החתול שומר על השמנת: כך מאושרים ניסויים בבעלי חיים בישראל

אי שם ב-2007, נחשף תיעוד קשה של שני ניסויים שבוצעו במחלקה לנוירו-ביולוגיה במכון ויצמן. חתולים וקופים הוחזקו בתנאים איומים, ובוצעו בהם הליכים פולשניים ומכאיבים, בניסוי שהוגדר כבסיסי – כלומר לא הביא לבסוף להכנסת תרופה או טיפול חדשים שיסייעו לאנושות. 

מדי שנה מאות אלפי בעלי חיים משמשים לניסויים בחברות מסחריות, מוסדות אקדמיים ומשרדי ממשלה שונים. כל מי שמבצע ניסוי כזה כפוף לחוק צער בעלי חיים, המחייב לבצע רק ניסויים שתכליתם חשובה מספיק כדי לפגוע בבעלי החיים שיקחו בהם חלק, ולצמצם את הסבל שנגרם במהלכן.

עוד ב"שקוף":

• נתניהו טוען שהוא נלחם למען זכויות בעלי החיים. המציאות מעידה ההיפך
• מי משלם על תעמולת היועצים של ראש הממשלה?
• 6 שנים אחרי תחקיר הפרוות: הממשלה אסרה על סחר בהן לצרכי אופנה

אבל מי אחראי לפקח על החוקרים ולדאוג שיפעלו על פי החוק? במוסדות האקדמיים, הוועדה שמאשרת או פוסלת את הניסויים, מורכבת ברובה מחוקרים המבצעים בעצמם ניסויים באותה האוניברסיטה. מדוע שחוקר יפסול ניסוי של מי שבידיו הכוח להכריע לגבי קידומו, או של חברו הקרוב לעבודה?

הבעייתיות של המנגנון הזה הגיעה בין היתר גם לפתחה של הכנסת, שקיימה דיון מיוחד בנושא לפני כשנה, אך צעדים ממשיים או קידום חקיקה לא יצאו ממנו. בינתיים, ההחלטות על גורלם של מאות אלפי בעלי חיים מתקבלות ללא פיקוח מספק, ותוך כדי ניגודי עניינים ברורים של מקבליהן.

פרופסור יפסול ניסוי של הממונה עליו? לא סביר

כבר ב-2004 וב-2011 דוחות מבקר המדינה הצביעו על כשלים במנגנון הפיקוח, שחלקם לא תוקנו עד היום. בין היתר נמצא שהמועצה לניסויים בבעלי חיים לא מפקחת על פעילות הוועדות הפנימיות, לא פועלת להרחבת השימוש בחלופות לניסויים בבעלי חיים או אפילו מוודאת שבכל הצבעה של המועצה לא יהיה רוב של חברים המבצעים בעצמם ניסויים בבעלי חיים.

על פי מכתב ששלח משרד הבריאות ל"העמותה למען מדע מוסרי", עמותה הפועלת לצמצום הניסויים בבעלי חיים, חברי הוועדה הפנימית באוניברסיטאות "בוחנים ניסויים של חוקרים עמיתים במוסד ומחוצה לו, ויש גם מקרים שבהם חבר הוועדה אף כפוף למגיש הבקשה לניסוי או תלוי בחוות דעתו בעניין אחר". כלומר, ייתכן שחבר הוועדה יידרש להחליט האם לאשר ניסוי של חברו הטוב או של הפרופסורית שאחראית על קידומו. לא קשה לנחש מה תהיה נטייתו בבואו לקבל החלטה.

"בשום תחום אחר אנחנו אפילו לא מעלים בדעתנו לתת לאדם או חברה להפעיל את הסמכות השלטונית על עצמו", אמר ל"שקוף" גלעד הלר, היועץ המשפטי של "מדע מוסרי". "אנחנו לא נותנים לחברה קבלנית לדון בבקשה שלה על היתר בנייה, אדם לא בוחר את הבוחן שלו בטסט ולא את פקיד השומה שלו. זה פשוט לא יעלה על הדעת, זה מגוחך. בתחום הניסויים בבעלי החיים, לצערנו, זו המציאות".

אך לטענת פרופסור יורם גוטפרוינד מהוועדה בטכניון, אין שום בעיה. לדבריו, אם מוגשת לוועדה בקשה של חוקר שיש לו קשר לאחד מחבריה, הוא אינו משתתף בדיון. "אין לנו הרבה ניגודי עניינים, כי האינטרס של כולנו כאן זהה", הוא אומר. "גם אם אני קורא בקשה של מישהו שאני מכיר, המטרה שלי היא לשפר את המחקר שלו ולשפר את המצב של החיות בניסוי. אין לי אינטרס לעשות לו חיים קלים ואני חושב שזה עובד טוב".

במשרד הבריאות מסרו כי "לא אמורה להיות תלות ישירה בין בודקי הבקשה לחוקר. בכל מקרה שיש בו חשש לניגוד עניינים, חבר הוועדה שעשוי להימצא בניגוד עניינים לא ישתתף בהערכת הבקשה ובדיון האם לאשרה. השימוש במינוח 'חוקרים עמיתים' הוא במובנו הרחב ביותר ואין בו כדי להעיד על קשר ישיר כלשהו בין מגיש הבקשה וחברי הוועדה, בעת הדיון בבקשה לעריכת ניסויים בבעלי חיים".

גם נציג הציבור "משלנו" 

לפני כשנה, בעקבות דיון משותף של ועדת הפנים והגנת הסביבה ושל ועדת החינוך בכנסת, החלה המועצה לניסויים בבעלי חיים למנות נציג ציבור בוועדות המפקחות. נציג ציבור נועד להיות קול בלתי תלוי וללא ניגודי אינטרסים. אך במקרים רבים הוא הופך לחותמת גומי – כיוון שהגוף עצמו ממנה אותו.

כיום המוסד ממנה את נציג הציבור על פי קריטריונים לא מחייבים של המועצה, והיא עוברת בדיעבד על המינויים ומאשרת אותם. על פי טענת הארגונים לזכויות בעלי החיים, העובדה שתפקיד נציג הציבור מתבצע בהתנדבות וכי המוסד עצמו ממנה את נציג הציבור שלו לא מאפשרת פיקוח כנדרש. 

עו"ד הלר מדגים את טענתו בסיפור: "יום אחד, חברת טבע פרסמה שהיא מחפשת נציג ציבור לוועדת ההיתרים הפנימית שלה. אז פנה אליה עו"ד ליויאן סגל, אחד הנציגים שלנו במועצה, בבקשה לאייש את התפקיד. את חושבת שמישהו דיבר איתו? ברור שלא יפנו אליו.

"אם אני מנכ"ל אוניברסיטת תל אביב, ויש לי מישהו שהוא 'משלנו', גם אם אין לו אינטרס כלכלי ישיר, והאפשרות השנייה היא אדם רציני שיכול להעביר המון ביקורת ולעשות לי חיים קשים באישור הניסויים, את מי אני אבחר?" 

עו"ד סגל עצמו הציג סיפור דומה בדיון בכנסת: "פעם ניסו למנות נציגת ציבור באחת החברות. בבדיקה שלי התברר שהגברת היא אשתו של מנכ"ל החברה. אף אחד במועצה לא טרח לבדוק".

במשרד הבריאות טוענים כי "נציגי הציבור בוועדות ההיתרים הם נציגים ראויים שמונו על פי המלצת המועצה ולאחר בדיקת קורות חיים כך שהם לא עסקו בניסויים וללא זיקה כלכלית או משפחתית להנהלת המוסד או חברי הוועדה".

מאשרים ניסויים במייל

בעיה נוספת נוצרת כשנציג הציבור מגיע מעולם תוכן אחר ולכן אינו מסוגל לבקר באופן איכותי את הנעשה בוועדה. בטכניון, לדוגמה, הוועדה המוסדית מורכבת מארבעה חוקרים מפקולטות שונות, וטרינר, חבר סגל שאינו מבצע ניסויים ושופט בדימוס המכהן כנציג הציבור שלה. 

הוועדה בטכניון מתכנסת בזום אחת לשבוע, ונציג הציבור לא חייב להיות נוכח בכל הישיבות. "הרבה פעמים הנציג די תלוש בדיונים המקצועיים, זה משעמם אותו", מסביר פרופ' גוטפרוינד. "תפקידו לפקח על כך שמנגנון האישור עובד כשורה, אבל הוא לא מבין בעולם התוכן המקצועי של הניסויים".

יש ועדות שבהן גורלם של בעלי החיים בניסוי אפילו לא נקבע בדיון, אלא נחרץ בהודעת מייל: במכון וולקני בקשות לאישור היתרים לניסויים בבעלי חיים מועברות לחברי הוועדה בדואר אלקטרוני, לרוב במייל "קיבוצי". כל חבר ועדה יכול להשיב ישירות למזכירות הוועדה עם תגובתו, או לכלל חברי הוועדה. המידע התגלה בעקבות עתירת "תנו לחיות לחיות". 

איך יכול להתבצע דיון מעמיק על האם ואיך יש לבצע ניסוי שנוגע לעשרות או מאות בעלי חיים בדואר האלקטרוני? ל"שקוף" נודע כי גם בטכניון הניסויים אושרו בעבר באמצעות המייל.

