החתול שומר על השמנת: כך מאושרים ניסויים בבעלי חיים בישראל

נציג ציבור שלא באמת מייצג את האינטרס הציבורי, פרופסורים שמאשרים את הניסויים של חבריהם, או של הממונים עליהם, ואישור לניסויים במייל - הוועדות הפנימיות שמאשרות ניסויים בבעלי חיים פועלות ללא שקיפות וללא פיקוח מספק • גם דיון מיוחד בוועדה בכנסת לא הביא לשינוי במצב
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
מאות אלפי בעלי חיים בשנה משמשים לניסויים. צילום: אילוסטרציה

אי שם ב-2007, נחשף תיעוד קשה של שני ניסויים שבוצעו במחלקה לנוירו-ביולוגיה במכון ויצמן. חתולים וקופים הוחזקו בתנאים איומים, ובוצעו בהם הליכים פולשניים ומכאיבים, בניסוי שהוגדר כבסיסי – כלומר לא הביא לבסוף להכנסת תרופה או טיפול חדשים שיסייעו לאנושות. 

מדי שנה מאות אלפי בעלי חיים משמשים לניסויים בחברות מסחריות, מוסדות אקדמיים ומשרדי ממשלה שונים. כל מי שמבצע ניסוי כזה כפוף לחוק צער בעלי חיים, המחייב לבצע רק ניסויים שתכליתם חשובה מספיק כדי לפגוע בבעלי החיים שיקחו בהם חלק, ולצמצם את הסבל שנגרם במהלכן.

עוד ב"שקוף":

אבל מי אחראי לפקח על החוקרים ולדאוג שיפעלו על פי החוק? במוסדות האקדמיים, הוועדה שמאשרת או פוסלת את הניסויים, מורכבת ברובה מחוקרים המבצעים בעצמם ניסויים באותה האוניברסיטה. מדוע שחוקר יפסול ניסוי של מי שבידיו הכוח להכריע לגבי קידומו, או של חברו הקרוב לעבודה?

הבעייתיות של המנגנון הזה הגיעה בין היתר גם לפתחה של הכנסת, שקיימה דיון מיוחד בנושא לפני כשנה, אך צעדים ממשיים או קידום חקיקה לא יצאו ממנו. בינתיים, ההחלטות על גורלם של מאות אלפי בעלי חיים מתקבלות ללא פיקוח מספק, ותוך כדי ניגודי עניינים ברורים של מקבליהן.

פרופסור יפסול ניסוי של הממונה עליו? לא סביר

כבר ב-2004 וב-2011 דוחות מבקר המדינה הצביעו על כשלים במנגנון הפיקוח, שחלקם לא תוקנו עד היום. בין היתר נמצא שהמועצה לניסויים בבעלי חיים לא מפקחת על פעילות הוועדות הפנימיות, לא פועלת להרחבת השימוש בחלופות לניסויים בבעלי חיים או אפילו מוודאת שבכל הצבעה של המועצה לא יהיה רוב של חברים המבצעים בעצמם ניסויים בבעלי חיים.

על פי מכתב ששלח משרד הבריאות ל"העמותה למען מדע מוסרי", עמותה הפועלת לצמצום הניסויים בבעלי חיים, חברי הוועדה הפנימית באוניברסיטאות "בוחנים ניסויים של חוקרים עמיתים במוסד ומחוצה לו, ויש גם מקרים שבהם חבר הוועדה אף כפוף למגיש הבקשה לניסוי או תלוי בחוות דעתו בעניין אחר". כלומר, ייתכן שחבר הוועדה יידרש להחליט האם לאשר ניסוי של חברו הטוב או של הפרופסורית שאחראית על קידומו. לא קשה לנחש מה תהיה נטייתו בבואו לקבל החלטה.

אין הרבה ניגודי עניינים? הטכניון, ארכיון. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

"בשום תחום אחר אנחנו אפילו לא מעלים בדעתנו לתת לאדם או חברה להפעיל את הסמכות השלטונית על עצמו", אמר ל"שקוף" גלעד הלר, היועץ המשפטי של "מדע מוסרי". "אנחנו לא נותנים לחברה קבלנית לדון בבקשה שלה על היתר בנייה, אדם לא בוחר את הבוחן שלו בטסט ולא את פקיד השומה שלו. זה פשוט לא יעלה על הדעת, זה מגוחך. בתחום הניסויים בבעלי החיים, לצערנו, זו המציאות".

אך לטענת פרופסור יורם גוטפרוינד מהוועדה בטכניון, אין שום בעיה. לדבריו, אם מוגשת לוועדה בקשה של חוקר שיש לו קשר לאחד מחבריה, הוא אינו משתתף בדיון. "אין לנו הרבה ניגודי עניינים, כי האינטרס של כולנו כאן זהה", הוא אומר. "גם אם אני קורא בקשה של מישהו שאני מכיר, המטרה שלי היא לשפר את המחקר שלו ולשפר את המצב של החיות בניסוי. אין לי אינטרס לעשות לו חיים קלים ואני חושב שזה עובד טוב".

במשרד הבריאות מסרו כי "לא אמורה להיות תלות ישירה בין בודקי הבקשה לחוקר. בכל מקרה שיש בו חשש לניגוד עניינים, חבר הוועדה שעשוי להימצא בניגוד עניינים לא ישתתף בהערכת הבקשה ובדיון האם לאשרה. השימוש במינוח 'חוקרים עמיתים' הוא במובנו הרחב ביותר ואין בו כדי להעיד על קשר ישיר כלשהו בין מגיש הבקשה וחברי הוועדה, בעת הדיון בבקשה לעריכת ניסויים בבעלי חיים".

גם נציג הציבור "משלנו" 

לפני כשנה, בעקבות דיון משותף של ועדת הפנים והגנת הסביבה ושל ועדת החינוך בכנסת, החלה המועצה לניסויים בבעלי חיים למנות נציג ציבור בוועדות המפקחות. נציג ציבור נועד להיות קול בלתי תלוי וללא ניגודי אינטרסים. אך במקרים רבים הוא הופך לחותמת גומי – כיוון שהגוף עצמו ממנה אותו.

מחאה נגד ניסויים בבעלי חיים, ארכיון. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

כיום המוסד ממנה את נציג הציבור על פי קריטריונים לא מחייבים של המועצה, והיא עוברת בדיעבד על המינויים ומאשרת אותם. על פי טענת הארגונים לזכויות בעלי החיים, העובדה שתפקיד נציג הציבור מתבצע בהתנדבות וכי המוסד עצמו ממנה את נציג הציבור שלו לא מאפשרת פיקוח כנדרש. 

עו"ד הלר מדגים את טענתו בסיפור: "יום אחד, חברת טבע פרסמה שהיא מחפשת נציג ציבור לוועדת ההיתרים הפנימית שלה. אז פנה אליה עו"ד ליויאן סגל, אחד הנציגים שלנו במועצה, בבקשה לאייש את התפקיד. את חושבת שמישהו דיבר איתו? ברור שלא יפנו אליו.

"אם אני מנכ"ל אוניברסיטת תל אביב, ויש לי מישהו שהוא 'משלנו', גם אם אין לו אינטרס כלכלי ישיר, והאפשרות השנייה היא אדם רציני שיכול להעביר המון ביקורת ולעשות לי חיים קשים באישור הניסויים, את מי אני אבחר?" 

עו"ד סגל עצמו הציג סיפור דומה בדיון בכנסת: "פעם ניסו למנות נציגת ציבור באחת החברות. בבדיקה שלי התברר שהגברת היא אשתו של מנכ"ל החברה. אף אחד במועצה לא טרח לבדוק".

במשרד הבריאות טוענים כי "נציגי הציבור בוועדות ההיתרים הם נציגים ראויים שמונו על פי המלצת המועצה ולאחר בדיקת קורות חיים כך שהם לא עסקו בניסויים וללא זיקה כלכלית או משפחתית להנהלת המוסד או חברי הוועדה".

מאשרים ניסויים במייל

בעיה נוספת נוצרת כשנציג הציבור מגיע מעולם תוכן אחר ולכן אינו מסוגל לבקר באופן איכותי את הנעשה בוועדה. בטכניון, לדוגמה, הוועדה המוסדית מורכבת מארבעה חוקרים מפקולטות שונות, וטרינר, חבר סגל שאינו מבצע ניסויים ושופט בדימוס המכהן כנציג הציבור שלה. 

