ערכת שאלות לפוליטיקאים

חיפוש
Close this search box.
חיפוש

הדמות של קפקא נשארה מחוץ לחוק – זה מה שגיליתי כשנכנסתי לתוכו

הגעתי לכנסת בפעם הראשונה, ובמשך שלוש שעות הקשבתי לדיונים בחוק דרעי ובחוק בן גביר • כל מה שציפיתי לראות לא היה ולא נברא • איך יכול להיות שהמנגנון הדמוקרטי שהמצאנו כל כך זר לנו - ומה אפשר לעשות מכאן והלאה? • טור אישי של אזרח שיצא מן השורה
הדפיסו את הכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

ח"כ איתמר בן גביר בוועדה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

אחד מהסיפורים שהכי מלווים אותי בחיי הוא משל בשם "לפני החוק" מתוך ה"משפט" של קפקא. בסיפור, איש הכפר מגיע לפני דלת שאמורה להוביל אל "החוק" ומבקש להיכנס, אך השומר אומר לו שהוא לא יכול להיכנס כרגע, אלא רק בעתיד. השומר מספר לאיש הכפר שהוא יכול להמרות את פיו ולהיכנס, אבל בפנים ישנם שומרים יותר גדולים ומפחידים, ובשומר השלישי הוא בעצמו אינו יכול להביט. כמו שאנו מגלים בסוף הסיפור, הרגע בו איש הכפר יכול סוף סוף להיכנס אל החוק – אף פעם לא מגיע. הוא מת יחד עם משאלתו. 

ברביעי שעבר הלכתי לכנסת, כדי לראות מה קורה כשנכנסים אל החוק. רציתי, בתור צעיר שלא מצליח לתפוס לגמרי את המשחק הפוליטי שמנהלים מעל הראש שלו במהלך מערכות הבחירות האחרונות, ובמיוחד עכשיו לאור החקיקות הדרמטיות שעומדות בפתח, לראות בעצמי מה קורה באותו הבניין המרשים ובעל העוצמה הזה.

הכניסה הייתה פשוטה משציפיתי – התקשרתי למזכירות הוועדה לחוקה, חוק ומשפט, וביקשתי אישור להיכנס לדיון, בו דנו באותו בוקר בהצעת "חוק יסוד: שר נוסף במשרד וכשירותם של שרים", זו שמיזגה לתוכה את חוק דרעי ואת האפשרות למנות שני שרים באותו משרד. לאחר שהופתעו מכך שאני אזרח פרטי שרוצה להיכנס, ואחרי כמה בידוקים ביטחוניים – הייתי בתוך החוק. 

מה מצאתי? הרבה דברים, אבל חוק כמו שציפיתי לראות – לא היה ולא נברא.

אחרי הרשמיות הכרוכה בתהליך הכניסה, בהליכה לצד דגלי ישראל ברחבה הגדולה לקראת סמל הדמוקרטיה הישראלית, לאחר חיפושים במבנה ועיכוב על ידי מאבטח שהופתע כשאמרתי לו שאף אחד לא הזמין אותי ורק באתי להתבונן, סוף סוף הגעתי לוועדה. 

התיישבתי בלי שום התייחסות מהנמצאים בחדר וניסיתי להבין מה קורה סביבי. חברי הכנסת ישבו כל אחד לצד חברי מפלגתו, והדיון שהיה סביב ההסתייגויות שהועלו לחוק, לא נגע כמעט כלל בסעיפי ההסתייגויות עצמם. עבור כל סעיף ממאות הסעיפים שהוגשו, חבר אחת המפלגות, שהעלו את ההסתייגויות, קיבל שתי דקות לדבר. 

השיח בין כעשרה חברי הכנסת שנכחו בחדר (ואת פניהם לא הכרתי), נע בין שיח ענייני ונאומים הקשורים למהות החוק ולבעייתיות שבו, ובין משלים וסיפורים המגדפים את הממשלה הנכנסת וההתנהלות שלה, או לחילופין מהללים ומברכים עליה. היו גם הקנטות אישיות ומיד לאחר מכן צחוקים בסחבקיות, כאילו לפני רגע לא הייתה בין אותם אישים תהום אידאולוגית מהעמוקות שאפשר למצוא בחברה הישראלית. בין לבין, בזמן שחבריהם לכנסת דיברו, חברי הכנסת היו בטלפון, צחקו וריכלו אחד עם השני. 

היו גם הקנטות אישיות ומיד לאחר מכן צחוקים בסחבקיות, כאילו לפני רגע לא הייתה בין אותם אישים תהום אידאולוגית מהעמוקות שאפשר למצוא בחברה הישראלית

היה רגע מסוים בו אחת מחברות הכנסת נשאה מילים קשות מאוד על החוק – ואני הייתי היחיד שהקשיב בחדר. על המסך מאחוריה, ששידר את ערוץ הכנסת, ראו רק אותה, נואמת בפאתוס. אבל מחוץ לפריים, התחושה הייתה שאני נמצא באיזושהי ישיבה בצבא או בחדר מורים, סביב משהו פחות הרה גורל כמו המציאות הישראלית ויותר נוגע בנוהל יבש כלשהו שמוכרחים לשבת ”פורמלית" כדי לדבר עליו. ואז הבנתי – זה באמת המצב.

