ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
ארבעה לוביסטים של חברת NSO בארה"ב עשויים למצוא עצמם תחת חקירת הרשויות: ארגון זכויות אדם הגיש לפני כשבוע תלונה למשרד המשפטים האמריקאי נגד לוביסטים של חברת הריגול הישראלית, לפיה הארבעה הסתירו פרטים במסגרת הרישום כסוכני מדינות זרות – בניגוד לחוק בארה"ב.
על פי חוק ה-FARA שעבר בבית המחוקקים בארה"ב ב-1939, כל שדלן ושדלנית שמקדמים אינטרסים של מדינות זרות מול הממשל האמריקאי, נדרשים להצהיר על כך בשקיפות במרשם מיוחד. המטרה היא ליידע את הציבור ואת המחוקקים עצמם באינטרסים זרים שעלולים לעלות על חשבון אינטרסים של אזרחי ארה"ב.
במרכז התלונה שהגיש ארגון DAWN ("דמוקרטיה לעולם הערבי עכשיו") עומדת הטענה שהלוביסטים של NSO נופלים תחת הפרמטר של מי שפועלים "בפיקוח, בבעלות, בניהול, בשליטה, במימון או בסבסוד חלקי" של ממשלה זרה, אך לא ציינו זאת בטופס הנדרש. בפנייה מצוין כי "נראה שמדובר במאמץ מתואם או מכוון לזייף מידע על קבוצת NSO, שנשלטת ומנוהלת על ידי ממשלה זרה, ישראל".
כעת נשאלת השאלה האם משרד המשפטים האמריקאי יכריע שהלוביסטים של NSO הסתירו מידע קריטי וחשוב הנדרש לדיווח על פי חוק ה-FARA. שמות הלוביסטים של NSO נגדם הוגשה התלונה ארבעת הלוביסטים – בריאן פינץ', דיויד טאמאסי, סטיב רבינוביץ' וטימותי דיקינסון.
מגיש התלונה הוא פעיל זכויות האדם אדם שאפירו שהתפרסם בישראל לפני 20 שנה כמי שנכנס למוקטעה ברמאללה, המקום בו היה נצור יאסר ערפאת, במטרה להגן עליו מאפשרות חיסול ממוקד על ידי ישראל.
חברת NSO ידועה כחברה ישראלית המפתחת תוכנות ללוחמת סייבר וריגול דיגיטלי, ובין השאר היא אחראית לפיתוח תוכנת הריגול פגסוס. 70% ממניות החברה נמכרו ב-2014 לקרן אמריקאית, כשהמכירה כללה התחייבות להותיר את מרכז הפיתוח בישראל. החל מ-2016 החלו לטפטף טענות ש-NSO מספקת את תוכנות הריגול לגורמים העוקבים אחרי עיתונאים ופעילי זכויות אדם.
ביולי 2021 פורסם תחקיר המנתח 50 אלף מספרי טלפון שממנו עולה כי הושתלה בהם תוכנת הריגול, ביניהם עיתונאים בכירים ברחבי העולם, גורמים מ-45 מדינות, רשימה ארוכה של נשיאים, ראשי ממשלות ובעלי תפקידים בכירים מכל רחבי העולם, מקנצלרית גרמניה ונשיא צרפת ועד רודנים וגורמים הנחשבים כבעייתיים עבור מדינות המערב.
הסערה שהפרשה חוללה בעולם הובילה לכך שארה"ב הכניסה את חברת NSO ל"רשימה השחורה" והמפוקפקת של גופים המנוגדים לאינטרס של ארה"ב. מאז החברה מנסה להפעיל לחצים, גם באמצעות לוביסטים, על הממשל בארה"ב כדי להוציאה מאותה רשימה שמכבידה על עסקיה.
דיווח של אורי בלאו מ"שומרים" העלה כי ייתכן שהנושא עלה אפילו בפגישה הקצרה של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד שהתקיימה לאחרונה בישראל. אם הדברים נכונים, נסיונו של לפיד לקדם את ענייניה של חברת הריגול עשוי לחזק את טענת המתלוננים נגד הלוביסטים של NSO, כי יש קשר מהותי בין החברה לאינטרסים של ישראל.
כמעצמה עולמית, בתי המחוקקים בוושינגטון מוצפים בלוביסטים מטעם מדינות זרות המנסים להשפיע בנושאים מגוונים כמו לטובת הסרת חסמי ייבוא, שליחת כוחות צבא ועוד. המחוקקים בארה"ב חשבו שנכון ליידע את מקבלי ההחלטות ואת הציבור כשמאחורי השדלנים עומדות מדינות זרות – שכן האינטרסים שהם מקדמים פעמים רבות עולים על חשבון אינטרסים ציבוריים של אזרחי ארה"ב.
האשמה דומה לזו שמופנית כעת נגד NSO עולה בימים אלה גם נגד האנטר ביידן, בנו של הנשיא, שלא נרשם באותו מרשם כשקידם אינטרסים של סין, אוקראינה ומדינות נוספות.
חוקי שקיפות על לוביסטים שמקדמים אינטרסים של מדינות זרות קיימים רק בארבע מדינות בעולם: ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ומוסדות האיחוד האירופי. כשהדבר נוגע להתערבות מדינות באינטרסים כלכליים בישראל, הדבר מנוהל עד כה הרחק מעיני הציבור, ולעיתים בזהירות רבה כדי שלא לעלות על "מוקשים דיפלומטיים".
כך קרה במקרה הפרטת נמל חיפה והשתתפות חברה טורקית במכרז, או כשחברה סינית הפסידה במכרז להתפלת מים בישראל בשל לחצי ארה"ב. הדוגמה המוכרת ביותר בשנים האחרונות נוגעת לפרשת הצוללות. ברוב המוחלט של המקרים האלה הציבור לא נחשף לאינטרסים שהניעו את עסקאות הענק שעשויות להשפיע עליו באופן ישיר.
הניסיון היחיד עד כה "לצבוע" לוביסטים זרים בישראל היה כשממשלת נתניהו העבירה ב-2016 חקיקה המחייבת שקיפות לגבי תרומות שמקבלות עמותות ממדינות זרות, אך החוק כוון במקור נגד עמותות שמאל כדי לשוות להן הילה של "סוכנים זרים" המשרתים אינטרסים המנוגדים לאינטרס הישראלי – ולא ניסיון כן לעשות סדר בנושא לובי למען אינטרסים של מדינות זרות.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
2 תגובות
לא הבנתי מה הבסיס לטענה שהלוביסטים של NSO הם סוכנים שלמדינת ישראל?
אני מתרשם, כתבה מסבירה למה רישום סוכנים זרים הוא חיוני, מסתיימת במשפט המסביר שבישראל, אין צורך בכך כי הכסף זורם למקום הנכון, לשמאל, ולכן כאן מדובר רישום כזה הוא בגדר סכנה לדמוקרטיה.
צר לי, המלחמה הקשוחה של ארגוני השמאל נגד הפרסום היא ההוכחה הברורה לכך שהם אכן רואים עצמם כסוכנים זרים ונבוכים מהאפשרות שהציבור ייחשף לכך.
אגב, מתי נראה כתבה של שקוף על חוסר השקיפות המוחלט של הארגונים הללו? או שלוביסטים הם צריך להיות תחת פיקוח רק כאשר מניעיהם כלכליים?