"אני מודה שהתביישתי": ידיעות אחרונות התגייס לטובת נתניהו – ואז ניסה לטשטש עקבות

מי שפתח אתמול (1.11) את גיליון "ידיעות אחרונות" נתקל בתופעה יוצאת דופן: שניים מבכירי הפרשנים בעיתון מתחו ביקורת על התנהלות עורכי העיתון. העילה: שלשום, ערב יום הבחירות, מוסגר שער העיתון כך שיסייע למסרי הקמפיין של אחד המתמודדים, יו"ר הליכוד בנימין נתניהו.

מדובר במחווה חריגה עבור העיתון, שנמנע באופן כפייתי מביקורת עצמית ונוהג להתעלם או להגיב באופן אגרסיבי על ביקורת חיצונית. על אחת כמה וכמה כשההאשמה ששני הפרשנים הפנו כלפי העורכים היתה כי הם מוטים פוליטית. הרי ברקע מתנהל משפטו של המו"ל הכל-יכול של העיתון, ארנון (נוני) מוזס, שהוקלט כשהוא מבטיח לאותו נתניהו להטות את העיתון לטובתו והואשם בשל כך בשוחד.

לכאורה, העובדה שב"ידיעות אחרונות" פרסמו את שני מאמרי הביקורת, של סימה קדמון ונחום ברנע, מעידה כי מדובר בעיתון חופשי. כזה שפועל על פי צו מצפונם של חברי המערכת. בפועל המאמרים יוצאי הדופן הללו הם חלק מובהק מהאופן המתוחכם בו מועלים "ידיעות אחרונות" ועיתונאיו, במיוחד הבכירים שבהם, בתפקידם העיתונאי.

משום ש"ידיעות אחרונות", הרתום לאינטרסים של משפחת מוזס זה הדור השלישי, אינו סתם עיתון מושחת. יש לו שיטה. שיטת "ידיעות אחרונות". פרסום שער מגמתי ערב הבחירות, המשרת מועמד אחד באופן בוטה, ולמחרת פרסום שני מאמרים המבקרים את אותה הכותרת ממש, היא דוגמה טיפוסית לשיטה. ליכולת להגיב במהירות ובזמן אמת כשההטיה מתבררת כבוטה מדי.

"שיא במספר הנרצחים ובפיגועים מאז 2015", נכתב ביום שני בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". הכתב הצבאי, יוסי יהושע, דיווח כי שנת 2022 מסתמנת כ"שנה הקשה ביותר מאז אינתיפאדת הסכינים, עם 25 קורבנות".

קוראים ביקורתיים רבים, בהם כתבי "הארץ" חיים לוינסון ועמוס הראל וכתב "דה מרקר" נתי טוקר, ראו בכותרת הזו ניסיון של מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס לפעול לטובת ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו בתקווה שזה ייבחר מחדש, יכניע את מערכת המשפט ויביא לביטול ההליך שבו הוא מואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. מהלך שכזה ישליך כמובן לטובה גם על גורלו המשפטי של מוזס, המואשם בהצעת שוחד לנתניהו בפרשה המכונה "תיק 2000".

שער העיתון אינו הדוגמה היחידה להתגייסות של "ידיעות אחרונות" לקמפיין הליכוד במערכת הבחירות הנוכחית. כבר ביולי הדגים אייל עופר כיצד משתלב סיקור יוקר המחיה בעיתון עם הקמפיין. בחודש שעבר פורסם ב"העין השביעית" על הפרסום החריג שנתן "ידיעות אחרונות" לאוטוביוגרפיה שפירסם נתניהו כחלק מהקמפיין. ב"דה מרקר" מנה טוקר דוגמאות נוספות.

הטענה ש"ידיעות אחרונות" מתגייס לטובת נתניהו אינה חדשה ולא נולדה במערכת הבחירות הנוכחית. לפני ארבע שנים "העין השביעית פרסם ניתוח לפיו העיתון מתקרב לנתניהו ושובר ימינה, זאת כחלק משינוי כללי במהלכה של ספינת "ידיעות אחרונות" עם פרוץ פרשת "תיק 2000". זאת אחרי שבשנים שקדמו לכך, קבוצת "ידיעות אחרונות" הובילה קו הפוך, עוין לנתניהו, שהגיע לשיאו במערכת הבחירות של 2015.