מאחורי השיסוי ברשתות – יש מפגש בין אנשים

לאחר הוועדה סביב החוק לכשירותם של שרים, ביקרתי גם בוועדה הדנה בחוק סמכויות המשטרה (חוק בן גביר). בחור אחד ישב וחיפש שוב ושוב בגוגל "אפליה מתקנת בכנסת ישראל". בפעם הבאה שהסתכלתי עליו הוא פשוט חיפש תמונות של עצמו במנוע החיפוש. יותר מאוחר גיליתי שהוא יועץ פרלמנטרי שככל הנראה עובד עבור בן גביר.

נכחתי בשתי הוועדות ביחד מעל לשלוש שעות, עלו לדיון יותר ממאה סייגים, ואף לא אחד מהם לא עבר או נשקל בכובד ראש. לא משנה מה נאמר לפניהם, ברגע שהגיעה ההצבעה על הסייג – עלו כמה ידיים באוויר בעד, עלתה כמות גדולה יותר של ידיים נגד, והסעיף נדחה.

כמה ידיים בעד, יותר ידיים נגד, והסעיף נדחה. מצביעים על הסתייגויות בחוק בן גביר (צילום: נועם מושקוביץ דוברות הכנסת)

גם כשחזרתי מהחוק, כולם סביבי היו מופתעים שהצלחתי בכלל להיכנס – שאלו המון שאלות, הביעו סקרנות ופליאה. אני, שבעצמי הרגשתי שיצאתי למסע כלשהו, תוהה לעצמי – איך זה שהמפגש עם המנגנון המשמעותי בחיינו הוא כל כך זר?

בתוך כל אותו המוסד הממלכתי מצאתי גרעין ציני, אישי ואנושי. נכנסתי אל החוק וגיליתי שאין מה למצוא. לא פגשתי בשום אידאל דמוקרטי, לא בשום כלל זהב, רק באנשים, ברצונות שלהם, ובמפגש ביניהם.

הרבה דרכים מובילות אותנו לתפיסות ולמסקנות שלנו. היום מנסים למכור לנו בעיקר קיצורי דרך. למכור – כי יש רווח, וקיצורי דרך – כי הדרך לאמת, ככלל, הרבה יותר מורכבת ממה שמשתקף בחדשות, בעיתונות וברשתות החברתיות. אותם קיצורי הדרך, מתבטאים בתקשורת הבין אישית המקולקלת והאטומה שמתרחשת בכנסת, המחלחלת עמוק עמוק אל תוך השיח הציבורי. 

דרך חצייה של אותם מסננים, דרך מפגש בלתי אמצעי עם המנגנון הדמוקרטי ובעזרת נכונות לפגוש את הדרך היותר ארוכה, אני מאמין שנוכל בתור פרטים להבין יותר מה באמת קורה סביבנו

דרך חצייה של אותם מסננים, דרך מפגש בלתי אמצעי עם המנגנון הדמוקרטי ובעזרת נכונות לפגוש את הדרך היותר ארוכה, אני מאמין שנוכל בתור פרטים להבין יותר מה באמת קורה סביבנו. זה יכול להתבטא בהגעה פיזית לכנסת, כמוני, וזה יכול להיות בהעשרת הידע ממסמכים רשמיים ומספרים, מגופים עצמאיים ומחיפוש אחר דעות מורכבות מכלל הטווח של הקשת הפוליטית, בחיפוש מעבר לציוצים בטוויטר, לכותרות מפוצצות ולפוסטים המשסים ברשת.

אפשר ליצור את המפגש הזה גם פנימה, בחשיבה על איך בכלל פיתחנו בעצמנו את התפיסות שלנו ועל מה הן נשענות. כשהאזרחים מכירים את ההשלכות ומבינים את המורכבות, התודעה הציבורית וכוחה יתפחו. 

איש הכפר של קפקא נשאר מחוץ לחוק, כי הוא חיכה לאישור להיכנס אליו, אישור שלא הגיע. הכניסה אל החוק מאיימת, היא מעלה חשש וספקות. אך יותר מאיים להישאר בחוץ.

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

3 תגובות

  1. 1) כל הכבוד על היוזמה והמעשה. מאוד חבל שכל כך ייחודי. עשיתי את זה פעם לגבי חוק שעניין אותי, ואפילו קיבלתי רשות לדבר בעצמי לשתי דקות. גם שם האווירה הייתה של לגמור עם זה, אבל יותר בצדק (זה היה על חוק שהתעכב שנים בלי סיבה טובה), וכן היו שינויים של מילה פה ומילה שם באופן ענייני.
    2) היה ארגון בשם "המשמר החברתי" שהיה שולח אזרחים מתנדבים לשבת בדיונים ולדווח עליהם. למרבה הצער זה די גווע. צריך לחדש את זה. http://hamishmar.org.il/
    3) יש עוד המון מה ללמוד על מה קורה במדינה ואיך דברים עובדים. ראה למשל https://netunim.files.wordpress.com/2021/02/netunim-book-2-0.pdf

  2. אני רוצה לדעת למי יש גישה למאגר הביומטרי, והאם הוא מוגן מפריצה.
    את מי שואלים?

  3. אישית לא ביקרתי, אבל לדעתי יש סיטואציות שועדות בכנסת עושות עבודה יותר מקצועית.

    אולי אם תהיה נוכחות רבה יותר של אזרחים בועדות, החכים ירגישו שמסתכלים ויתנהגו בצורה קצת פחות מבזה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 8,918 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.
אנחנו נלחמים על האמת שאחרים מנסים להסתיר.
בשקוף אין פרסומות.
אנחנו עושים עיתונות שנלחמת על האמת שאחרים מנסים להסתיר.

מול הכוחות הגדולים שמנסים להשתיק אותנו, היום יותר מתמיד אנחנו צריכים אותך איתנו!