הכישלון של המשותפת מהדהד בצבעי הקמפיין

רגע לפני סגירת הרשימות לכנסת ה-25, הרשימה המשותפת הגיעה להסכמות ותאגד בתוכה שלוש מפלגות, שאין להן כמעט כל סיכוי לעבור את אחוז החסימה לבדן – חד"ש, בל"ד ותע"ל. אך בקמפיין הנוכחי כל אחת מהשלוש נוהגת ברשתות החברתיות ובשלטי החוצות כמי שמנסות בכל כוחן להתבלט אחת מעל השנייה. 

כמו בכל המפלגות, גם המאבק על המיקום ברשימת המועמדים לכנסת של הרשימה המשותפת שילב אידיאולוגיה עם הרצון להתברג במקום שמבטיח כיסא בכנסת. המאבק הזה סיפק לנו סדרה של תובנות לשוניות-חברתיות, ובמשתמע מהן גם פוליטיות. 

אימת המקום השישי

בראשית 2021 נטשו מנסור עבאס ומפלגתו רע"ם את הרשימה המשותפת. מאז ועד היום בסקרים, כמו גם בתוצאות הבחירות האחרונות, לא מצליחה המשותפת לחצות את קו ששת המנדטים. תוצאות הבחירות המקדימות במפלגות שמרכיבות את המשותפת הראו כי לא יהיה חדש תחת השמש; אם אכן המשותפת תזכה בשישה מנדטים הרי שאלה יהיו פחות או יותר אותם ח"כים שכיהנו בכנסת האחרונה. יתר על כן, לא נבחרו למקומות ריאליים נציגים בדואים, דרוזים או מהמשולש הצפוני (אזור ואדי עארה), שלושה מאגרי קולות נכבדים. כלומר, ייתכן שאפילו המקום השישי נמצא בסכנה. לפיכך החודש האחרון הוקדש לניסיונות כל אחת ממרכיבי המשותפת להשתדרג ולשפר עמדות ברשימה לכנסת.  

חד"ש, שהיא ללא ספק הכוח המרכזי בשלישייה, מרגישה מזה זמן שהיא סוחבת על גבה את שתי הרשימות הנוספות, בל"ד ותע"ל, מבלי שהדבר יתבטא ברשימה לכנסת. לפיכך היא דרשה למקם ארבעה מאנשיה בשישייה הראשונה. מאחורי המספר ארבע מסתתר מהלך טקטי נוסף: לארכי-אויב, עבאס, היו ארבעה מנדטים בכנסת היוצאת (ועל פי הסקרים זה יהיה המצב גם בכנסת הבאה). בכך הוא מיצב את עצמו כמפלגה הגדולה של הציבור הערבי (המשותפת היא חיבור של שלוש מפלגות). ארבעה נציגים לחד"ש יערערו את טענתו של עבאס כי כוחו הפרלמנטרי מעיד על היותו המייצג הנאמן של החברה הערבית. 

בבל"ד, שבכנסת האחרונה יוצגה ע"י ח"כ אחד בלבד, לא מפסיקים לרטון על קיפוח בחלוקת המקומות. לדעתם עליהם להשתדרג מכיוון שהם מייצגים קו אידיאולוגי חשוב ומרכזי בחברה הערבית ובבית הנבחרים הישראלי (ועל כך בהמשך). תע"ל, שמיוצגת ע"י שני ח"כים, מבקשת לשמור על הסטטוס קוו, למרות היותה המפלגה הקטנה ביותר בשלישייה. לטענתם, אולי הם קטנים, אבל שני הח"כים שלה (אחמד טיבי ואוסאמה סעדי) פעלתניים ביותר; אפילו הפרלמטר של שקוף העיד על כך (וגם על כך בהמשך).

הפרלמטר של "שקוף" לכנסת ה-24: הח"כים המצטיינים בפיקוח על הממשלה – ואלו שאפילו לא ניסו

מלחמת הצבעים

המאבקים הללו הולידו תהליך שבו בחודש אוגוסט פצחה כל אחת משלוש המפלגות במסע פרסומי בשטח וברשת, שהמאפיין המרכזי בו היה "מלחמת צבעים" (וגם קצת אידיאולוגיה). הצבע המוביל ברשימה המשותפת היה תכלכל-טורקיז וכל פרסומיה הרשמיים והמקוונים נשאו את הצבעים הללו. במסעות הפרסומיים של חודש אוגוסט מיהרה כל מפלגה לאמץ לעצמה סיסמא קולעת ולחזור לצבעה המקורי – חד"ש לאדום, תע"ל לצהוב-שחור ובל"ד לכתום.

במקביל לקמפיין החוצות האדום מיהרו חברי הכנסת עאידה תומא-סלימאן ועופר כסיף לשנות את תמונות הפרופיל שלהם בפייסבוק לאדומות, כשמלווה אותן הסיסמא החד"שית "דרכנו ברורה" (בניגוד ל"אתם-יודעים-מי", ההוא שהבטיח דרך חדשה ושמו הפרטי מתחרז בעברית עם ברור). אמנם הצבע האדום בלט בבחירות הפנימיות במפלגה, אך תומא-סלימאן וכסיף שינו את התמונות אחרי הבחירות הללו (ובהפרש מעניין של 19 דקות אחד מהשנייה). איימן עודה, יו"ר חד"ש וראש הרשימה, היה היחיד מבין השלושה שנותר בצבעי המשותפת, נכון לכתיבת שורות אלה. כנראה מדובר בניסיון לשדר ממלכתיות ורצון להראות שהוא מעוניין לשמור על המסגרת המשותפת, ואולי גם בניסיון להתרחק מכבלי העבר המפלגתיים.

