צביעות מליגה אחרת: מדוע קמפיין יוקר המחיה של נתניהו שקרי

בנימין נתניהו הוא גאון. כוח העל העיקרי שלו הוא יכולתו לייצר מסגור קליט שבו הוא כולא את יריביו לתוך קוראלס תודעתי. מרגע שהם צועדים בנתיב שהתווה עבורם דרכו לניצחון בדעת הקהל כמעט מובטחת. הוא מצליח בכך גם כאשר העובדות הפוכות לחלוטין מטענותיו. השבוע קיבלנו לכך דוגמה באופן בו יאיר לפיד נזעק לטפל במחירי הלחם ובשבוע שעבר במחירי החשמל.

קמפיין יוקר המחיה שהשיק נתניהו הוא שיא חדש של צביעות. על הבהלה המזויפת שלו ממחירי הדלק והלחם אחרי שכיהן 12 שנים בשלטון כתבתי כאן, אבל כדי לקרוע את המסכה אני רוצה להתעכב על הציוץ שבו פתחתי את המאמר. נתניהו שיתף בטוויטר כתבה ב"ידיעות אחרונות" שבישרה לפני שבועיים כי "החשמל מזנק, התייקרות של 16%", ואז הבטיח: "אנחנו נדע כיצד להוריד את המחירים". ועל כך נאמר: עכשיו נזכרים?

למקרא הציוץ של נתניהו יכולתם לחשוב שייקור החשמל נובע ממצב שגרמה הממשלה הנוכחית, של נפתלי בנט ויאיר לפיד. למעשה, ברקע עליית התעריף עומדת מדיניות כלכלית עקבית שנתניהו עצמו הוביל לאורך שנים. כדי להבין למה, נעשה קצת סדר בעובדות.

למה מחיר החשמל עולה? בגלל התייקרות הפחם בעולם. בתקופה האחרונה זינק מחיר הפחם פי 2.5 כמעט. אף שרק כרבע מהחשמל בישראל מופק באמצעות פחם, ייקורו מושך כלפי מעלה את כל תעריף החשמל.

כדי לקזז את התייקרות הפחם עמדו בפני ממשלת ישראל שני אפיקים: להוריד את מחיר הגז הטבעי, המקור העיקרי להפקת חשמל בישראל; או להגביר את השימוש בגז טבעי בייצור החשמל, על חשבון הפחם היקר והמזהם ממנו. בפועל נבחרה אפשרות שלישית, גרועה מהקודמות. חברת החשמל נטלה הלוואות שיאפשרו לה, בטווח הקצר, למתן את העלייה בתעריף החשמל מ-16%-18% ל-8% בלבד. צרכני החשמל – כלומר כולנו – נצטרך להחזיר את ההלוואות האלה אחרי הבחירות, בתוספת ריבית.

הבחירה הזו היא על הכתפיים של ממשלת לפיד-בנט, אבל לצומת הדרכים הזו הגענו בגלל נתניהו.

מי אחראי לכך שהמשק עדיין תלוי בפחם? העובדה שהמשק הישראלי טרם הוסב כולו לגז טבעי, ובוודאי לא לתמהיל המכיל גז עם יותר אנרגיה סולארית, נובעת מכמה סיבות. סיבה אחת, שולית למדי, היא התעקשות המשרד להגנת הסביבה להגביל את שעות הפעילות של שתי תחנות כוח גזיות בדרום. הסיבה: מדובר בתחנות ישנות ולא יעילות, הפולטות יותר גזי חממה ומזהמים מסוכנים יותר מהתחנות הגזיות החדשות. הצרה היא שתחנות פחמיות מזהמות אפילו יותר משתי התחנות האלה, ולכן המשרד שוקל לבטל את ההגבלה. אם זה יקרה, רשות החשמל טוענת שתוכל לחתוך 2% מהעלייה בתעריף החשמל. סיבה אחרת לעיכוב במעבר של המשק לגז טבעי היא עיכובים מיוחדים שחלו השנה בגלל בעיות בשרשרת האספקה.

אבל אלה רחוקות מלהיות הסיבות הראשיות. הרי פרויקט ההסבה לגז היה יכול להתחיל כבר לפני שנים ארוכות, ולפטור אותנו מהעיכובים שמתרחשים כעת. זה לא קרה כי התנאי להסבה מלאה היה השגת יתירות באספקת הגז.

נסביר. יתירות באספקת גז פירושה שקיימים שני שדות גז נפרדים שכל אחד מהם מסוגל לספק לבדו את הצריכה רוב-רובם של ימות השנה. במילים פשוטות, לכל מאגר יש גיבוי מלא למקרה חירום. המצב הזה לא התקיים עד 2020, עם השלמת הפיתוח של מאגר לוויתן.

