ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
"הייתי שלושה שבועות בבידוד", "ישנתי בכנסת כמה ימים", "נכנסתי בכניסה צדדית", "השומר בכנסת פיספס ולא הספקנו לעדכן את הרישום", "חבר כנסת בכלל לא צריך להימדד בנוכחות שלו בכנסת". אלו הם רק חלק מהתירוצים והטענות שהעבירו אלינו חברי כנסת במהלך הימים שחלפו לאחר שפרסמנו את דירוג נוכחות הח״כים במשכן הכנסת.
התירוצים האלו מצטרפים לתגובות שקיבלנו לכתבה. ״לצערנו, הכנסת הנוכחית לא מתפקדת כרשות מחוקקת עצמאית״, אמר לנו ח״כ חיים כץ, הליכוד, יו״ר ועדת העבודה והרווחה; "צעקות בכנסת לא בולמות את הנגיף; פעולות בשטח כן", מסר יו״ר ימינה נפתלי בנט.
האמת? הכל נכון. אבל גם הפתרונות ברורים: כדי להתמודד עם החלק הראשון של הטענות, לגבי האופן שבו ערכנו את בדיקת הנוכחות, הח״כים מוזמנים פשוט לפרסם את היומנים שלהם לציבור. ולגבי החלק השני של טענותיהם – אם הכנסת לא מספיק משמעותית, תהפכו אותה לכזאת.
עם פתיחת מושב החורף של הכנסת פרסמנו את סיכום הנוכחות של הח"כים במהלך מושב הקיץ הראשון של הכנסת ה-23. בדקנו מי מגיע לעבוד בכנסת – שם צריכים הח״כים להיות לפחות בין הימים שני-רביעי, כדי להשתתף בדיונים, בהצבעות, בקבלת החלטות. בדקנו את מספר הימים בהם הם נכחו בכנסת, את מספר השעות, וכן בכמה דיונים בוועדות הכנסת הם השתתפו.
הממצאים בקצוות – בחלק העליון של הטבלה ובחלק התחתון – היו ברורים. בין הח״כים שאינם שרים או סגני שרים, בלט מעל כולם בראש הטבלה ח״כ איתן גינזבורג (כחול לבן). אחריו יואב סגלוביץ' (יש עתיד תל"ם). בתחתית הצבענו על שתי הפתעות: יו״ר ימינה הנמרץ נפתלי בנט, וח״כ חיים כץ, עד לא מזמן שר הרווחה, שאולי מנווט את הדיונים בוועדת העבודה והרווחה אבל ממעט לשהות במשכן. נזכיר, כץ קיבל לא מזמן מחבריו הח״כים חסינות מפני העמדה לדין.
מדד הנוכחות הוא כמובן לא המדד היחיד שבו ניתן לבחון את עבודת נבחרי הציבור, כפי שהבהרנו גם בכתבה הקודמת. לאורך השנים אנחנו צוברים עוד מידע ועוד נתונים, ומפרסמים אותו לציבור, כדי לתת תמונה מלאה ככל הניתן. אנחנו מפרסמים מידע על הגשת שאילתות, טיסות, נוכחות בדיוני הוועדות ואפילו הצבעות ואנו חושבים עוד איך למדוד חקיקה ואפילו שיח מכבד. בשבוע שעבר פרסמנו לצד דירוג הנוכחות גם את מפת הח״כים לכנסת ה-23. פרויקט ענק שמרכז את כל המידע שאספנו על חברות וחברי הכנסת המכהנים כרגע.
אבל מדד הח״כים נותן לנו אינדיקציה מי הח"כים שמשתמשים בכנסת כפלטפורמה לעשייה. יש רק 120 אזרחים ואזרחיות במדינה שקיבלו את הפריבילגיה והכוח לקבל החלטות שמשפיעות על החיים של מיליונים. את המשכורת הציבורית הגבוהה והמוצדקת, את הרכב הצמוד, היועצים ותקציב של מיליונים מידי שנה – הם אמורים לנצל כדי בסופו של דבר לפעול באמצעות הכלים שמעניקה להם הכנסת.
