ערכת שאלות לפוליטיקאים

חיפוש
Close this search box.
חיפוש

סופת "כרמל": הפוטנציאל העיתונאי נשטף עם הגשם

"סופת כרמל": מיתוג מופרך או אזהרה לגיטימית? כך או כך הפוטנציאל הגדול נשטף עם הגשם: באף אחת ממהדורות החדשות לא הופנו המיקרופונים אל מקבלי ההחלטות לדרוש שיפור מיידי בתשתיות המדינה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

הדפיסו את הכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

הפוטנציאל נשטף עם הגשם (צילום מסך)

המסך מפוצל לארבע זירות – כתבינו פרוסים באזורים מוכי הגשם תחת מטריה, בקור העז. עץ התמוטט ותושב נתניה נפצע קשה. בית ספר הוצף. "סופת כרמל" כאן, והיא עשויה לגבות חיי אדם. "לא מעט ישראלים תהו אם אין כאן ניסיון למתג את החורף או שזה חורף רגיל עם יחסי ציבור?" שאל מנחה חדשות 13 אודי סגל את החזאי טל שמאי, שהוצג בריבוע שלו בחיוך מודע כמי ש"מחרף את נפשו בגשם". "אני חושב שטוב מאוד שמנסים למתג את החורף הישראלי", ענה החזאי, "אנחנו רואים המון נזקים שקרו בשנים האחרונות. זה בסדר שיש שם כדי להרתיע".

עוד ב"שקוף":

האמת, כששמעתי לראשונה את המיתוג החדש למזג האוויר החורפי גם אני נמלאתי ציניות – אך כרגע מורגש בעיקר הפספוס. מזג האוויר אכן מספק גשם של רייטינג לכלי התקשורת, ובתוספת פמפום חרדות מתמשך לאזרחי ישראל – בתקופה שבה אין בחירות ואין מלחמות – במערכות החדשות ודאי רוקדים את ריקוד הגשם ומברכים על סיום הבצורת.

ונכון – הזרקת החרדות מזיקה לנו, מחקרי תקשורת מוכיחים זאת שוב ושוב. אך לנוכח הסכנה הממשית במזג האוויר הקיצוני שילך ויקצין בשנים הקרובות בשל משבר האקלים, המיתוג "סופת כרמל" נראה פחות מגוחך. כותרת טובה יכולה להסב את תשומת הלב הציבורית ולהעלות את הנושא לסדר היום. אבל את הפוטנציאל האמיתי במיתוג הסופה החמיצו מהדורות החדשות: הדרישה משרי ממשלת ישראל וראשי הערים לדאוג שהתשתיות לא יקרסו וחיי אדם לא ייגבו.

במקום דיון באולפן על דוח המבקר על כשלי מניעת ההצפות קיבלנו משפטים כמו "נרשמה אכזבה ברמת הגולן שלא הגיע השלג"

פרצי הגשם החזקים אמנם כאן כדי להישאר ואף להתגבר – אבל התשתיות הגרועות והתכנון הלקוי אינם גזירת גורל.

כתבי הערוצים פרוסים בשטח, תמונות וסרטונים מרהיבים-מחרידים של רכב בתוך בור בתל אביב או עץ עקור בנתניה קיבלנו בשפע, והסופה קיבלה את המקום הראשון והמכובד בסיקור המהדורות בערוץ 13, 14 ובכאן חדשות, ומקום שני בערוץ 12. ביום השני לסופה, כבר לא היו ארבעה כתבים בשטח. הדיווחים נדחקו מטה במהדורות והכילו תמהיל משונה של תיירות שטפונות בנחלים ("צילמתי מפה שלושה פוסטים!") לצד סיפורי חילוצים שכמעט נגמרו באסון אמיתי (תינוק חולץ מרכב בחולון).

דוח המבקר על כשלי מניעת ההצפות לא הוזכר. תל אביב, אתמול (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

אך מדוע לא מתקיים דיון באולפן על דוח מבקר המדינה האחרון על כשלי מניעת ההצפות? איפה שר החקלאות, שיסביר בשידור חי מדוע חוק הניקוז עובר בימים אלה ממש בכנסת רק שיפוץ קוסמטי, אך עדיין ארכאי ומתאים לשנות החמישים? איפה שר האוצר, שיענה לשאלה מדוע אינו מעביר את שני מיליון השקלים החסרים למרכז לחיזוי שיטפונות – שעדיין מסוגל לעבוד רק בשטחים פתוחים ולא בעיר?