בשני המקרים לא היה מדובר בעמדה אידיאולוגית או אפילו פוליטית, אלא בביטוי לאינטרס צר של בעל הבית. העוינות לנתניהו היתה ביטוי לתחרות המסחרית עם "ישראל היום", והמגמה התהפכה כשגורלו האישי של המו"ל נכרך בזה של נתניהו בכתב האישום המשותף.

שני המאמרים שפורסמו אתמול ב"ידיעות אחרונות" נועדו לשמוט את הקרקע מתחת לרגלי התזה הזו. הנה, "ידיעות אחרונות" הוא עיתון חופשי, מרובה-דעות, שאינו נוטה לצד מסוים ושהמו"ל שלו לא מכתיב קו לאנשיו.

"לכאורה, כותרת לא פוליטית. סטטיסטיקה, זה הכל", כתב אתמול נחום ברנע על הכותרת של עיתונו יום קודם לכן. "אבל בישראל הכל פוליטי, בכל זמן, ועל אחת כמה וכמה יום לפני הבחירות".

אחרי שיצא נגד השימוש במילים "נרצחים" ו"קורבנות", ונגד עצם המדידה של עוצמת הטרור אך ורק לפי מספר ההרוגים, הוסיף זוכה פרס ישראל לתקשורת: "אין לי מושג מדוע בחר העיתון לנפח לממדים היסטוריים את הידיעה; אין לי מושג מדוע עשה זאת יום לפני הבחירות. אני יודע מהשגיאות שאני עשיתי בעבר כמה משמעות יש לפעמים לעיתוי של ידיעה ולמיקום שלה בעמוד הראשון. אין פלא שנתניהו, אוהב ידוע של העיתון הזה, מיהר להפיץ את תצלום העמוד הראשון במכונות התעמולה שלו. אם זה לא יעזור לו, זה יעזור לשותפיו".

עמיתתו סימה קדמון היתה חריפה עוד יותר. "עמוד השער של העיתון שבו אני כותבת הציג אתמול, יום לפני הבחירות, עמדה ביחס לבחירות שעוד לא התקיימו", כתבה, "ולא מדובר רק בכותרת ראשית, שהיא כשלעצמה עשויה להשפיע על התודעה בעיתוי קריטי. מדובר גם בתמונות שהופיעו בחצי התחתון של העמוד שבו מופיעים שני המתמודדים הראשיים, נתניהו ולפיד.

"נתניהו משמאל, עם יד מונפת אל על, חיוך זחוח ומרוצה על פניו, כאילו זה עתה הודיעו לו את תוצאות הבחירות והן לגמרי לטובתו. מימין לפיד, בתנוחה נוגה, בודד, ללא חיוך ועם מבט של השלמה. אם תמונה כזאת בדיוק היתה מופיעה בעמוד הראשון מחר בבוקר, לאחר הבחירות, לאף אחד לא היה ספק שנתניהו ניצח.

"אני מודה שהתביישתי. חשתי עלבון. הרי לא מדובר כאן בפרשנות של פרשן פוליטי. את זה אנחנו עושים כל הזמן. אני כותבת את עמדותיי בעניין ממשלת 61 של נתניהו ומעולם לא עצרו או הגבילו אותי. כמו שלא עשו למי שמביע עמדה ימנית. אבל פה מדובר בעמוד הראשי של העיתון, לא בטורי דעה. בכותרת ראשית, לכאורה אינפורמטיבית ובתמונות שלכאורה חדשותיות.

"זה לא רק מגה-פיגוע במחנה שלם. עלו גם טענות שזה לא מדויק מבחינת המספרים", כתבה קדמון והוסיפה: "הכותרת הראשית שהופיעה בעיתון שלי, נתפסה כאילו היא משחקת עם הניסיון של בן גביר לגרום לישראלים תחושה של חוסר ביטחון. בעוד שחוסר הביטחון האמיתי, צריך להיות מעצם האפשרות של נוכחותו של בן גביר בקבינט הביטחוני-מדיני של ממשלת 61, אם תקום".

כבר בשני בערב, עוד קודם לפרסום שני הטורים של ברנע וקדמון, הפיץ עורך "ידיעות אחרונות" נטע ליבנה מכתב לעובדים שבו מחה נגד הטענות לשיקולים זרים.

"מול הטענה הנוראית הזו אני לא מוכן לשתוק", כתב ליבנה, לפי עורך מדור הברנז'ה ב"וואלה" דוד ורטהיים, "היא הופכת את העיתונאים המעולים שיש בעיתון הזה – את כולנו – לחיילים בשירותו של איזה אינטרס פרטי: זה שקר מוטרף ומופרע, שמפיצים אנשים שמטרתם אחת: לזרוע הרס במערכת. הם מנסים לפורר את הלגיטימציה של 'ידיעות אחרונות' ואת האמון הציבורי בנו, זה שאנחנו עובדים כל כך קשה כדי לשמר ולשפר".

האמון הציבורי ב"ידיעות אחרונות" ראוי לשאוף לאפס, ולו בשל העובדה שהעומד בראש הארגון מואשם שהציע שוחד לראש הממשלה באמצעות מכירת הקו המערכתי של כלי התקשורת שתחת שליטתו. על אף שטרם נפתח שלב העדויות ב"תיק 2000" כבר כעת הצטברו במשפט המו"לים גילויים על מוטת זרועות ההשפעה של מוזס בתקשורת הישראלית, בעיתון ובאתר שבשליטתו, ואף בכלי תקשורת יריבים.

המפתח להבנת השיטה, והבנת המשמעות האמיתית של מאמריהם של קדמון וברנע ומכתבו של ליבנה, היא עובדה פשוטה: למו"ל מוזס שליטה מוחלטת על התכנים המתפרסמים בקבוצת "ידיעות אחרונות". בוודאי כשמדובר בתקופה קריטית של מערכת בחירות, בוודאי כשמדובר בפרסום בולט כמו שער העיתון ובוודאי כשמדובר במאמרים המותחים ביקורת פנימית. לכן, הן את עיצוב השער והן את המאמרים המבקרים אותו, יש לקרוא לא כאירועים אקראיים, ספונטניים, אלא כחלק משיטה.

ב"ישראל היום" של עידן ה"ביביתון" היו מפרסמים ערב הבחירות כותרת המשרתת את המועמד המועדף נתניהו ולמחרת ממשיכים במלוא המרץ לפעול כשופר תעמולה חד-צדדי. זו אחת הסיבות ש"ישראל היום" מעולם לא נתפס ככלי תקשורת עצמאי, ואפילו עילת קיומו, נתניהו, התייחס אליו בביטול. ב"ידיעות אחרונות" פועלים בתחכום. מטים את העיתון לצרכיו של המו"ל, אבל בתפירה עילית, כפי שכינה זאת עורך "וואלה" לשעבר אילן ישועה בעדותו במשפט המו"לים.

מפרסמים בתזמון קריטי כותרת מוטה או ידיעה נגד היריב המזדמן, אבל מוסיפים בהמשך, במועד שכבר לא משפיע על המציאות, עדות לחוסר פניות לכאורה של המערכת. כך, כשיבואו המבקרים בטענות תמיד יוכלו לשלוף את ה"ראייה המזכה". כך היה בסיקור המוטה של אולמרט ושרון, כך גם השבוע, בסיקור המוטה של נתניהו.

במקרה הנוכחי, מאמריהם של קדמון וברנע אינם עדות לחופש עיתונאי אלא לרגישות המנגנון שבלב השיטה. הסייסמוגרף הרגיש קלט את גל ההדף שעורר השער הבוטה, והורה על תיקון. מבצע "עלה תאנה" יצא לדרך. ברנע וקדמון אולי חושבים שהמאמרים הביקורתיים שלהם מעידים על אומץ לבם לצאת נגד הקו שהוביל העורך האחראי, אבל דווקא המאמרים הללו מלבינים את התועבה העיתונאית ומתחזקים את הדימוי הציבורי השקרי כאילו "ידיעות אחרונות" הוא עיתון חופשי.

ברנע, שבמהלך הקריירה שלו ידע להביא ציטוטים מחדרי חדרים בצמרות הפוליטיות והבטחוניות של ישראל, מצהיר כעת כי הוא לא יודע מה קורה בחדר בו מובאים לפרסום מאמריו. מי שהוכתר פעם כבכיר העיתונאים בישראל, לא מסוגל לברר את פרטיה של התנהלות שגרתית בעיתונו שלו. במקרה, ברנע ממלא כעת את אותו תפקיד שמילא עת נודע שהבוס שלו הוקלט כשהוא מספסר בברנע ובעמיתיו.

במקרה? זה אינו מקרה, זו שיטה.