הוועדה בטכניון מתכנסת בזום אחת לשבוע, ונציג הציבור לא חייב להיות נוכח בכל הישיבות. "הרבה פעמים הנציג די תלוש בדיונים המקצועיים, זה משעמם אותו", מסביר פרופ' גוטפרוינד. "תפקידו לפקח על כך שמנגנון האישור עובד כשורה, אבל הוא לא מבין בעולם התוכן המקצועי של הניסויים".

כשהניסוי מאושר במייל, איך יכול להיות דיון מעמיק? צילום: הדס פרוש, פלאש 90

יש ועדות שבהן גורלם של בעלי החיים בניסוי אפילו לא נקבע בדיון, אלא נחרץ בהודעת מייל: במכון וולקני בקשות לאישור היתרים לניסויים בבעלי חיים מועברות לחברי הוועדה בדואר אלקטרוני, לרוב במייל "קיבוצי". כל חבר ועדה יכול להשיב ישירות למזכירות הוועדה עם תגובתו, או לכלל חברי הוועדה. המידע התגלה בעקבות עתירת "תנו לחיות לחיות". 

איך יכול להתבצע דיון מעמיק על האם ואיך יש לבצע ניסוי שנוגע לעשרות או מאות בעלי חיים בדואר האלקטרוני? ל"שקוף" נודע כי גם בטכניון הניסויים אושרו בעבר באמצעות המייל.

במשרד הבריאות מסרו כי "המועצה לניסויים בבעלי חיים איננה מתערבת בנהלי העבודה הפנימיים של המוסדות, ככל שהם עומדים בכללים לעריכת ניסויים בבעלי חיים. קיימות מגוון דעות ודרכי פעולה, ולכול מוסד נהלי עבודה פנימיים משלו. מה שחשוב הוא התוצר של פעולת הוועדה ועמידתה של הבקשה בשורת אמות מידה אובייקטיביות שהוגדרו ע"י המועצה, למילוי טופס הבקשה לעריכת הניסויים ולאישורה או פסילתה של הבקשה. אמות מידה אלו תואמות את אמות המידה הבינלאומיות המקובלות. במערכת המחשב החדשה של משרד הבריאות בנושא הניסויים בבעלי חיים ישנה אפשרות לקיים תהליך ממוחשב מלא".

אי אפשר לתת לחתול לשמור על השמנת

מה אפשר לעשות כדי לתקן את המצב האבסורדי הזה? פתרון אפשרי אחד יכול להסתיים בחתימה אחת של יו"ר המועצה לניסויים בבעלי חיים, פרופסור יעקב גופס. מתוקף סמכותו הוא יכול להורות על אכיפת כללים חדשים למינוי נציג ציבור בוועדות ההיתרים הפנימיות. 

אך לא נראה שהוא ממהר לעשות זאת: במהלך הדיון בכנסת, הציע גופס שגם לאחר שינוי מנגנון המינוי, המוסד עדיין יוכל להציע נציג ציבור שאינו חלק מהמאגר. ההצעה הזו מעקרת מתוכן את השינוי. על פי עו"ד הלר, קשה להתעלם מהקשר בין התנגדות יו"ר המועצה למהלך לבין העובדה שהוא בעצמו מבצע ניסויים בבעלי חיים. 

"אי אפשר לתת לחתול לשמור על השמנת", אומר יו"ר ועדת החינוך לשעבר ח"כ רם שפע. "המנגנונים שבהם הם ממנים את מי שאמור להיות הנציג של הציבור שאחראי לוודא שהניסויים מתנהלים כמו שצריך, זה דבר שצריך לעשות אותו במנגנונים מבוקרים שבאמת יאפשרו לציבור לפקח על מה שקורה שם".

דרך שנייה וסבוכה יותר לתקן את המצב תהיה דרך חקיקה. "שורש הבעיה הוא בחוק מ-1994", מסביר הלר. "מי שיזם אותו אז, ח"כ אברהם פורז, אמר לי כבר אז שהוא יודע שהוא בעייתי ומותיר פתח רב לניגודי עניינים, אבל לא הייתה לו ברירה. זה היה הוא נגד הלובי החזק של התעשיינים והאוניברסיטאות, ולכן הוא התפשר על הניסוח הנוכחי". 

הכנסת יכולה לבצע תיקון בחוק, כמו שכמעט קרה בעבר בממשלת לפיד-נתניהו, ולתקן את המנגנון. "אני חושבת שצריך לשנות את החוק, והדברים האלה צריכים להיות ברורים כדי שלא יהיה פה מקום לשיקול דעת מופרז, ולא יכול להיות שמי שמייצג את הציבור הוא מי שיש לו זיקה למוסד עצמו", אומרת יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה לשעבר מיקי חיימוביץ'. "המוסד לא צריך להיות מעורב בבחירה של נציג הציבור".

אבל אולי בממשלה הנוכחית יש סיבה לתקווה – שר הבריאות ניצן הורוביץ ממרצ העביר בעבר יחד עם איתן כבל ויואל חסון הצעת חוק לאיסור יבוא מוצרי קוסמטיקה שנוסו על בעלי חיים, גדעון סער העביר חוק האוסר על ביצוע ניסויים הנוגעים לתעשיית הקוסמטיקה והניקוי ותמר זנדברג יזמה יחד עם איתן כבל הצעה לתיקון חוק צער בעלי חיים שמטרתה להגביר את הפיקוח על הניסויים. להורוביץ, לדוגמה, יש את הכוח לעסוק בנושא ולשפר את הפיקוח במנגנון שקובע את גורלם של מאות אלפי בעלי חיים בשנה.

ממכון וולקני נמסר בתגובה: "במכון הוולקני ועדה עצמאית לניסויים בעלי חיים, הפועלת תחת חוק צער בעלי חיים ומפוקחת על ידי משרד הבריאות". 

באוניברסיטה העברית בחרו שלא להגיב. 

אזמ"ע?

(איך זה משפיע עליך)

האינטרס לצמצם את הסבל של בעלי החיים במהלך הניסויים, ולהמעיט עד כמה שניתן את השימוש בבעלי חיים בניסויים הוא אינטרס ציבורי. גם אם החלטנו שהפגיעה בבעלי חיים מצדיקה במקרים מסוימים את התפתחות המדע, עלינו לוודא שיהיה מנגנון פיקוח תקין ואמיתי שידאג לממש את חוק צער בעלי חיים.

מעש"י

(מה עושים כדי שיתוקן)

שר הבריאות ניצן הורוביץ יכול לפנות למועצה לניסויים בבעלי חיים הנמצאת תחתיו, ולדאוג שתתקן את הכשלים במנגנון הפיקוח הנוכחי. בנוסף, הוא יכול לדחוף להעביר תיקון לחוק צער בעלי חיים המגדיר באופן בהיר יותר מנגנון פיקוח תקין.

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
מאיה כהן

אחראית גדילה בשקוף

גדלתי במושב לכיש ובצבא שרתתי כחוקרת מודיעין. כיום גרה בתל אביב, עם 40 עציצים ושני שותפים.
אוהבת כתיבה בכל צורה שהיא. החל מתחרויות פואטרי סלאם, שירה, ועד מחקר ועיתונות.

מכורה לחדשות ומתעבת אותן בו זמנית. עד שהכרתי את שקוף, לא האמנתי שאפשר לקיים גוף תקשורת ביקורתי, חכם ומעמיק. כזה שבאמת משתדל לא להביט על המציאות מבעד למשקפיים של אף מחנה פוליטי ופועל רק למען הציבור. טעיתי. גאה כל כך להיות חלק מזה ולעזור לעוד אנשים לראות שאפשר אחרת.

14 תגובות

  1. המצב נשא כשהיה מאז שכוננו את הוועדה הזו, שחבריה שעוסקים בניסויים בבעלי חיים עצמם, יזכו לכמה שפחות התערבות חיצונית וחסמי פיקוח. הם אימצו את הרגולציות של ה- NIH – National Institution of Health האמריקני משום שאלה הסטנדרטים הנוחים ביותר עבור החוקרים, אבל הקמצניים ביותר לרווחת בעלי חיים.
    עד כדי כך הם דואגים לעצמם, שחברי הוועדה קבעו שכל דיוני הוועדה חסויים וסודיים ודינו של מי שיפר את החיסיון הזה הוא שנת מאסר.

    הדלק של העולם האקדמי הוא פרסום מאמרים. זו הדרך להתקדם במעלה סולם התארים והמעמדות, והם לא יאפשרו לאיש מבחוץ להפריע להם. רווחת בעלי חיים? חמלה? הצחקתם אותם.