מדוע כתבי המהדורה לא מראיינים את ראשת מינהל התכנון, ושואלים אותה האם מקפידים לבנות באופן שמתחשב במסלולם הטבעי של הנחלים? מה עם כתבה על פתרונות טכנולוגיים בתחום מניעת ההצפות – כמו חניוני חצץ וגגות "כחולים" שמאפשרים חלחול של המים – וכיצד הרשויות יכולות לקדם אותם?

במקום זאת קיבלנו צילומי סמארטפון מנתניה שבהם שומעים "תראו העץ נפל עליו, הכול דם, יו!" – או משפטים כמו "נרשמה אכזבה ברמת הגולן שלא הגיע השלג". ממש כמו החזאים עצמם, גיבורי האירוע, ערוצי החדשות המסחריים רגילים לראות רק יום-יומיים קדימה. גג שבוע. כך הרווח האמיתי והמשמעותי שהציבור יכול היה לקבל ממיתוג סופת כרמל – נשטף הצידה.

פמפום חרדות במקום עיתונות ביקורתית

אחד הנושאים הסבוכים הדורשים טיפול תקשורתי אובססיבי הוא הקשר בין המדינה לרשויות המקומיות – שלתוכו מתנקזות בעיות התכנון והתשתיות בישראל. כך למשל, כפי שהראינו ב"שקוף", נסיונות חוזרים ונשנים לתקן את חוק הניקוז שלא עודכן משנת 1958 – כשלו לאורך השנים בשל דרישה של המרכז לשלטון מקומי לתקציבים נוספים. גם בחודשים האחרונים עלתה אותה מחלוקת נושנה בכנסת.

הגופים האחראים לוודא שהגשם מצליח לחדור למי התהום ולא מציף את הבתים הן רשויות הניקוז, שמבקר המדינה הצביע עליהן כגופים כושלים ודלי תקציב. בדיון האחרון בכנסת עבר תיקון שלפיו אנשי משרד החקלאות יוכלו ביתר קלות להזיז הצידה את ראשי רשויות הניקוז אם אינם מתפקדים – אך מצד השלטון המקומי נשמעה שוב אותה טענה בת שני עשורים ומעלה: איפה התקציבים?

הכתבים פרוסים בכל המוקדים (צילום מסך)

אחריות הרשויות לייצר "נתיבי מילוט" לגשם העז הופיעה בהבלחה במהדורת החדשות של "כאן 11", שהראתה את השינוי החיובי שחל בעיר נהריה, שם החלו למצוא פתרונות לנחל הגעתון העולה שוב ושוב על גדותיו. זה קרה אחרי שבשנה שעברה נהרג תושב העיר בהצפות הקשות, ולאחר דו"ח חמור של מבקר המדינה שהתייחס באופן ספציפי לכשלי נהריה.

כדי לשפר בשנים הקרובות את התשתיות ברשויות המצויות בסיכון, המדינה צריכה להזרים עוד תקציבים לצד שיפור החקיקה והרגולציה בתחום. פרצי הגשם העזים הם חלק משינויי מזג האוויר שמאפיינים את העת הנוכחית וילכו ויתגברו ככל שיחריף משבר האקלים. תפקידה של עיתונות הדואגת לשלום אזרחיה – ולא רק גוזרת רווח על פמפום חרדות – הוא לבקר את הממשלה והרשויות ולדחוף אותן לשפר את התכנון העירוני בישראל. צריך לדבר על כך גם באביב, בקיץ ובסתיו, אבל לא להזכיר זאת בשיאה של "סופת כרמל" זו ממש עצימת עיניים.

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

מאת נעמי נידם

Picture of נעמי נידם
העורכת הראשית של אתר "שקוף". עיתונאית, גרה במצפה רמון. עברתי בתקשורת המיינסטרים וגם בעצמאית, מהעיתון הצבאי "במחנה", דרך עריכה ב"מקור ראשון", באתר החדשות nrg, ובהמשך כתחקירנית ב"עושים סדר" וככתבת ב"שיחה מקומית".בשנים האלה למדתי על בשרי כמה כוח יש למילים. הוא יכול להיות הרסני, והוא יכול להיות מהפכני. מאושרת מכך שבחרתי לנטוש את הרייטינג, את הדיווח המהיר והשטחי של אתרי החדשות - וליצור ב"שקוף" עיתונות חוקרת שמשנה את המציאות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 8,852 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.
עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק.
בשקוף אין פרסומות.
בתקופה בה הממשלה מתנגחת בתקשורת החופשית, זה הזמן לתמוך בעיתונות, שהם לא יצליחו להביס

ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק