ישראל טובעת בפלסטיק – אבל מייבאת אלפי טונות פסולת מחו"ל

ביולי 2021 בצהרי היום הושלכה אריזת פלסטיק משומשת לפח ציבורי בעיר הנמל הגרמנית המבורג. האריזה, יחד עם יתר הפסולת באותו הפח, נאספה למחרת בשעות הבוקר על ידי משאית פינוי זבל. כשהמשאית סיימה את מסלול האיסוף שלה, היא פרקה את התכולה במתקן מיון פסולת גדול בפאתי העיר. אותה אריזת פלסטיק נאספה מהמסוע והצטרפה לערימת פלסטיק אדירה שנדחסה למכולה. המכולה הועמסה על אוניית משא בנמל. לאחר כמה שבועות של מסע במים הבינלאומיים ועצירה במספר תחנות, עגנה האונייה בנמל חיפה, שם נאספה המכולה, ובה אריזת הפלסטיק המשומשת, והובלה כלאחר כבוד למפעל מחזור בצפון הארץ. בתוככי המפעל כבר אבדה הקליטה של מכשיר הג׳יפיאס שהוצמד לאריזה על ידי תחקירני גרינפיס גרמניה.

סיפור המסע המוזר של אריזת הפלסטיק שהיגרה כל הדרך מגרמניה רק כדי לעבור מחזור מכני בישראל, חושף עולם נסתר של מסחר רווחי בפלסטיק מזהם. הוא מדגיש את הכזב שבבסיס הקמפיינים שמוכרים לנו בנוגע ל"כלכלה מעגלית" ומעלה שאלות קשות בנוגע למנגנון שמעודד אותנו לצרוך כמויות פלסטיק בלי הגבלה, תחת ההבטחה שמוצרי הפלסטיק ימוחזרו בסופו של דבר.

מסביב לעולם

סחר בינלאומי הוא תופעה רווחת, אך לא הרבה יודעים שהוא מתקיים גם בשוק הפסולת. בצד האחד מדינות, בדרך כלל מפותחות, שמייצרות הרבה פסולת וצריכות להיפתר ממנה, ובצד השני מדינות, בדרך כלל עניות, שמוכנות לקבל את הפסולת תמורת תשלום. 

בשנת 1989 נחתמה אמנת בזל, שנועדה להסדיר את הסחר בפסולת מסוכנת שעד אז הועברה ללא פיקוח למדינות עניות באפריקה, אסיה, והקריביים. שלוש שנים לאחר מכן החלו המדינות המפותחות להעביר את פסולת הפלסטיק שלהן בעיקר לסין, שהייתה אחראית בשנת 2016 לכ-50% מייבוא פסולת הפלסטיק העולמית. באותה השנה החליטה המדינה לסגור את שעריה לייבוא הפסולת, כתוצאה מהנזקים הבריאותיים והסביבתיים שייבוא זה גורם, דבר שהכניס את השוק כולו לבעיה. את מקומה של סין תפסו מדינות אחרות, המובילות בהן הן טורקיה, הולנד, מלזיה, ארה"ב, וייטנאם, הונג קונג, ואוסטריה.

ייבוא וייצוא פסולת פלסטיק גורם לנזקים חמורים לסביבה ולבריאות הציבור. זאת, נוסף על תרומתו של פלסטיק למשבר האקלים. תעשיית הפלסטיק אחראית ל-3.4% מפליטות גזי החממה העולמיות, כאשר 90% מפליטות אלו מקורן בתהליך הייצור עצמו.

אך מדינות לא רק משלמות כסף כדי לייצא זבל החוצה. לעיתים הן משלמות כדי לייבא אותו לשטחן. 

יש פלסטיק – ויש פלסטיק

מדוע שמדינה כמו ישראל, שטובעת בערימות פלסטיק, תרכוש פלסטיק נוסף? כדי להבין את הסיבה צריך להכנס למפעלי המחזור. 