כשבנט אומר שאין מה לעשות בכנסת זה ממש עצוב. היו גם מגיבים אצלנו בדיון שהתפתח ברשתות החברתיות, שטענו שנבחרי הציבור לא צריכים לבזבז את הזמן שלהם במשכן. אבל זה לא משנה אם אתה אופוזיציה או קואליציה, זה מספיק שאתה נוכח בדיון, שואל את השאלות הנכונות, מדליק נורות אדומות, מביא קולות של אזרחים, בעיות שהועברו אליך, שאלות – כל זה משפיע. אם הח״כים לא יהיו שם כדי לדון עם הפקידים ועם ח״כים אחרים – מי בדיוק יעשה את זה? אם הח״כים לא יהיו נוכחים בכנסת איך הם יקימו קואליציות כדי לקדם נושאים שונים, שדולות, יעבירו חוקים? מי יצביע במליאה? בוועדות?
זהו התפקיד של הח״כים. אין מישהו אחר במדינה שזהו תפקידו. ואם יש מי שלא רוצים לבצע אותו – הם יכולים לפנות את המקום למי שרוצים, או לחילופין – לשנות. הם יכולים למשל להתחיל להצביע לפי אמונתם ודעותיהם ולא רק לפי משמעת סיעתית. הם יכולים לצקת ומשמעות תוכן בתפקיד שלהם. אין עוד אנשים שיש להם כזה כוח בידיים.
היינו מעדיפים שהח״כים יקלו עלינו את העבודה וינגישו את העשייה שלהם לציבור. אבל הבעיה היא אצלם ולא אצלנו. הח״כים מסרבים לפרסם את היומן שלהם. בעינינו זה דבר אלמנטרי.
אז במקום שהח״כים יפרסמו פעם בשבוע או פעם בחודש, את היומן שלהם, יציינו מתי הם היו במליאה, איפה הם סיירו, עם מי נפגשו, באיזה דיון בוועדה הם השתתפו, ואפילו מתי נגזר עליהם בידוד – אנחנו נאלצים להקדיש שעות רבות של צוות ומתנדבים כדי לחשוף טפח אחר טפח מהמידע שיכול ללמד אותנו על האופן שבו נבחרי ציבור מבלים את זמנם הציבורי ומבצעים את עבודתם.
נסביר: הדרך בה הכנסת רושמת את הנוכחות ועל בסיסה אנחנו מסתמכים הוא רישום ידני – בכל פעם שח"כ נכנס ויוצא מהכנסת השומרים צריך לסמן אותו או אותה – וכאן, מטבען, יכולות ליפול טעויות אנוש. היו ח"כים שסיפרו לנו שהם נכנסו בכניסות צדדיות, היו כאלו שטענו כי ישנו בכנסת ולכן לא נספרו ביום למחרת, היו כאלו שחלקו על הספירה וטענו שכמה ימים שלהם התפספסו, היו גם כאלו שחלקו איתנו כי נכנסו לבידוד ולכן לא יכלו להגיע לכנסת (למעט הצבעות).
בכנות מלאה – אנחנו מאמינים לכל אחד מהם. אבל למרות שכחלק מבחינת נתוני המדד הצלבנו מקורות רבים ולקחנו בחשבון אירועים כאלו, צריך להדגיש – בבסיס, אלו הנתונים שאנחנו יכולים להתבסס עליהם. כי ככה עובדת הכנסת. בצורה של רישום נוכחות ידני.
למה הכנסת לא התקדמה למאה ה-21 מבחינת רישום נוכחות? שאלה טובה. חשבנו שאם זה כל כך מטריד את הח"כים הם ינסו לתקן את המצב. הרי הם מקבלי ההחלטות. אבל הם גלגלו את הכדור אלינו. (אימוגי' של מכה במצח) אז פנינו לדוברות הכנסת והצענו להוסיף מערכת רישום אלקטרונית במשכן, כזו שכל ח״כ יוכל להעביר בה כרטיס נוכחות. ככה פשוט, כמו בכל מקום עבודה. בכנסת סירבו.
**
כך או כך, בין אם אתם מבינים את החשיבות העצומה של הפעילות בכנסת, וגם אם אתם לא מסכימים איתנו שהכנסת וחושבים שהיא בזבוז זמן ולכן עדיף להסתובב בארץ – חברי הכנסת צריכים לפרסם יומן. לאפשר לציבור לדעת מהם הם עושים. אנחנו לא מוכנים להסתפק בפרסומי יחסי ציבור של סיורים בפייסבוק ובאינסטגרם. אנחנו דורשים מידע אמיתי ושקוף. פרסמו יומנים.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק