איפה לפיד, איה דרעי? יושבי ראש המפלגות ויתרו על הכנסת

כיצד מצופה מיושבי הראש של המפלגות לחלק את זמנם כדי לממש את השליחות הציבורית עבורה הם מקבלים משכורת? ככלל, הציפייה היא שינהיגו את המפלגה, ינהלו פגישות על עתידה הפוליטי, אך לא יזנחו את תפקידם כחברי כנסת בכירים, מי שנסיונם וקשריהם יכולים להביא הישגים לציבור ולקדם גם את חברי הכנסת האחרים. אחרי הכול, הוא מעסיק שלושה יועצים פרלמנטריים שתפקידם לפעול בכנסת.

הציונים במדד הפעילות הפרלמנטרית של שקוף מצביעים על כך שכמה יושבי ראש הזניחו כמעט לחלוטין את הכנסת. הגרוע מכולם הוא ח"כ אריה דרעי (ש"ס), שבזמן שסירב לקבל את מניעותו המשפטית לשמש כשר הבריאות והפנים, הגיע לכנסת כ-10 שעות בשבוע (204 שעות בלבד בכל המושב). כמות ההצבעות שלו במליאה היא הנמוכה ביותר (247), ושעות הגעתו לוועדות, מספר השאילתות או הצעות לסדר יום מטעמו הוא – 0. אם הייתה הצמדה של משכורת ח"כ לכמות ואיכות שעות העבודה שלו בכנסת, דרעי היה מקבל משכורת מתחת לשכר מינימום. 

איך יצרנו את הפרלמטר, מה מדדנו? קראו כאן

מעט מעליו מגיע במקום האחרון מקום אחד מעליו נמצא יו"ר האופוזיציה ויו"ר מפלגת יש עתיד ח"כ יאיר לפיד. מה נותן לנו יו"ר האופוזיציה תמורת שכר יסוד חודשי של 49,850 שקל שאנו משלמים לו? לפיד נכח במושב החורף כ-12 שעות בשבוע (239 שעות סה"כ במושב החורף). לצורך השוואה, ראש הממשלה בנימין נתניהו נכח בכנסת מספר שעות כמעט כפול מלפיד.

מספר הצבעותיו של יו"ר יש עתיד במליאה עומד על 311 בלבד, ובדומה לח"כ דרעי, מספר הפעמים שהגיע לוועדות, הגיש שאילתות או הציע הצעות לסדר הוא – 0. עם תפוקה כזו, בתמורה לשכר שכזה, אפשר להכריז על משרת יו"ר האופוזיציה בישראל כאחת המשרות המשתלמות בעולם. 

• המובילים ומי שנשרכו מאחור: סיכום ביניים לכנסת ה-25
• במקום האחרון במדד ה"פרלמטר": סיעת המחנה הממלכתי

גם יתר ראשי סיעות האופוזיציה רחוקים מלהצטיין בעבודתם הפרלמנטרית. ח"כ מיכאלי נכחה במושב היוצא 16.3 שעות שבועיות (326 שעות סה"כ במושב), הצביעה רק ב-295 הצבעות במליאה ונכחה רק ב-16 ישיבות ועדות כנסת. ח"כ ליברמן הגיע יותר ממנה לכנסת  (492 שעות) אולם נכח פחות בהצבעות במליאה (289), והגיע רק לתשע ישיבות ועדות. ח"כ בני גנץ נכח בכנסת רק כ-17 שעות בשבוע (338 שעות למושב) והצביע רק ב-342 הצבעות במליאה. בפרמטר הנוכחות בוועדות, גנץ עולה על יו"ר המפלגות האחרים כשהגיע ל-35 ישיבות ועדות כנסת.

היכן הדוגמה האישית?

המדד הנוכחי מצביע על תופעה גורפת לפיה יו"ר המפלגות בכנסת הם החולייה החלשה ביותר בכל אחת מהסיעות. תם עידן האתוס של "אחרי לקרב". "לרדת לשטח" כדי להרים את מורל החברים בסיעה ולהעניק להם גיבוי בוועדות? זה לא משהו שמרביתם מאמינים בו כנראה, וגם לא בהגעה להצבעות במליאה, כדי לפצות על היעדרותם בישיבות הוועדות. אצל רבים מיושבי ראש הסיעות, הפעילות מסתכמת בהגעה לישיבות הסיעה השבועיות בהן הם גוערים, מטיפים, משבחים או מתלוננים בפני חברי הכנסת מהסיעה שלהם. 

פוליטיקאים לשעבר ששוחחו עם "שקוף" אמרו כי מצב זה אינו מחויב המציאות. בין היתר, גרסו כי ניתן לצפות את פעילות היו"ר לפי מידת מעורבותם בכנסת כחברים בה עוד לפני ההנהגה הפוליטית. אחרים השיבו שלדעתם מדובר בתפיסת התפקיד השגויה של יו"ר מפלגות ומענייני אגו. לטענת הדוברים, יו"ר מפלגות מתוסכלים מהגעה לוועדות, שם הסמכות נתונה קודם כל ליו"ר ועדה, שיכול להשתיקם או להוציא אותם. 

חלק אחר מהדוברים סבר שיו"ר מפלגות תופסים עצמם כמנהלים שחברי הכנסת הם "חיילים" שלהם האמורים לבצע את העבודה "השחורה", והם אמורים לנהל הכל מרחוק ו"לרדת לשטח" רק כשממש הכרחי. כאן המקום לציין שיו"ר מפלגות הם לא דרג ניהולי של סיעותיהם בכנסת, לשם כך ממנים יו"ר סיעה האחראי על ניהול הסיעה וחברי הכנסת, לצד מנהל הסיעה (עובד סיעה שאיננו חבר כנסת).

תוצאותיהם של יו"ר המפלגות, במיוחד אלו של האופוזיציה, צריכות בדק בית במפלגותיהם, כמו גם בציבור הישראלי. כרגע נראה כי תמורת משכורתם הגבוהה ויועציהם בכנסת, אזרחי ישראל מקבלים מהם מעט מאוד.