"המינוי שלי היה תפקיד אמון, אתה עוזב ברגע שמי שנתן בך את האמון גם עזב"

"הבהרתי לאנשים הקרובים אלי, שאני לוקחת את התפקיד בצורה ארעית וכל עוד שהממשלה שלנו שולטת", אומרת שגרירת ישראל בצרפת לשעבר יעל גרמן. "ברגע שיהיו חילופי שלטון אני אחזיר את המנדט ואחזור הביתה. לפני שידעתי את הקטסטרופה שתהיה, זאת אומרת שגם אם לא הייתה קטסטרופה, עצם זה שיהיו חילופי שלטון ומי שנתן לי את אמונו, יאיר לפיד, כבר לא נמצא בשלטון, זו הייתה בשבילי סיבה מספקת לומר 'תודה, שלום' ולחזור הביתה". 

מאחורי גרמן קריירה פוליטית ארוכה. 15 שנות כהונה כראשת העיר הרצליה, שבע שנות כהונה בכנסת, בכלל זה שנה וחצי כשרת בריאות בממשלה, ושנה כשגרירת ישראל בצרפת. גרמן פרשה מהמרוץ לכנסת ה-24, וגילתה לאחר מכן שהסיבה הייתה בריאותית, אירוע מוחי קל. בשבועות האחרונים שמה חזר לכותרות לאור שהתפטרה מתפקידה עם הקמת ממשלת ישראל ה-37, כשאמרה שאיננה מוכנה להישאר בתפקיד תחת ממשלה "ימנית קיצונית" – ולאחר מכן בתקרית שעלתה לכותרות בינה ובין ראש הממשלה בנימין נתניהו ומשלחתו כשהגיע לפריז.

מיד אחרי הקמת הממשלה התפטרת והצהרת שתחת ממשלת ימין קיצוני את לא תשרתי כשגרירה. 

"נכון, התפקיד שלי היה תפקיד אמון. אז אם זה תפקיד אמון אתה עוזב ברגע שמי שנתן בך את האמון גם כן עזב".

את חושבת שכל השגרירים אמורים להיות תפקידי אמון? 

"יש ויש. לפיד מינה משהו כמו שישה שגרירים באופן אישי, שהם היו שגרירי אמון, ויש שגרירים אחרים שהם מקצועיים ומשרד החוץ הוא שמינה אותם".

והשישה האחרים התחלפו? 

"עדיין לא. אחד עזב את תפקידו, זה רונן הופמן בקנדה, כמוני, וכל השאר לא ידוע לי".

ארבעת האחרים הם אמיר חייק (איחוד האמירויות), אסף זמיר (ניו יורק), רון פרושאור (גרמניה), אללי אדמסו (אתיופיה).

ספרי לנו על "התקרית הדיפלומטית" המדוברת בקבלת הפנים לראש הממשלה.

"הסיפור מאוד פשוט. כשדמות פוליטית מגיעה, בוודאי ראש ממשלה, מגיע צוות כדי להסביר את הפרטים הטכניים של הביקור. אז הגיע הצוות וקיבלתי אותם, ישבתי איתם ואמרתי להם 'תראו, אני יודעת שאנחנו במצב מאוד רגיש ועדין, מפני שאני התפטרתי, אז אם אתם או ראש הממשלה יחשוב שהוא לא רוצה שאני אהיה בקבלות פנים שלו, תגידו לי – אין לי שום בעיה, אני לא אגיע'. הם קיבלו את זה, ואז למחרת באו ואמרו לי: 'ביקשו שלא תהי בקבלת הפנים בשדה התעופה'. אמרתי 'בסדר' ולא הגעתי. 

"זה נראה לי טבעי ולא נורא. אלא מה, בעוד שאני בתום לב לא הגעתי לבקשתם, הם נתנו תדרוך לעיתונאים שהיו איתם, בערך 30 במשלחת, שאני לא הגעתי כי אני מזלזלת בראש הממשלה. זהו, זה הסיפור. במקום לבוא ולומר 'ביקשנו מראש מהשגרירה לא להגיע ולא לפגוש את ראש הממשלה על השטיח האדום', הם הוציאו סיפור שאני לא הגעתי כי אני מזלזלת, כאות זלזול כלפי ראש הממשלה, כמו שגם התפטרתי כאות זלזול".

