עבודה מועדפת: כך נסללת דרכם של ח"כים לשעבר לדירקטוריונים של חברות מסחריות

עם השבעת הכנסת ה-25 בשבוע שעבר, תמה באופן רשמי העסקתם של עשרות ח"כים שכיהנו בכנסת ה-24. חלקם, כנראה, נמצאים ברגע זה ממש בתהליכי חיפוש עבודה ומתכננים אפיקי קריירה חדשים. אם להסתמך על הסטטיסטיקה, חלק לא מבוטל מאותם שרים וח"כים בדימוס ימונה כדירקטורים בחברות ציבוריות. חלקם אפילו ישמש כיו"ר דירקטוריונים.

המעברים הללו הם חלק מתופעת "הדלת המסתובבת", מהמגזר הציבורי למגזר הפרטי – תופעה שעשוייה להתרחש גם שנים אחרי פרישת חברי הכנסת מהחיים הציבוריים. לרגל השבעת הכנסת החדשה, "שקוף" בדקה בכמה חברי כנסת מדובר, מדוע בכלל צריכים אותם בדירקטוריונים של חברות ציבוריות, ומהם המאפיינים המרכזיים של חברי כנסת לשעבר שמונו כדירקטורים.

מהבדיקה עולה כי בין השנים 2007 עד 2022 לפחות 58 שרים וחברי כנסת לשעבר מונו כדירקטורים של 108 חברות ציבוריות שונות. הבדיקה מתבססת על מחקר שערך ד"ר נועם מיכלסון מבנק ישראל שהתמקד בשנים 2007-2015. לנתונים אלה, הוסיפה שקוף נתונים משנת 2015 עד 2022.

הסקירה מתייחסת רק לח"כים שסיימו את תפקידם ועברו לחברות ציבוריות הנסחרות בבורסה, שכן המידע אודותיהם נגיש לציבור. חברי כנסת שעברו לעבוד בחברות מסחריות שאינן ציבוריות או שחזרו לעסק שהיו בעליו או מנהליו בעבר, כמו לדוגמה אראל מרגלית (JVP – קרן הון סיכון)  או יואל חסון (חברת הלובינג הקבינט), הושמטו מהסקירה.

חשוב לציין כי לא כל המינויים של שרים וח"כים לשעבר הם פסולים. אם מינוי נעשה לאור ידע מופלג שיש לעובד המינהל הציבורי, לרבות ידע ניהולי ועסקי, אין בכך כל פסול. אולם לעיתים המינוי נראה תמוה, ואז ייתכן כי המניע לגיוס לא היה הידע שיש לאותו ח"כ בדימוס, אלא מידת ההשפעה שיש לו על הכנסת. במצב עניינים כזה, אותו ח"כ לשעבר יתפקד כלוביסט-ביתי של החברה, וסביר להניח שיעשה שימוש בקשריו בקרב מקבלי ההחלטות. גם מינוי כזה איננו פסול מבחינה חוקית, אולם הוא בהחלט מעלה שאלות בנוגע לכוחם העודף של תאגידים מסחריים להשפיע על דרך קבלת ההחלטות במדינה דמוקרטית. 

כך או כך, חשוב לפקוח עין על מינויים שנעשים יחסית בסמוך לפרישת חברי הכנסת, שכן קיימת אפשרות שח"כ יסייע לחברה מסחרית כבר במסגרת תפקידו הציבורי, מתוך ידיעה שעם פרישתו הוא ימונה לתפקיד בדירקטוריון. זו פרצה מסוכנת.

העסקה משתלמת

מחקרו של מיכלסון, שפורסם בתחילת 2022, אמד את ההשפעה שיש לשכירת עובדי המינהל הציבורי לשעבר, ובכלל זה שרים וחברי כנסת, בחברות ציבוריות. המחקר מצא כי שווי השוק של חברה ציבורית עולה בעקבות המינוי. אך המחקר מצביע גם על ירידה בהשפעת הפרמטר הזה לאורך שנים, ככל שמתרחקים מהמועד בו השרים וחברי הכנסת כיהנו בתפקידם הציבורי. 

ממצאיו של מיכלסון תואמים ממצאים של מחקרים שנעשו על חברי קונגרס וסנאט שהשתלבו לאחר פרישתם בדירקטוריונים של חברות שונות.

עם זאת, לא כל חבר כנסת אטרקטיבי באותה מידה. מהמחקר עולה כי החברות מחפשות שרים וחברי כנסת ששמם נקשר לתחום עיסוק החברה, שמבינים בניהול או שזוכים לתדמית ציבורית חיובית ורצינית, ונחשבים לבעלי קשרים חזקים בקרב מקבלי החלטות.

עדיפות לשמאל-מרכז

אז מה הפרופיל של חבר הדירקטוריון העתידי? מהנתונים עולה כי הסיכוי של חברי מפגלות השמאל-מרכז להיות דירקטורים בחברות ציבוריות גדול משמעותית מזה של חברי מפלגות הימין.

39 דירקטורים, שהם 67% מתוך כלל הדירקטורים, הם חברי כנסת לשעבר ממפלגות העבודה, קדימה, שינוי, יש עתיד ומפלגת המרכז. מקרב מפלגות הימין-דתיים-חרדים רק 23 ח"כים לשעבר מונו לדירקטורים – 40% בסך הכל. הללו הגיעו ממפלגות הליכוד, ישראל ביתנו, המפד"ל ואגודת ישראל. 

המפלגה המובילה עם מספר המינויים היא מפלגת העבודה, עם 25 ח"כים שכיהנו בה ומונו לדירקטורים. אחרי העבודה מגיעה מפלגת הליכוד עם 17 ח"כים. נתון מעניין הוא שלמרות ריבוי הדירקטורים מקרב מפלגות גוש השמאל-מרכז, מעולם לא מונה דירקטור מקרב חברי הכנסת של מרצ, שבבחירות האחרונות לא עברה את אחוז החסימה אחרי שלושה עשורים בכנסת.

בלי ערבים וחרדים בבקשה

הנהלות חברות ציבוריות אינן מגייסות לשורותיהן ח"כים ערבים או חרדים, למעט חריג אחד מקרב המפלגות החרדיות: ח"כ לשעבר אברהם ורדיגר מאגודת ישראל, שמונה לדירקטור בבנק הבינלאומי הראשון. 

מזרם הציונות הדתית, לעומת זאת, מונו לאורך השנים ארבעה דירקטורים ששימשו חברי כנסת מטעם מפלגת המפד"ל, ששרידיה חדלו להתקיים בבחירות האחרונות עם כישלונה של איילת שקד לעבור את אחוז החסימה. 

לאורך כל התקופה שנסקרה לא מונה ולו דירקטור אחד שכיהן בעברו כחבר כנסת מטעם המפלגות הערביות. 

מיעוט נשים  

רק 12 מתוך המינויים לדירקטורים בחברות ציבוריות בין השנים 2007-2022 היו של חברות כנסת לשעבר. מדובר ב-20% מתוך כלל המינויים.

מינויים בולטים כוללים את ציפי לבני, המכהנת כדירקטורית בבזק, וח"כ לשעבר איילת נחמיאס-ורבין, שמונתה לשני דירקטוריונים, האחד בחברת מגוריט ישראל, והשני בקבוצת דוראל משאבי אנרגיה מתחדשת.

מקרה צורם הוא זה של ח"כ לשעבר נחמה רונן שכהנה בעבר כמנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, ומחזיקה בשיא המינויים לדירקטוריונים, ביניהם כאלה של חברות מזהמות כמו בז"ן, בתי זקוק לנפט ותעשיות מלח ישראל.

ח"כ דליה רבין מונתה גם היא לדירקטוריון תעשיות מלח ישראל, לצד שלושה דירטוריונים נוספים (אלביט מערכות, מטיס קפיטל וממן-מסופי מטען וניטול). דליה איציק, יו"ר הכנסת לשעבר, מונתה לדירקטור ברשות חנויות רמי לוי שיווק, וח"כ לשעבר לאה נס מונתה לדירקטוריונים של אפריקה ישראל נכסים, וליברטי פרופרטיס.

כמה שיותר

חלק מהחברות הציבוריות ליהקו לתפקיד דירקטור יותר מחבר כנסת אחד. לדוגמה, תעשיות מלח לישראל שהוזכר כי גייסו את נחמה רונן ודליה רבין, גייסו גם את ח"כ לשעבר עובדיה עלי שכיהן בעברו כסגן שר הביטחון. נייר חדרה גייסו גם הם שלושה נבחרי ציבור: אבי יחזקאל, רוני מילוא ושמואל אביטל. כימיקלים לישראל גייסו את שר האוצר לשעבר אברהם בייגה שוחט ואת ח"כ לשעבר עובדיה עלי. שוחט גויס גם לחברת ביטוח ישיר, כמו גם השר לשעבר חיים רמון. ואלה רק על קצה המזלג. 

עינינו איננה צריכה להיות צרה בג'וב של שר או ח"כ לשעבר, אולם היא חייבת להיות פקוחה גם לאפשרות של ניגודי עניינים ולאפשרות פגיעה באינטרסים ציבוריים. 

שרים וחברי כנסת רבים זכו במשרה ציבורית, במימון כספי ציבור, שהקנתה להם שם, מעמד, ידע וקשרים. כשהם מסיימים את תפקידם ומשתמשים בכל אלה כדי השתלב בגופים מסחריים שלעיתים פוגעים באינטרס הציבורי, התופעה מעלה שאלות מתבקשות לגבי הממשק בין המערכות הציבוריות למגזר הפרטי, כמו גם לגבי תפיסת נבחר הציבור את תפקידו, במובן הצר והרחב.

דוגמאות מהשנים האחרונות

נוסף לשמות שהוזכרו בידיעה, מינויים בולטים מהשנים האחרונות כוללים את שר האוצר לשעבר משה כחלון, שמונה לדירקטוריון בחברת נתנאל גרופ בע"מ, יו"ר ועדת הכלכלה לשעבר איתן כבל, שמונה לדירקטוריון חברת רותם אנרגיה מחצבים והשר לביטחון פנים לשעבר, יצחק אהרונוביץ', שמונה ליו"ר דירקטוריון מקורות ולדירקטור בחברת תדיראן.

רשימת המינוים לדירקטוריונים בין השנים 2015 עד 2022