך שעת חירום שישראל לא ידעה כמותה, אפשר לבחון האם ה"מודל שלא היה" אכן קיים. תכנית הפינוי קורסת לתוך כאוס מוחלט ולתושבים המפונים אין מענה. יוזמות אזרחיות נכנסו מיד אל הואקום שנוצר ובמשך ימים מנהלות מבצעי חילוץ אזרחים ובעלי חיים, אספקת מזון, מגורים, אירועים לילדים ומשפחות, תמיכה נפשית ועוד ועוד.  

את שדרות החליטה המדינה לפנות רק עשרה ימים לאחר תחילת הלחימה, כשבמהלך הימים הראשונים מאות אזרחים הגיעו ופינו רבים מתושבי העיר בצורה עצמאית. לאשקלון, למרות הדרישות והתחנונים של ראש העיר במשך שנים, לא הוכנה תוכנית פינוי עד היום וכ-40 אלף מהתושבים נמצאים ללא מקלטים או ממ"דים.

 על פי רשות החירום הלאומית, כמה אלפים מתושבי אשקלון "יצאו להתרעננות לשבוע", אבל פתרון ארוך טווח יותר לא נראה באופק.

"אם אפשר רק לסיים"

שלשום התרוצץ ראש עיריית אשקלון בין ישיבות הוועדות בכנסת בזעם, "אני צועק כבר שבע שנים ולא סיפקו את הסחורה", אמר בוועדת הפנים, "אחרי שהכל ייגמר נבוא חשבון עם מי שצריך. העיר אשקלון היא המטווחת ביותר, יש לנו הרוגים, פצועים ואלפי נפגעי חרדה. המדינה רק עכשיו מתחילה להבין את האירוע. הוצאנו כבר 20 מיליון שקלים על אפודים לחיילים שלא נתתם, על גנרטורים".

אחר כך צעק על מנכ"ל משרד האוצר, שלומי הייזלר, שהשתתף בדיון, "תבוא ותהיה גיבור ותצא לשטח ותראה, אני במלחמה. מה שאתם נותנים זה כסף מהחלטות ממשלה בעבר ועכשיו אם אני אקבל עשרה מיליון שקל לשיפוץ מקלטים, מי ישפץ לי אותם".

נירה שפק, שכבר לא מכהנת כחברת כנסת, ונמצאת בבית מלון באילת, השתתפה גם היא בדיון של ועדת הכספים. "לפני עשרה ימים נכנסו אלינו מחבלים, וכל מה שקרה מהרגע הזה חייב טיפול במיידי", אמרה לחברי הוועדה, "אני רוצה לנצל את זה שהייתי בפנים ואת ההיכרות שלי איתכם כדי לדבר על מספר דברים שלא מדברים עליהם… בין השאר צריך להפסיק להשתמש במכבסת המילים…לא יצאנו להפוגה ולא להתרעננות, אין לנו לאן לחזור. אני מבקשת לא להשתמש במילים האלה… יש לנו לקבור 60 חברים מכפר עזה, עד עכשיו קברנו חמישה. יש בעיית ציוד, יש בעיית זיהוי. תתעסקו בנו עכשיו ופחות ביתר, יש אנשים בלי משכורות, האנשים שהיו צריכים להכין את המשכורות מתו. תכניסו כסף לאנשים. אנחנו לא בוכים, נמשיך להגן על עצמנו, אבל תתחילו לטפל בנו".

ח"כ גפני, יו"ר הוועדה, קטע אותה, "אם אפשר רק לסיים. השר תיכף יוצא", אמר לה, כשמישהי העירה לו ש"אולי השר צריך לשבת ולהקשיב לאנשים", ענה גפני, "בסדר. אז הוא יושב, ריבונו של עולם, מה". 

שפק, שרק לפני שנה עוד ישבה בעצמה כיו"ר ועדה בכנסת, איפשרה לאורחי הוועדה, אם מדובר בראשי הרשויות בדרום, או רבש"צים של יישובים, לסיים את דבריהם בדיונים שניהלה. 

את הדיון האחרון שניהלה לפני כשנה בנושא מוכנות העורף חתמה בדברים הבאים, "אני חייבת לומר אמירה אישית. כשנכנסתי לכאן כחברת כנסת, לוועדת המשנה למוכנות העורף, הייתה לי בטן מלאה מניסיון העבר שלי… בואו נעצור רגע ונחשוב. על מה אנחנו מחמיאים לעצמנו? על מה שמצופה מאיתנו לעשות בשגרה ובחירום". 

היא פנתה לכל נציגי המשרדים שנכחו בדיון, "תכל'ס, זו המשימה. בשביל זה יש אותנו פה" אמרה להם, "אז אין כאן מחמאות. יש כאן לממש את התפקיד שלנו. כמו שהחייל נלחם, וכמו שכל אחד, זה התפקיד שלנו כאן. ולכן, בתכל'ס, זה מה שאנחנו צריכים לעשות". את רוח הדברים האלה ניסתה להעביר גם בשיחה אתמול. הפעם כאזרחית, ניצולה של טבח נוראי שאיבדה את ביתה ואת הקהילה שלה. גם הפעם לא היה מי שיקשיב.