משילות ללא שקיפות הופכת לשחיתות – טור דעה של המיזם

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

כאשר סיקרתי את המשכן מטעם ״כלכליסט״, ח״כים הקפידו לומר לי שאין להם באמת כוח. סמכויותיהם מסתכמות בתקציב עלוב ל"קשר עם הבוחר" והתחמושת שלהם היא בעיקר הצהרתית — להתראיין מתחת לכל עץ רענן, לאיים על פקידים ולנאום מול מליאה ריקה.

אפילו הנשק הכבד, החקיקה, הוא בדיחה. פחות מ־15% מהצעות החוק שלהם מאושרות. הכוח האמיתי, הסבירו, שמור לקבוצות אינטרס, ללוביסטים, לתורמים, לעיתונאים, לחברי מרכז ולקבלני קולות. הח"כים? הם בכלל מגזר מוחלש. 

חלפו שנים עד שהצלחתי לראות מבעד למסך העשן ולהבין שהקבוצות הללו אמנם משמעותיות, אך הכוח האמיתי, הטהור, עדיין מצוי בידי חברי הכנסת, שהתפישה הרווחת הזאת נוחה להם כיוון שהיא מעבירה את האחריות הלאה, ומאפשרת להם לחמוק מדין וחשבון.

120 השליטים שלנו מחזיקים בידיהם עוצמה אדירה: לא חסרות דוגמאות למחוקקים שדאגו לבדם להעברות תקציביות ענקיות, תקעו חוקים או העבירו חוקי בזק. תזכורת לכך ראינו רק באחרונה, עם העברתו הזריזה של "חוק המסתננים" החדש.

פרשת השחיתות ב"ישראל ביתנו" מראה כי גם סגני שרים, שלעתים מכונים במשרדיהם "עציצים", יכולים להניע עולמות. נכון, הם לא יושבים בוועדות הכנסת ולא בישיבות הממשלה, אינם מנהלים משרדים ולא שולטים בתקציבים. לכאורה הם מכרו את הצ'ופרים השלטוניים תמורת תואר שיש בו בעיקר כבוד ומסלול המראה. ואולם הפרשה הטרייה מוכיחה שאפילו בתפקיד בלתי מוערך זה טמונה עוצמה גדולה. אותם יצורי כלאיים פוליטיים יכולים להיות ממולחים יותר מיו"ר ועדת הכספים, וביכולתם להטות משאבים בצורה מרשימה לא פחות, ועוד מתחת לרדאר.

בזמן כהונתה כסגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום כמעט שלא שיגרה הודעות לעיתונות, ופעילותה הציבורית כללה בעיקר קריצות פוליטיות למצביעיה, כמו הגשת תלונה לוועדת האתיקה נגד ח״כ תמר זנדברג ממרצ, שהודתה שעישנה מריחואנה. קצה הקרחון שהתגלה מלמד שהמצב מבעית. בשנים האחרונות נחשפתי שוב ושוב לשחיתויות, למינויי מקורבים חסרי כישורים, להוצאות מעוותות של כספי ציבור ולטרפוד רפורמות נחוצות. עד כה האמנתי שמדובר בתרבות בעייתית המשולבת בתפיסת עולם של "מגיע לי", וציפיתי שעם הרמת המסך יתגלו לכל היותר מעגלי מקורבים עם אינטרסים צרים והבטחות לג'ובים — בטח לא תעשיית שוחד משומנת וחסרת בושה.

ברור שאלו רק סימפטומים. ולא היו חסרים כאלו גם סביב סגנית השר, שבתקופתה בכנסת הספיקה להילחם במסקנות ששינסקי להגדלת המיסוי על תגליות הגז ולסייע בביטול הכבדת המס על דלק מסוג פטקוק, שבו השתמש בזמנו אך ורק מפעל המלט נשר של נוחי דנקנר. גם כסגנית שר, מתברר, קירשנבאום היתה עסוקה מאוד וחזקה מאוד. המסקנה הישירה מהפרשה היא שזכוכית המגדלת של כלבי השמירה צריכה להתרחב גם לסגני השרים.220px-Faina_Kirschenbaum

אבל ישנה גם מסקנה רחבה יותר: מה שמתרחש לנגד עינינו כעת הוא הולילנד בשידור חי, וכפי שמשבר מוליד הזדמנות, גם פרשת שחיתות מסואבת במיוחד יכולה לתדלק מחאות שנדחקות בדרך כלל לשוליים. הציבור יבין כעת שח"כ שמתפתה "בקטנה", אפילו בהרמת יד חד פעמית למען חבר שתדלן, עלול להתפתות גם בהמשך דרכו לכונן כנופיה שתאנוס את משאבי הציבור ותתייחס לתקציב כאל מחלבה משפחתית.

