ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
הצעת החוק של יש עתיד להפיכת הוועדה הציבורית שקובעת את תנאי ההעסקה של חברי הכנסת לוועדה מחליטה היא אולי תיקון קל בניסוח ספר החוקים. אבל במציאות היא תשנה הרבה. לא עוד ח"כים שעוסקים באופן אובססיבי ומביך בשכר ובתנאים שלהם.
אבל בהצעה, מעבר להפיכת הוועדה למחליטה ולא רק ממליצה, יש שתי "עזים" שלא תורמות לה באופן משמעותי ויגרמו למחלוקת מיותרת שעשויה לעכב את כל המהלך החשוב. יש עתיד צריכים לוותר על העזים האלו ולהכריע את הסיפור – ובמהירות.
ביש עתיד מבקשים שבראש הוועדה יעמוד שופט בדימוס, כדי ליצור עצמאות מוחלטת לוועדה והחלטותיה. אין בכך צורך. לראייה, הוועדה הקודמת שבראשה עמד פרופ' חיים לוי שאינו שופט, קיבלה החלטות ראויות ועצמאיות, לעיתים גם בניגוד לעמדתם של חברי הכנסת. העצמאות חשובה אבל מספיק לתקן חזרה את השינוי שעשה ח"כ איתן גינזבורג בהרכב הוועדה, כשביטל את החובה למנות לתפקיד היו"ר חבר סגל האקדמיה.
שנית, זה מכניס את ההצעה לשדה האידיאולוגיה: טענות הימין כי הרשות השופטת מרכזת כוח רב מדי ובלתי מידתי, אל מול ניסיון נגדי להעצים את מערכת המשפט. בחסות הפולמוס הזה אפשר יהיה למנוע מההצעה לעבור בטענת "אנחנו לא רוצים שופט שיחליט לנו על השכר". בין אם זו תהיה טענה לצורך ויכוח אמיתי או לצורך חיזוק הבייס הפוליטי – זה לא משנה. מה שבטוח, בשלב זה, זה לא הדבר החשוב.
שינוי נוסף שמבקשים ביש עתיד להכניס הוא בזהות האחראי לבחירת חברי הוועדה. כיום יו"ר ועדת הכנסת אחראי לכך, תוך הצבעה בוועדה. הצעת החוק מבקשת להעביר את הכוח לידי יו"ר הכנסת. כלומר על פי מצב העניינים הנוכחי: להעביר את המינוי מניר אורבך (ימינה) למיקי לוי (יש עתיד). אין חשיבות מיוחדת לזהות האיש הממנה את הוועדה משום שהמינוי צריך בכל מקרה לעבור לאישור מליאת הכנסת.
לפני ארבע שנים הגשנו הצעת חוק פשוטה – שקביעת שכר חברי הכנסת תהיה בידי ועדה ציבורית ולא בידי חברי הכנסת. מה פתאום שעובד ועוד שליח ציבור! יקבע לעצמו את שכרו? גם השנה, כמו בכל שנה מאז 2015, כל חברי סיעת יש עתיד יוותרו/ יתרמו את תוספת השכר. לא ניקח שקל מתוספות השכר לעצמנו. pic.twitter.com/4DusVY8xZe
— יאיר לפיד – Yair Lapid🟠 (@yairlapid) December 19, 2018
השינוי החשוב ביותר בהצעת החוק, וזה שצריך לגבור על כל שאר הסעיפים שעשויים רק להפריע לקידומה, הוא זה: הפיכת הוועדה לבעלת סמכות אמיתית – כלומר למחליטה ולא רק ממליצה. יו"ר הכנסת וחברי ועדת הכנסת יוכלו אמנם לערער על החלטותיה, אבל לוועדה תעמוד המילה האחרונה. מדובר בהצעה חשובה ושינוי מתבקש ומובן מאליו. כל שאר השינויים הם תפאורה לדרמות מיותרות.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
תגובה אחת
אבל היום כבר ברור שנקודת החולשה והמניפולציה של מערכות הפיקוח היא איוש הפיקוח. איך שומרים, אם כך, על תהליך מינוי ענייני ונקי מאינטרסים מכוונים מראש?