וזה לא כאות זלזול? 

"לא. זה לא היה כאות זלזול. להפך. אני מאוד השתדלתי שלא לפגוע ולא לזלזל, ולא לומר סרה לא על ראש הממשלה ולא על מדינת ישראל".

"לא מרגישה בנוח לדבר נגד המדינה שלי"

היו לך הזדמנויות לעשות זאת? 

"בוודאי, אפילו אתמול. היה לי ראיון ל-CNN בשידור חי. והיא (המראיינת) ממש ניסתה למשוך ממני את זה שמה שקורה פה במדינה גרם לי להתפטר ושאני לא אוהבת את מה שקורה, ואמרתי לה 'אני לא מרגישה בנוח לדבר נגד המדינה שלי. הסיפור הוא סיפור של מאבק על דמוקרטיה', ואני לא דיברתי סרה על המדינה".

ועל הממשלה הנוכחית? 

"כששואלים אותי אז אני מבקשת, אני רוצה לדבר על העיקר, והעיקר בעיני זו הבגידה הנוראה במגילת העצמאות שלאורה כולנו גדלנו. כי זה העניין ועל זה צריך לדבר ולא להשמיץ ולא להתחיל להטיל רפש".

עד כמה צרפת, התקשורת והפוליטיקאים בצרפת, מייחסים לחקיקה הנוכחית בישראל כובד משקל?

"הם מייחסים לה כובד משקל עד כדי כך שנשיא צרפת מקרון בעצמו בפגישה עם נתניהו, על פי דבריו של כתב מלה-מונד, אמר לנתניהו 'הגבול האדום בעינינו זו החקיקה האנטי-דמוקרטית. מרגע שאתם תתעקשו על החקיקה הזו ותשלימו אותה, מבחינתנו אתם יוצאים מרשימת המדינות הדמ וקרטיות', כך מקרון אמר לנתניהו. לפי אותו כתב נתניהו השיב לו 'החקיקה לא תיראה כפי שהיא נראית עכשיו, היא תהיה שונה'".

בתקופה האחרונה לכהונתך פנו אליך גורמים מרכזיים בצרפת והביעו דאגה? הקהילה היהודית? 

"הקהילה היהודית היא בעד ראש הממשלה ובעד הממשל בהגדרה. הם מאוד מאוד ימנים ותומכים בכל מה שביבי עושה. הצגתי בפניהם את עמדתי בפגישת הפרידה שהייתה לי איתם. אבל זה היה יותר משמעותי מול אנשים שאני יותר קרובה אליהם בפקידות של משרד החוץ באליזה. הם רצו לדעת מה קורה, סיפרתי להם בזהירות המתבקשת", גרמן אומרת. 

ניכר כי יחד עם הזהירות בה נקטה לדבריה, השתמשה בהשוואה חריפה למדי: "אתה מכיר את 'לה מרסייז' (ההמנון הצרפתי)? יש שם בשיר "התעוררו הילדים שלנו, מכל המקומות באים לשחוט אתכם, ואנחנו נלחמים נגד הטירנייה, נגד הטירניות". אז אמרתי להם שזה מה שאנחנו עושים עכשיו 'Contre nous de la tyrannie' (גרמן שרה), והסברתי להם במילים שלהם מהערכים הצרפתיים, מה קורה עכשיו בארץ".

אם נתעלם לרגע מהמאורעות הנוכחיים בישראל, מה מצבה של ישראל בדעת הקהל בצרפת? 

"דיכוטומי. מצד אחד צרפת רואה את ישראל כידידה מאוד גדולה והם מאוד אוהבים אותנו, והם מבטאים את זה ביחד חם מאוד כלפינו. מצד שני לצרפת יש את הערכים שלה ואת התפיסה המדינית שלה. לדעתה של צרפת הפתרון במזרח התיכון זה שתי מדינות לשני עמים, ולשם צריך לחתור. זה טוב לצרפת, זה טוב לאזור, זה טוב לעולם ולדעתם זה גם טוב מאוד לישראל. ושתי התפיסות האלה לפעמים מתנגשות ולפעמים מבלבלות גם את הישראלים, אבל אסור להתבלבל. צרפת אוהבת אותנו, רואה בנו ידידה, אבל בדעות הפוליטיות שלה, צריך לחתור לפתרון של שתי מדינות לשני עמים".

