רגע, כמה שקופים חברי ועדת השקיפות?

עד 2015, התשובה לשאלה "כמה שקופים חברי ועדת השקיפות?" היתה פשוטה – אין בכלל ועדה כזו. גם אילו היתה – אף ח"כ לא חשף את יומנו וקומץ פרסמו את הונם.

אבל עכשיו קיימת ועדה שעושה עבודה חשובה מאוד ומובילה לשינויי מציאות תכופים. זו גם השקופה בממשלות ישראל, וח"כים רבים יותר ויותר חושפים את פועלם. הסטנדרטים שלנו, למרבה השמחה, מטפסים. אז כמה שקופים חברי הוועדה שאמורה להתוות את הדרך?

פגישות באפילה

בחנו שני מרכיבים: אילו חברי ועדה מפרסמים יומן, והאם הם חושפים את נכסי הנדל"ן שברשותם. נכון, לא קל לחשוף אפילו אחד מן המרכיבים האלה, ובכל זאת לחברי הכנסת שלנו זכויות רבות שמאפשרות להם לעצב את המציאות שלנו. לצד הזכויות האלה חייבות להיות חובות. אחת מהן, חובת השקיפות, מחייבת מתן אפשרות לציבור להציץ אל מצבת הנכסים והפגישות שלהם – משום שאלה עשויים להשפיע על התנהלותם.

קשה להפריז בחשיבות הדבר: פרסום יומן יאפשר לכל אחד ואחת מאתנו לראות מי זוכה להיפגש עם חברי הכנסת האלה, וכמה זמן הם מקדישים לכל נושא. זה יפהפה: הצצה בזמן אמת לקרבי הפעילות של מי שהפקדנו בידיהם את הזכות החשובה מכולן – עיצוב המציאות שלנו. חשיפת הנכסים מאפשרת לדעת כיצד הטיפול (או אי-הטיפול) בבעיה הרותחת של שוק הנדל"ן משפיעה עליהם אישית.

את הלפיד הזה יכולים לשאת חברי ועדת השקיפות. אלא שרק שניים מחברי הוועדה מפרסמים את יומן הפגישות שלהם – שרן השכל ויעל גרמן. לעומת זאת, תשעה מחברי ועדת השקיפות החליטו שלא לחשוף את פעילותם, לרבות יושבת ראש הוועדה, סתיו שפיר (שמסתפקת בחשיפת סיכום שעות עבודה).

ביתי הוא ביתך?

חשיפת נכסי הנדל"ן, כאמור, חשובה לא פחות. בהקשר זה, בוועדת השקיפות יש הבנה עמוקה של הנושא. תשעה מתוך 11 חבריה נענו לקריאתנו לחשוף את נכסי הנדל"ן שברשותם. שימו לב לשני חברי הוועדה שבחרו להישאר באפילה גמורה: חמד עמאר מישראל ביתנו ויגאל גואטה מש"ס.

ריבוי נכסים כשלעצמו אינו בעיה, וגם לא חברי כנסת שמטפחים וילות מפוארות. בתנאי שהכל על השולחן. 120 חברי הכנסת שלנו משפיעים על שוק הדיור בחקיקה ובדיוני הוועדות, והשקיפות בנושא – אפסית. זה אבסורד. הרי יש להם אינטרס ברור כבעלי דירות, אינטרס שכל בר דעת מבין את השלכותיו.

שקיפות – פנים רבות לה

כמובן, אנחנו רק בתחילת הדרך. בשנה האחרונה ערכנו פעילות הסברה מקפת בניסיון להראות לנבחרי הציבור דרכים מאוזנות לחשיפה מבוקרת – בין השאר, פרסום יומן חלקי לפי קריטריונים שלא יפגעו בעבודה השוטפת הרגישה, או חשיפת נכסי נדל"ן ותיק ניירות ערך במקום פרסום הצהרת הון מלאה.

חברי ועדת השקיפות יכולים וצריכים לשמש דוגמה לכך ששקיפות אינה מס שפתיים ואינה טרנד פוליטי שנוח לרכוב עליו. הם יכולים להוכיח כי ברגע שהפכו למחוקקים הם מציגים לנו עוד משהו, פשוט אך נדיר במחוזותינו: דין וחשבון.

• למיפוי הח"כים המלא