זוהי הזדמנות ללחץ ציבורי אימתני שיעצים את הקריאה לשקיפות שהתעוררה בתקופת הבחירות לנשיאות. אין טעם לחכות שהעשירים שבין הנבחרים יחשפו את הצהרות ההון שלהם מרצונם. יש טעם בקידום חקיקת חוקי שקיפות שיכפו זאת עליהם. הכל צריך להיות על השולחן, והשולחן צריך להיות גם הוא שקוף, כדי שנראה את כל המעטפות שמנסים להעביר מתחתיו.

במציאות שקופה היינו רואים בזמן אמת את הצהרות ההון התופחות של המעורבים לצד סדרות של פגישות מעוררות חשד, ובהמשך הדרך היינו גם מרוויחים מועמדים נקיים יותר. סגני שר כקירשנבאום היו כנראה נכחדים, ובמערכת שקופה לכנסת יתמודדו בעיקר מועמדים בעלי יושרה, נטולי שלדים וקשרים מפוקפקים, ובעלי רצון לשרת אינטרס רחב במקום מועמדים המצפינים שאיפות כמוסות לחלוקת שלמונים לאנשי שלומם.

כששומרי הסף לא מתפקדים, תמיד ייכשלו מנגנונים מסועפים — כמו הנוכחי שאמור לחלק תקצוב ציבורי בשוויוניות. הסנטור הרומאי טקיטוס אמר ש'ככל שהמדינה מושחתת יותר, כך מתרבים חוקיה'. זה נכון גם בישראל. אנחנו לא צריכים למגן את עצמנו למוות במישור המשפטי; זה רק גורם לנגיפי השחיתות להשתכלל ולעורכי הדין המחוברים להתעשר.

גם לא צריך לחוקק כעת "חוקי קירשנבאום". יש מקום למשילות – אך ללא שקיפות היא תהפוך לשחיתות. צריך פשוט לצעוק ל־120 שליטנו שלצד זכויות הענק שהפקדנו בידם מוטלות עליהם גם חובות. רוצים פרטיות? לכו לעבוד אצל אחד מאלו שעזרתם לו בקדנציה האחרונה, לא אצלנו.

תומר אביטל. פורסם בגיליון theMarker ינואר 2015 (עם שינויים קלים)

אל תיבת ההדלפות הסופר מאובטחת שלנו
לשאר הממצאים

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
תומר אביטל
מייסד-שותף, כתב גדלתי במקומונים - שם התאהבתי בעיתונות ולמדתי להשתמש בה לתיקון עולם. בהמשך עבדתי ב"מבט", "כלכליסט" ו"עובדה". סיקרתי את השלטון והבנתי שכלי תקשורת עצמאית ואקטיביסטי יכול להגביר את מחויבות נבחרי הציבור - לציבור. הבנתי שיחד אנחנו יכולים למנוע החלטות שלטוניות גרועות. אז ב-2014 ייסדתי את "מאה ימים של שקיפות" שבהמשך גדל ל"שקוף" ובזכות המו"לים שלנו - מייצר פוליטיקה איכותית יותר. אני מאמין בכוחה של העיתונות העצמאית - לתקן את העולם. לא פחות. בין לבין אני כותב פרוזה (חיברתי ספר מתח בשם "המשכן"), מוביל את נשנושי שירה ומרצה בסמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי. אפשר לקרוא עלי עוד פה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 6,691 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.

משוב על האתר החדש

אנחנו בתקופת הרצה, נשמח לכל פידבק.

תודה על המשוב!

בזכותך אנחנו משתפרים כל הזמן.

אם עדיין לא הצטרפת כמו"ל – אפשר לעשות את זה כאן.

מערכת שקוף.