ועדת השרים לענייני אפילה (או למה נותנים לנו לראות את המליאה?)

ראינו זאת בחוק להפחתת הריכוזיות במשק, במיסוי חוצבי אוצרות הטבע ("ששינסקי") ובשבוע שעבר בהקטנת פערי השכר במוסדות פיננסיים ציבוריים.

העובדה שחוקים מסוימים מצליחים להתעלות מעל ההתכתשות הקבועה בין האופוזיציה לקואליציה מולידה מסקנה חשובה: ועדת השרים לענייני חקיקה צריכה להיזרק לפח האשפה של ההיסטוריה הפוליטית.

הוועדה הסודית

במה מדובר? בקצרה, בוועדה שמייתרת את המליאה. באריכות: בוועדה שמתכנסת מדי שבוע ומחליטה בלא שמץ שקיפות מה יקרה להצעות החוק שהוגשו. הוועדה מאפשרת לממשלה לשלוט בכנסת ולהורות לה כיצד להצביע בכל הצעה העולה על שולחנה. האופוזיציה נלחמת, כמובן, אבל הצעות חוק שאושרו בוועדה, יאושרו גם במליאה כי הן נהנות מהרוב האוטומטי של הקואליציה. הצעות שהוועדה הפילה? יידחו אוטומטית.

אלא שכפי שעיניכם רואות, הצעות טובות באמת כן זוכות בתמיכת האופוזיציה. זו לא תעז להצביע נגד מהלכים שהציבור הרחב באמת צפוי ליהנות מהם.

לשם מה דרושה, אם כך, ועדת השרים לענייני חקיקה? כדי להעביר חוקים גרועים. המשמעת הקואליציונית שמחייבת ח"כים להצביע ללא קשר לעמדתם מגויסת אמנם בעתות של החלטות מורכבות, אך לא אחת גם כדי להעביר החלטות גרועות שפוגעות בציבור כולו. מאישור מתווה הגז ועד הפלת חוקי שקיפות ממשלתית: הכל עובר בזכות הגב של ועדת השרים לחקיקה. ראו איזה יופי, הח"כים יכולים להצביע אצבע מאשימה לוועדה ש"כפתה" עליהם מה להצביע. ובוועדה? אין לנו מושג מה קורה – כי אין שקיפות. יש אפלה.

לשנות את הכללים

בממשלה טוענים שהיעדר השקיפות מאפשרת משילות. אולם ישנם פתרונות חכמים יותר לשמירת האיזון במערך הכוחות בין הממשלה לכנסת. אפשר, למשל, שוועדת השרים תכריע רק בחוקים בעלי משמעות תקציבית. פתרון אחר הוא שחברי כנסת יורשו להופיע בפני הוועדה ולנמק פעמיים בשנה חוקים שחשובים להם במיוחד. אולם אפילו זה לא קורה.

כך או כך, גם באופוזיציה וגם בקואליציה מסכימים כמעט כולם כי לכל הפחות הוועדה צריכה להיות שקופה; כיום אין פרוטוקולים לדיונים בה ואין רישום הצבעות.

רק שלושה שרים בחרו בשקיפות

במסגרת "מאה ימים של שקיפות" אנו מבקשים מדי שבוע מהשרים לחשוף את הצבעותיהם. אחרי חודשים של עבודה מאומצת אך ורק שלושה הסכימו: השרה איילת שקד, השר אבי גבאי והשרה גילה גמליאל. התוצאות מתפרסמות כאן – באתר שפיתח המתנדב המוכשר של "מאה ימים של שקיפות" ירון דינור.

ומה על שאר השרים? הם מתעלמים מאיתנו מדי שבוע ולועגים לזכות הציבור לדעת: יעקב ליצמן, מירי רגב, אורי אריאל, דוד אזולאי, יובל שטייניץ, אופיר אקוניס, משה כחלון וזאב אלקין. כל אלו פועלים כגנבים בחשכה בחסות תקנון עלום. מביך מכולם – השר יריב לוין. כחבר כנסת הגיש הצעת חוק להשקפת הוועדה וקידם את הנושא במרץ. כבשר מבשרה בחר באפלה והפיל הצעה שהגיש.

חשוב להדגיש, אין בוועדה ולו בדל של מידע מסווג. הוועדה היא-היא הדמוקרטיה בהתגלמותה. לחבריה יש חופש הצבעה, בניגוד לנעשה במליאה. אולם לנו אין דרך לראות מה השרים עושים עם אותו חופש. הווילונות חוסמים כאמור כל קרן אור שמבקשת לחדור לאולם הוועדה.

הפרדת רשויות? דריסת רשויות

גם בכנסת מודעים לכל האמור ומנסים בחודשים האחרונים לבצע שינוי במנגנון, ושוב בשילוב כוחות בין הקואליציה לאופוזיציה. מדוע? כי מדובר במהלך טוב וראוי. מוביל אותו חבר כנסת מהליכוד, דוד ביטן, אבל בממשלה מסתייגים. ראש הממשלה בנימין נתניהו סולד מרעיון הפרדת הרשויות ומבקש לשמר את המצב הקיים – רשות יחידה שהוא שולט בה. איך הוא מטרפד את ההצעות? באמצעות ועדת השרים לענייני חקיקה כמובן.