דעה: "טיסת הרעיות" הוא מנהג שצריך לחלוף מהעולם הדמוקרטי

בשבוע שעבר פרסמנו פה בשקוף ידיעה על כך שרעיית יו"ר הכנסת התלוותה אליו לכל משלחת בשנה האחרונה. אחד הכרטיסים של נורית לוי עלו למשלם המיסים כ-24 אלף שקלים – ושימו לב מדובר רק בכרטיסים. בנוסף לכך יש עלויות שהייה והוצאות מחייה. גם רעיית הנשיא הרצוג, מיכל הרצוג, טסה השבוע להלוויית המלכה אליזבת באנגליה. חריג בקרנבל הטיסות היה רה"מ יאיר לפיד שטס לעצרת האו"ם בלי רעייתו ליהיא – כך צריך לנהוג. הגיע הזמן לדבר על באופן מעמיק על סוגיית בני או בנות הזוג שטסים או טסות לביקורים בחו"ל. 

משום מה המנהיגים שלנו לא אוהבים שתוקפים את רעיותיהם. בנט לא אהב שתוקפים את גילת, נתניהו לא אהב שתוקפים את שרה ואני מניח שגם לוי לא שמח לראות את שמה של נורית בכתבה באתר "שקוף". העניין הוא שהם אלו שמערבים אותן. אף שמנסים לתרץ את הטיסות האלו ולטעון שלבני הזוג יש "תפקיד רשמי" במשלחות, הוא לא רשמי ולא נעליים – מחרטטים אותנו. התוצר של ביקור הרעייה הוא בלתי ניתן למדידה. ספק אפילו אם הטיסות של בעלי התפקיד עצמם ניתן להערכה – אבל ניחא. מה בכלל קורה שם בזמן פגישה אמיתית? הרעייה מצטרפת וחווה דעתה בפגישות עם מנהיגים זרים? היא מנהלת לו"ז מקביל דמיוני עם רעיות אחרות. סביר יותר שהיא בתפקיד הקישוט.

מנהג מלוכני ולא דמוקרטי

ניחוח רע עולה באופן גורף מכלל הטיסות האלו של בני הזוג. מדינות דמוקרטיות לא בוחרות בבתי מלוכה שמושלים יחד אלא באדם שתפקידו למלא פונקציה מוגדרת לזמן מוגבל. לא בחרנו בנורית, שרה, גילת ומיכל. אגב מוזר לכן שאלו רק רעיות ממין נקבה? גם לי. 

הניסיון לשוות לרעיית הנשיא, רה"מ או יו"ר הכנסת נופך ממלכתי רשמי הוא בעיני דרך להצדיק גינונים עריצותיים ולא דמוקרטיים. ההשוואה לתפקידים רשמיים אחרים עושה שכל: לשרים ושרות, חשובים ככל שיהיו, אין אישור לרכוש כרטיסי טיסה לבני או בנות זוגם כשהם טסים למשלחת רשמית. זו עבודה בתפקיד בדיוק כמו שנסיעותיהם של הרצוג, לפיד או לוי הם נסיעות בתפקיד. 

אנחנו לא נתינים ולכן בעיני לא צריכים לממן טיסות לקרובי משפחה, גם לא של מה שמכונה "סמלי שלטון". טוב תעשה הכנסת הבאה אם תבטל את המנהג הלא-דמוקרטי על זה, כדי שלא נצטרך לבנות על ההיגיון הבריא של אותם סמלי שלטון, שיוותרו על הצטרפות בת זוגם למשלחת כשמתחוור להם כי כרטיס הטיסה שלה עולה לנו 24 אלף.