לא רק במאבק לדמוקרטיה, הציבור הוא התקווה גם בנושאי סביבה

היום מציינת ישראל בתאריך שונה מהתאריך הבינלאומי את יום כדור הארץ, המציין מודעות לצורך בהגנה על כדור הארץ. בכל 24 שעות נכחדים מהעולם קרוב ל-200 מיני בעלי חיים. בכל שבוע אנו עדים לשיאי מזג אוויר הנשברים ברחבי הגלובוס ולאסונות טבע בקצב ועוצמה הולכים וגדלים. זהו זמן טוב לבחון עבור עצמנו היכן אנחנו עומדים, כאן בישראל הקטנה.

נושאי סביבה מתקשרים לרוב למיעוט צדקני ואולי אף תמהוני, אך הם קשורים בטבורם לכל מישורי חיינו ומשפיעים על הביטחון הפיסי שלנו, על הכלכלה, על בריאות הציבור, על הבטיחות, על התזונה, על אי השוויון, על החינוך ועוד. כמעט ואין תחום שאינו מושפע מנושאים סביבתיים, לעתים באורח קיצוני. 

בכל שנה מתים בישראל מעל 2,500 בני אדם מזיהום אוויר (וזאת בהערכת חסר) – יותר מאשר קורבנות תאונות הדרכים, פעולות האיבה, מקרי הרצח וההתאבדות גם יחד. ה- OECD פרסם לאחרונה דוח הכולל המלצות מדיניות עבור ישראל, בו ציין כי לא פחות מ-80% מהישראלים סובלים מזיהום אוויר גבוה, ביחס לפחות מ-40% מהציבור במדינות ה- OECD ופחות מ-30% במדינות אירופה.

ובעולם כולו? כשבעה מיליון בני אדם מתים בטרם עת בכל שנה מזיהום אוויר, יותר מאשר מספר המתים בכל תקופת הקורונה! התמותה מסרטן הריאות ודרכי הנשימה כתוצאה מזיהום אוויר עלתה ב–160% ב–30 השנים האחרונות. נזקים בריאותיים מפחיתים 15% מהתוצר המקומי הגולמי העולמי. סכום דמיוני.

ומה עושה ממשלת ישראל? פוגעת בחוק אוויר נקי באמצעות חוק ההסדרים ומחלישה את זכויות הציבור על פיו באמצעות חוק רישוי משולב.

התחממות גלובלית – יותר גלי חום קטלניים

שמונה השנים האחרונות היו החמות ביותר בהיסטוריה המתועדת. גל החום הקשה ביותר שתועד באפריל בהיסטוריה של אסיה, מכה כעת בהודו, סין ותאילנד. ישראל מתחממת בקצב כפול מאשר הממוצע העולמי. ברוב הערים תחול עד 2050 עלייה של עשרות אחוזים במספר הימים שבהם הטמפרטורה תעלה על 34 מעלות. מספר גלי החום באזורים רבים צפוי לגדול ולהגיע לשבעה בשנה, והם צפויים להפוך לממושכים ועזים יותר. אלו יגרמו למכות חום והתייבשות, שבץ, פגיעה בכליות והחמרה של מצבים רפואיים כרוניים כמו אי-ספיקת לב, פגיעה בהיריון, בפוריות ובבריאות תינוקות. שיעור התמותה מגורמים הקשורים להתחממות, צפוי לשלש את עצמו עד 2050.

יתרה מזו, מאז שנות ה–80 ועד היום גדל פי 2.5 מספר הימים המסוכנים במדד הבודק את הקושי להשתלט על שריפה. צפוי לנו אתגר גם בתחום כיבוי האש.

ומה קורה במחוזותינו? ל-84% מהגופים הציבוריים אין כלל תכנית להתמודדות עם משבר האקלים, על פי דוח מבקר המדינה האחרון בנושא היערכות הממשלה למשבר האקלים. 89% מהם לא פעלו מול משרד האוצר לקידום תכניות בנושא.

