"בכל פעם שיוצאים מהעיר מריחים את הריח הזה – של אמוניה"

ליד המפעלים המזהמים בארץ גרים תושבים רבים. לפעמים הם הגיעו לשם בלי לדעת על איכות האוויר, לפעמים נולדו לשכונה מזוהמת ולפעמים השתקעו עוד לפני שקם המפעל. הם הקימו משפחות בצל הזיהום, חיו חיי קהילה באוויר המעופש והמשותף לכולם – בדרך כלל אין להם אפשרות לעזוב מסיבות שונות. לכל אחד מהם יש סיפור חיים שכרוך בחיים בצל המפעל והשלכותיו. 

פרויקט "מפת המזהמים" של שקוף מבקש לחשוף לא רק את החברות ובעלי ההון שמאחורי הזיהום, אלא להגביר את הקולות של האנשים שסובלים ממנו. זהו סיפור חייו של יבגני שפיגל, תושב אשדוד, שחי בצילו של הזיהום מאזור התעשייה הצפוני של העיר. 

• צמוד למפעלים באשדוד יש סיפור שכמעט לא מדברים עליו

"בכל פעם שיוצאים מהיציאה הצפונית של העיר מריחים את הריח הזה, ריח של אמוניה ואת מה שהולך במפעלים, ריחות נוראיים. גרתי ברובע ב' באשדוד הרבה שנים, זה הרובע שהכי קרוב לאזור התעשייה. הייתי בסך הכל בן 34 כשחליתי בסרטן מסוג לימפומה. 

"אני יודע, זה יכול לנבוע מהרבה מאוד סיבות ובהתחלה לא חשבתי בכלל שזה קשור לזיהום. האמנתי שזה בגלל לחץ מהעבודה למשל. ואז יום אחד פנה אלי פעיל חברתי בעיר, הוא קישר אותי לנושאים האלה, התחלתי לקרוא ולהתעניין. למדתי שבנזן הוא הגורם העיקרי ללוקמיה שזה סוג של סרטן הדם. עד אז לא הייתי בכלל מודע לזיהום. בכלל, המודעות פה היא אפסית. בעבר היו כל מיני הפגנות בנושאי סביבה, וכל מיני עיתונים מקומיים ניסו להעלות את המודעות אבל זה דעך. החיים די תובעניים, במיוחד עם ילדים.

"היום אני בן 38 וכבר אחרי המחלה. נולדתי בנורילסק שזה בצפון רוסיה, קצת מעל סיביר. בשנת 1990 עלינו לארץ עם כל המשפחה: זוג הורים, אחי הבכור, אני וסבא וסבתא – שש נפשות בסך הכל. גרנו שנתיים ביבנה ולאחר מכן רכשנו דירה באשדוד ברובע ט'. אחר כך עוד עזבנו את אשדוד וחזרנו שוב, עד שבשנת 2013 הכרתי את אשתי ודי מהר עברנו לגור ביחד והשתקענו בעיר. בהתחלה זה היה אצל אמא שלה ואחרי שנה עברנו לכאן, לרובע ב'. איך הגענו דווקא לפה? כשהייתי צעיר, בן 24, אמא שלי עודדה אותי ועזרה לי לקנות דירה משלי. דירת שני חדרים פה עלתה 410 אלף שקל וזה היה אפשרי.  

"האזור פה מאוד קשוח ופחות מתאים למשפחות צעירות. זה מתאים בשביל לחסוך ולהתקדם. אני לא יודע להגיד אם הרגשנו את הזיהום כשעברנו לפה, כי לא מריחים בנזן למשל, הוא שקוף ובלי ריח. אבל היו כל מיני ריחות כאלה ואחרים ורוב הזמן היינו עם חלונות סגורים. 

"זה לא רק הזיהום, אלא זו השכונה הזו. מישהו יכול להחליט שהוא שורף את הזבל אחרי שהוא זורק את האשפה מחוץ לחלון למשל. ראיתי את זה בעיניים שלי. תליתי כביסה, וראיתי יד יוצאת מהחלון וזורקת שקית זבל מהחלון. ובחוץ, זבל בערימות זרוק, את לא מאמינה שאנשים חיים ככה. פונים למוקד העירוני ומנקים ולמחרת שוב זורקים. לאף אחד לא אכפת. יש פה הכל מהכל. קשיי יום, הרבה מאוד אוכלוסייה אריתראית וסודנית, הרבה מאוד סמים כמובן כמו בכל אזור ישן. יש פה גם עולים מכל מיני מקומות, אבל בעיקר מברית המועצות ורוסיה. 

"האזור קרוב לים, יש פה שוק ומתקיימים פה כל התנאים לחיים טובים – כל התנאים חוץ מהמסביב"

"מול הדירה שלנו הייתה פעם מועדונית לילדים. את יודעת כמה סחר בסמים היה שם? נרקומנים היו יושבים שם ומעשנים מול הבית שלנו. הבחורה מהמוקד במשטרה כבר הכירה אותם בשמות הפרטיים, את הנרקומנים. זה לא רק אנחנו שסבלנו, זה כל האזור פה סובל. אחרי כמה שנים לא יכולנו יותר ומכרנו את הבית. עברנו לרובע אחר, רחוק יותר. ככל שיש יותר בנייה, עצים ורוח, ככל שמתרחקים מאזור התעשייה, גם הזיהום פוחת.  

"זה לא רק הזיהום, היה לנו אז ילד קטן והתחלנו לחשוב על מסגרות בשבילו, לאן הוא ילך כאן? לאיזה גן? לא ראינו את זה קורה פה. הכי כואב? יש פה פוטנציאל עצום, אם היו משפרים פה הרבה דברים, זה יכול היה להיות אזור מצוין. זה קרוב לכניסה הצפונית וצמוד למרכז המסחרי וקרוב למרכז העיר, נסיעה של שלוש, ארבע דקות ואת בסיטי. האזור קרוב לים, יש פה שוק ומתקיימים פה כל התנאים לחיים טובים, כל התנאים חוץ מהמסביב".

מדדים חריגים

באזור התעשייה שבצפונה של העיר יש 12 מפעלים שמדווחים באופן קבוע על פליטות מזהמים למשרד להגנת הסביבה. לפי דוחות המשרד, המזהמים שנפלטים הם בין היתר תחמוצות חנקן, תרכובות אורגניות נדיפות וחומרים המוכרים כמסרטנים. כל חריגה, כל רוח שנושבת לכיוון בתי התושבים, שולחת לתוך ריאותיהם וגופם פוטנציאל עצום לתחלואה. 

בין המפעלים נמצאים בין היתר פז בתי הזיקוק, מתקן לאחסון דלקים "פי גלילות", מיכל הקונדנסט של נובל אנרג'י (כיום שברון) באסדת תמר מול העיר, ותחנת הכוח של חברת החשמל "אשכול".

באוגוסט האחרון, המשרד להגנת הסביבה דירג את 575 המפעלים המזהמים בישראל לפי עלויות הזיהום למשק. בדוח, שנסמך על נתונים משנת 2021, המשרד להגנת הסביבה ערך בין היתר השוואה בין מרכזי התעשייה הגדולים בארץ והראה כי אשדוד מזוהמת יותר ממפרץ חיפה בכל הפרמטרים. בשנת 2018 משרד הבריאות פרסם את דוח "אי השיוויון בבריאות וההתמודדות עימו", שהראה כי אשדוד נמצאת מעל הממוצע הארצי במחלות סרטן מכל הסוגים בקרב גברים. בימים אלה, עיריית אשדוד מגישה בקשה לוועדות התכנון להרחיב את אזור התעשייה של העיר. 

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "במקרים שבהם נמדדות חריגות כלשהן באזור אשדוד, נערכת בדיקה לאיתור המקור האחראי ואותו מקור פליטה נדרש להוראות צמצום פרטניות ומוקדיות. בסמכות המשרד להטיל צו 45 מתוקף חוק אוויר נקי – צו מנהלי למניעה או לצמצום של זיהום האוויר. מחוז דרום של המשרד עושה שימוש בכלי זה באם נדרש לכך ולפי בחינה מקצועית של גורמי המקצוע במשרד, במטרה להפחית את זיהום האוויר ולשמור על בריאות הציבור".

מבתי הזיקוק אשדוד נמסר בתגובה: "במהלך השנים האחרונות בית הזיקוק שם דגש רב על צמצום פליטות הבנזן. מאמצי החברה נשאו פרי – כפי שניתן לראות בכל תחנות הניטור שפרוסות מסביב לבית הזיקוק – רמות הבנזן שנמדדות הינן אפסיות ועומדות בכל סטנדרט".