מחזור פלסטיק דורש הפרדה קפדנית בין פלסטיק לחומרים אחרים. אם זו לא נעשית – לא ניתן למחזר את הפלסטיק. אלא שתהליך ההפרדה והמיון בישראל לוקה בחסר. המשמעות היא שמפעלי המחזור בארץ לא מקבלים פלסטיק באיכות טובה דיה. 

"ככל שאתה לוקח את החומר ומלכלך אותו עם חומרים אחרים אתה מסבך את תהליך המחזור שלו", אומר ירון מזרחי, מנכ"ל אביב תעשיות מחזור. "בפלסטיק למשל, אם הוא מעורבב במיץ של הזבל ויש שמן שנשפך עליו, או אוכל, חלקם נספג בפלסטיק, מה שמצריך תהליך ניקוי אינטנסיבי יותר. לפעמים זה מגיע למצב שלא ניתן למחזר, וזה מוביל לייקור עלויות הטיפול. אם לא עושים את ההפרדה במקום, אז לפעמים כל החומר כולו הופך לזבל".

מכאן נגזר המצב האבסורדי הבא: למרות כמויות הפלסטיק האדירות שנוצרות בשוק המקומי, הצורך בפסולת "נקייה", כלומר פסולת המופרדת ברמה גבוהה, מביא לכך שמדינת ישראל צריכה לייבא פלסטיק מחו"ל. לפי נתונים שהגיעו לידי "זיקוק" ו"שקוף" מרשות המיסים, בין 2017-2021 מדינת ישראל ייבאה כ-13 אלף טון פסולת פלסטיק מחו"ל, בשווי של כ-10 מיליון דולר. מדובר בכמעט 20% מסך פסולת הפלסטיק ההמוחזרת בארץ. המדינות העיקריות מהן מייבאת ישראל הן ברזיל, טורקיה, איחוד האמירויות, גרמניה, ובריטניה. 

לדברי מזרחי, הליך המחזור המוגבל בארץ מביא לכך שמפעלים בישראל מייבאים פסולת פלסטיק שעברה תהליך מחזור בחו"ל. "הם משתמשים בו לייצור צנרת חשמל למשל", אומר מזרחי. אם הייתה הפרדה טובה במקור, היה ניתן למחזר יותר חומרים ולא היה צורך בייבוא המדובר.

כפי שכבר צויין, ייבוא פסולת פלסטיק הוא לא תופעה ייחודית לישראל. על פי נתוני הבנק העולמי, ישראל לא נכנסת אפילו ל-30 המדינות הראשונות בייבוא פסולת פלסטיק לנפש. אך נתון זה לא מספר את התמונה המלאה. 

אם נסתכל על הולנד למשל, נראה כי היא נמצאת במקום הראשון בעולם בייבוא פסולת פלסטיק לנפש. אך שיעור מחזור פסולת הפלסטיק במדינה עומד על 54% – בעוד שבישראל מדובר רק ב-7%. כלומר, ישראל מייבאת פסולת פלסטיק בשביל מחזור, בעוד ששיעורי המחזור שלה נמוכים למדי ביחס למדינות אירופה, שם הוא עומד על כ-40%.

"ככל שאתה לוקח את החומר ומלכלך אותו עם חומרים אחרים אתה מסבך את תהליך המחזור שלו. אם לא עושים את ההפרדה במקום – כל החומר כולו הופך לזבל"

ירון מזרחי, מנכ"ל אביב תעשיות מחזור

כמו כן, ייצור פסולת הפלסטיק בישראל מוערך ב-900 אלף עד מיליון טון בשנה, והאזרח הישראלי מייצר לפי הערכות כ-55 ק"ג פלסטיק בשנה – מקום שישי בעולם.

במשרד להגנת הסביבה מסרו כי "לא נעשה חישוב בנוגע לטביעת הרגל הסביבתית של ייבוא פסולת פלסטיק מחו"ל" וכן כי "מוסכם שיש עדיפות סביבתית וכלכלית לשימוש בפסולת המקומית, והמשרד אכן מקדם פעולות לחיזוק תעשיית המחזור בארץ ולשיפור איכות חומר הגלם. כך, הנהלת קרן הניקיון אישרה באחרונה תקציב בסך 400 מיליון שקל להקמה ולשדרוג של מפעלי מחזור, במסגרת פרויקט משותף למשרד ולרשות ההשקעות במשרד הכלכלה". עוד הוסיפו במשרד כי חלק מהפועלות שננקטות לצמצום הפלסטיק במקור הן המס על כלים חד פעמיים וכן חוק הפיקדונות.

מציאות אלטרנטיבית

נכון להיום, 95% מאיכות החומר במוצרי הפלסטיק הסינטטי הולכת לאיבוד לאחר שימוש אחד בלבד. מכיוון שרק אחוז קטן ממוצרי הפלסטיק ניתן למחזור בפועל, אם נמשיך לצרוך פלסטיק במצב הקיים כמויות פסולת הפלסטיק בעולם יוכפלו עד ל-2040. 

בים המצב יהיה חמור אף יותר: לפי ההערכות, עד 2,040 כמויות הפלסטיק המזהם והמסכן את הים יהיו גדולות פי שלוש. ההערכה כיום היא שאם לא ננקוט בצעדים מידיים להקטנת צריכת הפלסטיק, מעל ל-600 מיליון טון פסולת פלסטיק יצטבר במקורות המים והים בתוך פחות מ-20 שנה. לא מדובר רק בסכנה לחיים הימיים, אלא גם בפגיעה ממשית ביכולת שלנו להסתמך על מקורות מים נקיים לשתייה. 

מדוע אם כן, התפיסה הרווחת היא שהפלסטיק שאנחנו צורכים ממוחזר? תאגידי הנפט ותעשיית מוצרי הפלסטיק הסינתטי מקדמים זה עשרות שנים, באמצעות קמפיינים עתירי ממון, תודעה מוטעית שקיים פתרון ירוק לזיהום הבלתי נתפס. ברגע שהתודעה הזו השתרשה, הצרכן יכול להמשיך לצרוך פלסטיק ללא רגשות אשם, והשוק יכול להמשיך ולגדול. 

כשליש מפעילות תעשיית הדלקים הפוסיליים, הזיקוק ומוצרי ההמשך מבוסס על ייצור פלסטיק. בתעשייה מודעים היטב לכך שהעולם חייב להיגמל מהתלות בדלקים, ושהשוק שלהם הולך ומצטמצם. לכן, הם פועלים בצורה אגרסיבית לפתח אפיקי רווחים חדשים ולהגדיל את השליטה שלהם בשוק מוצרי הפולימרים. הם עושים זאת על ידי השקעות עתק בתשתיות ייצור מזהמות, ושיווק שלהן כתשתיות ירוקות המספקות פתרונות, כביכול. 

אלא שהמציאות האלטרנטיבית שתאגידי הנפט פועלים למכור לנו לא יכולה להיות רחוקה יותר מהמצב בשטח. לייצור הפלסטיק יש השלכות בלתי נתפסות על הסביבה והבריאות שלנו. בארה"ב למשל, פליטות הפחמן והזיהום הנגרמים מתעשיית ייצור הפלסטיק, צפויות לעקוף את כלל הפליטות של מתקני האנרגיה הפחמיים במדינה עד לשנת 2030.

כמו כן, לצד הרעלים במוצרים עצמם, כל שרשרת החיים של הפלסטיק – ממתקני הייצור התעשייתיים, ועד למתקני השריפה והמחזור – פולטת לאוויר כמויות משמעותיות של מזהמים המסכנים את בריאות הציבור. בשנים האחרונות מחקרים מקיפים חושפים סכנת זיהום חדשה בהיקפים מפחידים של ממש, כתוצאה מפיזור של חלקיקי מיקרו פלסטיק לאוויר, לים ולאדמה, שלבסוף גם חודרים לגוף האדם.