מי איפשר לחברות הגז – שלפי חוק הנפט היו אמורות לפתח את לוויתן עד 2014, ואחרי הארכה עד 2017 – להתחיל בהפקה מסחרית רק בשנת 2020? התשובה הקבועה שנתניהו ואחרים מפמפמים כבר שנים היא אחד הנראטיבים השקריים ביותר בפרשת הגז. לפי גרסתם, כמה חברי כנסת מהשמאל, עמותות סביבתיות ופעילים חברתיים הם שגרמו לכך ש"הגז יישאר באדמה" (זאת בזמן שנתניהו הוא, כידוע, ראש הממשלה).

את האמת תיאר בעבר לא-אחר מאלי ציפורי בטור שפירסם ב"גלובס", לפני שהפך לאחד מחסידיו הבולטים של נתניהו. מי שאיים להקפיא את פיתוח מאגר הגז לוויתן, כתב ציפורי ב-2014, היו חברות הגז עצמן. "קבוצת דלק ונובל עשו מה שכל מונופול אוהב לעשות – להפעיל כוח, כלומר החליטו לאיים: נגרום למחסור גז במשק ('הגז מלוויתן ישאר עמוק באדמה')".

איך סחטו חברות הגז את הממשלה? נבהיר מה בעצם עשו חברות הגז, ומדוע נתניהו מטעה את הציבור. לחברות הגז יש מונופול, מאגר תמר, המספק את רוב צורכי המשק. תמר התגלה ב-2009, והגז ממנו לא "נשאר באדמה" אלא התחיל לזרום כבר ב-2013. כיוון שתמר הניב לחברות רווחי עתק, לא היה להן שום אינטרס להישמע לחוק הנפט (סעיף 24) ולפתח "בשקידה ראויה" את השדה הנוסף, לוויתן, שהתגלה ב-2010. למה להן להשקיע מיליארדים ולייצר לעצמן תחרות בשעה שהמונופול מאפשר להן למעשה להדפיס כסף מתמר – להפיק גז ב-1.25 דולר ליחידת חום, ולמכור אותו לחברת החשמל ביותר מ-6 דולר?

כך קרה שבשנות כהונתו של נתניהו החזיק מונופול הגז את המדינה במקום רגיש, והכריח את הממשלה להיכנע לכל דרישותיו. גם לא הפעילה עליו דיני הגבלים עסקיים כדי לפרקו, וגם לא הטילה פיקוח על המחיר הגבוה שבו מכר גז לייצור חשמל. כדי להסוות את כניעתו לחברות הגז הציג נתניהו ב-2015 מצג שווא שבו התגאה ב"הישג" של "הוצאת הגז מהמים" (דבר שקרה למעשה רק ביום האחרון של 2019). זוהי שיטת נתניהו: להסוות את הכישלון כהצלחה גדולה.

כ-68% מהחשמל במדינה מופק היום מגז טבעי. העלות שמשלמים עליו אזרחי ישראל דרך חשבונות החשמל מוערכת ב-5 מיליארדי שקלים בשנה. גם אם הגז יוזל ב-50% יישארו לטייקוני הגז רווחים נאים. מאחר שרכיב הגז מהווה כ-20% מעלות החשמל לאזרחי המדינה, הוזלת הגז והגברת השימוש בו במקום פחם תוכל לחתוך 10% מתעריף החשמל.

מה נתניהו מציע עכשיו? אם נתניהו ייבחר, האם יעיז להציע פיקוח כזה על מחיר הגז, שיפגע ברווחים המופקעים שממלאים את כיסי חבריו הטייקונים במיליארדים עודפים כל שנה? אם מישהו מאמין להבטחות של נתניהו "להוריד את יוקר המחיה", נזכיר רק את הבטחתו ב-2011 "לייצר סופרטאנקר של דירות" שיוריד את עלות הדירה לזוג צעיר "לסכום של 600 אלף שקל". בתום עשר שנים שבהן זה לא קרה אנו מבינים שאולי הוא התכוון אז להון העצמי בלבד, ולא למחיר הדירה כולה.

אנחנו לא שכחנו את הצהרתו מ-2015, שנשמעת היום מבדחת במיוחד: "אני לא עובד בשביל אף טייקון. אני ראש ממשלת ישראל ואני עובד בשבילכם, למען ביטחון ישראל ורווחת כל אזרחיה. במערכת הבחירות התחייבתי לפעול להורדת יוקר המחיה. אני נחוש לעשות זאת באמצעות המשאבים הרבים שנשיג במתווה הגז. המתווה הזה מפרק את המונופול והוא יכניס בעשורים הקרובים מאות מיליארדי שקלים לחינוך, לרווחה, לבריאות, לכל אזרחי ישראל".

על הבטחתו זו למאות מיליארדים מהגז יכול יאיר לפיד לשאול את נתניהו בצדק: "איפה הכסף?".