פליטים – גל של מהגרי אקלים

משבר האקלים צפוי לחולל גם משבר פליטים במזרח התיכון. התחזיות שלפיהן עד אמצע המאה יהיו בעולם מאות מיליוני מהגרי אקלים עלולות לפגוש את מערך הגנת הגבולות של ישראל, עם מהגרי אקלים מאפריקה ומהמזרח התיכון, שיחפשו בישראל מקלט או דרך מעבר לאירופה.

האיחוד האירופי קבע כי יש לראות בשינויי האקלים מכפיל איומים אשר מחמיר מגמות, מתחים ואי-יציבות קיימים. גם האו"ם הכיר בעמדה כי שינויי אקלים הם גורם המכפיל איומים. המועצה לביטחון לאומי בבריטניה הגדירה את שינויי האקלים כמכפיל סיכון לביטחון הלאומי. משרד ההגנה של ארה"ב תיאר את שינויי האקלים בתור מכפיל איום – כלומר גורם התורם להתרחשות של אירועי מזג אוויר קיצוני, לחוסר ביטחון תזונתי וחוסר ביטחון באספקת מים, דבר שעלול להגביר מצוקות חברתיות, כלכליות ופיזיות (עוני, הידרדרות סביבתית, התגברות לחץ כלכלי וסביבתי) ולהוביל באופן עקיף לאירועי אלימות, להתגברות תנועת פליטים ואף לפעילות טרור. גם מליאת נאט"ו קראה למדינות החברות להכיר בסיכונים הנובעים משינויי אקלים ולראות בשינויי האקלים מכפילי איומים ממשיים במסגרת מדיניות החוץ והביטחון של כל מדינה.

ואצלנו? המועצה לביטחון לאומי של ישראל הגדירה את משבר האקלים כאיום על הביטחון הלאומי. רשות החירום הלאומית במשרד הביטחון (רח"ל) יחד עם השירות המטאורולוגי פרסמו דוח לתרחיש ייחוס לאומי לגלי חום, כחלק מהיערכות ממשלתית לשינויי האקלים. צה"ל הקים גוף מודיעין שעוסק בהשפעה האסטרטגית של משבר האקלים. בכל מה שנוגע לגופי הביטחון שלנו – רמת הביצוע והרצינות גבוהים יותר, גם אם ההצתה מאוחרת.

משקעים – גובר הסיכון לסערות קיצוניות

בשלושת העשורים האחרונים חלה ירידה בכמות המשקעים ביחס לעשורים קודמים. בעשורים הבאים תתעצם מגמת ההפחתה בגשמים בשיעור של עד רבע מהכמות השנתית ביחס לממוצע העכשווי. משבר האקלים מגדיל את הסבירות לאירועי גשם עוצמתיים בזמן קצר, היוצרים שיטפונות.

בישראל, מחד הממשלה אישרה הקמת מרכז חישובים אקלימי לאומי שיופעל על ידי השירות המטאורולוגי, שיאפשר לחזות בצורה מפורטת את השפעת ההתחממות הגלובלית על אזורנו (עדיין בתהליך יישום). מאידך, עדיין אין חוק אקלים המורה על הכנת תכניות היערכות משרדיות, והטיוטה שלו אינה משיתה מחויבויות של ממש על משרדי הממשלה. יתרה מזו, הליך החקיקה שלו מהווה מזה שנים כר להתנגחות בין משרדי הממשלה המעורבים.

עליית פני הים

פני הים עלולים לעלות ביותר ממטר עד שנת 2100, ולהשפיע על שליש מאוכלוסיית אגן הים התיכון. חצי מ-20 הערים ברחבי העולם שעתידות לסבול במיוחד מעליית גובה פני הים עד 2050, נמצאות באגן הים התיכון. גם עלייה של כחצי מטר תגרום להיעלמות רצועות חוף שלמות. מתקני התפלה השוכנים סמוך לחופים, מצוקים, תשתיות ניקוז ומתקנים ביטחוניים, עלולים להיקלע לסיכון. גובר הסיכון לסערות קיצוניות ולגלים בגבהים חסרי תקדים, שיפגעו באזורי חוף ובתשתיות. עליית פני הים תביא לחדירה של מים לאקוויפר החוף, מה שיהפוך את המים בעזה, על 4.5 מיליון תושבי הרצועה ב–2050, לבלתי ראויים לצריכה אנושית.

אצלנו בבית מנהלת האקלים פועלת כמעט ללא תקציב, כמעט ללא דיונים וכמעט ללא כוח אדם ייעודי. ועדת השרים לענייני סביבה ואקלים שהוקמה לאחרונה אינה כוללת את רה"מ ואת שר האוצר, ואינה מוסמכת לעסוק בהפחתת פליטות. ממשלת נתניהו אף מסרסת את סמכויות הוועדה לשמירה על הסביבה החופית וגם מגבילה את פעילות היועצים הסביבתיים מטעם המשרד להגנת הסביבה בוועדות התכנון.

ביטחון תזונתי – התפוקה בירידה

באזור הים התיכון תועדו מעל 700 זנים פולשים של בעלי חיים שהגיעו עקב ההתחממות הגלובלית. עליית החומציות של מי הים גורמת למוות המוני של בעלי חיים ימיים. מאז 1970- 68% מחיות הבר בעולם נמחקו. כ־40% ממיני החרקים הקיימים כיום, עלולים להימצא בסכנת הכחדה תוך עשורים. מסת החרקים בשמורות טבע בגרמניה, ירדה ב־79% בתוך פחות מ-3 עשורים. רבים לא יודעים, אך לחרקים חלק קריטי בתפקוד של מערכות אקולוגיות. הם אוכלים צמחים, הם טורפים, הם נטרפים. בלעדיהם – שרשרת המזון שלנו תיפגע אנושות.

הביקוש למזון עתיד לגדול, בעוד התפוקה של גידולים חקלאיים, דגים ומשק חי תקטן. 90% מאתרי הדיג המסחרי כבר סובלים כעת מדיג-יתר. ממוצע משקל הגוף המקסימלי של דגים צפוי להתכווץ בחצי עד שנת 2050. ההתחממות צפויה לגרום לירידה של לפחות 15% בתפוקת היבולים החקלאיים בעולם עד סוף המאה. זאת ועוד- על פי האו"ם, כ-40% מאדמות העולם כבר איבדו מפוריותן ועד 2050 ידלדלו שטחי קרקע נוספים בגודל דרום אמריקה כולה. זאת, בשל פרקטיקות חקלאיות מודרניות.

ובישראל? ישראל, מייבאת חלק גדול מאספקת המזון שלה, אך טרם אימצה תכנית היערכות מתאימה. יתרה מזו, ממשלות ישראל האחרונות מאתגרות מאד את החקלאות המקומית ומתעלמות ממגמת הייצור העצמי, כלקח ממשברי הקורונה, ההובלה הימית והמלחמה באירופה.

לאן פנינו?

למרות חומרת הדברים, סוגיות אקלים, סביבה ובריאות הציבור נדחקות אצלנו תמיד לתחתית סדר העדיפויות. על פי מבקר המדינה, ההתקדמות של ישראל בהפחתת הפליטות והסתגלות למשבר האקלים נעה בטווח שבין פיגור לאפס.

אך אין כוונתי לייאש אתכם במאמר הזה. בעיני, יש אור בקצה המנהרה. יש תקווה. המחאה הציבורית בנושא הדמוקרטיה הציתה אותו והראתה את עוצמתו של הציבור בנושאים מהותיים עבורו, ואת החשיבות של שמירה על בתי משפט עצמאיים וחזקים, באמצעותם ניצח הציבור מאבקי סביבה רבים עד כה.

לאחרונה העם הזה התעורר וזינק ממיטתו. נלחם על הדמוקרטיה. נלחם על מערכת המשפט. נלחם על חייו. נלחם על בריאותו. נלחם על סביבתו. נלחם על עתידו. נלחם על הקצאת משאבים. נלחם על שוויון בנטל. בהיעדר מנהיגות בעלת חזון וקשב לדאגות הציבור, אנחנו התקווה. הציבור הוא התקווה גם בנושאי אקלים, סביבה ובריאות הציבור.

יוני ספיר הוא יו"ר עמותת שומרי הבית ומייסד הפורום לאנרגיה נקייה​.