יש פער בין עמדות העם הצרפתי ומה שהוא חושב על ישראל ובין האליטה השלטונית? 

"לא. לא. אני לא חושבת שיש פער, אבל יש אנטישמיות".

מה את חושבת עשוי לקרות אם המהפכה המשפטית תעבור כמו שהיא כרגע? 

"אסון. אסון. אסון חברתי, אסון פוליטי. אסון כלכלי. אסון גדול".

יש לך יכולת להבין את הכעס של אנשי ימין או דתיים כלפי בג"ץ? 

"אני בהחלט מבינה. אני גם חושבת שכל המהפכה הזו באה משני כיוונים, משני וקטורים. וקטור אחד הוא האינטרס האישי של נתניהו שעליו מדברים ואותו מבינים מאוד ברור. אבל וקטור שני לא מדברים עליו מספיק, זה הווקטור שמניע את יריב לוין ושמחה רוטמן, וזה העניין הלאומי. יש לנו בעם קבוצה משיחית שמאמינה במלוא האמונה שארץ ישראל נועדה לעם ישראל ושאנחנו צריכים לשלוט על כל ארץ ישראל, ולמעשה הקבוצה הזאת המטרה שלה זה לספח את כל יהודה ושומרון וליצור ארץ ישראל אחת גדולה. הקבוצה הזו מבינה שעם הרכב בית המשפט הנוכחי זה לא ילך, בית המשפט לא ייתן לספח, לא ייתן להפלות בחוקים, הוא לא ייתן להם לה להגשים את החלום המשיחי שלה. וקטור לאומני משיחי. כאן אני בהחלט מבינה את הכעס שלהם על בית המשפט העליון".

להערכת בלי "הווקטור הנתניהואי" היה כרגע, בעיתוי הנוכחי, הייתה מהפכה?

"אני חושבת ששני הווקטורים האלה גרמו לכך שיש נכונות לעשות מהפכה בצד הימני ושלא אומרים 'רגע, פוס, מה קורה, יש לנו פה מלחמת אחים'. מלחמת האחים לא מעניינת אותם, מה שמעניין אותם זה היעדים המשיחיים שלהם".

אני כיוונתי את השאלה יותר לווקטור השני. לולא נתניהו עומד למשפט, הייתה מתקדמת לדעתך כרגע מהפכה משפטית? 

"זה, אתה יודע, בחיים וגם אחרי החיים, במוות, כשמישהו מת, השאלה 'אילו' ו'אם' היא אחת השאלות הקשות ביותר. אין לי שום דרך לענות עליה. אני לא יכולה לענות. מה היה קורה אם הכדור שנורה לעבר הבן שלי היה בעשרה סנטימטר שמאלה. לא יכולה לענות על זה." 

גרמן היא אם שכולה. בנה, איל גרמן ז"ל, נהרג ב-1987 בתאונת אימונים בשרותו הצבאי בצה"ל.  

והיה ושנה הבאה יש בחירות את חוזרת למערכת הפוליטית בכנסת? 

"אני בטוחה, משוכנעת, שכמו שסיימתי ומצאתי את השגרירות, אני גם אמצא משהו אחר. דבר אחד בטוח, אני לא אנוח כל עוד לא נעצור את הזוועה הזו ששמה 'הרפורמה' או 'המהפכה החוקתית'. אני לא אשקוט. אני אעשה הכל כדי להילחם נגדה. 

לא מאמינה שהקריירה הפוליטית נגמרה. אני לא אפסיק לעבוד ולעשות ככל יכולתי כדי לעצור את הזוועה שקורית כאן בארץ. להכניס את השדים והרוחות שברחו מהגיהינום, להחזיר אותם בחזרה מאחורי שער ובריח, בגיהינום ששם מקומם. אם יאיר יבוא עם איזושהי הצעה מפתה, אני אשקול אותה. אבל אין לי מחשבה מראש".