במשרד הבריאות מסרו כי "המועצה לניסויים בבעלי חיים איננה מתערבת בנהלי העבודה הפנימיים של המוסדות, ככל שהם עומדים בכללים לעריכת ניסויים בבעלי חיים. קיימות מגוון דעות ודרכי פעולה, ולכול מוסד נהלי עבודה פנימיים משלו. מה שחשוב הוא התוצר של פעולת הוועדה ועמידתה של הבקשה בשורת אמות מידה אובייקטיביות שהוגדרו ע"י המועצה, למילוי טופס הבקשה לעריכת הניסויים ולאישורה או פסילתה של הבקשה. אמות מידה אלו תואמות את אמות המידה הבינלאומיות המקובלות. במערכת המחשב החדשה של משרד הבריאות בנושא הניסויים בבעלי חיים ישנה אפשרות לקיים תהליך ממוחשב מלא".

אי אפשר לתת לחתול לשמור על השמנת

מה אפשר לעשות כדי לתקן את המצב האבסורדי הזה? פתרון אפשרי אחד יכול להסתיים בחתימה אחת של יו"ר המועצה לניסויים בבעלי חיים, פרופסור יעקב גופס. מתוקף סמכותו הוא יכול להורות על אכיפת כללים חדשים למינוי נציג ציבור בוועדות ההיתרים הפנימיות. 

אך לא נראה שהוא ממהר לעשות זאת: במהלך הדיון בכנסת, הציע גופס שגם לאחר שינוי מנגנון המינוי, המוסד עדיין יוכל להציע נציג ציבור שאינו חלק מהמאגר. ההצעה הזו מעקרת מתוכן את השינוי. על פי עו"ד הלר, קשה להתעלם מהקשר בין התנגדות יו"ר המועצה למהלך לבין העובדה שהוא בעצמו מבצע ניסויים בבעלי חיים. 

"אי אפשר לתת לחתול לשמור על השמנת", אומר יו"ר ועדת החינוך לשעבר ח"כ רם שפע. "המנגנונים שבהם הם ממנים את מי שאמור להיות הנציג של הציבור שאחראי לוודא שהניסויים מתנהלים כמו שצריך, זה דבר שצריך לעשות אותו במנגנונים מבוקרים שבאמת יאפשרו לציבור לפקח על מה שקורה שם".

דרך שנייה וסבוכה יותר לתקן את המצב תהיה דרך חקיקה. "שורש הבעיה הוא בחוק מ-1994", מסביר הלר. "מי שיזם אותו אז, ח"כ אברהם פורז, אמר לי כבר אז שהוא יודע שהוא בעייתי ומותיר פתח רב לניגודי עניינים, אבל לא הייתה לו ברירה. זה היה הוא נגד הלובי החזק של התעשיינים והאוניברסיטאות, ולכן הוא התפשר על הניסוח הנוכחי". 

הכנסת יכולה לבצע תיקון בחוק, כמו שכמעט קרה בעבר בממשלת לפיד-נתניהו, ולתקן את המנגנון. "אני חושבת שצריך לשנות את החוק, והדברים האלה צריכים להיות ברורים כדי שלא יהיה פה מקום לשיקול דעת מופרז, ולא יכול להיות שמי שמייצג את הציבור הוא מי שיש לו זיקה למוסד עצמו", אומרת יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה לשעבר מיקי חיימוביץ'. "המוסד לא צריך להיות מעורב בבחירה של נציג הציבור".

אבל אולי בממשלה הנוכחית יש סיבה לתקווה – שר הבריאות ניצן הורוביץ ממרצ העביר בעבר יחד עם איתן כבל ויואל חסון הצעת חוק לאיסור יבוא מוצרי קוסמטיקה שנוסו על בעלי חיים, גדעון סער העביר חוק האוסר על ביצוע ניסויים הנוגעים לתעשיית הקוסמטיקה והניקוי ותמר זנדברג יזמה יחד עם איתן כבל הצעה לתיקון חוק צער בעלי חיים שמטרתה להגביר את הפיקוח על הניסויים. להורוביץ, לדוגמה, יש את הכוח לעסוק בנושא ולשפר את הפיקוח במנגנון שקובע את גורלם של מאות אלפי בעלי חיים בשנה.

ממכון וולקני נמסר בתגובה: "במכון הוולקני ועדה עצמאית לניסויים בעלי חיים, הפועלת תחת חוק צער בעלי חיים ומפוקחת על ידי משרד הבריאות". 

באוניברסיטה העברית בחרו שלא להגיב.