דחיית הקץ

תהליכי המחזור הקיימים מתמקדים ב"מחזור מכני". סוג המחזור הזה, שגם טביעת הרגל הסביבתית שלו בעייתית, מאפשר מחזור של פולימרים תרמופלסטים בלבד. אלא שהפולימר עובר שינויים כימיים, המשפיעים על תכונותיו ופוגמים ביכולות שלו לשמש מקור פלסטיק איכותי. לכן, מדובר רק בדחיית הקץ. 

מה הכוונה? במקום שפסולת הפלסטיק תיזרק לאחר שימוש יחיד, המחזור המכני מאפשר להשתמש באותו מוצר פלסטיק רק שתיים עד שלוש פעמים נוספות. לאחר מכן לא ניתן להשתמש בו יותר. במקרה הרע, אותו פלסטיק ימצא את דרכו למטמנה או יישרף. במקרה הרע יותר: הוא ייזרק בשטחים פתוחים ויגיע למקורות המים שלנו. 

אם לא די בכך, גם בפעמים המוגבלות שבהן מתבצע הליך מחזור פלסטיק, ההליך דורש הוספת חומרים נוספים – פלסטיק חדש מדלקים פוסיליים – כדי לשפר את יציבות החומר. המשמעות: מחזור פלסטיק כרוך בהוספת פלסטיק חדש. הכמות שמוסיפים משתנה על פי איכות הפלסטיק אותו רוצים למחזר, אך עבור סוגים מסוימים של פלסטיק כמו פוליאתילן טרפתאלט – אחד הסוגים הנפוצים ביותר ממנו עשויים בקבוקי שתייה ואריזות אוכל – החומר החדש שצריך להוסיף עומד על  כ-30% מהפלסטיק אותו רוצים למחזר.

בשורה התחתונה: שיטת המחזור הנוכחית והאופן שבו היא משווקת משרישה את התפיסה המעודדת המשך צריכה גדלה של פלסטיק, במקום צמצום במקור, ואין לה שום קשר לכלכלה מעגלית שמתבססת על שימוש אינסופי באותו חומר הגלם.

מזהמת הפלסטיק הגדולה בעולם תהיה נותנת החסות הראשית לועידת האקלים הקרובה במצרים. קוקה-קולה מייצרת 120 מיליארד בקבוקי פלסטיק חד-פעמיים בשנה – פלסטיק שמיוצר מדלקים פוסיליים, מחריף את משבר האקלים וחונק את האוקיינוסים והטבע שלנו. זהו ללא ספק הגרינווש המושלם.

בושה וחרפה. pic.twitter.com/YWWEof0yph

— Greenpeace Israel (@GreenpeaceISR) October 3, 2022

האבסורד נמשך

בחזרה לאריזת הפלסטיק שעשתה את דרכה מגרמניה עד למפעל בצפון הארץ. המפעל – VPM פלסט שבקיבוץ יסעור – נקנה באפריל השנה על ידי חברת הנפט שבשליטתו של הטייקון עידן עופר – בז"ן. המהלך של החברה מתיישב עם הקו של התאגידים המזהמים הגדולים בעולם: השתלטות על תשתיות המחזור ומיתוג התעשייה כ"כלכלה מעגלית". מהלך זו נועד לאפשר להם להגדיל את הרווח מתעשיית הדלקים המזוקקים.

אלא שלהובלה של פסולת פלסטיק ממדינות רחוקות ויצירת שרשרת אספקה של משאיות וספינות מזהמות שישנעו אותו למפעל המקומי, רק כדי לייצר ממנו פלסטיק נוסף מאיכות פחותה יותר, אין שום קשר לכלכלה מעגלית או לפתרון בר קיימא. 

המערך המעוות המתאפשר כיום, בסיוע של הגופים הרגולטורים, מקבע מצב אבסורדי המסבסד את הגדלת הייצור של תעשיית הדלקים הפוסיליים, ואיתו את רמות פליטות גזי החממה והזיהום, על חשבון האינטרס הציבורי ועתידו הסביבתי של כדור הארץ.

הידיעה נכתבה יחד עם יחידת התחקירים "זיקוק" של גרינפיס