  2. נורא, בגלל זה לא קונים ותומכים במוצרים שנוסו על בעלי חיים, כי הדברים שאנחנו מנסים על החיות במעבדות,הם דברים שמנגלה לא חשב עליהם, זה השטן בהתגלמותו.
    תמשיכו להילחם בשבילם, ואל תוותרו למדינת המושחתים!

  3. קראתי את התגובות ולא הבנתי איך אמור להרגיע אותי זה שלומדים איך צריך לעשות ניסויים. אם הכל בסדר למה אין פיקוח כמו שצריך?

  4. איזה דיכאון. וגם המגיבים הרציונליים לכאורה שטוענים שהעינויים נעשים בתנאים סבירים. דיכאון, חסר לב וחסר מצפון. הצעה: לחפש תחלופה לניסויים בבעלי חיים באופן גורף.

  5. ועל הניסוי הרפואי שנעשה בכפייה נגד אזרחי ישראל בשנה וחצי האחרונות 'שקוף' לא מדברים.
    פחדנות לשמה.

  6. איזה קטע… גם עושים ניסויים בילדים , בבני אדם בוגרים, בקשישים.. עם זריקות של חברת שידועה בהונאות ענק. זריקות שכביכול עוצרות מגיפה ועל הדרך כפי הנראה עושות הרבה נזק להרבה אנשים …שששש
    אל תכתבו על זה .. למה שתסכנו את עצמכם באמת.

  7. יש היבט שחסר במאמר הביקורתי הזה, שרק חלקו נכון.
    כל ניסוי במוסד מחקר נעשה במטרה להיות בסיס למאמר מדעי שיפורסם בכתב-עת בינלאומי. שום עיתון מדעי לא יפרסם מאמר ששיטות הניסוי המתוארות בו לא תואמות את הקוד האתי של הניסויים המדעיים ושל תנאי אחזקת החיות כפי שפורסמו במסמך של ה: NIH. זאת היא הבקרה האולטימטיבית של הקוד האתי לניסויים בבע"ח, וזאת הסיבה ששום מדען לא יחזיק חיות ניסוי בתנאים לא הולמים או יממש שיטות ניסוי שאינן תואמות את הקוד האתי הבינלאומי.

  8. בכנות, נראה שהכותבת לא בדקה באמת מה קורה בפועל במעבדות המחקר. כל עובדת במעבדה עם בעלי חיים מחוייבת לעבור קורס של אתיקה- ללמוד איך לא להכאיב לבעלי החיים במהלך הניסוי (או להפחית את הפגיעה למינימלית) ומה הכמות המינימלית שצריך כדי לקיים ניסוי (גם אם לא תתקבל מובהקות סטטיסטית). זה משהו שלא צריך להפוך עולמו כדי לגלות- נמצא בכל אתר אינטרנט של אוניברסיטה.
    יש דו"ח שמתפרסם כל שנה באתר של משרד החקלאות שמציג כמה בע"ח ואילו בע"ח אושרו לניסויים בכל שנה.
    ולגבי הקשר של משרד הבריאות לנושא- הוא לא היחיד, ממליצה לנסות לבדוק את הנושא גם מול משרד החקלאות.
    אגב, הממונה על חוק צער בע"ח מעבירה קורסים באוניבסיטאות על רווחת חיות כדי שדור העתיד של האוינברסיטאות לא יתנהל בצורה עיוורת מול הנושא.

    1. "אתיקה" של מתעללים שקבעו חוקים שנועדו בעיקר כדי שיוכלו להרגיש טוב עם עצמם.
      קורס מחריד שמעבירים לסטודנטים כבר בשבוע בראשון ונועד בעיקר לערוך שטיפת מוח בעד ניסויים בבעלי חיים ולהבריח מהתחום מוחות טובים ומוסריים שמתנגדים לניסויים בבע"ח.

    2. נראה שהמגיב רון לא קרא את הכתבה… זה שמחוייבים ללמוד זה אחלה, אבל איך זה קשור לעובדה שאנשים מאשרים את הניסויים לחברים ולמנהלים שלהם?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 6,708 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.

משוב על האתר החדש

אנחנו בתקופת הרצה, נשמח לכל פידבק.

תודה על המשוב!

בזכותך אנחנו משתפרים כל הזמן.

אם עדיין לא הצטרפת כמו"ל – אפשר לעשות את זה כאן.

מערכת שקוף.