שקוף שזה סעדי וטיבי

אוהדי בית"ר אולי יופתעו, אבל הצבע הרשמי של תע"ל (המוכרת יותר כמפלגה של אחמד טיבי וגיסו אוסאמה סעדי) הוא צהוב-שחור. הפתעה נוספת הייתה סיסמת המאבק שטיבי בחר לעצמו: "לא טחינת דיבורים" (מש טָחֱן חַכִּי). על מנת להבהיר את ההפתעה נעבור לרגע של ערבית.

בתעמולת הבחירות ובמיוחד בפרסומים רשמיים מקפידים להשתמש בשפה גבוהה ותקנית. בתע"ל בחרו בסיסמת דגל בערבית המדוברת, משלב לשוני שנחשב נמוך יותר ופחות נפוץ במערכות פוליטיות. כדי להדגיש עד כמה המשפט הזה לא-מכופתר הקפידו לנקד את המילה "טחינה" כפי שהוגים אותה בערבית מדוברת (طحِن טַחֱן) ולא כפי שכותבים אותה( طحْن טַחְן). יתר על כן, מילה זאת הייתה היחידה שנוקדה במודעות הללו. לכאורה פרט שולי, אך בפועל יש כאן אמירה: קשה להאמין שאיש כמו אחמד טיבי, בעל הרגישות הגבוהה לערבית (ועברית), יאשר מודעה כזאת כלאחר יד.

זאת ועוד, עד כמה שידיעתי משגת הביטוי הזה "לטחון דיבורים" לא קיים בערבית מדוברת. קשה שלא לראות כאן את השפעת העברית (מקבילה לביטוי הסלנג "לטחון מים", "לטחון את הראש"). רוצה לומר, הפנייה הזאת מדברת לציבור הרחב; היא לא מתנשאת אבל גם לא עממית במובן השלילי של המילה. וכן, בערבית זה נשמע טוב יותר וקליט יותר. 

כדי לאשש את הסיסמא הזאת בחרו בתע"ל להסתמך על הפרלמטר של "שקוף" ואף ציינו זאת בשלטי החוצות (מדד הפיקוח הפרלמנטרי מיקם את סעדי בראש רשימת הח"כים המצטיינים ואת טיבי במקום השלישי). נתון זה שב ועלה בריאיונות של השניים בכלי התקשורת השונים, תוך נזיפה במשותפת – על שני הח"כים המצטיינים האלה אתם רוצים לוותר? 

הרוקדים על שתי החתונות

גם כשאיים לפרוש מהמשותפת ולהתמודד בדרך כזאת או אחרת, יו"ר בל"ד סאמי אבו שחאדה לא שינה צבעים, בעיקר מכיוון שמלכתחילה לא ויתר לגמרי על הכתום. בדף הפייסבוק שלו, לצד לשונית המשותפת הטורקיזית, נכחה לשונית בל"ד הכתומה. אולי יותר מכל יש כאן סמל לבל"ד – הריקוד על שתי החתונות: טורקיז וכתום.

ובמישור הפוליטי – אנחנו בכנסת אבל לא משחקים את המשחק. הדבר בא לידי ביטוי במסמך חמש הדרישות שהציב לשותפיו כתנאי להתמודד תחת הדגל המשותף, מסמך שניתן לכנותו "חמשת הלאווים" – לא להמליץ על איש מהמפלגות הציוניות לתפקיד רה"מ, לא לתמוך בקואליציה מבפנים או מבחוץ, לא לקחת חלק בתרגילים פרלמנטריים ועוד כמה לאווים. במילים אחרות, אנחנו בכנסת, אבל לא משחקים את המשחק הפוליטי. אם תרצו, אנחנו נהיה המצפון המוסרי והלאומי של המשותפת. בהמשך אנשי בל"ד ניסו להבהיר כי הם לא שוללים את המשחק הפוליטי, אבל צריך להפחית אותו או להמעיט בו. כמו מלח באוכל.

בבל"ד איימו לייצר מסגרת פוליטית חדשה, "הדרך השלישית" ובחרו גם בסיסמא הלא-קליטה (עם נגיעות כתומות כמובן): "בהתאם [לעוצמת] האנשים הנחושים תבואנה ההחלטות הנחושות". ולא, בערבית זה לא נשמע טוב יותר. הסיסמא אולי מבהירה יותר מכל מדוע המהלך של אבו שחאדה לא החדיר פחד בלבבות אנשי הדרך הברורה.

יהא גורלה של המשותפת אשר יהא, המאבק הזה מאפשר לנו לשים סימן שאלה על מידת החיבור של בל"ד למציאות, לראות כיצד הדוגמטיות האדומה היא מפלטה של חד"ש ולהבין שוב מדוע אחמד טיבי, ותיק הח"כים הערבים במשכן, מצליח כל פעם להמציא את עצמו בגרסה עדכנית וחדשה. למרבה ההפתעה (?) הנפנוף בהישגים פרלמנטריים כנראה לא הועיל לו הפעם, אך עובדה זו, כמו גם הקמפיינים הנפרדים הללו, מוכיחים את כישלונו של הפרויקט שנקרא הרשימה המשותפת.

שלומי דסקל הוא חוקר תקשורת ומדיה בחברה הערבית